ביאור:תוספתא/בכורים/א

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת בכורים פרק ראשון

מביא ולא קורא

(א)
אין מביאין בכורים קודם לעצרת

ראו מנחות י, ו, לעומת משנה א, ג, שממנה עולה שגם בדיעבד אין מקבלים ביכורים לפני שתי הלחם. הירושלמי (חלה ס ב) מסביר שבמקרה של הר צבועים דחו את הביכורים כהוראת שעה, כדי שיתפרסם הדבר.

ואם הביא - ימתין עד שתבא עצרת,
ויקרא עליהן.

(ב)

הקונה אילן אחד בתוך של חבירו - הרי זה מביא ולא קורא, מפני שלא קנה קרקע, דברי ר"מ

וחכ"א: לא מביא ולא קורא.

ראו משנה א, ו.

(ג)
רבי יהודה אומר: כל הגרים כולן מביאין ולא קורין

ראו משנה א, ד. ועל פיה ראו ספרי במדבר עח, שלא הבטיחו ליתרו חלק קבוע בארץ. אבל בירושלמי (סד א) מתיר ר' יהודה לכל הגרים לקרוא, שאברהם, אביהם של גרים, קיבל הבטחה על הארץ.

בני קיני חותן משה מביאין וקורין, שנאמר (במדבר י כט) והיה כי תלך עמנו וגו'.

(ד)
ר' יוסי אומר: היה ר"מ אומר: כהנים מביאין ולא קורין, מפני שלא נטלו חלק בארץ

ראו משנה מע"ש ה יד, שם קובע ר' מאיר שלוויים וכהנים אינם מתוודים וידוי מעשר. אבל ראו דברים כו יא, שהלויים והגרים שמחים בביכורים, ויתכן שמשם הסיק ר' מאיר שהלוויים קוראים מקרא בכורים, וראו ספרי דברים קסח, המבחין בין לוויים שקבלו ערים ושערים לבין כהנים שלא קבלו ערים לעצמם. ר' יוסי מוסיף גם כהנים שישבו בערי הלוויים, למקרא ביכורים ולוידוי מעשרות.

ואני אומר: כשם שנטלו לוים - כך נטלו כהנים, בין מדבר מרובה בין מדבר מועט.

(ה)

הפריש את בכוריו ומכר את שדהו - מביא ואינו קורא
והשני, מהו להביא? - מאותו המין אינו מביא, ממין אחר מביא וקורא

ר' יהודה אומר אף מאותו המין מביא וקורא.

ראו משנה א, ז.

(ו)

הרי שהפריש את בכוריו וקרא עליהן, וחזר וקנה שדה אחרת, ונתבכרו לו מחמשת המינין

אע"פ שנתן לתוכן מאותו המין - מביא ולא קורא; שאין אדם קורא פעמים בשנה.

למרות שמצווה מהמובחר להביא את כל חמשת המינים, (ראו לקמן ב, ח,) ויש לו הזדמנות לעשות זאת - אין קוראים פעמיים בשנה.

מביא וקורא

(ז)
ר' יהודה אומר: עד באר הגולה חייב באחריותן, מבאר הגולה אינו חייב באחריותן

ראו משנה א, ח-ט, וכן ספרי דברים עז. באר הגולה (מדות ה, ד) היא הנקודה בכניסה להר הבית, שפוטרת את המביא מאחריות.

ר' שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון: שניים - אין חייבין עליהן חומש.

(ח)

רבן שמעון בן אלעזר אומר: אין מביאין בכורים מתמרים, חוץ מן התמרים שביריחו

ואין קורין אלא על הכותבות ולא על גרוגרות בלבד

ראו משנה א, ג.

ר' אלעזר בר' שמעון אומר: רימוני עמקים מביאין וקורין.

ביכורים תרומה ומע"ש

(ט)

חומר בתרומה שאין במעשר שני ובכורים, ובמעשר שני שאין בתרומה

שהתרומה אין ניטלת אלא מן המוקף, ואין ניטלת אלא מן הגמור

ראו משנה ב, א-ג. הברייתא ממשיכה בהשוואה.
דיני התרומה – ראו חלה א, ט. רוב הברייתא מתארת מה שיש בתרומה ואין במע"ש, חוץ מהמנהג בכל הפירות, וראו גם משנה ב, ג.

ואין ניטלת מן הטהור על הטמא, ומדמעת, וחייבין עליה חומש,
ונוהגת בכל הפירות, מה שאין כן בבכורים.
ונוהגת בשאר שנים, מה שאין כן במעשר שני.

(י)
חומר במעשר שני, שמע"ש קנה את הקנקן, ואוסר דמיו ועירוביו,

ראו מע"ש ג, יב, וכן משנה ב, ב.

וספק עירובו כל שהוא אסור לאונן, [וטעון חומש] וטעון וידוי,
ולא הותר לאכילה אלא בפדיון, ואין מדליקין בו את הנר - מה שאין כן בתרומה.

(יא)

חומר בתרומה ובמעשר שני שאין בבכורים:
שהתרומה ומעשר שני נוהגין בעמון ומואב, מדרבנן מה שאין כן בבכורים
חומר במעשר שני ובכורים שאין בתרומה:

שמע"ש ובכורים טעונין הבאת מקום, וטעונין וידוי, ואסורין לאונן - ורבי שמעון מתיר

ראו משנה ב, ב.
וראו ספרי דברים קו.

וחייבין בביעור. רבי שמעון אומר: בכורים פטורין מן הבעור
רבי יוסי אומר: מע"ש טעון וידוי, וביכורים טעונין וידוי
מה מע"ש טעון ביעור - אף ביכורים טעונין ביעור
אמר לו ר' שמעון: מה למעשר שני שטעון ביעור, שכן דמיו טעונין ביעור
תאמר בבכורים, שאין דמיהן טעונין ביעור?!

(יב)
וכן היה ר' שמעון אומר: בכורים לא אסרו גידוליהן לאכול בירושלים.

ראו משנה ב, ב. זרעו כלה – השוו תרומות ט, ו.
לגבי הביכורים המחוברים לקרקע – ראו משנה ג, א, בניגוד לספרי במדבר קיז.

מעשר - באיזה מעשר אמרו? בדבר שזרעו כלה, נכנס לירושלים ויוצא.
ובשאין בו שווה פרוטה - שאין לו פדיון.
ר"ש בן יהודה אומר משום ר"ש: בכורים אין חייבים עליהם במחובר לקרקע.