קטגוריה:במדבר ד יט

<< | ספר במדבר • פרק ד' • פסוק י"ט | >>

וזאת עשו להם וחיו ולא ימתו בגשתם את קדש הקדשים אהרן ובניו יבאו ושמו אותם איש איש על עבדתו ואל משאו.

וְזֹאת עֲשׂוּ לָהֶם וְחָיוּ וְלֹא יָמֻתוּ בְּגִשְׁתָּם אֶת קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים אַהֲרֹן וּבָנָיו יָבֹאוּ וְשָׂמוּ אוֹתָם אִישׁ אִישׁ עַל עֲבֹדָתוֹ וְאֶל מַשָּׂאוֹ.

המהדורה המוטעמת:

וְזֹ֣את ׀ עֲשׂ֣וּ לָהֶ֗ם וְחָיוּ֙ וְלֹ֣א יָמֻ֔תוּ בְּגִשְׁתָּ֖ם אֶת־קֹ֣דֶשׁ הַקֳּדָשִׁ֑ים אַהֲרֹ֤ן וּבָנָיו֙ יָבֹ֔אוּ וְשָׂמ֣וּ אוֹתָ֗ם אִ֥ישׁ אִ֛ישׁ עַל־עֲבֹדָת֖וֹ וְאֶל־מַשָּׂאֽוֹ׃

הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה. לפרטים ראו ויקיטקסט:מקרא.

מהדורות נוספות

המהדורה הדקדוקית:

וְזֹ֣את וְ - ו' החיבור
זֹ֣את - כינוי גוף, רומז, נקבה, יחיד

צורת יסוד: c/2063
מורפ': HC/Pdxfs׀ עֲשׂ֣וּ עֲשׂ֣וּ - פועל, קל, ציווי, גוף שני, זכר, רבים

צורת יסוד: 6213 a
מורפ': HVqv2mp לָהֶ֗ם לָ - מילת יחס
הֶ֗ם - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, רבים

צורת יסוד: l
מורפ': HR/Sp3mp וְחָיוּ֙ וְ - ו' החיבור
חָיוּ֙ - פועל, קל, עבר ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, משותף, רבים

צורת יסוד: c/2421
מורפ': HC/Vqq3cp וְלֹ֣א וְ - ו' החיבור
לֹ֣א - מילית, שלילה

צורת יסוד: c/3808
מורפ': HC/Tn יָמֻ֔תוּ יָמֻ֔תוּ - פועל, קל, עתיד, גוף שלישי, זכר, רבים

צורת יסוד: 4191
מורפ': HVqi3mp בְּגִשְׁתָּ֖ם בְּ - מילת יחס
גִשְׁתָּ֖ - פועל, קל, מקור נסמך
ם - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, רבים

צורת יסוד: b/5066
מורפ': HR/Vqc/Sp3mp אֶת אֶת - מילית, מושא ישיר (את)

צורת יסוד: 853
מורפ': HTo־קֹ֣דֶשׁ קֹ֣דֶשׁ - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך

צורת יסוד: 6944
מורפ': HNcmsc הַקֳּדָשִׁ֑ים הַ - מילית, ה' הידיעה
קֳּדָשִׁ֑ים - שם עצם, זכר, רבים, נפרד

צורת יסוד: d/6944
מורפ': HTd/Ncmpa אַהֲרֹ֤ן אַהֲרֹ֤ן - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: 175
מורפ': HNp וּבָנָיו֙ וּ - ו' החיבור
בָנָי - שם עצם, זכר, רבים, נסמך
ו֙ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: c/1121 a
מורפ': HC/Ncmpc/Sp3ms יָבֹ֔אוּ יָבֹ֔אוּ - פועל, קל, עתיד, גוף שלישי, זכר, רבים

צורת יסוד: 935
מורפ': HVqi3mp וְשָׂמ֣וּ וְ - ו' החיבור
שָׂמ֣וּ - פועל, קל, עבר ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, משותף, רבים

צורת יסוד: c/7760 a
מורפ': HC/Vqq3cp אוֹתָ֗ם אוֹתָ֗ - מילית, מושא ישיר (את)
ם - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, רבים

צורת יסוד: 853
מורפ': HTo/Sp3mp אִ֥ישׁ אִ֥ישׁ - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 376
מורפ': HNcmsa אִ֛ישׁ אִ֛ישׁ - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 376
מורפ': HNcmsa עַל עַל - מילת יחס

צורת יסוד: 5921 a
מורפ': HR־עֲבֹדָת֖וֹ עֲבֹדָת֖ - שם עצם, נקבה, יחיד, נסמך
וֹ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 5656
מורפ': HNcfsc/Sp3ms וְאֶל וְ - ו' החיבור
אֶל - מילת יחס

צורת יסוד: c/413
מורפ': HC/R־מַשָּׂאֽוֹ מַשָּׂאֽ - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
וֹ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 4853 a
מורפ': HNcmsc/Sp3ms׃

תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):

וְזֹ֣את מונח לגרמה (שליש, דרגא 4) ׀ פסיק (לגרמה) (שליש, דרגא 4)

עֲשׂ֣וּ מונח (משרת, דרגא 5) לָהֶ֗ם רביעי (משנה, דרגא 3)

וְחָיוּ֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

וְלֹ֣א מונח (משרת, דרגא 5) יָמֻ֔תוּ זקף קטן (מלך, דרגא 2)

בְּגִשְׁתָּ֖ם טפחא (מלך, דרגא 2)

אֶת־קֹ֣דֶשׁ מונח (משרת, דרגא 5) הַקֳּדָשִׁ֑ים אתנחתא (קיסר, דרגא 1)

אַהֲרֹ֤ן מהפך (משרת, דרגא 5) וּבָנָיו֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

יָבֹ֔אוּ זקף קטן (מלך, דרגא 2)

וְשָׂמ֣וּ מונח (משרת, דרגא 5) אוֹתָ֗ם רביעי (משנה, דרגא 3)

אִ֥ישׁ מרכא (משרת, דרגא 5) אִ֛ישׁ תביר (משנה, דרגא 3)

עַל־עֲבֹדָת֖וֹ טפחא (מלך, דרגא 2)

וְאֶל־מַשָּׂאֽוֹ סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)

עריכה

פיסוק ופירוש מודרני:

וְזֹאת עֲשׂוּ לָהֶם וְחָיוּ וְלֹא יָמֻתוּ בְּגִשְׁתָּם אֶת קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים: אַהֲרֹן וּבָנָיו יָבֹאוּ וְשָׂמוּ אוֹתָם וידריכו אותם, שלא יטעו במה שאסור להם אִישׁ אִישׁ עַל עֲבֹדָתוֹ וְאֶל מַשָּׂאוֹ.

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

תרגום

אונקלוס (תאג'):

וְדָא עֲבִידוּ לְהוֹן וְיֵיחוֹן וְלָא יְמוּתוּן בְּמִקְרַבְהוֹן לְקוֹדֶשׁ קוּדְשַׁיָּא אַהֲרֹן וּבְנוֹהִי יֵיעֲלוּן וִימַנּוֹן יָתְהוֹן גְּבַר גְּבַר עַל פּוּלְחָנֵיהּ וּלְמַטוּלֵיהּ׃

ירושלמי (יונתן):

וְדָא תַּקַנְתָּא עֲבִידוּ לְהוֹן וְיֵיחוֹן בְּחַיֵי דְצַדִיקֵי וְלָא יְמוּתוּן בְּאֵשָׁא מְצַלְהֲבָא וִיזוּחוֹן עֵינֵיהוֹן מִן בֵּית קוֹדֶשׁ קוּדְשַׁיָא בִּזְמַן מִקְרַבְהוֹן לְתַמָן אַהֲרן וּבְנוֹי יֵיעָלוּן וִימַנוּן יַתְהוֹן גְבַר גְבַר עַל פּוּלְחָנֵיהּ וְלִמְטוּלֵיהּ:

ספורנו

עריכה

• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •

ושמו אותם איש איש על עבודתו ואל משאו. ולא שיהיה כל הקודם זוכה אבל ימתין כל אחד להיות מצווה ועושה:

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

(יח - יט)" אל תכריתו", עתה חדש להם צווי אחרת שמפני שיש חשש שמרוב חשיבות הקדש יטהר כ"א לשאת וידחקו א"ע קודם שיתכסו הכלים כמעשה שהיו רצין ועולים בכבש ע"כ צוה שאין רשות לבני קהת לעשות דבר מעצמם רק עפ"י משטרם של אהרן ובניו שיסדרו לכל אחד מה ישא וכמה שעות ישא, ועז"א אהרן ובניו יבואו ושמו איש איש על עבודתו ואל משאו, ר"ל שיסדר מי ישא ומי יעבוד ר"ל להניח על כתף הנושאים, ובכל שעה החליפו הנושאים והכל על פי פקודת אהרן, וממילא לא ידחקו לכנוס קודם הזמן ועי"כ לא יבואו לראות וכו':

אור החיים

עריכה

• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •

וזאת עשו וגו'. פירוש המעשה הוא שלא יהיו בני קהת ברשות עצמן לשאת כחפצם, שאז לצד חיבת עבודת הקודש הכל רצים לעבוד ונמצאו שוגגים בדבר, אלא ישימו אותם אהרן ובניו איש איש וגו' ובזה כל אחד מכיר מקומו, והוא אומרו ושמו אותם איש וגו', והוא אומרו ולא יבואו לראות פירוש כדי שלא יבואו לידי ראיה כבלע את הקודש, ופירוש ושמו הוא שלא יועיל בהכרת כל אחד מקומו לבד אלא לא יכנס לשים ידו לשאת עד שיאמר לו אהרן ובניו פלוני שים ידך במקום פלוני לישא וכן על זה הדרך, והוא אומרו ושמו אותם, ולזה תמצא במצות בני גרשון הגם שאמר הכתוב על פי אהרן ובניו תהיה כל עבודת וגו' לא אמר ושמו וגו':

וחיו ולא ימותו. פירוש כי בהתעסקם בארון שבו התורה שהוא מקור החיים יאריכו ימים, ולחשש ההיזק שיכול להיות מהנגיעה והראות בו אמר ולא ימותו:

חסלת פרשת במדבר

פרשת נשא

(כא - כב) וידבר ה' וגו' נשא. הוצרך לומר וידבר פעם ב', ולא הספיק במה שאמר: וידבר ה', במספר בני קהת הקודם שבפרשת במדבר, לצד שבא לומר ענין אחר לבד המספר, והוא שינשא וירומם בני גרשון לערך בני מררי. וענין זה הוא דבר בפני עצמו שאין נשיאות זה בגדר נשיאות בני קהת שהם נושאי הארון, לזה קבע לו דיבור בפני עצמו, ולזה כשצוה על מספר בני מררי, אמר: בני מררי וגו' תפקוד - לא קבע להם דיבור בפני עצמו, שאין להם מעלה אלא מנין ממה שאמר: תפקוד ולא תשא:

אל משה וגו'. ולהלן במספר אמר: ואל אהרן, לצד כי שם בא הציווי לאהרן כדי שיעשה סדר האמור בענין משאם של בני קהת, דכתיב: ״ושמו אותם וגו' ולא ימותו״, לזה אמר: ואל אהרן, מה שאין צורך לזה במשא בני גרשון: