ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת יומא/פרק רביעי

→ פרק שלישי | מסכת יומא | פרק חמישי ←

פרק רביעי – טרף בקלפי

ירושלמי_מאיר_יומא_כ.ogg

ירושלמי יומא, פרק ד, הלכה א

מתני':

^ד_א^§טרף בקלפי והעלה שני גורלות, אחד כתוב עליו לשם ואחד כתוב עליו לעזאזל. הסגן בימינו וראש בית אב משמאלו. אם של שם עלה בימינו, הסגן אומר לו: אישי כהן גדול, הגבה את ימינך. ואם בשמאלו עלה, ראש בית אב אומר לו: אישי כהן גדול, הגבה את שמאלך. נתנם על שני שעירים ^ד_ב^§ואומר: לה' חטאת. °רבי ישמעאלרבי ישמעאל תנא · דור ג׳רבי ישמעאלרבי יהושע בן חנניהרבי מאיר בן אלישע אומר: לא היה צריך לומר חטאת, אלא לה'. והן עונין אחריו: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.
גמ': לא סוף דבר קלפי מיוחדת לכך, אלא אפילו קלתות סל. ולמה אמרו קלפי? כדי לעשות פומבי לדבר. ויביא שני חוטין, אחד שחור ואחד לבן, ויקשור עליהם ויאמר: זה לשם וזה לעזאזל. תלמוד לומר (ויקרא אחרי מות טז ח): גורל אחד לה', שיהא ניכר שהוא לה', וגורל אחד לעזאזל, שיהא ניכר שהוא של עזאזל. וחוטים לא ניכר לפי שמשתמשים בהם תדיר. ויביא שני צרורות, א' שחור וא' לבן, ויתן עליהם ויאמר: זה לשם וזה לעזאזל. תלמוד לומר: גורל א' לה', שיהא ניכר לכל מי שרואה אותו שהוא לה', וגורל אחד לעזאזל, שיהא ניכר שהוא לעזאזל. לכן צריך שיהיה כתוב עליהם ויכתוב עליהם בדיו ויאמר: זה לה' וזה לעזאזל. תלמוד לומר: גורל א' לה', שיהא מוכיח על עצמו שהוא לה' לעולם שלא יכול להימחק, וגורל אחד לעזאזל, שיהא מוכיח על עצמו שהוא לעזאזל לעולם. הדא אמרה: חקוקים היו שלא ימחקו. ותני כן: בשתי קלפיות נתחלקה ארץ ישראל, א' שהגורלות נתונין בתוכה שמות חלקי ארץ ישראל, ואחת ששמות השבטים בתוכה. ושני פירחי כהונה עומדים, מה שזה מעלה וזה מעלה זכה. בשלשה דברים נתחלקה ארץ ישראל: בגורלות, באורים ותומים, ובכטפיםובכספים. הדא הוא דכתיב (יהושע י"ח, י'): יהושוע יח וישלך להם יהושע גורל לפני ה' במצפה. גורל - אלו הגורלות. לפני ה' - אלו אורים ותומים. (במדבר פנחס כו נו): בין רב למעט - אלו הכספים שמי שקיבל נחלה טובה יותר כגון שהיתה קרובה לירושלים שילם לאחרים. אמר רבי אביןרבי אבין אמורא א״י · דור ג׳רבי אביןרבי יוחנן°: אילמלא שנתן הקדוש ברוך הוא חן כל מקום בעיני יושביו, לא היתה ארץ ישראל מתחלקת לעולם. ותני כן: ג' חינין הן - חן אשה בעיני בעלה, חן מקום בעיני יושביו, חן מקח בעיני לוקחיו. רבי אבא בריה דרבי פפירבי אבא בריה דרבי פפי אמורא א״ירבי אבא בריה דרבי פפי° ורבי יהושע דסיכניןרבי יהושע דסכנין אמורא א״י · דור ד׳רבי יהושע דסכניןרבי לוי° אמרו בשם לוי: אף לעתיד לבא הקדוש ברוך הוא עושה כן. הדא הוא דכתיב (יחזקאל ל"ו, כ"ו): ונתתי לכם לב חדש וגו', ונתתי לכם לבשלב בשר וגומר, שהוא בושר מואס בחלקו של חבירו. הרמת הגורל מעכבת ולא הנחתו נגע בהן בחר אחד הגורלות ולא העלהו וכשהן למטה בקלפי חזרו ונתערבו

📖 באר משה — דף כ עמוד א

תלמוד ירושלמי מסכת יומא דף כ אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת יומא דף כ. נתחיל במשנה פרק ט' הלכה א'. אומרת המשנה: טרף בקלפי והעלה שני גורלות, אחד כתוב עליו לשם ואחד כתוב עליו לעזאזל. הסגן בימינו וראש בית אב משמאלו. אם של שם עלה בימינו הסגן אומר לו אישי כהן גדול, הגבה את ימינך, ואם בשמאלו עלה, ראש בית אב אומר לו אישי כהן גדול, הגבה את שמאלך. נתנם על שני השעירים ואומר: לה' חטאת. רבי ישמעאל אומר: לא היה צריך לומר חטאת, אלא לה'. והן עונים אחריו: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

לא סוף דבר קלפי, לא צריך משהו מיוחד לזה, אלא אפילו קלתות. כלומר, אפילו אם הוא שם את שני הגורלות בתוך איזה חתיכת סל - איזה כלי - זה גם מספיק טוב. ולמה אמרו קלפי? כדי לעשות פומבי לדבר - כן, נראה יותר מפורסם, יותר מכובד כשעושים את זה בתוך קלפי, בכלי מיוחד יותר.

📜 הדינים העולים מדף זה

^[דף כ עמוד ב] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים הרב חיים קנייבסקי •תולדות יצחק תבונות • קול הלשון🎧

ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד ב40

אין השעירים כמצותן. העליה מעכבת ואם ומשהעלהמשהעלה אותן, נגע בהן ו נתערבו השעירים כמצותן שאין הנחה מעכבת. אמר: אם של שם יעלהעלה בימיני, יקדש זה שעל ימיני קדש. אמר: אם של שם יעלהעלה בשמאלי, יקדש זה שעל שמאלי קדש. ואפילו אם אמר: אם של שם יעלה בימיני, יקדש זה שעל שמאלי קדש, אם של שם יעלה בשמאלי, יקדש זה שעל ימיני קדש - על כל פנים הגריל. אבל אם אמר: בין של שם יעלהעלה בימיני בין של שם יעלהעלה בשמאלי, לא יקדש אלא זה שעל ימיני או לא יקדש אלא זה שעל שמאלי - לא קדש. מפני מה לפי שקובען בפה ולא בגורל? אמרה התורה: גורלות. ^ד_ג^§גורלות של כל דבר יכול אחר הגרלה יתן יניח את שני הגורלות על זה ואת ושנישני הגורלות על זה. תלמוד לומר: גורלות - גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל. יכול יתן של שם ושל עזאזל על זה, ושל שם ושל עזאזל על זה? תלמוד לומר: גורל - ולא דא קדמייתא זו אותה שאלה כמו קדם. כיני יכול משהוא נותן של שם על של שם ושל עזאזל על שםשל עזאזל, יחזור ויחליף? תלמוד לומר: גורל א' לה' - אין כאן לשם אלא א', וגורל א' לעזאזל - ואין כאן לעזאזל אלא אחד. ^ד_ד^§ציץ היה כתוב עליו קדש לה', קודש מלמטן ושם מלמעלן, כמלך שהוא יושב על קתדרון שלו. ודכוותה גורל אחד מלמטן ושם מלמעלן. אמר רבי אלעזר ברבי יוסירבי אלעזר ברבי יוסי תנא · בנו של רבי יוסי בן חלפתארבי אלעזר ברבי יוסי°: אני ראיתיו ברומי, ולא היה כתוב עליו אלא שיטה אחת: קודש לה'. כתיב: ונתן אהרן על שני השעירים גורלות - אם נתן זר, כשר. ודכוותה אםואם העלה זר, פסול. ולאו קל וחומר - מה אם נתינה שכתוב בה בני אהרן, אם נתן זר כשר, העלייה שאין כתוב בה בני אהרן לא כל שכן? לא צורכה דלא למרות הקל וחומר הדין כפי שאמרנו שכן נתינה שאינה מעכבת, אם נתן זר כשר, העלייה שהיא מעכבת, אם ^ד_ה^§העלה זר פסול.

📖 באר משה — דף כ עמוד ב

ויביא שני חוטין, אחד שחור ואחד לבן, ויקשור עליהם ויאמר: זה לשם וזה לעזאזל. כן, למה לא עושים את זה? תלמוד לומר: גורל אחד לה', צריך שיהיה ניכר שהוא לה', וגורל אחד לעזאזל, שניכר שהוא לעזאזל. אז אם קושרים עליהם חוטים זה לא ניכר, כי בחוטים משתמשים כל הזמן. לא ברור שהחוטים האלה מציינים שזה בא בגורל.

ויביא שני צרורות, אחד שחור ואחד לבן, ויתן עליהם ויאמר: זה לשם וזה לעזאזל. אבל שוב פעם - תלמוד לומר: גורל אחד לה', שיהא ניכר לכל מי שרואה אותו שהוא לה', וגורל אחד לעזאזל, שיהא ניכר שהוא לעזאזל. כן, כי אם לא כתוב על זה כלום, אתה רואה אבן לבנה, אבן שחורה - נכון שזה משהו ברור, אבל אין לך מושג שזה בעצם גורל לה' או לעזאזל.

ואתה אומר: טוב, שיכתוב על זה בדיו ויאמר זה לשם זה לעזאזל. תלמוד לומר: גורל אחד לה', שיהא מוכיח על עצמו שהוא לה' לעולם, שהוא לא יכול להימחק, וגורל אחד לעזאזל, שיהא מוכיח על עצמו שהוא לעזאזל לעולם. לכן אמר הדא אמרה: חקוקים היו - צריך לחקוק את זה ולא מספיק לכתוב בדיו.

ותני כן: בשתי קלפיות נתחלקה ארץ ישראל, אחת שהגורלות נתונין בתוכה - שם היה מופיע חלקי ארץ ישראל - ואחת ששמות השבטים בתוכה, ושני פירחי כהונה עומדים, מה שזה מעלה וזה מעלה זכה. כלומר הוא מעלה שבט, הוא מעלה אזור מסוים בארץ, והשבט זכה במה שהוא העלה.

בשלשה דברים נתחלקה ארץ ישראל: בגורלות, באורים ותומים, ובכספים. הדא הוא דכתיב: וישלך להם יהושע גורל לפני ה' במצפה. כן, גורל - אלו הגורלות. לפני ה' - אלו אורים ותומים. אחרי זה כתוב בין רב למעט - אלו הכספים, כלומר שמי שקיבל נחלה טובה יותר, כמו למשל את הקרובה לירושלים, הוא היה צריך לשלם לאחרים את ההפרש.

אמר רבי אבין: אילמלא שנתן הקדוש ברוך הוא חן כל מקום בעיני יושביו, לא היתה ארץ ישראל מתחלקת לעולם. ותני כן: ג' חינין הן - חן אשה בעיני בעלה, חן מקום בעיני יושביו, חן מקח בעיני לוקחיו. רבי אבא בריה דרבי פפי ורבי יהושע דסיכנין בשם לוי: אף לעתיד לבא הקדוש ברוך הוא עושה כן, כמו נותן חן של המקום בעיני יושביו לכל מי שהגיע לארץ. הדא הוא דכתיב: ונתתי לכם לב חדש וגו', ונתתי לכם בשר וגומר - מה זה לב בשר? שהוא בושר בחלקו של חבירו, כלומר הוא מואס בחלק של חברו.

ואתה גמר למדנו: הרמת הגורל מעכבת ולא הנחתו. כן, נגע בהן כשהן למטה ונתערבו אין השעירים כמצותן. כלומר אם הוא בחר אחד מהגורלות אבל הוא לא הרים אותו מתוך הקלפי, וכשהם למטה הם חזרו והתערבבו - אז אין הם כמצוותם, הוא לא יצא ידי חובה, כיוון שהעלייה מעכבת. אבל אם העלה רק אחרי שהתערבבו, אז נתערבו השעירים כמצותן - אין הנחה מעכבת, לא חייב להניח, מספיק שהוא העלה. וגם אם אחרי זה שני הגורלות נתערבו - זה מספיק טוב, יצא ידי חובה.

כן, אומרת הגמרא: אם אמר: אם של שם עלה בימיני, יקדש זה שעל ימיני קדש. אם של שם בשמאלי, יקדש זה שעל שמאלי קדש. ואפילו אם אמר: אם של שם יעלה בימיני, יקדש זה שעל שמאלי קדש, ואם של שם יעלה בשמאלי, יקדש זה שעל ימיני קדש - כי על כל פנים הוא הקריב. אבל אם אמר: בין של שם בימיני בין של שם בשמאלי, לא יקדש אלא זה שעל ימיני, לא יקדש אלא זה שעל שמאלי - לא קדש. מפני מה קובען בפה? - שהוא קבוע בפה ולא בגורל.

אמרה התורה: גורלות. אז גורלות של כל דבר, יכול... אחר ההגרלה ייתן שני גורלות על זה ושני גורלות על זה. כלומר, הוא ייקח את שני הגורלות שהוא הרים ויתן אותם על זה שעלה בימינו. תלמוד לומר: גורלות - גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל.

יכול יתן של שם ושל עזאזל על זה, ושל שם ושל עזאזל על זה? תלמוד לומר: גורל - ולא כמו קודם. יכול משהוא נותן של שם על של שם ושל עזאזל על עזאזל, יחזור ויחליף? כלומר הוא לא ייתן אותם ביחד - אמרנו לתת שתיים ביחד לא ייתן כי כתוב גורל אחד. אבל אולי אחרי שהוא ייתן את הגורל השם לה', הוא יעביר אותו וייתן אותו גם על עזאזל, ואחרי שהוא נותן את הגורל על השעיר שהוא לעזאזל, הוא ייתן אותו גם על השעיר שהוא לה'. תלמוד לומר: גורל אחד לה' - אין כאן לשם אלא אחד, לא מניחים את השם אלא אחד. וגורל אחד לעזאזל - ואין כאן לעזאזל אלא אחד.

ציץ היה כתוב עליו קדש לה', קודש מלמטן ושם מלמעלן, כמלך שהוא יושב על קתדרון שלו. הוא מתכוון את הגורל אחד לה' מלמטן ושם מלמעלן. אמר רבי אלעזר ברבי יוסי: אני ראיתיו ברומי, ולא היה כתוב עליו אלא שיטה אחת: קודש לה'.

ואתה אומר: כתיב ונתן אהרן את שני השעירים גורלות - אם נתן זר, כשר. העלה זר, פסול. שואל, תם ודף: קל וחומר הוא. מה אם נתינה שכתוב בה בני אהרן, אם נתן זר כשר, העלייה שאין כתוב בה בני אהרן לא כל שכן? שכשר. ודף גמר: לא צורכה - כלומר זה לא קל וחומר, דלא נתינה שאינה מעכבת, אם העלה זר פסול. כלומר נתינה שאינה מעכבת - אם נתן זר כשרה; עלייה שהיא מעכבת - אם העלה זר פסולה.

עין משפט ונר מצוה
[ע"א]

1 ד_א מיי' פ"ג מהל' עבודת יוה"כ הלכה ג':

2 ד_ב מיי' פ"ב מהל' עבודת יוה"כ הלכה ו':

[ע"ב]

3 ד_ג מיי' פ"ג מהל' עבודת יוה"כ הלכה א':

4 ד_ד מיי' פ"ט מהל' כלי המקדש הלכה א':

5 ד_ה מיי' פ"ג מהל' עבודת יוה"כ הלכה ג':

📜 הדינים העולים מדף זה

ירושלמי מאיר יומא כא

^[דף כא עמוד א] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים הרב חיים קנייבסקי •תולדות יצחק תבונות • קול הלשון🎧

ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד א41

ואמר רבי יצחק בר חקולארבי יצחק בר חקולא אמורא א״י · דור ב׳רבי יצחק בר חקולא° בשם רבי ינאירבי ינאי אמורא א״י · דור א׳רבי ינאירבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי יוחנן° הכהן: העלייה מתוך קילפיקלפי מעכבת, ואין נתינה מעכבת. רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא אמר: קובען אפילו בפה שגם עליה לא מעכבת. סברין מימר לרבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: אפילו אחד היום ואחד למחר. על דעתיה דרבי ינאירבי ינאי אמורא א״י · דור א׳רבי ינאירבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי יוחנן° הכהן ניחא על דעתיה דרבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא ינאידהוא אמר אפילו בפה אפילו אחד היום ואחד למחר. לאי זה דבר נאמר גורלות? למצוה. מתניתא פליגא על רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא דתני: הגורל עושהו חטאת, ואין השם עושהו חטאת. פתר לה במצליח בגורל שאחר שעשה גורל ויצא לו אחד לה' ואחד לעזאזל אינו יכול להחליף. מתניתא פליגא על רבי ינאירבי ינאי אמורא א״י · דור א׳רבי ינאירבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי יוחנן° הכהן דתני: לא הגריל ולא נתוודה, כשר, אלא שחיסר מצוה אחת. כתיב מיום השמיני ירצה קרבן לה' לרבות שעיר המשתלח, שיהא פסול משום מחוסר זמן. ואיתא כיי דאמר רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: קובען אפילו בפה אבל אם הגורל מעכב — פשיטא שאינו יכול להביא אחד פחות מבן שמונה ימים, שמא יעלה הוא בגורל לה'. סברין מימר: אפילו אחד היום ואחד למחר שלוקח שני שעירים יכול היום לאמר על אחד זה לה' ולמחרת יכול לאמר על השני זה לעזאזל. על דעתיה דרבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא דו אמר שאין הגורל מעכב ויכול להגדיר אחד לה' ואחד לעזאזל בפה אפילו אחד היום ואחד למחר ניחא שלכן צריך פסוק לאסור. על דעתיה דרבי ינאירבי ינאי אמורא א״י · דור א׳רבי ינאירבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי יוחנן° הכהן שחובה להגריל ולקרא שם מיד לאי זה דבר נאמר שגם השעיר לעזאזל צריך גורלותלהיות ראוי לקרבן שזה פשיטא שהרי וחש לומר שמא יעלה לשם. פתר לה ברוצה שמתנה להגריל פעם אחר פעם עד שיעלה עליו הגורל לעזאזל את זה באה התורה לאסור. ^ד_ז^§שני שעירי יום הכיפורים ששחטן בחוץ קדם שהגריל, אית תניי תני חייב, ואית תניי תני פטור. אמר רב חסדארב חסדא אמורא בבל · דור ג׳רב חסדארב°: מאן דאמר חייב: בשלא קרב השעיר הנעשה בחוץ שהוא מוסף היום, דאז כל אחד מהם ראוי לשעיר הנעשה בחוץ, שקרבנות ציבור נקבעים רק בשחיטה. מאן דאמר פטור בשקרב

📖 באר משה — דף כא עמוד א

לגמרא ירושלמי מסכת יומא דף כ"א.

אומרת הגמרא, אמר רבי יצחק בר חקולא בשם רבי ינאי: העלייה מתוך מעכבת, אין נתינה מעכבת. רבי יוחנן אמר: קובען אפילו בפה, כלומר אפילו העלייה לא מעכבת, כי הוא יכול פשוט להגיד זה לשם וזה לעזאזל.

סברין מימר לרבי יוחנן: אפילו אחד היום ואחד למחר, כלומר לא חייב לשחוט את שניהם באותו יום, הוא יכול היום להגדיר אחד להשם ולמחרת להגדיר אחד לעזאזל. על דעתיה דרבי ינאי ניחא, אבל על דעתיה דרבי יוחנן דאמר אפילו בפה - אז לאיזה דבר נאמר גורלות? למה התורה אומרת צריך לעשות גורלות? למצוה, כן, זה לא מעכב.

מתניתא פליגא על רבי יוחנן: הגורל עושה חטאת, ואין השם עושהו חטאת. אז מכאן שחייב דווקא גורל. פתר לה במצליח בגורל, כלומר אם אחרי שהוא כבר עשה גורל ויצא אחד לה' ואחד לעזאזל, והוא רוצה להחליף - הוא לא יכול להחליף.

מתניתא פליגא על רבי ינאי: לא הגריל ולא נתוודה, כשר, אלא שחיסר מצוה אחת. רואים מכאן שבעצם זה רק מצווה וזה לא מעכב.

כתיב "מיום השמיני ירצה קורבן לה'". חז"ל למדו מכאן: לה' לרבות שעיר המשתלח, שיהא פסול משום מחוסר זמן. עכשיו, מתי? מאחר כדעת רבי יוחנן, זה יסתדר טוב לפי רבי יוחנן שאומר קובען אפילו בפה. אבל אם הגורל מעכב, אז פשיטא שהוא לא יכול להביא אחד שהוא פחות מבין שמונה ימים, כי הרי הייתה עליה בגורל של השם, כי כשהוא מגריל הוא לא ידע מה יעלה לשם. אז אם אחד מהם יהיה פחות מבין שמונה ימים, אולי דווקא הוא יצא בגורל השם. לכן ברור שצריך את שניהם שלא יהיו מחוסרי זמן.

סברין מימר: אפילו אחד היום ואחד למחר, כלומר שבעצם הוא יכול לקחת שני שעירים ולומר על אחד מהם היום שהוא להשם, ולמחרת כשהשני לא יהיה מחוסר זמן להגיד עליו שהוא לעזאזל. ובעצם זה מה שהתורה באה למנוע, לומר שזה אסור.

על דעתיה דרבי יוחנן דאמר אפילו אחד היום ואחד למחר ניחא. לכן צריך לומר שזה אסור. אבל על דעתיה דרבי ינאי שהוא אומר שחובה להגריל, אז לאיזה דבר נאמר שגם השעיר לעזאזל צריך להיות ראוי לקורבן? פשיטא, כי הרי חש לומר שמא יעלה לשם כמו שהסברנו קודם.

פתר לה ברוצה להגריל, כלומר רוצה להגריל פעם אחר פעם עד שיעלה בידיו, כלומר מתנה שאם אותו אחד שהוא לא ראוי יעלה עליו לשם - אז הגורל לא יתפוס. ואם זה יעלה על זה של השם - אז זה יתפוס. ואת זה בעצם התורה באה לאסור.

שני שעירי יום הכיפורים ששחטן בחוץ קודם שיגריל - אית תניי תני חייב, ואית תניי תני פטור. אמר רב חסדא: מאן דאמר חייב - בשלא קרב השעיר הנעשה בחוץ. כמו שיש לנו שעיר במוספים, כיוון שהוא לא קרב, כל אחד מהם ראוי להיות שעיר הנעשה בחוץ כמוסף היום, כי קורבנות ציבור לא נקבעים רק בשחיטה, לכן כל אחד מהם ראוי להיות הקורבן הזה. ממילא מי שישחט בחוץ יהיה חייב. אבל מאן דאמר פטור - בשקרב השעיר הנעשה בחוץ, שאז אחד מהם מיועד לעזאזל, לכן הוא יהיה פטור.

אמר רבי יוסה: רב חסדא בעי מדמתה לפסח - מאן דאמר חייב, שאם השעיר נעשה בחוץ עדיין לא הוקרב, אז יהיה חייב, בגלל שהוא מדמה את זה לפסח. כמו שבפסח, בשאר ימות השנה, אם הוא שחט את הפסח בחוץ אז הוא עובר עליו כיוון שהוא ראוי להיות שלמים, כן זה השעירים, שהוא ראוי להקריב על מוסף היום מקריב חייב. אבל ולא דמיא - זה לא דומה בכלל.

📜 הדינים העולים מדף זה

^[דף כא עמוד ב] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים הרב חיים קנייבסקי •תולדות יצחק תבונות • קול הלשון🎧

ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד ב42

השעיר הנעשה בחוץ שאז אחד מהם מיועד לעזאזל ולכן פטור. אמר רבי יוסהרבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° אסי: רב חסדארב חסדא אמורא בבל · דור ג׳רב חסדארב° בעי מדמתה רצה לדמות את זה לפסח כמו שפסח בשאר ימות השנה אם שחטו בחוץ עובר עליו, שכן ראוי שלא לשמו בפנים. הוא הדין לשעירים, הואיל וראוי להקריבו למוסף היום ולכן חייב, ולא דמיא דאמר רבי מנא בר תנחוםרבי מנא בר תנחום אמורא א״י · דור ג׳רבי מנא בר תנחום°: רבי אלעזררבי אלעזר בן פדת אמורא א״י · דור ב׳רבי אלעזר בן פדתרבשמואלרבי יוחנןרבי זירא° בן פדת ורבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא תריהון אמרין: פסח שעיבר זמנו מאיליו היה משתנה להיות שלמים ולא צריך עקירה, ברם הכא בשחיטה אם ישחט אותו לשם מוסף הוא משתנה וכל עוד שלא עקר אחד מהם מיועד לעזאזל. ואי אפשר לחייב מאי כדון? מאן דאמר חייב: סברין מימר הגרלה מעכבת וכל עוד לא הגריל על שניהם שם קרבן ואין כאן לעזאזל. מאן דאמר פטור: סברין מימר אין הגרלה מעכבת וכבר כשבחר שני שעירים אחד מיועד לעזאזל. כלום יש כאן לשם אלא אחד ולמה חייב אם שחט רק אחד? אמר רבי שמואל אחוי דרבי ברכיהרבי שמואל אחוי דרבי ברכיה אמורא א״י · אחיו של רבי ברכיהרבי שמואל אחוי דרבי ברכיה° אפילו שחט שניהם פטור שלפני הגורל: או זה או זה לעזאזל. משהגריל: חייב על של שם ^ד_ח^§ופטור על שםשל עזאזל. אמר רבי אבארבי אבא אמורא א״י · דור ג׳רבי אבארב הונארב יהודה°: והוא שנתן מתנת הפר בין הבדים קדם לשחיטת השעיר בחוץ. אבל אם לא נתן מתנת הפר, פטור ^ד_ט^§ שמתן דמו של פר מעכבתשחיטתו של שעיר. רבי בון בר חייהרבי בון בר חייא אמורא א״י · דור ד׳רבי בון בר חייארבי זירא° בעא קומי רבי זעירהרבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא°: שחט את הפר בחוץ עד שלא יגריל, מהו שיהא חייב? אמר לו: נישמעינה מן הדא דתניא: פר מעכב את השעיר מתן דם בין הבדים חייב להיות קדם לשחיטת שעיר, ואין השעיר מעכבתמעכב את הפר. הדא אמרה: שחט את הפר בחוץ עד שלא הגריל, חייב. דאין תימר פטור, ניתני אין השעירוהשעיר מעכב את הפר אמר רבי שמואל בר אבדימירבי שמואל בר אבדומי אמורא א״י · דור ה׳רבי שמואל בר אבדומי°: הדא דתימרדאת אמר: אין השעיר מעכבתמעכב את הפר במתנות הבדים, אבל במתנות הפרוכת שעיר מעכב את הפר. היך עבידא? שאינו יכול ליתן מדם הפר על הפרוכת עד שיתן מדם השעיר על בין הבדים.

📖 באר משה — דף כא עמוד ב

אמר רבי מנא בר תנחום: רבי אלעזר ורבי יוחנן תריהון אמרין: פסח שעיבר זמנו מאיליו היה משתנה להיות שלמים, ולא צריך עקירה, אוטומטית זה כבר שלמים, לכן יהיה חייב אם הוא מקריב אותו בחוץ. ברם הכא בשחיטה הוא משתנה - אצל שני השעירים, בשחיטה הוא משתנה, כלומר אם הוא שוחט אותם כמוסף רק אז הוא נהיה מוסף. אבל כל שהוא לא הקריב, אז אחד מהם מיועד לעזאזל, לכן שם בכלל לא לחייב אותו.

מאי כדון? אתה אומר מאן דאמר חייב: סברין מימר הגרלה מעכבת, וכל עוד שלא הגריל אז על שניהם יש שם קורבן, ואין כאן בכלל עזאזל. רק אחרי שהוא מגריל אז אחד מהם יוצא מגדר של קורבן ונהיה עזאזל. ומאן דאמר פטור: סברין מימר אין הגרלה מעכבת, אז כבר ברגע שהוא בחר את שני השעירים אז אחד מהם מיועד לעזאזל ולכן הוא יהיה פטור.

כלום יש כאן לשם אלא אחד? אז למה יהיה חייב אם שחט רק אחד? כלומר, אפילו אם אנחנו אומרים שההגרלה מעכבת, הרי רק אחד מהם יהיה להשם, אז למה הוא שוחט אחד הוא חייב? אולי אותו אחד דווקא לעזאזל אחר כך. אז לכן צריך רק אם שוחט את שניהם, אבל רק אז הוא יהיה חייב.

אמר רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה: או זה או זה - לא, אפילו שחט את שניהם פטור. למה? כיוון שקודם הגורל או זה או זה לעזאזל, כיוון שכל אחד מהם מסופק, ממילא יהיה פטור. אבל משהגריל: חייב על של שם ופטור על עזאזל, כי השם זה קורבן לכן יהיה חייב, ושל עזאזל הוא לא קורבן, לכן יהיה פטור.

אמר רבי אבא: והוא שנתן מתנת הפר - בין הבדים, קודם ששחט את השעיר בחוץ. כנראה הנוהל הוא שקודם כל נותנים את מתן הדמים של הפר, ורק אחרי זה שוחטים את השעיר. אבל אם לא נתן מתנת הפר, פטור - כי הפר לא ראוי לשחיטה, לא ראוי לקורבן, ממילא יהיה פטור, כמו שאמרנו שמתן דמו של פר מעכב שחיטתו של שעיר.

רבי בון בר חייה בעא קומי רבי זעירה: שחט את הפר עד שלא יגריל, מהו שיהא חייב? הרי השחיטה היא אחרי הגרלה, כונסים להגרלה בין השעירים ואז שוחטים. מה יקרה אם הוא שחט בחוץ לפני ההגרלה? אמר לו: נישמעינה מן הדא - אתא תניא: פר מעכב את השעיר, כלומר מתן דם בין הבדים של הפר קודם לשחיטת השעיר, ואם הוא לא נתן ושחט - השעיר פסול. השעיר את הפר - אבל לא, לכן מראה שאם הוא שחט את הפר בחוץ עד שלא הגריל יהיה חייב. הדא אמרה: שחט את הפר עד שלא הגריל, חייב. אין תימר פטור, ניתני מעכב את הפר - הרי מאן דאמר פטור, זה ניתני: אין השעיר את הפר.

אמר רבי שמואל בר אבדימי: הדא - מה שאין השעיר מעכב את הפר במתנות הבדים, אבל במתנות הפרוכת שעיר מעכב את הפר. היך עבידא? כלומר, שהוא אינו יכול לתת מדם הפר על הפרוכת עד שיתן מדם השעיר על בין הבדים.

עין משפט ונר מצוה
[ע"א]

6 ד_ו מיי' פ"ה מהל' עבודת יוה"כ הלכה י"ז:

7 ד_ז מיי' פי"ח מהל' מעשה הקרבנות הלכה י"א:

[ע"ב]

8 ד_ח מיי' פי"ט מהל' מעשה הקרבנות הלכה ז':

9 ד_ט מיי' פ"ה מהל' עבודת יוה"כ הלכה ב':

📜 הדינים העולים מדף זה

ירושלמי מאיר יומא כב

^[דף כב עמוד א] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים הרב חיים קנייבסקי •תולדות יצחק תבונות • קול הלשון🎧

ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד א43

==ירושלמי יומא, פרק ד, הלכה ב==

מתני': ^ד_י^§קשר לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח, העמידו כנגד בית שילוחו ולנשחט כנגד בית שחיטתו. בא לו אצל פרו שנייה וסמך שתי ידיו עליו ונתודה וכך היה אומר: אנא השם, עויתי פשעתי חטאתי לפניך אני וביתי ובני אהרן עם קדושיך. אנא השם, כפר נא לעונות וגו'.
גמ': אמר רבי שמואל בר נחמןרבי שמואל בר נחמני אמורא א״י · דור ג׳רבי שמואל בר נחמנירבי יונתן° בשם רבי יונתןרבי יונתן אמורא א״י · דור א׳רבי יונתןרבי שמואל בר נחמני°: ג' לשונות הן - ^ד_יא^§של שעיר בסלע, ^ד_יב^§ושל מצורע בשקל, ^ד_יג^§ושל פרה בב' סלעים. אמר רבי אבא בר זבדארבי אבא בר זבדא אמורא א״י · דור ג׳רבי אבא בר זבדא° בשם °רבי שמעון בן חלפתארבי שמעון בן חלפתא תנא · דור ה׳רבי שמעון בן חלפתא: של פרה בב' סלעים ומחצה. אית דמפקין לישנא בי' זוזין שזה ב' סלעים ומחצה בלשון אחרת שכל סלע ארבע זוז.

ירושלמי יומא, פרק ד, הלכה ג

תני': ^ד_יד^§שחטו וקיבל במזרק את דמו, נתנו למי שהוא ממרס בו על הרובד הרביעי שבהיכל כדי שלא יקרש. ^ד_טו^§נטל את המחתה ועלה לראש המזבח, ופנה גחלים אילך ואילך, וחתה מן המעוכלות הפנימיות, וירד והניחה על הרובד הרביעי שבעזרה.
גמ': תנן: נתנו למי שהוא גמראממרס בו על הרובד הרביעי שבהיכל כיני מתניתא כך כוונת המשנה: על הרובד הרביעי שבעזרה ולא בהיכל. תני: שחט את הפר בחוץ, חייב משום שחוטי חוץ. חפן זר בפנים, פטור שאין זו מן העבודות שזר חייב עליהן. חתה והקטיר ונשפך הדם, יביא פר אחר ונכנס בדמו. אם עד שלא הקטיר נשפך הדם, חתייה פסולה היא והוא צריך לחתות כתחילה. פסקספק עד שלא הקטיר נשפך הדם, וספק משהקטיר נשפך הדם, להביא פר אחר ולהיכנס בדמו אין את יכול, שאני אומר עד שלא הקטיר נשפך הדם והיא חתייה פסולה והוא צריך לחתות כתחילה. לחתות כתחילה אין את יכול, שאני אומר משהקטיר נשפך הדם, והיא חתייה כשירה, והוא עובר משום הכנסה יתירה, ובטלו העבודות. אשכחת אמר נמצאתה אומר שבמקרה כזה: בטלו עבודות של אותו היום.

📖 באר משה — דף כב עמוד א

אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת יומא, דף כב', תחילת המשנה, פרק ד' הלכה ב'. אומרת המשנה: קשר לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח, העמידו כנגד בית שילוחו ולנשחט כנגד בית שחיטתו. בא לו אצל פרו שנייה וסמך שתי ידיו עליו ונתודה, וכך היה אומר: אנא השם, עויתי פשעתי חטאתי לפניך אני וביתי ובני אהרן עם קדושיך. אנא השם, כפר נא לעונות וכולי.

אומרת הגמרא: רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן: ג' לשונות הן - של שעיר בסלע, והלשון שהיו קושרים על השעיר, על הסלע, כן? זה היה במשקל סלע, ושל מצורע בשקל, ושל פרה בב' סלעים, שיהיה כבד כי זורקים את זה על האש וצריך ליפול לתוך האש. אמר רבי אבא בר זבדא בשם רבי שמעון בן חלפתא: של פרה בב' סלעים ומחצה. אית דמפקין לישנא בי' זוזין - כלומר, אומרים את זה בלשון אחרת, אבל זה כמעט אותו דבר, כן? כי עשרה זוזים זה בדיוק שניים וחצי סלעים.

[מעבר נושא] בעזרת השם, ג'. באה המשנה: שחטו וקיבל במזרק את דמו, נתנו למי שהוא ממרס בו על הרובד הרביעי שבהיכל כדי שלא יקרש. נטל את המחתה ועלה לראש המזבח, ופנה גחלים אילך ואילך, וחתה מן המעוכלות הפנימיות, וירד והניחה על הרובד הרביעי שבעזרה.

למדנו במשנה למי שהוא ממרס בו על הרובד הרביעי שבהיכל - בתר מה קיימת, לרובד הרביעי שבעזרה, לא בהיכל, כי לא נכנס פנימה.

תני: שחט בחוץ, חייב - משום שהוא שחט בחוץ. חפן בפנים, פטור - כיוון שזו לא עבודה שזר חייב עליה. חתה והקטיר ונשפך הדם - כשמראים הכהן חתה והקטיר כבר את הקטורת ואז נשפך הדם, אז יביא פר אחר ונכנס בדמו. אבל אם נשפך הדם עד שלא הקטיר, חתייה פסולה היא והוא צריך לחתות כתחילה - צריך לעשות את הכל מחדש.

וספק משהקטיר נשפך הדם, להביא פר אחר ולהיכנס בדמו אין את יכול - כשאני אומר אולי עד שלא הקטיר נשפך הדם והיא חתייה פסולה והוא צריך לחתות כתחילה, ולחתות כתחילה הוא לא יכול, שאני אומר אולי משהקטיר נשפך הדם, והיא חתייה כשירה, והוא עובר משום הכנסה יתירה. כלומר, אם ייכנס עכשיו לקודש הקודשים עוד הפעם עם קטורת, אז בעצם הוא עובר איסור כי זה כניסה יתרה. ובטלו העבודות - אז איך אתה אומר במקרה כזה, בטלו עבודות של אותו היום.

📜 הדינים העולים מדף זה

^[דף כב עמוד ב] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים הרב חיים קנייבסקי •תולדות יצחק תבונות • קול הלשון🎧

ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד ב44

^ד_טז^§שחט ומת אחר, מהו שיכנס בדמו? רבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן° אמר כתיב (ויקרא אחרי מות טז ג): בזאת יבא אהרון אל הקדש בפר בן בקר לחטאת ואיל לעלה - בפר, אבל לא בדם פר וצריך פר חדש. רבי חנינהרבי חנינא בר חמא אמורא א״י · דור א׳רבי חנינא בר חמארבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי יהודה נשיאהרבי יוחנןרבי חמא בר חנינארבי שמעון בר אבא° ורבי יונתןרבי יונתן אמורא א״י · דור א׳רבי יונתןרבי שמואל בר נחמני° תריהון אמרין: אפילו בדם. מילתיה דרבי יהושוע בן לוי ° אמר: אפילו בדם. רבי חנינהרבי חנינא בר חמא אמורא א״י · דור א׳רבי חנינא בר חמארבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי יהודה נשיאהרבי יוחנןרבי חמא בר חנינארבי שמעון בר אבא°דאר ורבי אבארבי אבא אמורא א״י · דור ג׳רבי אבארב הונארב יהודה° אמרו בשם רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: אפילו בדם. רבי יהושוע בן לוי ° שאל: חפן ומת, ^ד_יז^§מהו שיכנס בחפניו? מה צריכא ליה במה הוא הסתפק בפירוש המילה בחפניוחפניו דכתיב (ויקרא אחרי מות טז יב): ולקח מלא המחתה גחלי אש מעל המזבח מלפני ה' ומלא חפניו קטרת סמים דקה והביא מבית לפרכת והסתפק האם צריך דווקא שהוא יחפון. ברם הכא דלית כתיב בדמו, פשיטא ליה אפילו בדם.

ירושלמי יומא, פרק ד, הלכה ד

מתני':

^ד_יח^§בכל יום חותה בשל כסף ומערה לתוך של זהב, והיום חותה בשל זהב ובה היוםהיה מכניס. בכל יום חותה בשל ארבעת קבין ומערה לתוך של ג' קבין, והיום חותה בשל ג' קבין ובה היה מכניס. °רבי יוסירבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן חלפתא אומר: בכל יום חותה בשל סאה ומערה בתוך שלשת קבין, והיום חותה בשלשת קבין ובה היה מכניס. בכל יום היתה כבידה, והיום קלה. בכל יום היתה ידה קצרה, והיום ארוכה. בכל יום היה זהבה ירוק, והיום אדום - דברי °רבי מנחםרבי מנחם תנארבי מנחם.
גמ': תנן: בכל יום חותה בשל ארבעת קבין ומערה לתוך של ג' קבין כיי דתנינן תמן: ^ד_יט^§נתפזר ממנה כקב גחלים, היה מכבדן לאמה, ובשבת כופין עליו פסכתר. תנן: בכל יום היתה כבידה, והיום קלה - שלא לייגעו. תנן: בכל יום היתה ידה קצרה, והיום ארוכה - שלא לייגעו. בכל יום היתה קצרה ולא היה בה אלא אמה גמודהגדומה בצימצום, והיום היה בה אחמהאמה ומחצה כדי שתהא הזרוע מסייעת. בכל יום לא היה בה נרתיק, והיום היה בה נרתיק כדי שלא תכבהתכווה ידו ואינו חוצץ. אמר רבי יוסי ברבי בוןרבי יוסי ברבי בון אמורא א״י · דור ה׳רבי יוסי ברבי בוןרבי מנא°: קובעו במסמר. שבעה זהבים הן: זהב טוב, זהב טהור, זהב סגור, זהב מופז, זהב מזוקק, זהב שחוט, זהב פרויים. זהב טוב - כמשמעו שנאמר (בראשית ב', י"ב): וזהב בארץהארץ ההיא טוב. אמר °רבי יצחקרבי יצחק אמורא א״י · דור ג׳רבי יצחקרבי יוחנן: טיבוי דו בבייתיה טוב למי שיש לו ממנו בביתו, טיבו דו בלווייתיה טוב למי שיש לו בהליכתו לפי שהוא נסחר בכל מקום. זהב טהור - שמכניסין אותו לאור ואינו חסר כלום. ואתייא כדתני: מעשה במנורת זהב שעשה משה במדבר והיתה יתירה דינר זהב, והכניסוה לכור שמונים פעם ולא חסרה כלום. ויאות - עד דלא יקום על ברריה הוא חסר סגין, מן דו קיים על ברריה לא חסר כלום. זהב סגור - שהיה מכסיף מבייש בעד כל הזהבים שהיו שם שהיו סוגרים חנויותהם. אמר רבי שמואל בר רב יצחקרב שמואל בר יצחק אמורא א״י · דור ג׳רב שמואל בר יצחק°: כתיב (דברי הימים א' כ"ט, ד'): ושבעת אלפים ככר כסף מזוקק לטוח קירות הבית, והא וכתיבכתיב: ואת כל הבית צפה זהב. ואת אמר אבןאכן? אלא שהיה מכסיף בעד כל הזהבים שהיו שם. זהב מופז - רבי פטרוקי אחוה דרבי דרוסארבי פטרוקי אחוה דרבי דרוסא° אמר בשם רבי אבא בר בינהרבי אבא בר בינה°:

📖 באר משה — דף כב עמוד ב

שחט ומת אחר, מהו שיכנס בדמו? אז רבי שמעון בן לקיש אמר - כתיב "בפר", אבל לא בדם - לכן צריך פר חדש. רבי חנינה ורבי יונתן תריהון אמרין: אפילו בדם. מילתיה דרבי יהושוע בן לוי אמר: אפילו בדם. רבי חנינה ורבי אבא בשם רבי יוחנן: אפילו בדם.

רבי יהושוע בן לוי שאל: חפן ומת, מהו שיכנס בחפניו? כלומר, אם הכהן הגדול חפן ומת, האם הכהן החדש יכול להשתמש בקטורת של הכהן השני? מה צריכא ליה דכתיב "ומלא חפניו" - כלומר, שם דווקא כתיב "בחפניו". ברם הכא לית כתיב בדמו - כאן לא כתוב "בדמו" דווקא, אותו דם שהוא שחט. מכאן שפשיטא ליה אפילו בדם - אפילו שמישהו אחר שחט, גם כן הכהן השני יכול להיכנס עם הדם כי לא כתוב דווקא דמו.

בעזרת השם, ח'. תלמוד המשנה: בכל יום חותה בשל כסף ומערה לתוך של זהב, והיום חותה בשל זהב ובה מכניס. בכל יום חותה בשל ארבעת קבין ומערה לתוך של ג' קבין, והיום חותה בשל ג' קבין ובה היה מכניס. רבי יוסי אומר: בכל יום חותה בשל סאה ומערה בתוך שלשת קבין, והיום חותה בשלשת קבין ובה היה מכניס. בכל יום היתה כבידה, והיום קלה. בכל יום היתה ידה קצרה, והיום ארוכה. בכל יום היה זהבה ירוק, והיום אדום - דברי רבי מנחם.

למדנו במשנה בכל יום חותה בשל ארבעת קבין ומערה לתוך של ג' קבין - אז ככה בעצם קב אחד של גחלים נופל. כיי דתנינן תמן: נתפזר ממנה כקב גחלים, היה מכבדן לאמה, ובשבת כופין עליו פסכתר - כופה עליהם איזה כלי.

בכל יום היתה כבידה, והיום קלה - למה כך? שלא לייגעו, שלא יהיה כבד מדי. בכל יום היתה ידה קצרה, והיום ארוכה - שוב פעם שלא לייגעו, כשהוא נעזר, כן? שיעזר עם המרפקים.

בכל יום לא היה בה אלא אמה קצומה בצמצום, והיום היה בה ומחצה כדי שתהא הזרוע מסייעת. בכל יום לא היה בה נרתיק, והיום היה בה נרתיק - כדי שלא תיכווה ידו, איזה חתיכת עור שציפתה את הידית. כדי שלא ואינו חוצץ - מה, רבי? אמר רבי יוסי ברבי בון: קובעו במסמר - כלומר אם זה קבוע זה כבר לא חוצץ.

שבעה זהבים הן: זהב טוב, זהב טהור, זהב סגור, זהב מופז, זהב מזוקק, זהב שחוט, זהב פרויים. זהב טוב - כמשמעו: וזהב ההיא טוב. אמר רבי יצחק: טיבוי דו בבייתיה, טיבו דו בלווייתיה - כלומר טוב לאדם שיש לו את זה בבית, וטוב למי שהוא יוצא ויש לו את זה בדרך, כיוון שזה זהב שנסחר בכל מקום.

זהב טהור - שמכניסין אותו לאור ואינו חסר כלום. ואתייא כדתני: מעשה במנורת זהב שעשה משה במדבר והיתה יתירה דינר זהב, וכניסוה לכור שמונים פעם ולא חסרה כלום. ויאות - עד דלא יקום על ברריה הוא חסר סגין, מן דו קיים על ברריה לא חסר כלום - כלומר, ככל שהוא לא מזוקק לגמרי, כל פעם שמתיכים אותו חלק מהסיגים יורדים ואז הוא חסר. אבל אחרי שהוא כבר מזוקק אז לא חסר כלום.

זהב סגור - שהיה מכסיף בעד כל הזהבים שהיו שם - כי כל מי שמוכר זהב אחר היה סוגר את החנויות. אמר רבי שמואל בר רב יצחק: כתיב: ושבעת אלפים ככר כסף מזוקק לטוח קירות הבית, ואת כל הבית צפה זהב. ואת אמר? - הוא ציפה את כל הבית בזהב, אז למה כתוב "כיכר כסף" לצפות את הבית? אלא שהיה מכסיף בעד כל הזהבים שהיו שם - כלומר, זה היה זהב כזה שהכסיף את שאר הזהבים.

עין משפט ונר מצוה
[ע"א]

10 ד_י מיי' פ"ד מהל' עבודת יוה"כ הלכה א':

11 ד_יא מיי' פ"ג מהל' עבודת יוה"כ הלכה ד':

12 ד_יב מיי' פי"א מהל' טומאת צרעת הלכה א':

13 ד_יג מיי' פ"ג מהל' פרה אדומה הלכה ב':

14 ד_יד מיי' פ"ד מהל' עבודת יוה"כ הלכה א':

15 ד_טו מיי' פ"ד מהל' עבודת יוה"כ הלכה א':

[ע"ב]

16 ד_טז מיי' פ"ה מהל' עבודת יוה"כ הלכה י"ג:

17 ד_יז מיי' פ"ה מהל' עבודת יוה"כ הלכה כ"ח:

18 ד_יח מיי' פ"ב מהל' עבודת יוה"כ הלכה ה':

19 ד_יט מיי' פ"ג מהל' תמידין ומוספין הלכה ה':

📜 הדינים העולים מדף זה

ירושלמי מאיר יומא כג

^[דף כג עמוד א] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים הרב חיים קנייבסקי •תולדות יצחק תבונות • קול הלשון🎧

ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד א45

דומה לאש מצתת בגפרית. אמר רבי אביןרבי אבין אמורא א״י · דור ג׳רבי אביןרבי יוחנן° על לשםשם מקומו הוא נקרא זהב מאופז. זהב מזוקק - שהיו מחתכין אותו כזתים, וטחים אותו בצק, ומאכילין אותן לנעמיות, והן מסננות אותן. ויש אומרים שהיו טומנין אותו בזבל שבעה שנים. זהב שחוט - שהיה נמשך כשעוה כמו זהב 24 קרט שהוא כמו דונג. אדריינוס היה לו משקל ביצה, דוקלטינוס היה לו משקל דינר, גורדינון שם מקום. זהב פרויים - רבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן° אמר: אדום ונקרא כך לפי שהיה דומה לדמו של פר. ויש אומרים: זהב שהוא עושה פירות, כיי דתנינן תמן: וגפן של זהב היתה עומדת על פתחו של היכל. אמר רבי אחא בר יצחקרבי אחא בר יצחק אמורארבי אחא בר יצחק°: בשעה שבנה שלמה את בית המקדש, צר כל מיני אילנות לתוכו. ובשעה שהיו אלו שבחוץ עושין פירות, היו אלו שבפנים עושין פירות. הדא הוא דכתיב (ישעיהו ל"ה, ב'): פרח תפרח ותגל אף גילת ורנן וגו'. אימתי יבשו? אמר רבי יצחק חיננא בר יצחקרבי יצחק חיננא בר יצחק°: בשעה שהעמיד מנשה צלם בהיכל יבשו, דכתיב (נחום א', ד'): ופרח לבנון אמלל.

ירושלמי יומא, פרק ד, הלכה ה

מתני':

בכל יום מקריב פרס בשחרית ופרס בין הערבים, ^ד_כ^§והיום מוסיף מלא חופניוחפניו. בכל יום היתה דקה, והיום דקה מן הדקה. בכל יום הכהנים עולין במזרחו ויורדין במערבו, ^ד_כא^§והיום עולין באמצע ויורדין באמצע. °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי אומר: לעולם כהן גדול עולה באמצע ויורד באמצע. בכל יום כהן גדול מקדש ידיו ורגליו מן הכיור, והיום מן הקיתון של זהב. °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי אומר: לעולם כהן גדול מקדש ידיו ורגליו מן הקיתון של זהב.
גמ': ^ד_כב^§גמרא פיטום הקטורת הצרתיהצרי והצפורן החלבנה והלבונה משקל שבעים שבעים מנה. מור וקציעה שיבולת נרד וכרכום משקל ששה עשר ששה עשר מנה. קושט שנים עשר, קילופה שלשה, קינמון מתשעהתשעה הכל יחד שלוש מאות שישים ושמונה מנים. נמצאת אומר: שלש מאות וששים וחמש מנים היו כנגד ימות השנה, ושלשה של אותו היום. הדא היא דתנינן: והיום מוסיף מלא חפניו. כרשינה תשעה קבין, יין קפריסין ג' סאין וג' קבין. אם אין לו יין קפריסין, מביא חמר חיורין עתיק יין לבן ישן. מלח סדומית רובע, מעלה עשן כל שהוא. °רבי נתןרבי נתן תנא · דור ד׳רבי נתן אומר: אף כיפת הירדן כל שהוא. ^ד_כג^§נתן בה דבש, פסלה. חסר בה אחת מסממניה, חייב מיתה. תני °רבן שמעון בן גמליאלרבן שמעון בן גמליאל תנא · דור ד׳רבן שמעון בן גמליאל אומר: ^ד_כד^§הצרי אינו אלא שרף של עצי קטף. בורית כרשינה שאינה מהסממנים למה היתה באה? שבה שפין את הצפורן מפני שהיא עושתה נאה. יין קפריסין שאינו מהסממנים למה היאהוא באה? שבהשבו שורין את הצפורן מפני שהיא עושתה עזה. והלא מי רגלים יפין לה? אלא שאין מכניסין ריח רע לעזרה מפני הכבוד. וכשהיה מידק היה אומר: הדק היטב, הדק היטב, שהקול יפה לבשמים. ^ד_כה^§חיסר בה אחת מסממניה או שנתן בה מעט דבש, היתה פסולה צריך לתת בתוכה מלח דכתיב (שמות כי תשא ל לה) ועשית אתה קטרת רקח מעשה רוקח ממלח טהור קדש. לא נתן לתוכה מלח או שלא שנתןנתן לתוכה מעלה עשן, נתחייב מיתה. אמר רבי זעירהרבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא°: ועובר משום הכנסה יתירה. תני בר קפרא °: הפטמין שבירושלים היו אומרים: אילו היה נותן לתוכה מעט דבש, לא היה כל העולם כולו יכול לעמוד בריחה. תני: פיטמה חציים כשירה כדתני: אחת לשישים או לשבעים שנה היתה באה של שרים לחצאין, ואז היו עושים רק חצי כמות. שילשים ורבעים לא שמענו חיכו עד שיהיה חצי. °רבירבי יהודה הנשיא תנא · דור ה׳רבי יהודה הנשיארבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתארבי מאיררבי חייא רבהבר קפרארבי שמעון ברבירבי חנינא בר חמא+5 אומר: ^ד_כו^§כמדתה היתה כשירה.

📖 באר משה — דף כג עמוד א

דומה לאש מוצתת בגפרית. אמר רבי אבין: על שם מקומו נקרא, זהב מאופז. זהב מופז פירושו זהב שבא ממקום שנקרא אופז. זהב מזוקק - שהיו מחתכין אותו כזתים, וטחים אותו בצק, ומאכילין אותן לנעמיות, והן מסננות אותן. ויש אומרים שהיו טומנים אותו בזבל שבע שנים. זהב שחוט זה זהב שנמשך כשעווה, כמו הבקרת של ימינו, שהוא גם כמו דונג. אדריינוס היה לו משקל ביצה, דוקלטינוס היה לו משקל דינר גורדינון, דינר של מקום מסוים.

זהב פרוויים. רבי שמעון בן לקיש אמר שזה זהב אדום, הוא נקרא כך מפני שדומה לדמו של פר. יש אומרים זהב שעושה פירות, כמו דתנינן תמן: וגפן של זהב היתה עומדת על פתחו של היכל. אמר רבי אחא בר יצחק: בשעה שבנה שלמה את בית המקדש, צר כל מיני אילנות לתוכו. ובשעה שהיו אלו שבחוץ עושין פירות, היו אלו שבפנים עושין פירות. כלומר, כשהגפן בשדות הייתה נותנת פירות, אז גם הגפן מהזהב הייתה נותנת פירות, וכשהתאנה בחוץ הייתה נותנת פירות, אז גם התאנה מהזהב הייתה נותנת פירות. הדא הוא דכתיב: פרח תפרח ותגל אף גילת ורנן. אימתי יבשו? אמר רבי יצחק חיננא בר יצחק: בשעה שהעמיד מנשה צלם בהיכל יבשו, דכתיב: ופרח לבנון אמלל.

מתני'. אומרת המשנה: בכל יום מקריב פרס בשחרית ופרס בין הערבים, והיום מוסיף מלא. בכל יום היתה דקה, והיום דקה מן הדקה. בכל יום הכהנים עולין במזרחו ויורדין במערבו, והיום עולין באמצע ויורדין באמצע. רבי יהודה אומר: לעולם כהן גדול עולה באמצע ויורד באמצע. בכל יום כהן גדול מקדש ידיו ורגליו מן הכיור, והיום מן הקיתון של זהב. רבי יהודה אומר: לעולם כהן גדול מקדש ידיו ורגליו מן הקיתון של זהב.

גמ': פיטום הקטורת, הצפורן והחלבנה והלבונה משקל שבעים שבעים מנה. מור וקציעה שיבולת נרד וכרכום משקל ששה עשר ששה עשר מנה. קושט שנים עשר, קילופה שלשה, קינמון. נמצאת אומר: שלוש מאות ושישים וחמישה מנים היו כנגד ימות השנה, ושלושה של אותו היום - של יום כיפור. הדא היא דתנינן: והיום מוסיף מלא חפניו. כרשינה תשעה קבין, יין קפריסין שלוש סאין ושלושה קבין. אם אין לו יין קפריסין, מביא חמר חיורין עתיק. מלח סדומית רובע, מעלה עשן כל שהוא. רבי נתן אומר: אף כיפת הירדן כל שהוא. נתן בה דבש, פסלה. חסר בה אחת מסממניה, חייב מיתה.

תני רבן שמעון בן גמליאל אומר: הצרי אינו אלא שרף של עצי קטף. בורית כרשינה - שהרי היא לא מהסממנים, למה היתה באה? שבה שפין את הצפורן מפני שהיא נאה. יין קפריסין - גם הוא לא מהסממנים, למה בא? שורין את הצפורן מפני שהיא עזה. והלא מי רגלים יפין לה? אלא שאין מכניסין ריח רע לעזרה מפני הכבוד. וכשהיה מידק היה אומר: הדק היטב, הדק היטב, שהקול יפה לבשמים. כלומר כשמדברים אז זה מועיל לבשמים. חיסר בה אחת מסממניה או שנתן בה מעט דבש, היתה פסולה. לא נתן לתוכה מלח או לתוכה מעלה עשן, נתחייב מיתה. אמר רבי זעירה: ועובר משום הכנסה יתירה - כלומר אם הוא ייכנס עם זה לתוך קודש הקודשים, הוא עובר על הכנסה יתירה.

תני בר קפרא: הפטמין שבירושלים - אלה שעושים את הבשמים - היו אומרים: אילו היה נותן לתוכה מעט דבש, לא היה כל העולם כולו יכול לעמוד בריחה.

📜 הדינים העולים מדף זה

^[דף כג עמוד ב] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים הרב חיים קנייבסקי •תולדות יצחק תבונות • קול הלשון🎧

ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד ב46

ודא דאת אמר: פיטמה חציים כשירה - חצי מכמות כל סממן וסממן אבל לא שיקחו רק חצי מהסממנים. אחת לששים או לשבעים שנה היא היתה באה חציים מן השיריים. הדא היא דתנינן: מותר הקטרת מה היו עושין בה? והמותר הזה היה מצטבר. תני: ^ד_כז^§הקטיר כזית בחוץ, חייב. פחות מכזיתמפרס חצי מנה בפנים, פטור ואין זו כניסה יתירה שמדאוריתא יוצא בכזית אמר רבי זעירהרבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא° בשם רב ירמיהרבי ירמיה אמורא א״י · דור ד׳רבי ירמיהרבי זירארבי אבהורבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי הונא בר אביןרבי חזקיה° ונפטרו הציבור ידי חובתן. רבי יוסי ברבי בוןרבי יוסי ברבי בון אמורא א״י · דור ה׳רבי יוסי ברבי בוןרבי מנא° אמר בשם רבי ירמיהרבי ירמיה אמורא א״י · דור ד׳רבי ירמיהרבי זירארבי אבהורבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי הונא בר אביןרבי חזקיה°: מן מה דתני הקטיר כזית בחוץ חייב משמע שזו הקטרה כדין, מינה את שמע פחות מכזיתמפרס בפנים פטור נפטרו הציבור ידי חובתן. כתיב (ויקרא אחרי מות טז יב): ולקח מלא המחתה גחלי אש מעל המזבח מלפני ה' ומלא חפניו קטרת דקה והביא מבית לפרכת - דקה מה תלמוד לומר? לפי שנאמר (שמות כי תשא ל לו): ושחקת ממנה הדק. אם כן למה נאמר דקה? ^ד_כח^§שתהא דקה מן הדקה. כיצד הוא עושה? מפריש שלשת מנים מערב יום הכיפורים ומחזירן למכתשת כדי למלאות ממנה חפניו, כדי לקיים בה דקה מן הדקה. תנן: בכל יום היה מקדש מן הכיור והיום מקיטון של זהב אמר רבי יונהרבי יונה אמורא א״י · דור ד׳רבי יונהרבי ירמיהרבי זירארבי מנא°: חוץ מקידוש הראשון שחייב להיות מן הכיור. אמר רבי יוסהרבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° אסי: ואפילו מקידוש הראשון. מתניתא פליגא על רבי יונהרבי יונה אמורא א״י · דור ד׳רבי יונהרבי ירמיהרבי זירארבי מנא° דתני: ^ד_כט^§כל הכלים שהיו במקדש היו ראויין לקידוש ידים ורגלים. פתר לה ליום הכיפורים חוץ מקידוש הראשון. מתניתא פליגא על רבי יוסהרבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° אסי דתני: הכיור והכן מעכבין. פתר לה: מקומן מעכב שיהיו בעזרה בין האולם למזבח.

ירושלמי יומא, פרק ד, הלכה ו

מתני':

בכל יום היו שם ארבע מערכות, והיום חמש - דברי °רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא. °רבי יוסירבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן חלפתא אומר: ^ד_ל^§בכל יום שלש, והיום ארבע. °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי אומר: בכל יום שתים, והיום שלש.
[בכל יום שלושגמרא]
גמ': מה טעמא? ד°רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא שנאמר (ויקרא צו ו ה): והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה, וביער עליה הכהן עצים בבקר בבקר, וערך עליה העולה, והקטיר עליה חלבי השלמים - והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה, זו מערכת קיומי אש. וביער עליה הכהן, זו מערכת איכול איברין ופדרים. וערך עליה העולה, זו מערכה גדולה. והקטיר עליה חלבי השלמים, זו קטורת. ולית ל°רבי יוסהרבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא מערכת איכול איברין לכן יש רק שלוש מערכות. ולית ל°רבי יודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא מערכת קיומי אש לכן יש רק שני מערכות. מה מקיים °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי: אש תמיד - אש המנורה שאמרתי לך שתהא תמיד ^ד_לא^§לא תהא מדליק אותה אלא מאש שתלקח מעל מזבח החיצון. אמר רבי אלעזררבי אלעזר בן פדת אמורא א״י · דור ב׳רבי אלעזר בן פדתרבשמואלרבי יוחנןרבי זירא° בן פדת: האיברין והפדרין שלא נתאכלו מבערב עושה אותן מדורה ושורפן בפני עצמן, ודוחין עליהן את השבת. אמר רבי יעקב בר אחארבי יעקב בר אחא אמורא א״י · מסר בשם רבי יוחנן ותלמידיורבי יעקב בר אחא° בשם רבי שמואל בר אבאשמואל בר אבא אמורא א״י · דור ג׳שמואל בר אבא°: מתניתא אמרה כן שדוחה שבת דתניא: בכל יום היו שם ארבע מערכות. מה את שמע מינא איך אתה לומד מכאן שדוחה שבת? אמר רבי מנארבי מנא אמורא א״י · דור ה׳רבי מנארבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי יוסי ברבי בון° בן יונה מדתני: והיום חמש משמע שאף ביום הכיפורים היה עושה מערכה לאיברין והפדרין שלא נתאכלו מבערב, וכמו שדוחה יום הכיפורים כך דוחה שבת. רבי בון בר חייהרבי בון בר חייא אמורא א״י · דור ד׳רבי בון בר חייארבי זירא° בעא קומי שאל את רבי זעירהרבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא° והרי אברים ופדרים לא מעכבים וכי דבר שאינו מעכב דוחה שבת? אמר ליה: עדי החודש הרי

📖 באר משה — דף כג עמוד ב

תני: פיטמה חציים כשירה. כמו שלמדנו שאחת לששים או שבעים שנה היא היתה באה חציים מן השיריים - כלומר היה נשאר חצי מהכמות בתור שיריים, ואז היו עושים עוד חצי כמות כדי להשלים. שילשים ורבעים לא שמענו - כי לא היו עושים מיד, אלא היו מחכים עד שיהיה חצי, ואז היו עושים חצי כנגדו. רבי אומר: כמדתה היתה כשירה. ודא דאת מר: פיטמה חציים כשירה - חצי כל סממן וסממן, אבל לא שיקחו רק חצי מהסממנים, אלא באותו יחס. אחת לששים לשבעים שנה היא היתה באה חציים מן השיריים.

הדא היא: מותר הקטרת מה היו עושין בה? אמרנו שמותר הקטורת היו מוכרים אותה, נותנים אותה לאומנים בשכרם, וקונים את זה בכסף הלשכה, כסף חדש. כל שנה זה מתרבע עד שזה מגיע לחצי השיעור, ואז מכינים חצי שיעור נוסף וככה מגיעים לכמות מלאה.

תני: הקטיר כזית בחוץ, חייב. פחות בפנים, פטור. אם הקטיר פחות מפרס בפנים, מה אומר? אמרנו שבעצם הוא עושה פרס בבוקר ופרס בין הערביים - חצי מנה בבוקר, חצי מנה בערב. אם הקטיר פחות מזה - פטור, וזה לא נקרא הכנסה יתירה כי מדאורייתא הוא יוצא בכזית. רבי זעירה בשם רב ירמיה: נפטרו הציבור ידי חובתן, כי אם יצא מכזית כבר יצא מדאורייתא. רבי יוסי ברבי בון בשם רבי ירמיה: מן מה דתני הקטיר כזית בחוץ חייב, מינה את שמע פחות בפנים פטור. כי אם הוא היה מקטיר בפנים אז הוא היה חייב, כי זה נחשב הקטרה, אז בחוץ צריך לצאת פטור. אם הוא חייב בחוץ, סימן שזה נחשב הקטרה בפנים, ולכן בפנים הוא יהיה פטור ואפילו יוצאים בזה.

דקה - מה תלמוד לומר? לפי שנאמר ושחקת ממנה הדק. אם כן למה נאמר דקה? שתהא דקה מן הדקה. כיצד הוא עושה? מפריש שלשת מנים מערב יום הכיפורים ומחזירן למכתשת כדי למלאות ממנה חפניו, כדי לקיים בה דקה מן הדקה. כלומר כותשים אותה עוד הפעם.

אמר רבי יונה: חוץ מקידוש הראשון - כשמתחילים את העבודה, זה חייב להיות מן הכיור. אמר רבי יוסה: ואפילו מקידוש הראשון. מתניתא פליגא על רבי יונה: כל הכלים שהיו במקדש היו ראויין לקידוש ידים ורגלים. פתר לה חוץ מקידוש הראשון - אבל קידוש ראשון חייב להיות מהכיור. מתניתא פליגא על רבי יוסה: הכיור והכן מעכבין. פתר לה: מקומן מעכב - כלומר שהם צריכים להיות בעזרה בין העולם למזבח, ואם לא נמצאים במקום אז הקורבנות פסולות.

מתני': בכל יום היו שם ארבע מערכות, והיום חמש - דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר: בכל יום שלש, והיום ארבע. רבי יהודה אומר: בכל יום שתים, והיום שלש.

גמ': מה טעמא דרבי מאיר? והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה, זו מערכת קיומי אש. הייתה מערכה שהמטרה שלה שאם האש תכבה יקחו ממנה. וביער עליה הכהן, זו מערכת איכול איברין ופדרים. וערך עליה העולה, זו מערכה גדולה. והקטיר עליה חלבי השלמים, זו קטורת. ולית ליה לרבי יוסה מערכת איכול איברין - לכן הוא חושב שיש רק שלוש. ולית ליה לרבי יודה מערכת קיומי אש - לכן הוא חושב שיש רק שתיים.

מה מקיים רבי יהודה אש תמיד? אמרה התלמודה: אש שאמרתי לך תהא תמיד - זו המנורה עצמה, שכתוב עליה להעלות נר תמיד, אז לא תהא אלא על מזבח החיצון.

אמר רבי אלעזר: האיברין והפדרין שלא נתאכלו מבערב עושה אותן מדורה ושורפן בפני עצמן, ודוחין עליהן את השבת. רבי יעקב בר אחא בשם רבי שמואל בר אבא: מתניתא אמרה כן: בכל יום היו שם ארבע מערכות. מה את שמע מינה? אמר רבי מנא: והיום חמש - שאפילו ביום כיפור הייתה מערכה לאיברים ופדרים שלא נתאכלו בערב, וכמו שזה דוחה כיפור כך דוחה שבת.

רבי בון בר חייה בעא קומי רבי זעירה: דבר שאינו מעכב דוחה שבת? אמר ליה: עדי החודש הרי - שאם לא באו עדים אפשר לקדש בלי עדים, אבל בהן דוחים, דתנינן שמהלך לילה ויום מחלל את השבת ויוצא ידי חודש.

עין משפט ונר מצוה
[ע"א]

20 ד_כ מיי' פ"ד מהל' עבודת יוה"כ הלכה א':

21 ד_כא מיי' פ"ב מהל' עבודת יוה"כ הלכה ה':

22 ד_כב מיי' פ"ב מהל' כלי המקדש הלכה ג':

23 ד_כג מיי' פ"ב מהל' כלי המקדש הלכה ח', מיי' פ"ה מהל' איסורי מזבח הלכה ג':

24 ד_כד מיי' פ"ב מהל' כלי המקדש הלכה ד', מיי' פ"ב מהל' כלי המקדש הלכה ה':

25 ד_כה מיי' פ"ב מהל' כלי המקדש הלכה ח', מיי' פ"ה מהל' עבודת יום הכפורים הלכה כ"ה:

26 ד_כו מיי' פ"ב מהל' כלי המקדש הלכה ח':

[ע"ב]

27 ד_כז מיי' פי"ט מהל' מעשה הקרבנות הלכה ג', מיי' פי"ט מהל' מעשה הקרבנות הלכה ח':

28 ד_כח מיי' פ"ב מהל' כלי המקדש הלכה ג':

29 ד_כט מיי' פ"ה מהל' ביאת המקדש הלכה י"א:

30 ד_ל מיי' פ"ב מהל' תמידין ומוספין הלכה ד', מיי' פ"ב מהל' עבודת יום הכפורים הלכה ה':

31 ד_לא מיי' פ"ג מהל' תמידין ומוספין הלכה י"ג:

📜 הדינים העולים מדף זה

ירושלמי מאיר יומא כד

^[דף כד עמוד א] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים הרב חיים קנייבסקי •תולדות יצחק תבונות • קול הלשון🎧

ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד א47

אינן מעכבין שאם לא באו עדים אפשר לקדש בלי עדים ודוחין דתנינן תמן: ^ד_לב^§שעל מהלך לילה ויום מחללין את השבת ויוצאין לעדות החדש. מנין למערכת יום הכפורים? אמר רבי ירמיהרבי ירמיה אמורא א״י · דור ד׳רבי ירמיהרבי זירארבי אבהורבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי הונא בר אביןרבי חזקיה° בשם רבי פדתרבי פדת אמורא א״י · דור ד׳רבי פדת° שנאמר (ויקרא אחרי מות טז יב): ולקח מלא המחתה גחלי אש מה תלמוד לומר אש? שהיא בטילה על גבי גחליה שאחר שלוקח אותם המערכה מתבטלת ואין בה עוד שימוש. גחלי יכול עוממות תלמוד לומר (ויקרא אחרי מות טז יב): אש. אי אש יכול שלהבת תלמוד לומר: גחלי. אש הא כיצד? מן הלוחשות הללו. ומנין שתהא האש בטילה על גבי גחלים שלא יהיה שום שמוש למערכה הזו מלבד לצורך הקטורת של יום כיפור תלמוד לומר: גחלי אש. אמר רבי יהושע בן לוי °: אמר אין לחם הפנים נפסל משום יוצא בשעת מסעות. רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא אמר: לחם הפנים נפסל בשעת מסעות. רבי חייהרבי חייא רבה תנא · דור ה׳רבי חייא רבהרבי יהודה הנשיארבי חנינא בר חמארבי ינאירבי אושעיא רבהחזקיה בן רבי חייא+1° אמר בשם רבי יהושע בן לוי ° נאמר (במדבר במדבר ב יז): כאשר יחנו כן יסעו. מה בחנייתם אינו נפסל, אף בנסיעתם אינו נפסל. רבי אמירבי אמי אמורא א״י · דור ג׳רבי אמירבי יוחנןרבי אושעיא רבהרבי זריקא° בן נתן אמר בשם רבי יהושע בן לוי ° נאמר (במדבר במדבר ב יז): ונסע אהל מועד מחנה הלוים בתוך המחנות - כבתוך המחנות מכאן שגם בזמן מסע מתקימים קדושת מחנות והלחם לא נפסל. רבי יעקב בר אחארבי יעקב בר אחא אמורא א״י · מסר בשם רבי יוחנן ותלמידיורבי יעקב בר אחא° ורבי אמירבי אמי אמורא א״י · דור ג׳רבי אמירבי יוחנןרבי אושעיא רבהרבי זריקא° בן נתן אמרו בשם רבי אלעזררבי אלעזר בן פדת אמורא א״י · דור ב׳רבי אלעזר בן פדתרבשמואלרבי יוחנןרבי זירא° בן פדת: השורף קדשים בחוץ בשעת מסעות, לוקה. אמר רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: קדשים נדחין בשעת מסעות דכיוון שהמשכן מפורק נפסלו משום יוצא וטמאים פרושים כל אחד ואחד במחיצתו שהמחנות לא בטלו. רבי יוסהרבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא°אר אסי אמר: תדירא הא מילתא בפומהון דרבנן דבר זה תדיר בפיהם של החכמים - נסתלקו הפרוכת, הותרו המחיצות לזבין ולמצורעין. מתניתא מסייעא לדין ומתניתא מסייעא לדין. מתניתא מסייעא לרבי יהושע בן לוי ° שלחם הפנים אינו נפסל במסעות דתני לחם פנים לפני: תמיד תמיד אפילו בשבת, תמיד אף בטומאה וכתיב (ויקרא צו ו ו): אש תמיד תקד על המזבח לא תכבה אף במסעות. בשעת מסעות מה היו עושין לה? היו כופין עליה פסכתר - דברי °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי. °רבי שמעוןרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן יוחאי אומר: אף בשעת מסעות היו מדשנין אותה, שנאמר (במדבר במדבר ד יג): ודשנו את המזבח ופרשו עליו בגד ארגמן. הא אילו היה המזבח דליקדולק, לא היה בגד ארגמן נשרף? מה עבד לה °רבי יודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא? פסכתר היו כופין עליו מלמעלה. מה מקיים °רבי יודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא: ודשנו את המזבח שמשמעו הפשוט שהסירו את הדשן - וירוון מלשון דשן ושבע שכשהיה מלא אברים ופדרים היו מכסים אותו פסכתר ועליו ארגמן כיי דאמר רבי יודה בן פזירבי יהודה בן פזי אמורא א״י · דור ד׳רבי יהודה בן פזירבי שמעון בן פזי° (דברים וילך לא כ): ואכל ושבע ודשן.

עין משפט ונר מצוה
[ע"א]

32 ד_לב מיי' פ"ג מהל' קידוש החודש הלכה ד':

[ע"ב]

הדרן עלך פרק טרף בקלפי.

→ פרק שלישי | מסכת יומא | פרק חמישי ←