מ"ג במדבר ד יט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות במדבר


<< · מ"ג במדבר ד · יט · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וזאת עשו להם וחיו ולא ימתו בגשתם את קדש הקדשים אהרן ובניו יבאו ושמו אותם איש איש על עבדתו ואל משאו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְזֹאת עֲשׂוּ לָהֶם וְחָיוּ וְלֹא יָמֻתוּ בְּגִשְׁתָּם אֶת קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים אַהֲרֹן וּבָנָיו יָבֹאוּ וְשָׂמוּ אוֹתָם אִישׁ אִישׁ עַל עֲבֹדָתוֹ וְאֶל מַשָּׂאוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְזֹ֣את ׀ עֲשׂ֣וּ לָהֶ֗ם וְחָיוּ֙ וְלֹ֣א יָמֻ֔תוּ בְּגִשְׁתָּ֖ם אֶת־קֹ֣דֶשׁ הַקֳּדָשִׁ֑ים אַהֲרֹ֤ן וּבָנָיו֙ יָבֹ֔אוּ וְשָׂמ֣וּ אוֹתָ֗ם אִ֥ישׁ אִ֛ישׁ עַל־עֲבֹדָת֖וֹ וְאֶל־מַשָּׂאֽוֹ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וְדָא עֲבִידוּ לְהוֹן וְיֵיחוֹן וְלָא יְמוּתוּן בְּמִקְרַבְהוֹן לְקוֹדֶשׁ קוּדְשַׁיָּא אַהֲרֹן וּבְנוֹהִי יֵיעֲלוּן וִימַנּוֹן יָתְהוֹן גְּבַר גְּבַר עַל פּוּלְחָנֵיהּ וּלְמַטוּלֵיהּ׃
ירושלמי (יונתן):
וְדָא תַּקַנְתָּא עֲבִידוּ לְהוֹן וְיֵיחוֹן בְּחַיֵי דְצַדִיקֵי וְלָא יְמוּתוּן בְּאֵשָׁא מְצַלְהֲבָא וִיזוּחוֹן עֵינֵיהוֹן מִן בֵּית קוֹדֶשׁ קוּדְשַׁיָא בִּזְמַן מִקְרַבְהוֹן לְתַמָן אַהֲרן וּבְנוֹי יֵיעָלוּן וִימַנוּן יַתְהוֹן גְבַר גְבַר עַל פּוּלְחָנֵיהּ וְלִמְטוּלֵיהּ:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יח - יט)" אל תכריתו", עתה חדש להם צווי אחרת שמפני שיש חשש שמרוב חשיבות הקדש יטהר כ"א לשאת וידחקו א"ע קודם שיתכסו הכלים כמעשה שהיו רצין ועולים בכבש ע"כ צוה שאין רשות לבני קהת לעשות דבר מעצמם רק עפ"י משטרם של אהרן ובניו שיסדרו לכל אחד מה ישא וכמה שעות ישא, ועז"א אהרן ובניו יבואו ושמו איש איש על עבודתו ואל משאו, ר"ל שיסדר מי ישא ומי יעבוד ר"ל להניח על כתף הנושאים, ובכל שעה החליפו הנושאים והכל על פי פקודת אהרן, וממילא לא ידחקו לכנוס קודם הזמן ועי"כ לא יבואו לראות וכו':


 

<< · מ"ג במדבר · ד · יט · >>