ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבועות/פרק חמישי

הוספת קישורים
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פרק חמישי – שבועת הפקדון[עריכה]

ירושלמי שבועות, פרק ה, הלכה א[עריכה]

מתני’: שבועת הפקדון נוהגת באנשים ובנשים. וברחוקים ובקרובים. בכשרים ובפסולים. בפני בית דין ושלא בפני בית דין. מפי עצמו ומפי אחרים. אינו חייב עד שיכפור בו בבית דין, דברי °רבי מאיר רבי מאיר. וחכמים אומרים, בין מפי עצמו בין ה_אמפי אחרים, כיון שכפר בו חייב. ה_בוחייב על זדון שבועה ועל שגגתה, עם זדון הפיקדון. אינו חייב על שגגתו. ומה הוא חייב על זדונו? אשם ה_גבכסף שקלים:

גמ’: גבי שבועת העדות כתוב מפי אחרים וכתוב בבית דין דכתיב (ויקרא ויקרא ה א) ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה משמע מפי אחרים והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד ונשא עוונו משמע בבית דין מקום שאם לא יגיד הוא מתחייב. שבועת הפיקדון כתוב מפי עצמו ואפילו חוץ לבית דין דכתיב (ויקרא ויקרא ה כא כב) נפש כי תחטא ומעלה מעל בה’ וכחש בעמיתו משמע מעצמו חוץ לבית דין בפיקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו או מצא אבדה וכיחש בה ונשבע על שקר. מה להלן בשבועת הפיקדון חייב אף בנשבע מפי עצמו. אף כאן בשבועת עדות חייב אף בנשבע מפי עצמו. מה כאן בשבועת העדות במושבע מפי אחרים. אף להלן בשבועת הפיקדון חייב אף במושבע מפי אחרים. °רבי מאיר רבי מאיר דרש גזירה שוה ממקום שבאת בדון מינה ומינה, היינו שלומדים מההלכה המלמדת את כל האמורה בה. מה מפי עצמו שנאמר להלן בשבועת הפיקדון, חוץ לבית דין. אף מפי עצמו שנאמר כאן בשבועת העדות ונלמד משבועת הפיקדון חוץ לבית דין. ורבנן דרשי גזירה שוה האמורה בה דון מנה ואוקי באתרא מה מפי אחרים שנאמר להלן בבית דין, אף מפי עצמו שנאמר כאן שנלמד משבועת הפיקדון בבית דין. תני לפי °רבי מאיר רבי מאיר דאמר דון מינה ומינה מפי עצמו בשבועת העדות מהו להיות באלה? האם פטור כיוון שמפי עצמו נלמד משבועת הפיקדון ושם לא נאמר אלה. או מכיוון שבשבועת העדות כתוב אלה, חייב ? מפי עצמו בשבועת הפיקדון מהו להיות חייב על אלה בלא שבועה? האם מאחר שמפי עצמו בשבועת העדות נלמד משבועת הפיקדון, חוזר וילמד משבועת העדות שצריך שיהיה אלה. או כיוון שבשבועת הפיקדון לא נאמר אלה, פטור? אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. מכיון דגבי שבועת העדות כתיב (ויקרא ויקרא ה א) נפש ובשבועת הפיקדון כתיב (ויקרא ויקרא ה כא) נפש. כמה שכולהון כאן וכולהון כאן ויש גם שבועה וגם אלה בין בשבועת העדות בין בשבועת הפיקדון. אמר רבי מנא רבי מנא°. בשאלה האם חייב אלה בשבועת הפיקדון בבית דין, מחלוקת °רבי מאיר רבי מאיר וחכמים. ל°רבי מאיר רבי מאיר דאמר דון מינה ומינה כשם שמושבע מפי אחרים בשבועת הפיקדון נלמד משבועת העדות. כמו כן למדה לחייב באלה בזמן השבועה. לחכמים שלומדים דון מינה ואוקי באתרי. אף ששבועת הפיקדון למדה משבועת העדות לחייב במושבע מפי אחרים בבית דין. לא למדה לחייב על אלה. בשבועת הפיקדון כתיב (ויקרא ויקרא ה כא) וכחש בעמיתו וכ”ו ונשבע על שקר. מלמד שאינו חייב קרבן, אלא כשיצא וידויו שנפטר מתשלום, בשבועתו. ואם היה מודה היה חייב. פרט למכחש ה_דבאחד השותפין. כי בהכחשתו לא נפטר מהתביעה שיש לשני עליו. פרט למכחש בעדים ה_הובשטר. דכוון שיש עדים או שטר, לא היה נפטר בהכחשתו. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. ממה שראינו שאין דין שבועת הפיקדון במכחש לאחד מהשותפים, הדא אמרה. שנים שלוו מאחד, אף על גב דלא כתבין שהם אחראין וערבאין זה לזה. הרי הם אחראין ה_ווערבאין זה לזה. שהרי אם היה חייב לכל אחד רק את חלקו, הרי כשנשבע לו כבר נפטר על חלקו והיה צריך להביא קרבן. ומזה שראינו שאינו חייב קרבן משמע שאף מהחלק של אותו אחד שהוא נשבע לו לא נפטר לפי שחברו ערב עבורו ולא עבדין כן להלכה. שנים שהפקידו כאחד, וביקש האחד ליטול שלו, אין שומעין לו. שאם לא כן יעשה המכחש באחד השותפים, ככופר בחלקו של אותו שותף, ויהא חייב. אחד שהפקיד לשנים. כפר בו זה, חייב. כפר בו זה, חייב. ששניהם אחראים

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כג עמוד ב] הפקיד להם שוה פרוטה. לא נמצא מביא קרבן על חצי פרוטה? שהרי באמת כל אחד קיבל חצי פרוטה. ומה אילו לוה פרוטה נשבע ונשבע ונשבע שמא אינו מביא קרבן על פחות מחצי פרוטה? תמן כל שבועה חלה על שוה פרוטה, שהרי נשבע שלוש פעמים על אותה פרוטה שלוה. הכא כל אחד נשבע על חצי פרוטה. תנן, בשבועת הפיקדון כתיב (ויקרא ויקרא ה כא) וכחש בעמיתו וכ”ו ונשבע על שקר. מלמד שאינו חייב קרבן, אלא כשיצא וידויו שנפטר מתשלום, בשבועתו. ואם היה מודה היה חייב. פרט למכחש באחד השותפין. כי בהכחשתו לא נפטר מהתביעה שיש לשני עליו. פרט למכחש בעדים ובשטר. אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)°. רבי יוחנן רבי יוחנן° וריש לקיש ריש לקיש°, תריהון אמרין. לית כאן עדים. דאם הכחיש בעדים הרי הוא כמי שיצא וידויו בשבועה. למה? משום שעדים מצוין למות? ושטר אינו מצוי לאבד? הוי לית טעמא אלא משום שמצוין לשכח עדותן. תמן תנינן איכן שורי? אמר לו, אבד. משביעך אני, ואמר אמן. ועדים מעידין אותו שאכלו. משלם את הקרן. ה_זהודה מעצמו, משלם קרן וחומש ואשם. רואים שאפילו כשיש עדים חייב בקרבן. אז קשה על הבריתא שאמרה פרט למכחש בשטר ובעדים. המתניתא שאמרה שחייב בקרן חמש ואשם, בשאין יודע בעדים. והבריתא שאמרה שפטור מקרבן אתא מימר לך פרט למכחש בעדים ביודע בעידיו. ורבי יוחנן רבי יוחנן° וריש לקיש ריש לקיש° אמרו אפילו יודע בעידיו חייב כיוון שעדים עשיים לשכוח, הרי הוא כמי שיצא וידויו בשבועה וחייב. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. ומתניתא אמרה כן דתנן, היו שתי כיתי עדים. ה_חכפרה ראשונה ואחר כך כפרה שנייה, שתיהן חייבות. ניחא שניה מתחייבת. ראשונה למה חייבת? הרי עדיין נשארה כת שניה. לאו משום שמצוין לשכח עדותן? כתיב (ויקרא ויקרא ה כב) או מצא אבדה וכחש בה. וכיחש בה ולא בו. שאם מודה שמצא אבדה אלא שנשבע שלא הכיר בבעליה פטור. °בן עזאי שמעון בן עזאי אומר. לעניין משביע עדי אבדה. שלשה חילוקים בעדי אבידות הן. בה ובמוצאיה בה ולא במוצאיה. לא בה ולא במוצאיה. אמר רבי חוניה רבי חוניה° בשם רבי ירמיה רבי ירמיה°, כולהון לפטור, כשאומר שידע בה ובמוצאיה הרי הוא מודה ואין כאן שבועת הפיקדון ואם לא ידע גם בה וגם במוצאיה לא יתכן שחייב. אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, לית כאן פטור. אלא כולם לחיוב. שמה שנאמר בה ובמוצאיה הכוונה שהוא כפר ואמר כך אבל הוא שיקר וכן על השאר. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בעי. למה לא נאמר שכולם לפטור ?

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

1 ה_א מיי' פ"ז מהל' שבועות הלכה א', סמ"ג לאוין רמ, סמ"ג לאוין רמא :

2 ה_ב מיי' פ"א מהל' שבועות הלכה ט':

3 ה_ג מיי' פ"א מהל' שבועות הלכה ט',מיי' פ"ט מהל' שגגות הלכה ז',מיי' פ"ד מהל' פסולי המוקדשין הלכה כ"ב:

4 ה_ד מיי' פ"ח מהל' שבועות הלכה י"ב:

5 ה_ה מיי' פ"ח מהל' שבועות הלכה י"ג:

6 ה_ו מיי' פכ"ה מהל' מלוה הלכה ט',טור ושו"ע חו"מ סי' ע"ז סעיף א':


[ע"ב]

7 ה_ז מיי' פ"ז מהל' גזלה ואבדה הלכה ב',מיי' פ"א מהל' שבועות הלכה ח',מיי' פ"א מהל' שבועות הלכה ט':

8 ה_ח מיי' פ"י מהל' שבועות הלכה ט"ו:


-----------------------------------דף כד[עריכה]

ירושלמי מאיר שבועות כד


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כד עמוד א] אמר רבי מנא רבי מנא° לית כן משלש אבידות לפטור. שהרי נאמר ביודע בה ובמוצאיה בה ולא במוצאיה לא בה ולא במוצאיה. אם הכוונה שמודה בה ובמוצאיה אנן קיימין האם צריך לאמר שפטור הרי אין כאן כלל שבועת הפיקדון. אלא על כרחך שמכחש בה ובמוצאיה במוצאיה ולא בה בה ולא במוצאיה. כיני מתניתא  כך כוונת המשנה בה ובמוצאיה כך שחייבים לאמר שכולם לחיוב:

ירושלמי שבועות, פרק ה, הלכה ב[עריכה]

מתני’: שבועת הפיקדון כיצד? אמר לו ה_טתן לי פיקדון שיש לי בידך. שבועה שאין לך בידי. או שאמר לו, אין לך בידי. משביעך אני. ואמר אמן. הרי זה חייב. השביע עליו חמשה פעמים. בין בפני בית דין, בין שלא בפני בית דין. וכפר, ה_יחייב על כל אחת ואחת. אמר °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי. מה הטעם? מפני שהוא יכול לחזור ולהודות:

גמ’: גבי שבועת העדות כתוב מפי אחרים וכתוב בבית דין דכתיב (ויקרא ויקרא ה א) ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה משמע מפי אחרים והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד ונשא עוונו משמע בבית דין מקום שאם לא יגיד הוא מתחייב. שבועת הפיקדון כתוב מפי עצמו ואפילו חוץ לבית דין דכתיב (ויקרא ויקרא ה כא כב) נפש כי תחטא ומעלה מעל בה’ וכחש בעמיתו משמע מעצמו חוץ לבית דין בפיקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו או מצא אבדה וכיחש בה ונשבע על שקר. מה להלן בשבועת הפיקדון חייב אף בנשבע מפי עצמו. אף כאן בשבועת עדות חייב אף בנשבע מפי עצמו. מה כאן בשבועת העדות במושבע מפי אחרים. אף להלן בשבועת הפיקדון חייב אף במושבע מפי אחרים. °רבי מאיר רבי מאיר דרש גזירה שוה ממקום שבאת בדון מינה ומינה, היינו שלומדים מההלכה המלמדת את כל האמור בה. מה מפי עצמו שנאמר להלן בשבועת הפיקדון, חוץ לבית דין. אף מפי עצמו שנאמר כאן בשבועת העדות ונלמד משבועת הפיקדון חוץ לבית דין. ורבנן דרשי גזירה שוה האמורה בה דון מנה ואוקי באתרא מה מפי אחרים שנאמר להלן בבית דין, אף מפי עצמו שנאמר כאן שנלמד משבועת הפיקדון בבית דין. רבי ירמיה רבי ירמיה° בעי. קרוב מפי עצמו בשבועת העדות מהו שיהא חייב ? הואיל ולא למדו נשבע מפיו בשבועת העדות אלא משבועת הפקדון. מה להלן קרובין חייבין, אף כאן קרובין חייבים. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. רחוקין שכאן בשבועת העדות שרק הם כשרים למידין מקרובין שלהלן שהם כשרים בשבועת הפיקדון. אבל קרובים שפסולים בשבועת העדות אינם לומדים מקרובים שכשרים בשבועת הפיקדון. רבי יודן קפודקייא רבי יודן קפודקייא° בעי. ל°רבי מאיר רבי מאיר דסובר דון מינה ומינה, השביע עליו חמשה פעמים מפי עצמו חוץ לבית דין כלום הוא חייב על כל אחת ואחת ? שאף שבשבועת העדות מפי אחרים אינו חייב אלא אחת. בשבועה מפי עצמו כיוון שנלמדה משבועת הפיקדון ושם חייב על כל אחת ואחת אף בשבועת העדות יהיה חייב על כל אחת ואחת? אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° ולאו מתניתא היא דתנן, אמר °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי ומה הטעם? מפני שאינן יכולין לחזור ולהודות. אף כאן הואיל ואין יכולין לחזור

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כד עמוד ב] ולהודות אין חייבין אלא אחת. רבי ירמיה רבי ירמיה° בעי השביע עליו חמשה פעמים מפיו חוץ לבית דין וחזר והשביעו חמשה פעמים מפי אחרים מהו ? לרבנן שסוברים ששבועת עצמו בשבועת העדות אינה אלא בבית דין. האם כשנשבע אחר כך גם בבית דין מצטרפים אלו שנשבע שלא בבית דין וחייב גם עליהם. כמו שאם היה נשבע מחוץ לבית דין על פי אחרים ואחר כך נשבע על פי בית דין שמצטרפים. מאחר ד°רבי מאיר רבי מאיר עביד מפי עצמו כנשבע בבית דין, מהו שיקבענו לקרבן אם הודה מחוץ לבית דין? ומהו לחייבו על הראשונה בלא תביעה האם גם לעניין זה הוא לומד משבועת הפיקדון וחייב אף בלא תביעה ולא כמו שבועת העדות שאינו חייב עד שימע מפי התובע? ייבא כהדא דתנן, היה מחזר אחר עדים, אמרו לו מפני מה אתה בא אחרינו? שבועה שאין אנו יודעין לך עדות. יכול יהו חייבין? תלמוד לומר (ויקרא ויקרא ה א) ושמעה קול אלה. את ששמע קול, חייב. יצאו אילו שאין שומעין קול. מכאן שאין חייב עד שיתבענו להעיד וישבע זה חומר בשבועת הפיקדון משבועת העדות אמר לו מה אתה בא אחראי שבוע שאין לך בידי הרי זה משלם קרן וחומש ומביא אשם בשתי סלעים. מה שאין כן בשבועת העדות. גבי שבועת הפיקדון למדנו. וכחש כלל, בפקדון פרט, או מכל חזר וכלל, כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט דבר המיטלטל וגופו ממון, אף כל דבר המיטלטל וגופו ממון, יצאו קרקעות שאין מטלטלין, יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות, יצאו שטרות שאף על פי שמטלטלין אין גופן ממון. מפיו בקרקעות מהו שיהא פטור האם כיוון שנלמד משבועת הפיקדון יהיה פטור? מפיו בקנסות מהו שיהא חייב האם כיוון שנלמד משבועת הפיקדון ואין משביעין על קנסות בשבועת הפיקדון יהיה פטור.. מפיו מהו שיהא חייב בקרבן עולה ויורד ? האם דינו כשבועת הפיקדון וחייב אשם בכסף שקלים. שהרי נשבע מפי עצמו נלמד משבועת הפיקדון. או שדינו כמושבע מפי אחרים שבפרשת שבועת העדות, שדינו בעולה ויורד.

ירושלמי שבועות, פרק ה, הלכה ג[עריכה]

מתני’: ה_יאהיו חמשה תובעין אותו. ואמרו לו, תן לנו פיקדון שיש לנו בידך. שבועה שאין לכם בידי. אינו חייב אלא אחת. שבועה שאין לך בידי, לא לך ולא לך, ולא לך חייב על כל אחת ואחת. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר. עד שיאמר שבועה באחרונה שבועה שאין לך בידי, לא לך, ולא לך, ולא לך, שבועה. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר. עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד:


גמ’: תנן התם, אומר °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי, חייב בשבועת העדות, וחייב בשבועת הפיקדון. מה בפיקדון אינו מדבר אלא בתביעת ממון, אף בשבועת העדות אינו אלא בתביעת ממון. לא, אם אמרת בפיקדון שלא עשה בו את המושבע מפי אחרים כנשבע מפי עצמו. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. לית הדין כן. שהבריתא נאמרה קדם שלמדנו בגזרה שוה. אבל אחר שלמדנו בגזירה שווה אף בשבועת הפיקדון, נעשה המושבע מפי אחרים כנשבע מפי עצמו. שכשם ששבועת העדות למדה משבועת הפיקדון בגזירה שווה דין נשבע מפי עצמו. כך שבועת העדות למדה משבועת הפיקדון דין מושבע מפי אחרים. תנן, °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר. עד שיאמר שבועה באחרונה. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. לדברי °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס, והוא שהזכיר שבועה תחילה וסוף שיאמר שבועה שאין לך בידי, לא לך, ולא לך, ולא לך, שבועה. לדברי חכמים בין אם הזכיר שבועה תחילה ולא הזכיר בסוף, או הזכיר בסוף ולא הזכיר תחילה. הזכיר שבועה בתחילה ולא הזכיר בסוף, או הזכיר בסוף ולא הזכיר בתחילה. על דעתין דרבנן, מביא קרבן על כל אחת ואחת. על דעתיה ד°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס, מביא קרבן אחד. שאין השבועה אלא על הסמוך לה. הזכיר שבועה תחילה וסוף. על דעתיה דרבנן, מביא שני קרבנות על כל אחד ואחד. על דעתיה ד°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס, מביא קרבן אחד על כל אחד ואחד. על דעת °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס, הזכיר שבועה בתחילה ולא הזכיר בסוף. מהו שתחול שבועה על האמצעיים? האם חלה רק על הצמוד לה, או שחלה על כולם אלא שחייב רק אחד. נפקא מינא, כשהשבועה על הראשון היא אמת שאינו חייב לו. מאי שתחל על השני ? איתא חמי  בא וראה. אילו הזכיר שבועה תחילה וסוף, שמא הזכיר באמצעיים? ואת אמר חלה, אף כן חלה. רבי יודן קפודקייא רבי יודן קפודקייא° בעי. שבועה חיטין ושעורין וכוסמין אין לך בידי. מהו? כיוון שאמר בתחילה שבועה ולבסוף אין לך בידי כמי שהזכיר שבועה תחילה וסוף ול°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס חייב אחת על כל אחת ולרבנן חייב שתיים על כל אחת ואחת? או מאחר שעל ידי זה ועל ידי זה שבועה מתקיימת, אינו חייב אלא כשבועה אחת דלרבנן חייב על כל אחת ואחת ול°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אינו חייב אלא על הראשונה. אין לך בידי חטין ושעורין וכוסמין שבועה

-----------------------------------דף כה[עריכה]

ירושלמי מאיר שבועות כה


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כה עמוד א] כמי שהזכיר שבועה תחילה וסוף. או מאחר שעל ידי זה ועל ידי זה שבועה מתקיימת, אינו חייב אלא אחת. אף בשבועת ביטוי חולקים כך? כגון אם אמר שבועה שלא אוכל שלא אוכל שבועה. על דעתין דרבנן, מביא שני קרבנות על כל אחת ואחת. על דעתיה ד°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס, מביא אחד על אחד ואחד? בזה אוף רבנן מודים שאינו חייב אלא אחת. שאינו אלא כמזרז עצמו מן האיסורין. שהרי אין שבועה חלה על שבועה. מה ששאלתה האם אף בשבועת ביטוי חולקים כך, לא אתייא דא, אלא לשעבר. שכל שבועה שקר, עומדת בפני עצמה. כגון שבועה שלא אכלתי. שלא אכלתי שבועה. שם יש מקום להסתפק האם על דעתין דרבנן, מביא שני קרבנות על כל אחת ואחת. על דעתיה ד°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס, מביא אחד על כל אחד ואחד. אמר רבי אבהו רבי אבהו°. רבי ירמיה רבי ירמיה° בעי. אמר שבועה חיטין וחיטין אין לך בידי. שכיחש פעמים באותו דבר, מהו? נישמעינה מן הדא. האומר לחבירו תן לי חיטים שהפקדתי אצלך במקום פלוני ובמקום פלוני, ואמר לו, שבועה שאין לך בידי חיטים לא ממקום פלוני, ולא ממקום פלוני. חייב על כל מקום אף על פי שהוא מין אחד. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° אין מכאן ראיה. שאפשר שמקומות הרבה, עשו אותן כמינין הרבה. אילו היתה הברייתא מדברת באומר, לא מאותו המקום, ולא מאותו המקום, חייב שנים. היינו שנשבע פעמים על אותו מקום, יאות יכולתה לפשוט את הבעיה. רבי חגיי רבי חגי (אמורא)° בעי. עשרה שבועות אני נשבע שאין לך בידי. מהו? האם חייב עשרה קרבנות ? רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בעי. תבעו חיטים ושעורים ואמר שבועה שבועה שאין לך בידי. מהו? אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. נישמעינה מהדא. היו לפניו כמה ככרות ואמר, שבועה שלא אוכל ככר זו. שבועה שלא אוכלינה, ואכלה. ה_יבחייב אחת. מפני שהזכיר זו, הרי זה כשבועה על שבועה, וחייב רק אחת, הא לא הזכיר זו חייב בכל אחת ואחת. אף בשבועת ביטוי כן, כשאמר שבועה שבועה חייב שנים. תנן, תן לי חטים ושעורין וכוסמין שיש לי בידך. שבועה שאין לך בידי. אינו חייב אלא אחת. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. לדברי °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי שסובר שהשבועה הולכת בעיקר על הראשון נמצא שאין בידו חטים פטור בשאר. אף בשבועת ביטוי כן ? שבועה שאוכל נבילה ופת חטין ופת שעורין ופת כוסמין מאחר שפטור על הנבילה פטור על השאר:

ירושלמי שבועות, פרק ה, הלכה ד[עריכה]

מתני’: תן לי ה_יגפיקדון ותשומת יד וגזל ואבידה שיש לי בידך. שבועה שאין לך בידי. אינו חייב אלא אחת. שבועה ה_ידשאין לך בידי פיקדון, ותשומת יד, וגזל, ואבידה. חייב על כל אחת ואחת. ה_טותן לי חטים ושעורין וכוסמין שיש לי בידך. שבועה שאין לך בידי. אינו חייב אלא אחת. ה_טזשבועה שאין לך בידי חטין, ושעורין, וכוסמין, חייב על כל אחת ואחת. °רבי מאיר רבי מאיר אומר. אפילו אמר חיטה ושעורה וכוסמת, חייב על כל אחת ואחת:

גמ’: אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° לדברי °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי שסובר שהשבועה הולכת רק על הראשון נמצא שאין בידו חטים פטור בשאר. אמר רבי אבא רבי אבא°

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כה עמוד ב] אף °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי מודה בה. נמצא שיש בידו חטין, מהו שתחול שבועה בשאר המינין ואם באמת אין לו את אחד המינים יהיה פטור על השבועה כיוון שמקצתה היתה אמת ? חברייא אמרי לא חלה על השאר וחייב אף אם על אחד מהמינים האחרים אמר אמת. רבי זירא רבי זירא° אמר חלה על השאר ופטור אם על אחד מהמינים האחרים אמר אמת. אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא°. מתניתא מסייעה למה דאמר רבי זירא רבי זירא°. דתנן, האשהה_יז שנדרה בנזיר. ושמעה חבירתה ואמרה ואני. ושמע בעל הראשונה והפר לה. הראשונה מותרת והשנייה אסורה. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, אם אמרה לא נתכוונתי להיות אלא כמותה וכיוצא בה. שתיהן מותרות. מפני שאמרה לא נתכוונתי אלא להיות כמותה וכיוצא בה. הא אם לא אמרה להיות כמותה וכיוצא בה, הראשונה מותרת והשנייה אסורה. מה אם תמן שאין שם עיקר נזירות שכבר הפר הבעל לראשונה לפי דעה זו הבעל עוקר למפרע, את אומר חלה על השניה שהתפיסה בה. כאן שנשבע שאין לו חיטים ושעורים וכוסמין שיש עיקר שבועה, לא כל שכן שתחול? אם כן מהו דא דאמר רבי יוחנן רבי יוחנן° שלדברי °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אם נמצא שבאמת אין בידו חטין, פטור על השאר? במתפיש. שאומר שעורין יהו כחיטין כוסמין יהו כחיטין. פשיטא דא מילתא שאם היפר לה בעלה של ראשונה אחר שעברה על נדרה, לוקה שהבעל מפר מכאן ולהבא. שנייה מהו שתלקה אם גם היא עברה ? אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°, מאחר שזו לוקה אף זו לוקה. אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° ולא °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי היא ולמה ששניה תלקה ? כיוון שהשניה אמרה הרני כמותה תיעשה שנייה כאומרת הריני נזירה עשרים יום היינו עד שבעלה של ראשונה יפר, והדין שהיא נזירה שלושים יום ולכן לוקה. אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)°, שניה אינה לוקה ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי כדעתיה ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי פוטר שלא נתנדב כדרך המתנדבין. אף כאן אם נזרה פחות משלושים יום אינה נזירה כלל. תנן במשנה הבאה, אנסתה ופיתיתה את בתי. והוא אומר, לא אנסתי ולא פיתיתי. משביעך אני. ואמר אמן, חייב. ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי פוטר, שאינו משלם קנס על פי עצמו. ולמה לא חילק בין קדם שעמד בדין דמודה בקנס פטור, לבין אחר שעמד בדין והקנס הפך לחיוב ממון? אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)°, ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי היא. ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אמר במגבה הדבר תלוי, וכל עוד לא גבו את הכסף יש להם דין של קנס. תנן, תן לי חטים ושעורין וכוסמין שיש לי בידך. שבועה שאין לך בידי. אינו חייב אלא אחת. שבועה שאין לך בידי חטין, ושעורין, וכוסמין, חייב על כל אחת ואחת. °רבי מאיר רבי מאיר אומר. אפילו אמר חיטה ושעורה וכוסמת, חייב על כל אחת ואחת.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

12 ה_יב מיי' פ"ד מהל' שבועות הלכה י',מיי' פ"ו מהל' שבועות הלכה י"ז,מיי' פ"ג מהל' נדרים הלכה א',טור ושו"ע יו"ד סי' רל"ט סעיף י"ג,טור ושו"ע יו"ד סי' רל"ח סעיף י"א,טור ושו"ע יו"ד סי' רל"ח סעיף כ"א, סמ"ג לאוין רמ, סמ"ג לאוין רמא :

13 ה_יג מיי' פ"ז מהל' שבועות הלכה י"א:

14 ה_יד מיי' פ"ז מהל' שבועות הלכה י"ב:

15 ה_טו מיי' פ"ז מהל' שבועות הלכה י"ג:

16 ה_טז מיי' פ"ז מהל' שבועות הלכה י"ג:


[ע"ב]

17 ה_יז מיי' פי"ג מהל' נדרים הלכה ט"ו,טור ושו"ע יו"ד סי' רל"ד סעיף נ"א, סמ"ג לאוין רמב :


-----------------------------------דף כו[עריכה]

ירושלמי מאיר שבועות כו


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כו עמוד א] אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° דברי °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי נכללין אם כלל בקרבן אחד ונפרטין אם פרט בשלשה קרבנות. היך עבידא? היה שם פרוטה חיטין פרוטה שעורין ופרוטה כוסמין נכללין כגון שאמר חיטין שעורין וכוסמין בקרבן אחד. נפרטין כגון שאמר פרוטה חיטין פרוטה שעורין ופרוטה כוסמין שלשה קרבנות. אם בפרוט כל אחד אין פרוטה כגון שליש פרוטה חיטין שליש פרוטה שעורין שליש פרוטה כוסמין מהו שיצטרפו כולן? איתא חמי  בא וראה אילו היו בידו כמה מינין בפרוטה ונשבע סתם ואמר אין לך בידי אפילו כן מצטרפין. ליי דא מילה  לאיזה דבר נאמר שמצטרפים? לחייבו בקרבן, אף כאן מצטרפים. היו בידו ארבע מינין. שני מינין בפרוטה. ושני מינין בשני פרוטות. אפילו כן נכללין ונפרטין ויהיה חייב שלושה קרבנות ? קרבן אחד על כל אחד מאלו שיש בהם פרוטה, ועוד קרבן אחד על כל אחו שאין בהם פרוטה אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° בשם רבי ינאי רבי ינאי°. אם בסוף הגט קודם החתימה הוסיף את המשפט, ושואל אני בשלום פלוני. חזקה על הכל חתם והגט כשר. אבל אם כתב, שואל אני בשלום פלוני בלא ויו החיבור, לא חתם אלא על שאילת שלום בלבד והגט פסול. ריש לקיש ריש לקיש° אמר אפילו אמר ושואל אני בשלום פלוני, חזקה רק על שאילת שלום חתם. תנן, חמשה שכתבו כלל בתוך הגט. אי זהו כלל לרבי יוחנן רבי יוחנן°? איש פלוני מגרש את פלנית ופלוני לפלנית. שאף שכל שם מופיע בניפרד כיוון שהוסיף וו, חיברם להיות אחד כמו שאמר בשאילת שלום. אי זהו כלל לריש לקיש ריש לקיש°? הרי לשיטתו אפילו עם וו החיבור החתימה הולכת רק על האחרון אנו פלוני ופלוני מגרשין את נשותינו פלונית ופלונית ממקום פלוני. אמר רבי זירא רבי זירא° מודה רבי יוחנן רבי יוחנן° שאם הזכיר גירושין לכל אחת ואחת כגון שכתב, איש פלוני מגרש פלונית. ופלוני מגרש את פלונית, שהוא כמו גט לכל אחת ואחת וצריך טופס ועדים לכל אחת ואחת.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כו עמוד ב] חייליה דרבי יוחנן רבי יוחנן° מהדא דתנן, שאיני נהנה לזה קרבן ולזה קרבן, צריכין פתח לכל אחד ואחד. שכיוון שהזכיר שם נדר על כל אחד, כאילו נדר נדר לכל אחד בניפרד. ואם אמר לזה ולזה ולזה קרבן, הכל נדר אחד, ואם הותר מקצתו הותר כולו. ואף בגיטין כן אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. מתניתא מסייעא לרבי יוחנן רבי יוחנן° דתנן, ה_יחהיה כותב טופס לכל אחד ואחד ועדים למטה את שהעדים ניקרין עמו כשר. משמע שאם לא היה כתוב טופס לכל אחת ואחת, אלא שהשלים את הטופס אחר שכלל את כל השמות, אף על פי שהזכיר שם של כל אישה ואישה בנפרד, הרי זה כלל. תנן התם. אמר לחבירו תן לי חיטים ושעורין וכוסמין שיש לי בידך. והוא אומר לו, שבועה שאין לך בידי חיטין ושעורין וכוסמין. אם הודה חייב קרבן על כל אחד ואחד. °רבי מאיר רבי מאיר אומר, אפילו אמר חיטה ושעורה וכוסמת חייב על כל אחת ואחת וכ”ו. ותני, כלל אינו חייב אלא אחת, פרט חייב על כל אחת ואחת דברי °רבי מאיר רבי מאיר. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר שבועה לא לך לא לך לא לך חייב על כל אחת ואחת. לא לך ולא לך ולא לך חייב אחת על כולם. שמואל שמואל (אמורא)° אמר. פרטו של °רבי מאיר רבי מאיר, כללו של °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. ופרטו של °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי, כללו של °רבי מאיר רבי מאיר. היינו מה שהיה °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי עושה אותו כלל והיינו ולא לך ולא לך בוי”ו, וסבירא ליה דאינו חייב אלא אחת. בזה פליג °רבי מאיר רבי מאיר ועושה אותו פרט וחייב על כל אחת ואחת. וממילא שמעינן דפרטו של °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי והיינו לא לך לא לך בלא וו, זהו כללו של °רבי מאיר רבי מאיר. אמר שמואל שמואל (אמורא)° בשם רבי זירא רבי זירא°. מיליהון דרבנן אמרין, שאין פרטו של °רבי מאיר רבי מאיר, כללו של °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. ולא פרטו של °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי, כללו של °רבי מאיר רבי מאיר. דאמר רבי יוחנן רבי יוחנן° בשם רבי ינאי רבי ינאי°. ושואל אני בשלום פלוני, חזקה על הכל חתם. שואל אני בשלום פלוני, לא חתם אלא על שאילת שלום בלבד. אם אומר את פרטו של °רבי מאיר רבי מאיר כללו של °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. משמע ששניהם מסכימים שהשבועה הולכת על הכל. רק השאלה האם חייב על כל אחת ואחת או על הכל רק אחת. אם כן אפילו אמר שואל אני בשלום פלוני, בין ל°רבי מאיר רבי מאיר בין ל°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי היה צריך להיות חזקה על הכל חתם והגט כשר, אם כך רבי יוחנן רבי יוחנן° שאמר שאם כתבו שאלו בשלום חזקה רק על שאלת השלום חתמו כמאן? אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. מתניתא אמרה שאין פרטו של °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי, כללו של °רבי מאיר רבי מאיר. דתנינן תמן. תן לי חיטים ושעורים וכוסמין. וענה לו, שבועה שאין לך בידי חיטין ושעורין וכוסמין, חייב על כל אחד ואחד. °רבי מאיר רבי מאיר אומר, אפילו אמר חיטה ושעורה וכוסמת, חייב על כל אחת ואחת. ולית אינש אמר אפילו, אלא מכלל דמודה בקדמיתה. מאי כדון במה הם חולקים? אמר רבי חיננא רבי חיננא° על דעתיה ד°רבי מאיר רבי מאיר, בין שאמר חיטין ושעורין וכוסמין. בין שאמר חיטין שעורין כוסמין כלל ופרט הוא. וחייב על כל אחת כיון שפרטן ולא אמר סתם שבועה שאין לך בידי על דעתיה ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אם אמר חיטין ושעורין וכוסמין כלל ופרט הוא. וחייב על כל אחת כיון שפרטן ולא אמר סתם שבועה שאין לך בידי. אם אמר חיטין שעורין כוסמין כלל שאין עמו פרט הוא וחייב אחת על הכל. דדוקא אם אמר בלא וי”ו הוא דהוי כלל ופרט אבל אם אמר בוי”ו אינו אלא כלל ואינו חייב אלא אחת והיינו דרבי יוחנן רבי יוחנן°.

ירושלמי שבועות, פרק ה, הלכה ה[עריכה]

מתני’: ה_יטאנסתה ופיתיתה את בתי. והוא אומר, לא אנסתי ולא פיתיתי. משביעך אני. ואמר אמן, חייב. ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי פוטר, שאינו משלם קנס על פי עצמו. אמרו לו. ה_כאף על פי שאינו משלם קנס על פי עצמו

-----------------------------------דף כז[עריכה]

ירושלמי מאיר שבועות כז


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כז עמוד א] משלם בושת ופגם על פי עצמו:

גמ’: רבי זירא רבי זירא° ורבי יסא רבי אסי° אמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. לדברי °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי. עיקר תביעה קנס דלא שביק איניש מידי דקיץ, ותבע מידי דלא קיץ לדברי חכמים לא שביק מידי דכי מודה ביה לא מיפטר, ותבע מידי דכי מודה ביה מיפטר. אמר רבי אילא אמר רבי אילא° דברי °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי בתובעו תחילה קנס ואחר כך בושת ופגם דגלי דעתי שעיקר התביעה היא על קנס. דברי חכמים בתובעו בושת ופגם ואחר כך קנס. רבנין אמרין דברי °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי, בתבעו רק קנס. ודברי חכמים, בתבעו שלשה דברים. רבי זירא רבי זירא° בעא קומי רבי יסא רבי אסי°. בפירוש שמעת מרבי יוחנן רבי יוחנן° או ממילתיה גבי הא דתנן, תן לי חטים ושעורין וכוסמין שיש לי בידך. שבועה שאין לך בידי. אינו חייב אלא אחת. ואמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. לדברי °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי שסובר שהשבועה הולכת בעיקר על הראשון נמצא שאין בידו חטים פטור בשאר. משמע של°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי כוונתו רק למה שאמר ראשון ולכן הסקתה שלפי רבי יוחנן רבי יוחנן° לדעת °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אף כאן כשתבע קנס בושת ופגם כוונתו רק לקנס שאותו אמר ראשון. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° מדבעי רבי זירא רבי זירא° הכי, שמע מינא שהוא סובר כרבנן דבי מדרשא שאמרו ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי ורבנן פלגי. שלדברי °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי, בתבעו רק קנס. ודברי חכמים, בתבעו שלשה דברים. אבל אם היה סובר כרבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° שהמחלוקת בשתבע הכל לא היה מקום להסתפק. שהרי מה שאמר רבי יוחנן רבי יוחנן° זהה לחלוטין למקרה הזה ואף על פי כן ל°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי כוונתו רק לראשון. אמר רבי מנא רבי מנא°. אפילו דהו סבר כרבי אילא רבי אלעאי (אמורא)°, היה מקום לשאלה, כיוון שיש הבדל בין המקרים. מה שאמר רבי יוחנן רבי יוחנן° על דברי °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי בתבעו דבר אחד שאמר שבועה שאין לך בידי חיטין ושעורין וכוסמין דאף שהזכיר את שלושתם אמר שבועה רק על הראשון. והכא בתובעו שלשה דברים ויש מקום להסתפק האם הדין דומה. תני, אין לי אלא דברים שמשלם עליהן את הקרן, מניין בתובע תשלומי כפל, ותשלומי ארבעה וחמשה, האונס והמפתה, והמוציא שם רע? תלמוד לומר (ויקרא ויקרא ה כד) מכל אשר ישבע עליו לשקר. מוציא שם רע לאו קנס הוא? אמר רבי ירמיה רבי ירמיה°. דלא כ°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי דאמר במגבה הדבר תלוי. דתנן, עמדה בדין עד שלא בגרה, הרי הן של אב, מת האב, הרי הן של אחין. לא הספיקה לעמוד בדין עד שבגרה, הרי הן של עצמה; °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, אם לא הספיקה לגבות עד שמת האב, הרי הן של עצמה. חכמים סוברים שפסק בית דין קובע, ואם הפסק היה בשעה שהאב חי, התשלום נעשה כהלוואה, לכן אם האב מת התשלום עובר לבניו כשאר ירושות. ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי סובר במגבה הדבר תלוי, אם האב מת לפני שגבו את הכסף, התשלום לבת. אף הכא במוציא שם רע, שעמד בדין. ל°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי זה קנס ולכן פטור, ולרבנן לאחר העמידה בדין נעשה הדבר כחוב של ממון

ירושלמי שבועות, פרק ה, הלכה ו[עריכה]

מתני’: ה_כאגנבת את שורי. והוא אומר, לא גנבתי. משביעך אני. ואמר אמן, חייב. ה_כבגנבתי אבל לא טבחתי ולא מכרתי. משביעך אני. ואמר אמן, פטור. ה_כגהמית שורך את שורי. והוא אומר לא המית. משביעך אני, ואמר אמן. חייב

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כז עמוד ב] ה_כדהמית שורך את עבדי. והוא אומר לא המית. משביעך אני. ואמר אמן, פטור. אמר לו חבירו, ה_כהחבלתה בי ועשית בי חבורה. והוא אומר, לא חבלתי ולא עשיתי. משביעך אני. ואמר אמן, חייב. ה_כואמר לו עבדו, היפלתה את שני וסימיתה את עיני. והוא אומר, לא היפלתי לא סימיתי. משביעך אני. ואמר אמן, פטור. ה_כזזה הכלל. כל המשלם על פי עצמו, חייב. ושאינו משלם על פי עצמו, פטור:

גמ’: תנן, המית שורי עבדו של פלוני, אינו משלם שלושים של עבד על פי עצמו. רבי יצחק רבי יצחק° שאל, מהו שישלם דמי העבד מפי עצמו? מה צריכה ליה? האם כל שלשים קנס, או רק מה שיותר מדמיו עד שלושים קנס. אין תימר כל שלשים קנס, אינו משלם. אין תימר, יותר מדמיו קנס, משלם דמיו. תמן תנינן, המית שורך את עבדי. והוא אומר, לא המית. משביעך אני שבועת הפיקדון, ואמר אמן ואחר כך הודה, פטור. שאין נשבעים על כפירת קנס, אלא על כפירת ממון. אין תימר, שרק יותר מדמיו קנס, אבל כדי דמיו ממון, נמצא שכפר ממון, ולמה אינו נשבע? אמר רבי חגיי רבי חגי (אמורא)° קומי רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, תיפתר שהמית עבד מוכה שחין שאינו שוה כלום וכל השלושים קנס. אמר ליה, אמור דבתרה, המית שורך את בני, והוא אומר לא המית, משביעך אני, ואמר אמן, חייב כופר. ופתרה תעמיד גם את הסיפא במוכה שחין ויהא פטור שהרי אינו שוה ממון ? לית יכיל דתנינן המית בן חורין נותן שוייו. אמר רבי עזרה רבי עזרה° קומי רבי מנא רבי מנא°, תיפתר כמאן דאמר (שמות משפטים כא ל), ונתן פדיון נפשו של ה_כחמזיק. אמר ליה, ואין כמאן דאמר ונתן פדיון נפשו של מזיק, הרי כולו קנס שאינו לפי הנזק, ויפטר. אלא ודאי בבריא. ובעבד פטור, לפי שכל שלושים של עבד משום קנס. תנן, זה הכלל, כל המשלם יותר על מה שהזיק, אינו משלם על פי עצמו דמודה בקנס פטור: מהו שיאמרו לו, צא ידי שמים? נישמעינה מן הדא, מעשה ב°רבן גמליאל רבן גמליאל שהפיל שן טבי עבדו. אתא גבי °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה אמר ליה, טבי עבדי מצאתי עילה לשחררו. אמר ליה ומה בידך? ואין קנסות אלא בעדים ובבית דין. ויאמרו לו צא ידי שמים ? הדא אמרה, שאין אומרים לו צא ידי שמים. רבי גמליאל בי רבי אילעאי רבי גמליאל בי רבי אילעאי° בעא קומי רבי מנא רבי מנא°, °רבן גמליאל רבן גמליאל כמאן דאמר מותר לשחרר עבד ? אמר ליה, כל גרמה אמרה שאסור לשחרר דאי לא כן היה לו לשחררו משעה ראשונה, ולא היה צריך לחפש עילה

הדרן עלך פרק שבועת הפקדון

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/w/index.php?title=ביאור:ירושלמי_מאיר/מסכת_שבועות/פרק_חמישי&oldid=2818204"