ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת מעשרות/פרק חמישי

ירושלמי מעשרות, פרק ה, הלכה א

מתני’: ^ה_א העוקר שתלים מתוך שלו ונוטע לתוך שלו, פטור. ^ה_ב לקח במחובר לקרקע, פטור. לקט לשלח לחבירו, פטור. °רבי אלעזר בן עזריה רבי אלעזר בן עזריה אומר

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

[ע"ב]

1 ה_א מיי' פ ו' מהל' מעשר הלכה ג':

2 ה_ב מיי' פ ה' מהל' מעשר הלכה ב':

-----------------------------------דף כא

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת מעשרות דף כא

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף כא עמוד א] אם יש כיוצא בהן נמכרים בשוק, הרי אלו חייבין. ^ה_ג העוקר לפת וצנונות מתוך שלו, ונוטע לתוך שלו. לזרע, חייב, מפני שהוא גורנן. ^ה_ד בצלים שהשרישו בעליה, טהרו מלטמא. נפלה עליהן מפולת והן מגולין, הרי אלו כנטועין בשדה:

גמ’: תנן, העוקר שתלים מתוך שלו ונוטע לתוך שלו, פטור. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°, °רבי עקיבה רבי עקיבא היא. דתנינן תמן. ^ה_ה נוטל מן הגורן וזורע ופטור מן המעשרות עד שימרח, דברי °רבי עקיבה רבי עקיבא. רבי חייא רבי חייא רבה° אמר בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, דברי הכל היא. מודין חכמים ל°רבי עקיבה רבי עקיבא בשתלים. מה בין חיטים מה בין שתלים? חיטים גמר מלאכה _{שנגמר הגידול שלהם.} שתלים, אינן גמר מלאכה _{שעדין צריכים לגדול.} תנן, העוקר לפת וצנונות מתוך שלו, ונוטע לתוך שלו לזרע, חייב מפני שהוא גורנן. מודה °רבי עקיבה רבי עקיבא לחכמים בלפת וצנונות, שהן פסידין _נרקבים בארץ. וחיטין אינן פסידין? חיטין יש להן גורן אחרת, שאף הזרע שיצא מהם חייב במעשרות . אילין אין להן גורן אחרת. שזרע צנון פטור ממעשרות. תנן, לקט לשלח לחבירו, פטור _{שמתנה אינה כמכר.} רב רב (אמורא)° אמר מה שהתירה המשנה זה רק לנטוע. אבל אסור לאכול אפילו עראי עד שיעשר . רבי שימי רבי שימי° ורבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° אמרו בשם רבי אחא רב אחא°. מה דאמר רב רב (אמורא)° שלאכול אסור _{אף שלא נגמרה מלאכתו,} בשהכניסו לחצר בית שמירה. דסבר כ°רבי מאיר רבי מאיר , שחצר קובעת אפילו בדבר שלא נגמרה מלאכתו . אמר רבי מנא רבי מנא° . מתניתא אמרה כן דתנן. לקח במחובר לקרקע, פטור. שמקח לא קובע במחובר . הא בתלוש, חייב אף שלא נגמרה מלאכתו . מאן אית ליה מקח טובל בפירות שלא נגמרה מלאכתן? לא °רבי מאיר רבי מאיר ?

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף כא עמוד ב] תנן, °רבי אלעזר בן עזריה רבי אלעזר בן עזריה אומר. אם יש כיוצא בהן נמכרים בשוק, הרי אלו חייבין. אמר רבי חייה רבי חייא רבה° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, ד°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי היא. _{שמתיר לשלוח טבל לחברו.} ותני כן. °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי אומר בשם °רבי אלעזר בן עזריה רבי אלעזר בן עזריה, אף השולח לחבירו עטנין _{זתים מהמעטן} ושתילין וחבילי תלתן, לא יאכל עד שיעשר. שכן דרך בני אדם משלחין לחביריהן טבלים בדברים הללו. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אומר. ^ה_ו אפילו חבר ששילח לחבר צריך לעשר. חברייא בעיי. ניחא שהמקבל צריך לעשר אם השולח עם הארץ שחשוד. אבל אם המשלח חבר, למה צריך לעשר? וכי חבר חשוד? אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. וכי עם הארץ גבי תרומה לאו כחבר הוא? ואף על פי כן מפריש גם תרומה גדולה כודאי . אלא כיני. נהגו בני אדם _{אפילו חברים} להיות משלחין לחבריהן טבלים בדברים הללו. תנן, העוקר לפת וצנונות מתוך שלו, ונוטע לתוך שלו לזרע, חייב מפני שהוא גורנן. ולא שנייא _{אם עקרן} בין לזרע בין להבקר בין לחוצה לארץ. דכיוון שאין להם גורן אחר חייב לעשר . תמן תנינן. ^ה_ז לעולם הוא נותן משום פאה ופטור מן המעשרות עד שימרח. ונותן משום הפקר ופטור מן המעשרות עד שימרח. והכא את אמר הכין שאם עוקר להפקר, כיוון שאין לו גורן אחר חייב לעשר? תמן הוא מבקיר על _את הכל לכן פטור. ברם הכא הוא מבקיר על _את הגידולין אבל העיקר נשאר שלו . _{אלא שלבסוף הגידולים ירבו על העיקר או שהעיקר יירקב ויהיה פטור, נמצא שמפקיע את העיקר מהמעשרות, לכך אמרו שתחילה עליו לעשר. וכן כשעוקר כדי לזרוע לזרע, שכשעקר היו השתילים ראויים לאכילה וחייבים במעשרות, וכשיחוזר ויזרע אותם התבטלו מתורת אוכל ויפקע מעשר מהם. לכן אמרו לו לעשר תחילה.} וראיה שמדובר שמפקיר רק את הגידולים, דהא תנינן חוץ לארץ. והרי שנייא היא חוץ לארץ בין לעיקר בין לגידולין. שהעיקר שגדל בארץ נשאר חייב, והגידולים שגדו בחוץ לארץ פטורים. אף הכא שנייא בין עיקר לגידולים . על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° דהוא אמר טבל בטל ברוב, ניחא. שכיוון שהגידולים יבטלו את העיקר, חייבו אותו לעשר קדם . על דעתיה דרבי יוחנן רבי יוחנן° דהוא אמר אין הטבל בטל ברוב. למה חייבו אותו לעשר מיד? ימתין עד שיגדיל ויעשר לפי כולו?

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

3 ה_ג מיי' פ ו' מהל' מעשר הלכה ג':

4 ה_ד מיי' פ א' מהל' מעשר הלכה י"א, מיי' פ"ב מהל' טומאת אוכלין הלכה י"ט:

5 ה_ה מיי' פ ו' מהל' מעשר הלכה ג':

[ע"ב]

6 ה_ו מיי' פ ו' מהל' מעשר הלכה ו':

7 ה_ז מיי' פ ב' מהל' מתנות עניים הלכה י"א:

-----------------------------------דף כב

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת מעשרות דף כב

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף כב עמוד א] או נימר _{אולי נאמר} מה פליגי רבי יוחנן רבי יוחנן° ורבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° , בטבל _{בדבר שנגמרה מלאכתו} שנטבל דבר תורה. אבל בטבל _{בדבר שלא נגמרה מלאכתו} שנטבל מדבריהן, כל עמא מודיי שהטבל בטל ברוב _{וכאן מדובר בירק שטבלו מדרבנן ואף לרבי יוחנן רבי יוחנן° בטל ברוב.} התיב רבי אבא בר כהן רבי אבא בר כהן° קומי רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. והא תנינן, ^ה_ח כיוצא בו זיתי מסיק שנתערבו עם זיתי ניקוף. ענבי בציר עם ענבי עוללות. יפריש עליהן ממקום אחר לפי חשבון . ולא טבל שנטבל מדבריהן הוא? _{שהרי זתים עומדים לשמן וענבים ליין ולא נגמרה מלאכתם.} ולמה לא בטלים ברוב של זתי ניקוף או ענבי עוללות שהם פטורים? אמר רבי מנא רבי מנא°. קיימתיה, _{שלא מדובר בזיתים לשמן, אלא} בשמן זיתי מסיק, שנתערב עם שמן זיתי ניקוף _{שכבר נגמרה מלאכתם וחיובם מהתורה.} תנן, העוקר לפת וצנונות מתוך שלו, ונוטע לתוך שלו לזרע, חייב מפני שהוא גורנן . אמר רבי מנא רבי מנא°. לא שנו אלא שזורעם לזרע. הא זורעם לאכול _{שיגדלו יותר} פטור. שהרי יש להם גורן אחרת. אמר רבי חייא רבי חייא רבה° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. לא שנייא בין לזרע בין לאכול חייב, מפני שהוא גורנן. _{מה הכוונה?} אמר רבי חנינה רבי חנינא בר חמא° . מפני שהוא מכניסן מן השני לעני, ומן העני לשני. שהרי בירק הולכים אחר לקיטה. ופעמים שהעקירה הייתה בשנה השנייה _{וחייב במעשר שני,} והלקיטה בשלישית _{וחייב במעשר עני,} וישכח ולא יעשר אלא אחד. לכן תקנו שיעשר כשעוקר. תנן, בצלים שהשרישו בעליה, טהרו מלטמא. נפלה עליהן מפולת והן מגולין, הרי אלו כנטועין בשדה. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° בשם רבי ינאי רבי ינאי°. ערימה של בצלים שהשרישה. התולש מהן בשבת פטור, שאינו רוצה בהשרשתן. הא לכתחילה אסור . _{כמו שאמרה המשנה שבצלים שהשרישו בעליה, טהרו מלטמא. משמע שהם נחשבים קצת שתולים.} אמר ליה רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. מאי איכפלה _{מה משווים} שבת גבי לטהרות? מי לא תנינן הטומן לפת וצנונות תחת הגפן , אינו חושש ^ה_ט לא משום כלאים ^ה_י ולא משום שביעית ולא משום מעשרות ^ה_יא וניטלין בשבת.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף כב עמוד ב] אמר רבי זעירא רבי זעירא° לרבי אבהו רבי אבהו°. חמי  ראה מה אמר. לא אמר אלא מאי איכפלה _{מה משווים} שבת גבי טהרות. הא גבי שביעית איכפלא _{יש מקום להשוות.} שאפילו אם לא רוצה בהשרשתן אסורים משום ספיחים. והתנן, ולא משום שביעית? אין כוונת הבריתא שמותר לכתחילה לעשות כן, אלא שאם רוצה בהשרשתם, אסורים משום ספיחין. ואם אינו רוצה בהשרשתן, אינו אסור משום ספיחין. אבל לכתחילה אסור לטמון בשביעית אפילו אם לא רוצה בהשרשתן . אמר רבי מיישא רבי מיישא° לרבי זעירא רבי זעירא°. ודא היא דרובא? _{ולא קל וחומר הוא?} אם שבת שהיא בסקילה מותר. שביעת שהיא בלאו, לא קל וחומר שיהיה מותר? _{נשאר בשאלה} אלו היה רבי יוחנן רבי יוחנן° תני בבצל יחידי יאות, ואפילו רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° היה מודה שלכתחילה אסור. שכל ההיתר שנאמר בבריתא זה רק באגודה שנראה שלא ניחה לו בהשרשה. תנן, בצלים שהשרישו בעליה, טהרו מלטמא. נפלה עליהן מפולת והן מגולין, הרי אלו כנטועין בשדה . השרישו בקופה, הרי הן בחזקתן למעשרות ולשביעית. ואם היו טמאים לא עלו מידי טומאתן. השרישו בעלייה, הרי הן בחזקתן למעשרות ולשביעית. _{שהם כתלושים.} ואם היו טמאין, עלו מידי טומאתן. אמרתה שאם השרישו בעלייה הרי הן בחזקתן למעשרות ולשביעית, משמע שהם כתלושים , ואת אמר עלו מטומאתן? אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בשם רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)°. התורה ריבתה בטהרת זרעים. מאי טעמא? דכתיב (ויקרא שמיני יא לז) וכי יפול מנבלתם על כל זרע זרוע אשר יזרע טהור הוא. תמן תנינן טמן לפת וצנונות, לכתחילה לא יתלוש. עבר ותלש, אית תניי תני חייב. אית תניי תני מותר. אם היה אחד אומר אסור, ואחד מתיר. או אחד אומר חייב, ואחד אומר פטור ניחא. אבל שאחד יאמר חיב ואחד יאמר שמותר לכתחילה? לא צורכה דא אלא אית תניי תני חייב, אית תניי תני פטור, ורבי יוחנן רבי יוחנן° סובר כמאן דאמר פטור, ורבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר חייב:

ירושלמי מעשרות, פרק ה, הלכה ב

מתני’: ^ה_יב לא ימכור אדם את פירותיו משבאו לעונת המעשרות, למי שאינו נאמן על המעשרות. ולא בשביעית, למי שהוא חשוד על השביעית. ^ה_יג ואם ביכרו, נוטל את הבכורות _{שהגיעו לעונת המעשרות} ומוכר את השאר. ^ה_יד לא ימכור אדם את תבנו ואת גפתו ואת זגיו, למי שאינו נאמן על המעשרות להוציא מהן משקין. ואם הוציא, חייב במעשרות

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

8 ה_ח מיי' פ ב' מהל' תרומות הלכה י"ג:

9 ה_ט מיי' פ ב' מהל' כלאים הלכה י"א, , טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ז סעיף י"א:

10 ה_י מיי' פ"א מהל' שמיטה ויובל הלכה ט"ו:

11 ה_יא מיי' פ כ"ה מהל' שבת הלכה ט"ו, , טור ושו"ע או"ח סי' שי"א סעיף ח', סמ"ג לאוין סה:

[ע"ב]

12 ה_יב מיי' פ ב' מהל' מעשר הלכה ו':

13 ה_יג מיי' פ ב' מהל' מעשר הלכה ו':

14 ה_יד מיי' פ ב' מהל' מעשר הלכה ו':

-----------------------------------דף כג

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת מעשרות דף כג

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף כג עמוד א] ופטור מן התרומה. שהתורם, בלבו על הקוטעים ועל הצדדין ועל מה שבתוך התבן. ^ה_טו הלוקח שדה ירק בסוריא. אם עד שלא באו לעונת המעשרות, חייב. משבאו לעונת המעשרות, פטור. ולוקט כדרכו והולך. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר. אף ישכור פועלין וילקט. אמר °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל. ^ה_טז במה דברים אמורים? בזמן שקנה קרקע. אבל בזמן שלא קנה קרקע, אף על פי שלא באו לעונת המעשרות פטור. °רבי רבי יהודה הנשיא אומר. אף לפי חשבון:

גמ’: תנן, לא ימכור אדם את פירותיו משבאו לעונת המעשרות למי שאינו נאמן על המעשרות. ולא בשביעית למי שהוא חשוד על השביעית . כיני מתניתא  כך כוונת המשנה. לא ימכור אדם את שדהו משבאה לעונת המעשרות . °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי מתיר מפני שהוא אומר לו לכהן, הרי מכרתי את שלי. צא ותבע את שלך מיד הקונה . _{לרבנן שאוסרים למכור} עבר ומכר מעשר ואוכל. ואינו מעשר מה שהוא מוכר, שאין אנו אחראין לרמאין. תנן, התורם ליבו על המקוטעים. תני, הלוקח לא יתרום על מה שנשאר בתוך התבן ובגפת ובזגין, שהרי כשתרם המוכר היה לבו על המקוטעין . עבר ותרם מה הדין? רבי ברכיה רבי ברכיה° אמר, יפה כחו. רבי מנא רבי מנא° אמר, לא יפה כחו. דאותה התרומה שהוא מפריש טבולה למעשר. שהרי תרומה גדולה כבר הופרשה, וצריך היה להפריש מעשר. ועכשיו כשמפריש לכהן תרומה גדולה, נמצא שנתן לו טבל למעשר . רבי חנניה חברון דרבנין רבי חנניה חברון דרבנין° בעי. תרם בדיוק אחד בששים מהתבואה. נמצא שהיא אחד מששים ואחד על הקוטעין ועל הצדדין ועל מה שבתוך התבן. האם גם במקרה כזה התנאי מועיל? אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° , ולא מתניתין היא? דתני, התורם בלבו על הקיטעין, ועל הצדדין, ועל מה שבתוך התבן. כלום צריכה בהפריש יותר עבור המקוטעים? _{הרי אם הפריש יותר כדי לפטור את המקוטעין פשיטא שפוטר. אלא ודאי כיוון שחיטה אחת פוטרת מדאוריתא לא חייבו אותו חכמינו זכרונם לברכה להוסיף עבור המקוטעים.} תני, שדה שהביאה שליש לפני גוי ולקחה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף כג עמוד ב] ממנו ישראל. °רבי עקיבה רבי עקיבא אומר, התוספת פטור. וחכמים אומרים, ^ה_יז התוספת חייב. רבי אבינא רבי אבינא° ורבי עולא בר ישמעאל רבי עולא בר ישמעאל° אמרו בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, אף חכמים שחייבו בתוספת, לא חייבו אלא לפי שנה שעברה שבה התבואה הביאה שליש _{אף שאז הייתה תחת יד הגוי והיתה פטורה.} שאם היה שני שני, עני עני. תני, °רבי יונתן בי רבי יוסי רבי יונתן בי רבי יוסי אומר. מניין ^ה_יח לתבואה שהביאה שליש לפני ראש השנה, שכונס אותה בשביעית ואין בהם קדושה? תלמוד לומר (שמות משפטים כג י) ואספת את תבואתה ובשביעית _{תשמטנה ונטשתה.} פעמים שאתה אוסף בשביעית. רבי אבינא רבי אבינא° ועולא בר ישמעאל עולא° אמרו בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. אתיא ד°רבי יונתן בי רבי יוסי רבי יונתן בי רבי יוסי, בשיטת °רבי עקיבה רבי עקיבא רבו. כמה ד°רבי עקיבה רבי עקיבא אמר, אחר שליש הראשון את מהלך, וכיוון שהביאה שליש אצל הגוי פטור על הכל. כן °רבי יונתן בי רבי יוסי רבי יונתן בי רבי יוסי אומר אחר שליש הראשון את מהלך. וכיוון ששליש ראשון גדל בשישית ולא היה בקדושת שביעית, אף בתוספת שגדלה בשביעית אין קדושת שביעית. אבל לשיטת חכמים שחייבו על התוספת ולא הילכו אחר הבאת שליש, אף כאן על מה שגדל בשביעית יהיה קדושת שביעת . אמר רבי זעירא רבי זעירא° לרבי אבינא רבי אבינא°. תרתין מילין אתון אמרין, ואינון פליגין הדא על הדא  שני דברים אתם אומרים והם חולקים אחד על השני. הכא אתון אמרין, אף חכמים לא חייבו _{בקונה מן הגוי בסוריא אחר הבאת שליש,} בתוספת, אלא לפי שנה שעברה _{שבה התבואה הביאה שליש.} שאם היה שני שני, עני עני. והכא אתון אמרין אתיא ד°רבי יונתן בי רבי יוסי רבי יונתן בי רבי יוסי בשיטת °רבי עקיבה רבי עקיבא רבו. והרי לדבריכם לדעת כולם הולכים אחר הבאת שליש. אלא אם אתם רוצים להביא ראיה דאתיא ד°רבי יונתן בי רבי יוסי רבי יונתן בי רבי יוסי בשיטת °רבי עקיבה רבי עקיבא רבו. כך היה עליכם לומר . כמה ד°רבי עקיבה רבי עקיבא אוסר ספיחין תורה, כן °רבי יונתן בי רבי יוסי רבי יונתן בי רבי יוסי אוסר ספיחים תורה, שהרי דרש מהפסוק ואספת את תבואתה ובשביעית. ומכאן למד שהולכים בתבואה אחר שליש, ואומרים תבואה של ששית היא והתבואה מותרת משום ספיחים. משמע שאם הייתה של שביעית הייתה אסורה משום ספיחים מהתורה . ^ה_יט תבואה שהביאה פחות משליש לפני שביעית, ונכנסה שביעית, אסורה משום ספיחים _{שבתבואה תחילת הגידול נחשב משהביאה שליש. אבל ירק אם השריש קרם שביעית אין בו משום ספיחים,} ואם לקטה לפני שהביאה שליש לא חלה עליה קדושת שביעית, שכבר היו עשבים _{בשישית והרי הם כירק} ולא חלה עליהן קדושת שביעית. הביאה פחות משליש לפני שמינית ונכנסה שמינית, מותרת משום ספיחים. _{שבתבואה תחילת הגידול נחשב משהביאה שליש} ואם ליקט קדם שהביאה שליש, חלה עליהן קדושת שביעית דכיוון שקצר קדם הבאת שליש, דינם כירק שהולכים אחר השרשה . רבי יוחנן רבי יוחנן° ורבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° תריהון אמרין. מודים חכמים ל°רבי עקיבה רבי עקיבא שעל התוספת מפריש אחר שליש בסדרן של שנים. שאם היה שני שני, עני עני. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. הבקר והקדש וסוריא, בכולם מחלוקת °רבי עקיבה רבי עקיבא וחכמים. שאם הביא שליש בהפקר או בהקדש או בסוריה ולאחר מכן באו לרשות הבעלים. ל°רבי עקיבא רבי עקיבא פטור, ולחכמים חייב על התוספת . אמר רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° . מודי °רבי עקיבה רבי עקיבא לחכמים, בדבר שהולכים בו אחר חנטה _פירות והשרשה _{כגון אורז}, שאף אם חנט והשריש כשהיו הפקר או ברשות הקדש, חיבים על התוספת .

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

15 ה_טו מיי' פ א' מהל' תרומות הלכה ט"ז, מיי' פ"א מהל' תרומות הלכה ט"ו:

16 ה_טז מיי' פ"א מהל' תרומות הלכה ט"ז, מיי' פ"א מהל' תרומות הלכה ט"ו:

[ע"ב]

17 ה_יז מיי' פ א' מהל' תרומות הלכה י"ב:

18 ה_יח מיי' פ ד' מהל' שמיטה ויובל הלכה ט':

19 ה_יט מיי' פ ד' מהל' שמיטה ויובל הלכה ט':

-----------------------------------דף כד

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת מעשרות דף כד

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף כד עמוד א] זרע בחורבה והביאה שליש, וסיכך על גבה. שעכשיו פטור מן המעשרות דכתיב (דברים ראה יד, כב) עשר תעשר כל תבואת זרעך היצא השדה שנה שנה, לא חייב אלא היוצא השדה ולא הגדל בבית . על דעתיה ד°רבי עקיבה רבי עקיבא , התוספת חייב. ועל דעתייהו דרבנן, התוספת פטור. זרע בבית והעביר הסכך שסיכך על גביו. על דעתיה ד°רבי עקיבה רבי עקיבא , התוספת פטור. ועל דעתין דרבנן, התוספת חייב. ואף בחלה כן? כגון שהביא שליש בחוץ לארץ ותוספת בארץ. האם גם כאן מחלוקת °רבי עקיבה רבי עקיבא וחכמים? או מאחר שזמן החיוב של החלה הוא בשעת גלגול העיסה, יודה °רבי עקיבא רבי עקיבא לחכמים. מה את בעי מ°רבי עקיבה רבי עקיבא ? הרי °רבי עקיבה רבי עקיבא אמר שפירות חוצה לארץ שנכנסו לארץ אפילו שהכל גדל בחוץ לארץ , חייבין בחלה. אין יסבור °רבי עקיבה רבי עקיבא כ°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס , שפירות חוצה לארץ שנכנסו לארץ פטורים , יאות את מקשי. רבי בון בר חייא רבי בון בר חייא° בעי קומי רבי זעירא רבי זעירא°. זרע בעציץ שאינו נקוב, ונקב אחר שהביא שליש מהו? אמר ליה, ^ה_כ עכשיו נקב, ועד עכשיו היה פטור. והרי זו מחלוקת °רבי עקיבא רבי עקיבא וחכמים: תנן, אמר °רבן שמעון בן גמליאל  רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים בזמן שקנה קרקע. אבל בזמן שלא קנה קרקע, אף על פי שלא באו לעונת המעשרות פטור . אמר רבי אבין רבי אבין° . אתיא ד°רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל, בשיטת °רבן גמליאל רבן גמליאל זקינו. דתנינן תמן. ישראל שהיו אריסין לגוים בסוריא למחצה שליש ורביע, והקרקע של הגוי . °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס מחייב פירותיהן למעשרות ולשביעית. ו°רבן גמליאל רבן גמליאל ^ה_כא פוטר מפני שאין להם קרקע. תנן , °רבי רבי יהודה הנשיא אומר, לפי חשבון. על מה זה נאמר? על ראשה דתנן, הלוקח שדה ירק בסוריא. אם עד שלא באו לעונת המעשרות, חייב על הכל. על זה חולק °רבי רבי יהודה הנשיא וסובר כחכמים שחייב לפי חשבון _{רק על התוספת}.

ירושלמי מעשרות, פרק ה, הלכה ג

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף כד עמוד ב] מתני’: ^ה_כב המתמד ונתן מים במידה ומצא כדי מדתו, פטור. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי מחייב. מצא יותר על מדתו. מוציא עליו ממקום אחר לפי חשבון. ^ה_כג חורי הנמלים שלנו בצד ערימה החייבת, הרי אלו חייבין. שידוע שמדבר הגמור היו גוררין כל הלילה. ^ה_כד שום בעל בכי, ובצל של רכפא, וגריסים הקילקין, ועדשין המצריות. °רבי מאיר רבי מאיר אומר, אף הקריקס. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר, אף הקרטנים פטורים מן המעשרות, ^ה_כה ונלקחין מכל אדם בשביעית. שהם באים רק מחוץ לארץ ^ה_כו זרע לוף העליון _שוטה, זרע כרישין, זרע בצלים, זרע לפת וצנונות ושאר זירעוני גינה שאינן נאכלין, פטורים מן המעשרות, ^ה_כז ונלקחים מכל אדם בשביעית. ואף על פי שאביהן תרומה, ^ה_כח הרי אלו יאכלו:

גמ’: תנן, המתמד ונתן מים במידה ומצא כדי מדתו, פטור. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי מחייב . אמר רבי אבהו רבי אבהו° . זימנין  כמה פעמים אמר לה בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. וזימנין  וכמה פעמים אמר לה בשם רבי יוסי ברבי חנינא רבי יוסי בר חנינא° והוא שהחמיץ. תמן תנינן. ^ה_כט התמד עד שלא החמיץ, אינו ניקח בכסף מעשר ופוסל את המקוה. משהחמיץ, ניקח בכסף מעשר ^ה_ל ואינו פוסל את המקוה. מתניתין ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי היא. דתנינן. המתמד ונתן מים במידה ומצא כדי מידתו, פטור. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי מחייב. אמר רבי אבהו רבי אבהו°. זימנין  כמה פעמים אמר לה בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. וזימנין  וכמה פעמים אמר לה בשם רבי יוסי ברבי חנינה רבי יוסי בר חנינא° . והוא שהחמיץ. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. דברי הכל היא _{שאפילו חכמים שפוטרים מן המעשר יודו שנקנה בכסף מעשר.} שכן, אפילו מי מלח ניקחין בכסף מעשר. תנן, מצא יותר על מדתו, מוציא עליו ממקום אחר לפי חשבון. מהו מוציא? מעשרות. הא תרומה, לא. ^ה_לא שהתורם, בלבו על הקוטעין ועל הצדדין ועל מה שבתוך התבן.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

20 ה_כ מיי' פ ה' מהל' תרומות הלכה ט"ו:

21 ה_כא מיי' פ א' מהל' תרומות הלכה י"ז:

[ע"ב]

22 ה_כב מיי' פ ב' מהל' מעשר הלכה ז':

23 ה_כג מיי' פ ג' מהל' מעשר הלכה כ"ג:

24 ה_כד מיי' פ ב' מהל' תרומות הלכה י"ב:

25 ה_כה מיי' פ"ח מהל' שמיטה ויובל הלכה י"ג:

26 ה_כו מיי' פ ב' מהל' תרומות הלכה ג', , טור ושו"ע יו"ד סי' של"א סעיף י"ז:

27 ה_כז מיי' פ ח' מהל' שמיטה ויובל הלכה י"ג:

28 ה_כח מיי' פ י"א מהל' תרומות הלכה כ"ב:

29 ה_כט מיי' פ ז' מהל' מעשר שני הלכה ו':

30 ה_ל מיי' פ"ז מהל' מקוואות הלכה ד', , טור ושו"ע יו"ד סי' ר"א סעיף כ"ד, סמ"ג עשין רמח:

31 ה_לא מיי' פ"ד מהל' תרומות הלכה כ"א, מיי' פ ב' מהל' מעשר הלכה ז':

-----------------------------------דף כה

ירושלמי מאיר מסכת מעשרות דף כה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף כה עמוד א] הממרח כריו של חבירו שלא מדעתו. רבי יוחנן רבי יוחנן° ורבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר ^ה_לב נטבל. ורבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר לא נטבל. מתיב רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° לרבי יוחנן רבי יוחנן°. והא תנינן, וכן ^ה_לג נשים שנתנו לנחתום לעשות להן שאור. אם אין בשל אחת מהן כשיעור, פטורה מן החלה. והרי בשל כולהון יש כשיעור. ולמה פטור? האם לא בגלל שצרף את הכל שלא מדעתם? ואף כאן הממרח כריו של חברו צריך להיות פטור . אמר ליה _{הסיבה שהאופה פטור מחלה אם צרף את העיסות זה לא מפני שלא עשה מדעתן אלא} שכן _{כוונתו אחרי הלישה לחלק את העיסה בניהם} ^ה_לד והעושה עיסה על מנת לחלקה לעיסות שאין בכל אחת כדי חלה , פטורה מן החלה. והתנינן, ^ה_לה נחתום שעשה עיסה לחלקה חייב בחלה? אמר ליה, לא תתיביני נחתום. נחתום לא בדעתו הדבר תלוי, בדעת הלקוחות הדבר תלוי. שמא ימצא לקוחות שירצו עיסה שיש בה כדי חיוב חלה ויטבול מיד. אמר ליה. והא תני חורי הנמלין שלנו בצד הערימה החייבת, הרי אלו חייבין. הא בצד ערימה פטורה, פטורין. למה לא יהיה מה שבחורים חייב שהרי שנגמרה מלאכתם בחורי הנמלים? _{אלא כנראה בגלל שהם לא הבעלים ומרוח שלהם אינו מחייב.} אמר רבי יונה רבי יונה° אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף כה עמוד ב] מה שבחורי נמלים פטור זה משום יאוש בעלים. שמואל בר אבא שמואל בר אבא° אמר. מה שאמרנו שמה שבחורי הנמלים בצד ערמה פטורה פטורים , והן שגיררו ראשי שיבלין ולא הוציאו את הגרעינים ואין כאן מרוח . מתיב רבי יוחנן רבי יוחנן° לרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. והתנינן, ^ה_לו הקדישן עד שלא נגמרו, וגמרן הגיזבר ואחר כך פדיין, פטורים. הרי הגיזבר כאחר הוא, ואת אמרת מה שעשה עשוי? אמר ליה. תפתר כמאן דאמר גיזבר כבעלין ודלא כרבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. דרבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° אמר גיזבר הוא כאחר. תנן התם. וכן נשים שנתנו לנחתום לעשות להן שאור. אם אין בשל אחת מהן כשיעור, פטורה מן החלה . רבי חנניה חברון דרבנין רבי חנניה חברון דרבנין° בעי. ואפילו יש בכולהון כשיעור, יעשה כדבר שלא נגמרה מלאכתו. _{שהרי את השאור שיקבלו מהאופה הם מצרפות לעיסה ולשות הכל כאחד. אם כך לא נגמרה מלאכתו} ויהא פטור? דאמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בשם רבי זעירא רבי זעירא° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, אף מה שבלגין לא נטבל מפני שהוא עתיד להחזירו בדבר שלא נגמרה מלאכתו? _{נשאר בשאלה} איזו שום בעל בכי? כל שאין לו אלא דור שורה סובבת אחד מקיף את העמוד האמצעי. אמר °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל. כל שאין לו אלא קליפה אחת. איזו בצל של ריכפא? כל שעוקצו נמעך לתוכו. °רבן גמליאל רבן גמליאל אומר, כל שאין לו ארס. אילו הן גריסין הקילקין, אילו המרובעין. תני °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר, אין מרובע מששת ימי בראשית. התיב רבי ברכיה רבי ברכיה°. והתנינן ^ה_לז גופה של בהרת כגריס הקילקי מרובע? אמר רבי ביסנא רבי ביסנא° . כל גרמא אמרה, דלית הוא מרובע. שאם הוא _{גריס הקלקי} מרובע למה צריך לומר מרובע? די היה לאמר כגריס הקילקי . ולמה תנינן מרובע? דירבענה היא. והא נגעה _{מן ירק מרובע} מלא קיטרין _{מלא קשרים.} והא אביבא דפילא. עגול הוא מלמטן.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

32 ה_לב מיי' פ ג' מהל' מעשר הלכה ז':

33 ה_לג מיי' פ ו' מהל' ביכורים הלכה כ', , טור ושו"ע יו"ד סי' שכ"ו סעיף ג':

34 ה_לד מיי' פ ו' מהל' ביכורים הלכה י"ט, , טור ושו"ע יו"ד סי' שכ"ו סעיף ב':

35 ה_לה מיי' פ ו' מהל' ביכורים הלכה י"ט, , טור ושו"ע יו"ד סי' שכ"ו סעיף ב':

[ע"ב]

36 ה_לו מיי' פ ג' מהל' מעשר הלכה כ"ה:

37 ה_לז מיי' פ"א מהל' טומאת צרעת הלכה ז':

-----------------------------------דף כו

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת מעשרות דף כו

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף כו עמוד א] אית דבעי מימר  יש שרצו לאמר שלא אמר °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אלא בבריות. ותני כן מרובע באוכלין ואין מרובע בבריות. אילו הן עדשין המצריות, כל שגלגליהן חדין. °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר. כל שאין להן צרורות _{שהם חלקים.} אילו הן הקריקס, כל שעוקציהן מעוטין והלקטיהן _שערות מרובין. מה דמי לה? אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. כגון אילין קונייתא. רבי ירמיה רבי ירמיה° בעי. כרכמין, מהו שיהו מותרין משום ספיחין? האם כיוון שאינו אוכל גמור, אין בו איסור ספיחין? או כיוון שהוא נשמר, יש בו איסור ספיחין? התיב רבי תנחום בר ירמיה רבי תנחום בר ירמיה°. והתנינן ^ה_לח והחשוד על השביעית אין לוקחין מהן פשתן אפילו סרוק. ופשתן לאו קיסמין הוא? אמר רבי חיננא רבי חיננא° , מפני זרעה שנאכל. רבי מנא רבי מנא° אמר. אם מפני זרעה, והתנינן החשוד להיות מוכר תרומה לחולין, אין לוקחין ממנו מים ומלח? אית לך מימר מים ומלח מפני זרעו? לא משום קנס? אף הכא משום קנס. מנחם בר מבסימא אחוי דיונתן קיפא אמר בשם רבי אמי רבי אמי°. פשתן נלקחת מכל אדם בשביעית. ^ה_לט הדא דתימר, כשאינו יודע אם חשוד הוא אם אינו חשוד. הא דבר בריא שהוא חשוד, אסור. זוגא, קריביה דרבי אבא בר זבדי רבי אבא בר זבדא° אמר בשם רבי אבהו רבי אבהו°. ביקייא נלקחת מכל אדם בשביעית. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. מתניתה לא אמרה כן דתנן, _{אלו דברים שנקחים מכל אדם.} זרע לוף העליון, זרע כרישין, זרע בצלים, זרע לפת, וצנונות, ושאר זרעוני גינה שאינן נאכלין. ותני עלה. זרע אסטיס, וזרע קוצה, וזרע

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף כו עמוד ב] ביקייא. הא ביקייא עצמה _{לא ניקחת מכל אדם.} דילמא דלא איתאמרת אולי לא נאמר שביקיא נלקח מכל אדם, אלא כשאינו יודע אם חשוד הוא אם אינו חשוד הוא. הא דבר בריא שהוא חשוד, אסור ליקח ממנו ביקיא. תני, זרע לוף העליון . כיני מתניתא  כך כוונת המשנה. זרע הסיליון שוטה של לוף. חדא איתא הוה לה ירבוזין דתרומה גו כפתה  לאשה אחת היו ירבוזין בסל. נפלון לגינתא וצמחון. אתא עובדא קומי רבי יוחנן רבי יוחנן°, ושרא  בא המעשה לפני רבי יוחנן רבי יוחנן° והתיר _{שמה שגזרו שגידולי תרומה תרומה, זה רק בדבר הנאכל. אבל דבר שאינו נאכל גידוליו מותרים ולא גזרו.} אמר ליה רבי חייא בר ווא רבי חייא בר ווא°. ולא מתניתא היא? דתנן, זרעוני גינה שאינם נאכלים אף על פי שאביהן תרומה, הרי אלו יאכלו. אמר ליה, בבלייא. מן דגליית לך חספא, אשכחת מרגניתא  בבלי אחרי שהגבהתי את החרס גיליתה את המרגנית שתחתיה ואת אמר ולאו מתניתא היא:

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

38 ה_לח מיי' פ"ח מהל' שמיטה ויובל הלכה י"ד:

39 ה_לט מיי' פ"ח מהל' שמיטה ויובל הלכה י"ד:

[ע"ב]

הדרן עלך פרק העוקר שתלים וסליקא לה מסכת מעשרות

הֲדָרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת מעשרות וַהֲדָרָךְ עֲלָן. דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת מעשרות וְדַעְתָּךְ עֲלָן. לֹא נִתְנְשֵׁי מִנָּךְ מַסֶּכֶת מעשרות וְלֹא תִתְנְשֵׁי מִנָּן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי: יש נוהגים לחזור 3 פעמים

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא. חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, רָמִי בַּר פָּפָּא, נַחְמָן בַּר פָּפָּא, אַחַאי בַּר פָּפָּא, אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא, רַפְרָם בַּר פָּפָּא, רָכִישׁ בַּר פָּפָּא, סוּרְחָב בַּר פָּפָּא, אָדָא בַּר פָּפָּא, דָּרוּ בַּר פָּפָּא:

הַעֲרֵב נָא, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ (וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ) וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ.
מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי:
יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ:
לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָּם חִיִּיתָנִי:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ:
אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד:

מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת, שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וְהֵם מַשְׁכִּימִים: אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תוֹרָה, וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים; אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים: אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר, וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר; אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים: אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שָׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה, כד): וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי, כְּשֵׁם (שֶׁעֲזַרְתָּנִי) [שֶעֲזַרְתָּנוּ] לְסַיֵּם מַסֶּכֶת מעשרות כֵּן (תַּעְזְרֵנִי) [תַּעְזְרֵנוּ] לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים וּלְסַיְּמָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יַעֲמוֹד (לִי וּלְזַרְעִי) [לָנוּ וּלְזַרְעֵנוּ] שֶׁלֹּא יָמוּשׁ הַתּוֹרָה (מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי) [מִפִּינוּ וּמִפִּי זַרְעֵנוּ וְזֶרַע זַרְעֵנוּ] עַד עוֹלָם, וְתִתְקַיֵּם (בִּי) [בָּנוּ] (משלי ו, כב): "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ", (שם ט, יא): "כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים", (שם ג, טז): "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶר וְכָבוֹד", (תהלים כט, יא): "יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם":

קדיש בנוסח אשכנז / ספרד

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. בְּעָלְמָא דְּהוּא עָתִיד לְאִתְחֲדַתָּא, וּלְאַחֲיָא מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא לְחַיֵּי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִּירוּשְׁלֶם, וּלְשַׁכְלֵל הֵיכְלֵיהּ בְּגַוַּהּ, וּלְמֶעֱקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וְלַאֲתָבָא פּוּלְחָנָא דִּשְׁמַיָּא לְאַתְרֵיהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵיהּ (נ"ס: וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ). בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְקוּדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא. לְעֵילָא (בעשרת ימי תשובה: וּלְעֵילָא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אַמֵן:
עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא דִּי בְאַתְרָא [בא"י: קַדִּישָׁא] הָדֵין וְדַי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יִהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפוּרְקָנָא מִן קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָא (וְאַרְעָא) וְאִמְרוּ אָמֵן:
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים (נ"ס: טוֹבִים), עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם [בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם] בִּמְרוֹמָיו הוּא (נ"ס: בְּ‏רַחֲמָיו) יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן:

קדיש בנוסח הספרדים ועדות המזרח

יש נוהגים לומר קדיש תתכלי חרבא:

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. (ועונים: אמן)

​דְּהוּא עָתִיד לְחַדְתָּא עָלְמָא. וּלְאַחְיָאָה מֵיתַיָּא. וּלְשַׁכְלָלָא הֵיכְלָא. וּלְמִפְרַק חַיָּיָא. וּלְמִבְנֵא קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם. וּלְמִעְקַר פּוּלְחָנָא דֶאֱלִילַיָּא מֵאַרְעָא. וּלְאָתָבָא פוּלְחָנָא יַקִּירָא דִשְׁמַיָּא לְהַדְרִיהּ וְזִיוֵיהּ וִיקָרֵיהּ (ועונים: אמן) בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן)

יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָֽלְמֵֽי עָֽלְמַיָּֽא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (ועונים: אמן)

לְעֵֽלָּא מִן־כָּל־בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָֽלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן)

תִּתְכְּלֵי חַרְבָּא וְכַפְנָא וּמוֹתָנָא. וּמַרְעִין בִּישִׁין. יַעְדֵּא מִנָּנָא וּמִנְּכוֹן וּמֵעַל עַמֵּיהּ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן)

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאוּלָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶֽוַח וְהַצָּלָה לָֽנוּ וּלְכָל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן)

עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן)

ויש נוהגים במקום:

יִתְגַדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא (קהל - אמן), בְּעָלְמָא דְהוּא עָתִיד לְאִתְחַדְּתָא, וּלְאַחְיָאָה מֵתַיָא, וּלְאַסָּקָא יַתְהוֹן לְחַיֵי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם, וּלְשַׁכְלְלָא הֵיכָלֵהּ בְּגַוָּה, וּלְמֶעְקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וּלְאַתָּבָא פּוּלְחָנָא דִשְּׁמַיָא לְאַתְרֵהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵהּ, וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ (קהל - אמן) בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם [וּ]לְעָלְמֵי עַלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ, וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (קהל - אמן) לְעֵילָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן דְעַסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קְדִישְׁתָא דִי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְּכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לָנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן חִנָא וְחִסְדָא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָא חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֵיוַח וְהַצָּלָה לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו יעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)