ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת בבא קמא/פרק שני

הוספת קישורים
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פרק שני – כיצד הרגל[עריכה]

-----------------------------------דף ז[עריכה]

ירושלמי מאיר בבא קמא ז


ירושלמי בבא קמא, פרק ב, הלכה א[עריכה]

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ז עמוד א] מתני’: כיצד הרגל מועדת? ב_אלשבר בדרך הילוכה. הבהמה מועדת להלך כדרכה ולשבר. היתה מבעטת, ב_באו שהיו צרורות מנתזין מתחת רגליה ושיברה את הכלים, משלם חצי נזק. ב_גדרסה על הכלי ושברתו, ונפל על כלי אחר ושברו. על הראשון משלם נזק שלם. ועל האחרון משלם חצי נזק:


גמ’: קא סלקא דעתין שצרורות משלם חצי נזק כיוון שזה תולדה של קרן ואף ברשות הרבים חייב על צרורות. ואין דרכה להתיז צרורות? אם כך זו תולדה של רגל ולא של קרן. והרי רגל פטורה ברשות הרבים, ומדוע חייב ברשות הרבים, ולמה חייב רק חצי נזק? אמר רבי אמי רבי אמי° באמת צרורות זה תולדה של רגל וברשות הרבים פטור. אבל כאן מדובר כשהיה כלי נתון בידי אדם. וזה נחשב כמונח ברשות היחיד. ואף שזה תולדה של רגל, הלכה למשה מסני שצרורות חייב רק חצי נזק. אבל אם היה מונח ברשות הרבים. הואיל וזה מונח ברשות, וזו מהלכת ברשות פטור כמו כל תולדה של שן ורגל. רבה בר ממל רבה בר ממל° אמר. ב_דכגון שהיו ברשות הרבים שתי דרכים. אחת יש בה עשבים וצרורות, ואינה נוחה להליכה. ואחת אין בה עשבים וצרורות. והניחה את שאין בה עשבים וצרורות, והלכה בזו שיש בה עשבים וצרורות. כיוון ששינתה הרי זה כקרן, אף על פי שהכלי מונח ברשות הרבים חייבת. רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אומר. כל דבר שהוא חוץ לגופה צרורות, לא חלקו בו חכמים בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ז עמוד ב] לחצי נזק. מהו שתקבל העדאה אחרי שלוש פעמים בדבר שהוא חוץ לגופה בצרורות? רבי זעירא רבי זעירא° אמר, מקבלת. רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° אמר אינה מקבלת. אמר רבי זעירא רבי זעירא°. מתניתא פליגא עלוי דרבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° דתנן,ב_ה שור שנתחכך בכותל ונפל על האדם והרגו שזה כצרורות. חייב בכופר ופטור ממיתה. אם יש העדה בצרורות ניחא. אבל אם אין העדה בצרורות מדוע חייב בכופר? וכי יש כופר בתם? אלא כנראה מדובר בשור שהועד להתחכך בכתלים ולהפילם על אנשים, ויש העדה בצרורות. ועל רבי זעירא רבי זעירא° לית היא פליגא? דאים בשהועד, למה פטור ממיתה? בשהועדה להיות מפלת את הכתלים, אבל לא להרוג. שכשהפילה את הכותל בפעמים הקדמות לא היה אדם שם. ואף בפעם הזו לא התכוונן להרוג, וכתיב השור יסקל וגם בעליו יומת, כמיתת הבעלים כך מיתת השור, מה בעלים אינו חייב מיתה עד שיתכוון להרוג, אף השור אינו חייב מיתה עד שיתכוון להרוג. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. ב_והטילה גללים, פטור ברשות הרבים ומשלם נזק שלם ברשות היחיד דאין זה צרורות. דגללים בתר גופה גרירי וכגופה דמי והוי תולדה דרגל שדרכה בכך. דאי לא כן מה אנן אמרין, צריך שיהא המקלוט בידו לקבל הגללים בשעת עשיתם? אלא ודאי דרכה בכך והוי תולדה דרגל, ופטורה ברשות הרבים. הדא דתימא בשאין דרכה לכן. אבל בשדרכה לכן, שרגילה ללכת ולהטיל גללים כל רגע, הרי זה משונה וצריך שיהא המלקוט בידו, ואם הזיק חייב ברשות הרבים כקרן. רבי הושעיה רבה רבי אושעיא רבה° ורבי יודן נשייא רבי יהודה נשיאה°, הוון יתיבין. עאל רבי אבא בר ממל רבי אבא בר ממל° ושאל.ב_ז כישכשה בזנבה כגון אילין פירדתא מהו? ולא אמרינן ליה כלום. בתר כן אמר לו רבי הושעיה רבה רבי אושעיא רבה° . פשיטא דהוי תולדה דרגל ופטור ברשות הרבים, דאי לא כן, מה אנן אמרין, צריך שיהא תופש בזנבה? הדא דתימר בשאין דרכה לכן. אבל בשדרכה לכן לכשכש הרבה, הרי זה משונה וצריך הוא לתפוש בזנבה. ואם הזיקה חייב ברשות הרבים כקרן.

-----------------------------------דף ח[עריכה]

ירושלמי מאיר בבא קמא ח


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ח עמוד א] ומה פשיטא לון? שפטורה מנזק שלם אם כשכשה כדרכה ברשות הרבים דהוי תולדה דרגל. ומה צריכה לון  במה הסתפקו? האם חייבת בחצי נזק כשכשכשה יותר מכדרכה. האם הוי תולדה דקרן וחייבת בחצי נזק אף ברשות הרבים, או כיוון שאין כוונתה להזיק פטורה: פיסקה. דרסה על הכלי ושברתו. רבי ירמיה רבי ירמיה° בעי. תנן, דרסה על נוד מלא שמן. על הנוד משלם נזק שלם, ועל השמן משלם חצי נזק. היתה טבלה מונחת וזכוכית עליה. דרסה על גבי הטבלה ונשתברו הזכוכית. על הטבלה משלם נזק שלם, ועל הזכוכית משלם חצי נזק. היו שתי טבליות זו על גבי זו. דרסה על העליונה ונשתברה השנייה. על העליונה משלם נזק שלם, ועל התחתונה חצי נזק. היתה טבלה מונחת ברשות הרבים. דרסה עליה והתיזה אותה והלכה ונשתברה ברשות היחיד. אחר מי את מהלך? אחר דריסתה או אחר שבירתה? אין תימר אחר דריסתה, הרי הייתה ברשות הרבים ורגל ברשות הרבים פטור. אין תימר אשבירתה, הרי הייתה ברשות היחיד וחייב

ירושלמי בבא קמא, פרק ב, הלכה ב[עריכה]

מתני’: ב_חהתרנגולין מועדין להלך כדרכן ולשבר. היה דליל קשור ברגלו, או שהיה מהדס ושיבר את הכלים. משלם חצי נזק:


גמ’: תנן, היה דליל קשור ברגלו וכ”ו משלם חצי נזק. אמר רב הונא רב הונא° בשנקשר מאיליו

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ח עמוד ב] אבל אם קשרו הוא, משלם נזק שלם. תני, ב_טתרנגולין שהידסו התיזו ברגליהם את העיסה ואת הפירות, כדרכם. או שניקרו, משלם נזק שלם. ב_יהידסו התיזו ברגליהם עפר על גבי עיסה או על גבי פירות. משלמין חצי נזק כדין צרורות. ב_יאהיו מחטטין בחבל, ונפסק הדלי או שנשבר. משלם נזק שלם. נפל על חבירו על דלי אחר. על העליון משלם נזק שלם. ואתחתון חצי נזק. אמר מר, היה דליל קשור ברגלו חיב חצי נזק. אמר רב הונא רב הונא° בשנקשר מאיליו. ואינו כעושה בור במקום אחד ומזיק במקום אחר? שהרי הבעלים הניחו את החבל במקום אחד, והתרנגול העיף את החבל למקום אחר והזיק, נמצא כבור המתגלגל ברגלי אדם וברגלי בהמה, ולמה לא ישלם נזק שלם? אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון°. מכיון שהחבל היה מונח במקום שמור שאין דרך ליפול ממנו אלא באותו הבור שיצר התרנגול כשהשליך את החבל לאותו מקום והוי כמי שהוא בורו של התרנגול שנוצר בצרורות, נמצא שכל הנזק נעשה על ידי שהתרנגול השליך את החבל לאותו מקום ואינו חייב אלא מדין כצרורות. תני, תרנגולין שנפלו לגינה ושברו החילפין ענף של תרד או לפת וקירטמו את הירק. משלם נזק שלם. סומכוס אומר. על הקירטום משלם נזק שלם, שדרכו בכך והוה שן. ועל השיבור משלם חצי נזק, שאין דרכו בכך והוי תולדה דקרן. תרנגול ב_יבהפורח ממקום למקום והזיק. על מה שהזיק בגופו, משלם נזק שלם. ב_יגברוח שבין כנפיו, משלם חצי נזק כדין צרורות. סומכוס אומר נזק שלם, שעל צרורות כדרכם משלם נזק שלם.

-----------------------------------דף ט[עריכה]

ירושלמי מאיר בבא קמא ט


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ט עמוד א] נפח בכליו ושברן, משלם נזק שלם שרוח הבאה מפיו, הרי היא כגופו ואינה כצרורות

ירושלמי בבא קמא, פרק ב, הלכה ג[עריכה]

מתני’: ב_ידכיצד השן מועדת? לאכל את הראוי לה. הבהמה מועדת לאכל פירות או ירקות. ב_טואכלה כסות או כלים, משלם חצי נזק. במה דברים אמורים? ברשות הניזק. אבל ברשות הרבים פטור. ב_טזואם נהנית, משלם מה שנהנית:

גמ’: תנן, במה דברים אמורים? ברשות הניזק אבל ברשות הרבים פטור. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° על הרישא ב_יזהושבה. בשאכלה כדרכה שהיא תולדה של שן, ושן פטורה ברשות הרבים שנאמר וביער בשדה אחר, אבל הסיפא שמדברת על אכילה שלא כדרכה, תולדה דקרן הוה, ואף ברשות הרבים חייב. ריש לקיש ריש לקיש° אמר, על כולה הושבה. כיוון שהמניח כיליו ברשות הרבים, שינה. וכל המשנה ובא אחר ושינה בו, פטור. מחלפה שיטתיה דריש לקיש ריש לקיש°  האם ריש לקיש ריש לקיש° חזר בו? תמן אמר ריש לקיש ריש לקיש° בשם רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°, עמדה ואכלה מפירות הצבורין, חייבת. דאף שהמניח פירות ברשות הרבים שינה, ואף הבהמה שעמדה ואכלה שיתנה, חייב. והכא הוא אמר הכין דפטור? אמרי. תמן אמר ריש לקיש ריש לקיש° בשם רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°. ברם הכא בשם גרמיה. מילתיה דריש לקיש ריש לקיש° אמרה, בעטה מהלכת ברבוצה פטור. שהרובצת שינתה והבועטת שינתה, וכל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור. מילתיה דרבי יוחנן רבי יוחנן° אמרה, ב_יחבעטה מהלכת ברבוצה חייב. ולא סוף דבר בעטה מהלכת ברבוצה. אלא אפילו בעטה רבוצה במהלכת. או בעטה מהלכת במהלכת חייב. שאף שיש לשניהם רשות להלך, רשות לבעוט אין להם. אמר רבי אמי רבי אמי°. לא אמר ריש לקיש ריש לקיש° אלא דאם בעטה מהלכת ברבוצה פטורה. אבל אם בעטה רבוצה במהלכת, או מהלכת במהלכת חייב. שהרי המהלכת שניזוקה לא שינתה. תני רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°, בכולם פטור. טעמא דרבי הושעיה רבי אושעיא רבה°, דאין זה קרן. דכיוון שמותר לבהמות ללכת ואף לרבוץ ובהמה דרכה לבעוט בבהמה, הרי זה רגל שפטורה ברשות הרבים. אמר רב רב (אמורא)°. עמדה ואכלה מפירות הציבורין ברשות הרבים פטורה. דכל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור. ואין דרך להניח פירות ברשות הרבים.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ט עמוד ב] במה היקלו בשן מבקרן ברשות הרבים? בשאכלה עומדת מעל גב מהלכת. שהבהמה ההולכת לא שינתה. והבהמה שאכלה עמדה ואכלה שדרכה בכך. ובזה חומר בקרן משן. שאם בעטה העומדת במהלכת, חייבת. אילפיי אילפיי° אמר. עמדה ואכלה מפירות הצבורין, חייבת משום שן. שמותר לאדם לצבור פירותיו ברשות הרבים. ואף ששן פטורה ברשות הרבים, כאן חייבת. דפירות צבורים הרי הם כרשות הניזק. דבמה היקלו בשן מבקרן ברשות הרבים? בשאכלה מהלכת מן ההולכת. ובזה חומר בקרן, שאם בעטה מהלכת את המהלכת חייבת. אבל מהלכת ברבוצה, פטור שכל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור

ירושלמי בבא קמא, פרק ב, הלכה ד[עריכה]

מתני’: כיצד משלם מה שנהנית? אכלה מתוך הרחבה, משלם מה שנהנית דרחבה רשות הרבים ב_יטמצידי הרחבה, משלם מה שהזיקה דצידי רחבה כרשות היחיד. מפתח החנות, משלם מה שנהנית. מתוך החנות, משלם מה שהזיקה:


גמ’: אמר רב רב (אמורא)° עקמה צוארה ואכלה אפילו מפתח החנות, אף שגוף הבהמה ברחבה, כיוון ששינתה, משלם מה שהזיקה. והא תנינן, מפתח החנות, משלם מה שנהנית. מתוך החנות, משלם מה שהזיקה? והרי כשהולכת ברשות הרבים ואוכלת מפתח החנות, חייבת לעקם את ראשה כדי לאכול, ואף על פי כן משלמת רק מה שנהנית. מאי כדון? אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון°. תיפתר כשהיה חמור טעון גדיים, וראשי הגדיים פנו כלפי פתח החנות. ובשעת עברתן פשטו צואריהן ואכלו בלא צורך לכופף את צווארם. לכן אם אכלו מפתח החנות, משלם מה שנהנית. מתוך החנות משלם מה שהזיקה. כיצד משלם מה שנהנת? אמר רב רב (אמורא)° אכלה שעורים, ב_כמשלם תבן. ותני רבי חייה רבי חייא רבה° ופליג דתנן, משלם דמי שעורים בזול. דאומדים כמה אדם רוצה לשלם כדי להאכיל בהמתו שעורים, ואת זה ישלם. לפיכך אם אכלה חיטין שהן רעות לה, ב_כאהרי זו פטורה. שהבעלים לא היו רוצים להאכילה דבר המזיק.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

14 ב_יד מיי' פ א' מהל' נזקי ממון הלכה ה'| מיי' פ ג' מהל' נזקי ממון הלכה א',טור ושו"ע חו"מ סי' שפ"ט סעיף ו':

15 ב_טו מיי' פ ג' מהל' נזקי ממון הלכה ג',טור ושו"ע חו"מ סי' שצ"א סעיף א',טור ושו"ע חו"מ סי' שצ"א סעיף ב':

16 ב_טז מיי' פ ג' מהל' נזקי ממון הלכה א',טור ושו"ע חו"מ סי' שצ"א סעיף ו',טור ושו"ע חו"מ סי' שצ"א סעיף ח':

17 ב_יז מיי' פ ג' מהל' נזקי ממון הלכה ג',טור ושו"ע חו"מ סי' שצ"א סעיף ב':

18 ב_יח מיי' פ ב' מהל' נזקי ממון הלכה כ',טור ושו"ע חו"מ סי' שפ"ט סעיף כ':


[ע"ב]

19 ב_יט מיי' פ ג' מהל' נזקי ממון הלכה ט',טור ושו"ע חו"מ סי' שצ"א סעיף ט':

20 ב_כ מיי' פ ג' מהל' נזקי ממון הלכה ו',טור ושו"ע חו"מ סי' שצ"א סעיף ח':

21 ב_כא מיי' פ ג' מהל' נזקי ממון הלכה ג',טור ושו"ע חו"מ סי' שצ"א סעיף ח':


-----------------------------------דף י[עריכה]

ירושלמי מאיר בבא קמא י


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף י עמוד א] שינתה ואכלה, משלם נזק שלם. אמאי אם שינתה ואכלה משלם נזק שלם? הרי אם שינתה הרי זה תולדה של קרן וצריך לשלם רק חצי נזק ב_כבבשהיתה קופתו מופשלת לאחוריו ברשות הרבים. ופשטה פרה את פיה ואכלה ממנה, משלם נזק שלם. לא שאכלה בשינוי אלא שהדין שונה באוכלת מעל גבי אדם דאף שהוא ברשות הרבים, על גבו נחשב כרשות היחיד. ב_כגסוג סל שנתון בפתח החנות. חציו מבפנים וחציו מבחוץ. ופשטה פרה את פיה ואכלה ממנה, משלם נזק שלם אף על החלק שבחוץ שדינו כחצר הניזק

ירושלמי בבא קמא, פרק ב, הלכה ה[עריכה]

מתני’: ב_כדהכלב והגדי שקפצו מראש הגג ושיברו את הכלים. משלמין נזק שלם מפני שהן מועדין. ב_כהכלב שנטל את החררה והלך לו לגדיש. אכל את החררה, והדליק את הגדיש. על החררה משלם נזק שלם. ועל הגדיש משלם חצי נזק:


גמ’: אית תניי תני, שקפצו. אבל נפלו פטור שתחילתו בפשיעה וסופו באונס פטור. אית תניי תני, ב_כושנפלו שאף שסופו באונס, כיוון שפשע שהניחם בראש גגו חייב. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. כיני מתניתא  כך כוונת המשנה. שקפצו. אבל אם נפלו לא בדא אמרה המשנה שמשלמים. דרבי יוחנן רבי יוחנן° סבר, תחילתו בפשיעה וסופו באונס פטור. תנן, כלב שנטל את החררה והלך לו לגדיש. אכל את החררה, והדליק את הגדיש. על החררה משלם נזק שלם, ועל הגדיש משלם חצי נזק. ריש לקיש ריש לקיש° אמר, אישו משום ממונו. האי אש לאו ממונו דבעל כלב הוא ולמה חייב בעל הכלב על כל הגדיש? במצית את האור על כל שיבולת ושיבולת וכיוון שזה משונה משלם רק חצי נזק. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר. אישו משום חציו והוי כחיציו של הכלב

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף י עמוד ב] נעשה כזורק את החץ ממקום למקום. ודי אם הכלב הצית במקום אחד והאש התפשטה, שיהיה חייב על כל הגדיש חצי נזק כמו צרורות. אמר רבי יצחק בר טבליי רבי יצחק בר טבליי°. מתניתא מסייע לרבי יוחנן רבי יוחנן° דתנן. הדליק את הגדיש ב_כזוהיה גדי כפות לו, ועבד סמוך לו ונשרף עמו. חייב על הגדיש והגדי, ופטור על העבד, שהיה לו לברוח. עבד כפות לו וגדי סמוך לו, פטור דקים ליה בדרבא מיניה בשלמא אי אשו משום חציו ניחא, דמשום דחייב מיתה על העבד, פטור על הגדיש דקים ליה בדרבא מיניה. אלא אם אומר את שאינו כזורק את החץ ממקום למקום. אלא דאשו משום ממונו. ואינו חייב מיתה אלא בהדליק את גופו של העבד, למה פטור על כל הגדיש? על שיבולת הראשונה נתחייב מיתה שהדליק עם העבד, מיכן והילך שיתחייב תשלומין. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, וכן את שמע מינה מן הא דתנן, ב_כחשורו שהדליק את הגדיש בשבת חייב. והוא שהדליק את הגדיש בשבת פטור. אם אומר את שאינו כזורק את החץ ממקום למקום. על שיבולת הראשוה נתחייב מיתה, מכאן ואילך התחייב בתשלומין. אלא ודאי דאשו משום חציו. ומיתה ותשלומין חלין כאחת ופטור מתשלומים משום דקים ליה בדרבא מיניה. חד בר נש

-----------------------------------דף יא[עריכה]

ירושלמי מאיר בבא קמא יא


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יא עמוד א] אפיק פלטירה הניח ארגז סחורה בפורה ליד חפירה שבה היו זורקים אוכל לבהמות עבר חמרא ותבריה  עבר חמור ושבר אותה אתא עובדא קומי רבי יצחק בר טבליי רבי יצחק בר טבליי° אמר ליה לא חייב לך כלום ולא עוד אלא שאם ניזוק חייב אתה בנזקו

ירושלמי בבא קמא, פרק ב, הלכה ו[עריכה]

מתני’: אי זהו תם ואי זה מועד? ב_כטמועד, שהעידו בו שלשה ימים. ותם, שיחזור בו שלשה ימים, דברי °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. °רבי מאיר רבי מאיר אומר. מועד שהעידו בו שלשה פעמים אפילו ביום אחד. ב_לותם, שהתינוקות ממשמשין בו:


גמ’: מה טעמא ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי? דכתיב, או נודע כי שור נגח הוא מתמול שלשום. תמול חד. מתמול תרי. שלשום תלתא. מכאן רמז לשור שנעשה מועד אחר ג' ימים. מה מקיים °רבי מאיר רבי מאיר מתמול שלשום? פתר לה, בהפלג נגיחות. שבאמת אפילו בשלוש נגיחות ביום אחד יכול להיות מועד. אבל אם הנגיחות היו בכמה ימים צריך שיהיו רצופים. ואם ב_לאיצא ביום ראשון ונגח, בשני ולא נגח בשלישי ונגח ברביעי ונגח, אין נעשה שור מועד. עד שיגח שלשה ימים זה אחר זה. יצא ביום ראשון ונגח שוורין. בשני ונגח כלבים. בשלישי ונגח חזירין. על ידי שלשה מינין לשלשה ימים, מהו שיעשה שור מועד? יצא ביום הראשון ונגח. בשני לא יצא. בשלישי יצא ונגח. האם אומרים דאינו מועד דהא בשני לא נגח, או דאמרינן שאם היה יוצא ודאי היה נוגח? ייבא בתפלוגתה דרב אדא בר אחווה רב אדא בר אחווה° ודרב הונא רב הונא°. דאיתפלגון. נידה שבדקה עצמה ביום ראשון לימי זיבה, ומצאה טמא. בשני לא בדקה. בשלישי בדקה ומצאה טמא. רב אדא בר אחווה רב אדא בר אחווה° אמר בשם רב רב (אמורא)°, ב_לבזבה וודאי. דמסתמא אם הייתה בודקת בשני הייתה מוצאת טמא. רב הונא רב הונא° אמר בשם רב רב (אמורא)°, זבה ספק. אמר רב הונא רב הונא°. תמן הוינא בראשה, ותמן הוינא בסיפא, ותמן הוינא באמצעיתה. אישתאלת לרב רב (אמורא)° ואמר ספק. שוב אישתאלת לרב רב (אמורא)° ואמר וודאי. וחזר ואמר ספק. רב אדא בר אחווה רב אדא בר אחווה° לא הווה תמן אלא כד אמר וודאי לכן הוא אומר ודאי ואני אומר ספק. אמר רב ירמיה רב ירמיה° בשם רב רב (אמורא)°, הלכה כ°רבי מאיר רבי מאיר בתם שנעשה מועד בשלוש פעמים אפילו ביום אחד. וכ°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי בחזרה מהעדאה ששור מועד שחזר בו שלשה ימים זה אחר זה חוזר תמותו. דתני, שור שנגח שלשה פעמים ביום אחד, הרי זה מועד. ומה תלמוד לומר מתמול שלשום? אלא שאם חזר בו שלשה ימים זה אחר זה, אינו נידון אלא כתם, דברי °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי. הוינן סברין מימר, הלכה כ°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יא עמוד ב] דהו אמר מעין שניהם, כי אתא רב ירמיה רב ירמיה° , אמר בשם רב רב (אמורא)° הלכה כ°רבי מאיר רבי מאיר בתמה וכ°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי בהעדה

ירושלמי בבא קמא, פרק ב, הלכה ז[עריכה]

מתני’: ב_לגשור המזיק ברשות הניזק כיצד? נגח, נגף, נשך, רבץ, בעט, ברשות הרבים, משלם חצי נזק. ברשות הניזק, °רבי טרפון רבי טרפון אומר, נזק שלם. וחכמים אומרים, חצי נזק. אמר להן °רבי טרפון רבי טרפון. מה אם במקום שהיקל על השן ועל הרגל ברשות הרבים שהוא פטור, החמיר עליהן ברשות הניזק לשלם נזק שלם. מקום שהחמיר על הקרן ברשות הרבים לשלם חצי נזק, אינו דין שנחמיר עליהן ברשות הניזק לשלם נזק שלם? אמרו לו. דייו לבא מן הדין להיות כנדון. מה ברשות הרבים חצי נזק. אף ברשות הניזק חצי נזק. אמר להן, אני לא אדון קרן מקרן. אני אדון קרן מרגל. ומה אם במקום שהיקל על השן ועל הרגל ברשות הרבים, החמיר בקרן. מקום שהחמיר עליהן ברשות הניזק, אינו דין שנחמיר בקרן? אמרו לו. דייו לבא מן הדין להיות כנדון. מה ברשות הרבים חצי נזק. אף ברשות הניזק חצי נזק:

גמ’: תנן, חמשה תמין וחמשה מועדין. הבהמה אינה מועדת, לא ליגח לא ליגוף לא לישוך ולא לרבוץ ולא לבעוט. השן מועדת לאכל את הראוי לה. הרגל מועדת לשבר בדרך הילוכה. שור המועד, ושור המזיק ברשות הניזק, והאדם. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. ד°רבי טרפון רבי טרפון היא. דתנן, ברשות הניזק °רבי טרפון רבי טרפון אומר נזק שלם, וחכמים אומרים חצי נזק

ירושלמי בבא קמא, פרק ב, הלכה ח[עריכה]

מתני’: ב_לדאדם מועד לעולם. בין שוגג, בין מזיד, בין ער, בין ישן. סימא את עין חבירו ושיבר את הכלים, משלם נזק שלם:


גמ’: אדם מועד לעולם בין ער, בין ישן. אמר רבי יצחק רבי יצחק°. מתניתא, בשהיו שניהם ישינין. ב_להאבל אם היה אחד מהן ישן, ובא חבירו לישן אצלו. זה שבא לישן אצלו, הוא המועד

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

29 ב_כט מיי' פ ו' מהל' נזקי ממון הלכה א',טור ושו"ע חו"מ סי' שפ"ט סעיף ה':

30 ב_ל מיי' פ ו' מהל' נזקי ממון הלכה ז':

31 ב_לא מיי' פ ו' מהל' נזקי ממון הלכה ט':

32 ב_לב מיי' פ"ו מהל' איסורי ביאה הלכה כ':


[ע"ב]

33 ב_לג מיי' פ א' מהל' נזקי ממון הלכה ח',טור ושו"ע חו"מ סי' שפ"ט סעיף י',טור ושו"ע חו"מ סי' שפ"ט סעיף י"א:

34 ב_לד מיי' פ א' מהל' חובל ומזיק הלכה י"א| מיי' פ ו' מהל' חובל ומזיק הלכה א',טור ושו"ע חו"מ סי' תכ"א סעיף ג':

35 ב_לה מיי' פ א' מהל' חובל ומזיק הלכה י"א,טור ושו"ע חו"מ סי' תכ"א סעיף ד':


הדרן עלךפרק כיצד הרגל מועדת:

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/w/index.php?title=ביאור:ירושלמי_מאיר/מסכת_בבא_קמא/פרק_שני&oldid=2816843"