ביאור:מוסר אביך א ח
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
ח . לימוד היראה ומדרגת האדם - בשמחה ובטוב-לבב[עריכה]
משה רבנו מזהיר את עם ישראל, שיבואו עליו קללות (דברים כח מז): "תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל". חלק מחכמי ישראל למדו מכאן, שיש לעבוד את ה' בשמחה (ראו בביאור על הפסוק). אולם הפסוק מזכיר שני מושגים שונים - שמחה וטוב לבב. מה ההבדל ביניהם? ניתן להסביר בשתי דרכים.
א. שמחה היא רגש, וטוב לבב מציין הבנה שכלית:
- יש אנשים שעובדים את ה' בשמחה, אבל לא באמת מבינים מדוע יש לשמוח; הם שמחים כי כתוב בספרים שיש חובה לשמוח.
- מצד שני, יש אנשים שעובדים את ה' בטוב לבב, הם מבינים את שהעבודה חשובה וראויה לנו, אבל אינם שמחים.
ב. שמחה נובעת מתוך הכרה שעבודת ה' היא דבר נעלה, הרבה מעל הדרגה שלנו. טוב לבב נובע מתוך הכרה שעבודת ה' בכל-זאת מתאימה לנו, כי יש לנו נשמה אלהית:
- כשאדם זוכה להשתתף בתפקיד גדול ונשגב, חשוב יותר מכל שאר הדברים שהוא עושה בחיים, הוא מתמלא שמחה על הזכות שנפלה בחלקו, אבל לפעמים השמחה הזאת מלווה בהרגשה של "מה אני עושה כאן בכלל? התפקיד הזה גדול עליי!";
- מצד שני, כשאדם מתרגל לתפקיד, ומרגיש שהתפקיד מתאים לו, הוא טוב לבב, אך עלול להתייחס אליו כדבר שגרתי ומובן מאליו וכבר אינו שמח.
האתגר שלנו הוא לשלב שמחה עם טוב לבב:
- מצד אחד להבין עד כמה עבודת ה' היא נשגבת ולמעלה ממדרגתנו, שהרי היא מקרבת אותנו אל מי שברא אותנו;
- ומצד שני להבין עד כמה הנשמה שלנו היא נשגבת, ונשארת כך גם אם קלקלנו את עצמנו בעולם החומר, ולכן עבודת ה' מתאימה לנו.