ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת בבא מציעא/פרק תשיעי

פרק תשיעי – המקבל שדה

ירושלמי בבא מציעא, פרק ט, הלכה א

מתני’: המקבל שדה חבירו _{לשליש או לרביעה}. מקום ^ט_אשנהגו לקצור, יקצור. לעדור, יעדור. לחרוש אחריו, יחרוש. הכל כמנהג המדינה. ^ט_בכשם שחולקין בתבואה, כך חולקין בתבן ובקש. כשם שחולקין ביין, כך חולקין בזמורות ובקנים. ושניהן מספקין את הקנים:

גמ’: מקום שנהגו לקצור ותלש. יכול אמר ליה, את בעיתה _{אתה גורם לה להיות שממה}, _{שהקשים מרקיבים ומזבלים האדמה, ועכשיו האדמה לא תהיה פוריה כמו קדם}. לתלוש וקצר. יכול אמרין ליה פוק דריתה _{תנקה מהליכלוך} _{שהאדמה פוריה ואינה זקוקה לקש}. תני המקבל שדה מחבירו. הרי זה קוצר ומעמר ודש וזורה ובורר. החופר, והכייל _מודד והסנטר _{ממונה על השומרים} ושומרי העיר והאיקונומוס _{פקיד ממונה על העיר} נוטלין שכרן מן האמצע. הבייר, והבלן, והספר, בזמן שבאין מכח האריס שהוא שכר והשתמש בשרותיהם, נוטלין מכח האריס. מכח בעל הבית, נוטלין מכח בעל הבית. אין משנין על מנהג מדינה

ירושלמי בבא מציעא, פרק ט, הלכה ב

מתני’: ^ט_גהמקבל שדה מחבירו והיא בית שלחין או בית האילן. יבש המעיין ונקצץ האילן, אינו מנכה לו מחכירו. ^ט_דאם אמר לו, השכר לי בית שלחין זו או שדה בית האילן זו. יבש המעיין ונקצץ האילן, מנכה לו מחכירו:

גמ’: תנן, יבש המעיין ונקצץ האילן, מנכה לו מחכירו. אמר רבי יצחק רבי יצחק °. ^ט_הבשיבש כל המעיין. ברם אין הוה עמוק תרתין קומין, ואתעביד שלשה קומין עמוק. יכלין מימר ליה, לעי ביה, והוא סגי _{תטרח ויהיה מספיק מים}: נקצץ האילן. אמר רבי יצחק רבי יצחק ° בשנקצץ כל האילן. אבל אם נשתייר בו ^ט_וממטע עשרה לבית סאה. יכיל מימר ליה בקדמיתא הוו דחוסים ולא הוו עבדין סגין. ברם כדון הינון דלילין, ועבדין סגין:

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לב עמוד ב]

ירושלמי בבא מציעא, פרק ט, הלכה ג

מתני’: ^ט_זהמקבל שדה מחבירו. אם משזכה בה הובירה, שמין אותה כמה היא ראויה לעשות ונותנין לו. שהוא כותב לו, אם אוביר ולא אעביד אישלם במיטבא:

גמ’: אמר רבי יצחק רבי יצחק °. הדא אמרה, ^ט_חהמבטל כיס חבירו _{שנתן לו לסחור ויהיו שותפים ברווחים ולא קנה כלום} אין לו עליו אלא תרעומת. המבטל שדה חבירו, חייב לשפות לו. המבטל ספינתו וחנותו מהו?

ירושלמי בבא מציעא, פרק ט, הלכה ד

מתני’: ^ט_טהמקבל שדה מחבירו ולא רצה לנכש אמר לו, מה איכפת לך הואיל ואני נותן לך חכורך? אין שומעין לו. שהוא אומר, למחר את יוצא ממנה והיא מעלה לפניי עשבים. המקבל שדה מחבירו ולא עשת. אם יש בה ^ט_יכדי להעמיד כרי, חייב להיטפל בה. אמר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. מה קיצבה כרי? אלא אם יש בה כדי ניפלה:

גמ’: כמה כדי להעמיד בה כרי? אמר רבי יעקב בר אידי רבי יעקב בר אידי ° בשם רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי °, ובלבד ^ט_יאכדי שיעמיד הרחת. אמר רבי אבהו רבי אבהו ° בשם רבי יוסי בן חנינה רבי יוסי בר חנינא °, והוא שיהא רק בית מכנס _מוט שלה מלמעלה. רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי ° אמר ^ט_יבחוץ מיציאותיו של זה _המקבל רבי יוסי בן חנינה רבי יוסי בר חנינא ° אומר חוץ מיציאותיו של זה _המקבל ושל זה _{בעל השדה}. תנן, אמר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. מה קיצבה כרי? אלא אם יש בה כדי ניפלה. אמר רבי אבהו רבי אבהו ° כדי ניפלה הכוונה כדי הזרע הנופל בה _{לזרוע אותה}

ירושלמי בבא מציעא, פרק ט, הלכה ה

מתני’: ^ט_יגהמקבל שדה מחבירו _{בחכירה כך וכך כור לשנה} ואכלה חגב או נשדפה. אם מכת מדינה היא, מנכה לו מחכירו. ואם אינו מכת מדינה אינו מנכה לו מחכירו. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, אם קיבלה ממנו במעות, בין כך ובין כך אינו מנכה מחכירו:

גמ’: תנן, אם מכת מדינה היא, מנכה לו מחכירו. רב הונא רב הונא ° אמר, ^ט_ידבשנשדפה כל אותה הרוח _{כגון כל צד מערב של העיר}. אמר שמעון בר ווא שמעון בר ווא ° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן °, והוא שזרעה ונשדפה. אבל אם לא זרעה, אינו מנכה לו, דהוא יכיל מימר ליה, אילו הוות זרעתה, הוות עבדה סגין.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

1 ט_א מיי' פ ח' מהל' שכירות הלכה ו', טור ושו"ע חו"מ סי' ש"כ סעיף ד', סמ"ג עשין פט :

2 ט_ב מיי' פ ח' מהל' שכירות הלכה י', טור ושו"ע חו"מ סי' שכ"ז סעיף ב', סמ"ג עשין פט :

3 ט_ג מיי' פ ח' מהל' שכירות הלכה ד', טור ושו"ע חו"מ סי' שכ"א סעיף א', סמ"ג עשין פט :

4 ט_ד מיי' פ ח' מהל' שכירות הלכה ד', טור ושו"ע חו"מ סי' שכ"א סעיף ב':

5 ט_ה טור ושו"ע חו"מ סי' שכ"א סעיף ב':

6 ט_ו טור ושו"ע חו"מ סי' שכ"א סעיף ב':

[ע"ב]

7 ט_ז מיי' פ ח' מהל' שכירות הלכה י"ג, טור ושו"ע חו"מ סי' שכ"ח סעיף ב', סמ"ג עשין פט :

8 ט_ח מיי' פ ז' מהל' שלוחין ושותפין הלכה ו', טור ושו"ע חו"מ סי' רצ"ב סעיף ז', סמ"ג עשין פב :

9 ט_ט מיי' פ ח' מהל' שכירות הלכה ח', טור ושו"ע חו"מ סי' ש"כ סעיף ד', סמ"ג עשין פט :

10 ט_י מיי' פ ח' מהל' שכירות הלכה י"ב, טור ושו"ע חו"מ סי' שכ"ח סעיף א', סמ"ג עשין פט :

11 ט_יא מיי' פ ח' מהל' שכירות הלכה י"ב, טור ושו"ע חו"מ סי' שכ"ח סעיף א', סמ"ג עשין פט :

12 ט_יב מיי' פ ח' מהל' שכירות הלכה י"ב, טור ושו"ע חו"מ סי' שכ"ח סעיף א', סמ"ג עשין פט :

13 ט_יג מיי' פ ח' מהל' שכירות הלכה ה', טור ושו"ע חו"מ סי' שכ"ב סעיף א', סמ"ג עשין פט :

14 ט_יד מיי' פ ח' מהל' שכירות הלכה ה', טור ושו"ע חו"מ סי' שכ"ב סעיף א', סמ"ג עשין פט :

-----------------------------------דף לג

ירושלמי מאיר בבא מציעא לג

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לג עמוד א] הגע עצמך שהיו שדות של אחרים סביב אותה שדה שנזרעו ונשדפו כולם? יכיל מימר ליה, קודשא בריך הוא מגלגל עם רשיעייא, ואני לא רשע והיה השדה שלי ניצל. היו שם שדות אחרות שלו ולקו. יכול מימר ליה, עד כאן הוינא חייב בה, שהשדות שלקו הם על כל חטאי. מכאן ולהלן לית אנה חייב בה, והשדה הנוספת אם היתה זורעה אותה הייתה ניצלת

ירושלמי בבא מציעא, פרק ט, הלכה ו

מתני’: ^ט_טוהמקבל שדה מחבירו בעשרת כור חטים. לקת, נותן לו מתוכה. היו חיטיה יפות. לא יאמר לו הרי אני לוקח מן השוק, אלא נותן לו מתוכה:

גמ’: תני, המקבל שדה מישראל, תורם ונותן לו. °רבי מאיר רבי מאיר אומר, אף מעשר ונותן לו _{שלא יהיה פורע חובו בטבל}. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, אם נתן לו מאותה השדה ומאותו המין, תורם ונותן לו. משדה אחרת או ממין אחר, מעשר ונותן לו. וחכמים אומרים, אם מאותו שדה נתן לו. בין מאותו המין בין ממין אחר תורם ונותן לו. אם משדה אחרת נתן לו. בין מאותו המין בין ממין אחר, מעשר ונותן לו

ירושלמי בבא מציעא, פרק ט, הלכה ז

מתני’: ^ט_טזהמקבל שדה מחבירו לזורעה שעורין, לא יזרענה חיטין. חטין, יזרענה שעורין. °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אוסר. ^ט_יזקטנית, לא יזרענה תבואה. תבואה, יזרענה קטנית. °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אוסר:

גמ’: תנן, °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אוסר. ניחא שעורין לא יזרענה חיטין שמכחישים את הקרקע. אבל קיבל לזורע חיטין אמאי לא יזרענה שעורין? ואתייא או כרבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° דאמר, הזורע שעורים אחרי שזרע שעורים בעונה שעברה, מכחיש את האדמה יותר מאשר פשתן אחרי פשתן. ובשבעל השדה רוצה בעונה הבאה לזרוע שעורים, או כדברי הכל.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לג עמוד ב] במקום שאין מעלין שעורין כפליים בחיטין והבעלים מפסיד. אבל במקום שמעלין שעורין כפליים בחיטין, זורעה שעורים.

ירושלמי בבא מציעא, פרק ט, הלכה ח

מתני’: ^ט_יחהמקבל שדה מחבירו לשנים מועטות, לא יזרענה פשתן, ואין לו קורת שקמה. ^ט_יטקיבלה ממנו לשבע שנים. שנה ראשונה, זורעה פשתן ויש לו קורת שקמה.:

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

15 ט_טו מיי' פ ח' מהל' שכירות הלכה ז', טור ושו"ע חו"מ סי' שכ"ג, סמ"ג עשין פט :

16 ט_טז מיי' פ ח' מהל' שכירות הלכה ט', טור ושו"ע חו"מ סי' שכ"ד, סמ"ג עשין פט :

17 ט_יז מיי' פ ח' מהל' שכירות הלכה ט', טור ושו"ע חו"מ סי' שכ"ד, סמ"ג עשין פט :

[ע"ב]

18 ט_יח מיי' פ ח' מהל' שכירות הלכה ג', מיי' פ ח' מהל' שכירות הלכה י', טור ושו"ע חו"מ סי' שכ"ה:

19 ט_יט מיי' פ ח' מהל' שכירות הלכה ג', מיי' פ ח' מהל' שכירות הלכה י', טור ושו"ע חו"מ סי' שכ"ה:

-----------------------------------דף לד

ירושלמי מאיר בבא מציעא לד

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לד עמוד א]

גמ’: תנן, המקבל שדה מחבירו לזרעה שעורין, לא יזרענה תלתן וכו'. חיטים לא יזרענה פשתן. פשתן לא יזרענה חטים. ניחא חטין לא יזרענה פשתן, שהפשתן מכחיש את הקרקע ביותר מן החטים. אלא פשתן למה לא יזרענה חטין?והא בשנה אחת שזרעה פשתן, לוקה הארץ יותר משזרעה שלשה שנים מן החטין ותימר כן? פי' רבי מנחם אחי רבי גוריון רבי מנחם אחי רבי גוריון ° קומי רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° . מוטב לזורעה פשתן אחר פשתן ולא שעורין אחר שעורין. וכל שכן שלא יזרע חטים אחר חטים. וכאן מדובר שזרעו בשדה הזה בעונה שעברה חיטים, או שהבעלים מתכוון לזרוע חיטים בשנה הבאה

ירושלמי בבא מציעא, פרק ט, הלכה ט

מתני’: ^ט_כהמקבל שדה מחבירו שבע שנים בשבע מאות דינר, אין השביעית מן המיניין. שבוע אחד בשבע מאות דינר השביעית מן המיניין:

גמ’: תני, המקבל שדה מחבירו. זרעה שנה אחת ולא צימחה, כופין אותו לזורעה שנייה. שנייה ולא צימחה, אין כופין אותו לזורעה שלישית. אמר ריש לקיש ריש לקיש °. הדא דתימר, בשדה שאינה בדוקה אם מעמידה פירות. אבל בשדה שהיא בדוקה שמעמידה פירות, כופין אותו וזורעה שלישית

ירושלמי בבא מציעא, פרק ט, הלכה י

מתני’: ^ט_כאשכיר יום _{שעובד עד השקיעה} גובה כל הלילה. ^ט_כבושכיר לילה גובה כל היום. ^ט_כגושכיר שעות גובה כל היום וכל הלילה. ^ט_כדשכיר שבת, שכיר חדש, שכיר שנה, שכיר שבוע, יצא ביום, גובה כל הלילה. יצא בלילה, גובה כל הלילה וכל היום:

גמ’: כתיב(דברים כי תצא כד טו) ביומו תתן שכרו. וכתיב (ויקרא קדושים יט יג) לא תלין פעלת שכיר אתך עד בקר. תנן, שכיר יום _{שעובד עד השקיעה} גובה כל הלילה _{ואם לא שילם לו, עובר משום לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר}. אמר שמואל שמואל (אמורא)°. לא שילם לו, עד שקיעת החמה למחרת, עובר אף משום ביומו תתן שכרו. רבי דוסא רבי דוסא ° בעי

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לד עמוד ב] והא יום אחר הוא דתמר עובר עליו כל שמות הללו? _{איך יתכן שיעבור גם על ביומו תתן שכרו, הרי אין זה ביומו שהרי אחר השקיעה של היום בו עבד התחיל יום אחר}. אין בגלל מקיימא קראי, תיפתר _{ששמאל דיבר} בשכיר שעות יום ולילה שיכול לגבות כל היום וכל הלילה. ותני כן ^ט_כהשכיר שעות ביום גובה כל היום בלילה גובה כל הלילה שכיר שעות ביום ובלילה גובה כל הלילה וכל היום:

ירושלמי בבא מציעא, פרק ט, הלכה יא

מתני’: ^ט_כואחד שכר האדם, ואחד שכר הבהמה, ואחד שכר הכלים, יש בו משום (דברים כי תצא כד טו) ביומו תתן שכרו, ויש בו משום (ויקרא קדושים יט יג) לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר. ^ט_כזאימתי? בזמן שתבעו. ^ט_כחלא תבעו, אינו עובר עליו. ^ט_כטהמחהו אצל החנווני או אצל שולחני _והסכים, אינו עובר עליו. ^ט_להשכיר נשבע בזמנו ונוטל. עיבר זמנו, אינו נשבע ונוטל. ^ט_לאואם יש עדים שתבעו _{בזמנו ולא שילם לו}, הרי זה נשבע ונוטל. ^ט_לבגר תושב, יש בו משום ביומו תתן שכרו, ואין בו משום לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר:

גמ’: כתיב (דברים כי תצא כד יד) לא תעשוק עני ואביון מאחיך. אילו ישראל. מגרך. זה גר צדק. בארצך. לרבות הבהמה והעבדים. בשעריך. לרבות המטלטלין. תני, יכול המחהו אצל חנווני או אצל שולחני יהא עובר עליו? הוא אינו עובר עליו. אבל עוברין הן עליו. אימתי? בזמן שתבעו לחנווני או לשולחני. לא תבעו, אינו עובר עליו. השכיר, בזמנו נשבע ונוטל. עיבר זמנו, אינו נשבע ונוטל. ריש לקיש ריש לקיש ° אמר. בשאמר לו, נתתי בזמנו. אבל אם בזמנו אמר לו אתן מחר _{למחרת נהיה כזמנו ואם}. למחר אם אמר לו נתתי, אינו נאמן: רבי יוסי בן חנינה רבי יוסי בר חנינא ° אומר. ואפילו למחר, אם אמר לו נתתי נאמן. תנן, גר תושב, יש בו משום ביומו תתן שכרו, ואין בו משום לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר. מאי טעמא? כתיב (ויקרא קדושים יט יג) לא תעשוק את רעך, פרט לגר תושב

ירושלמי בבא מציעא, פרק ט, הלכה יב

מתני’: ^ט_לגהמלוה את חבירו, לא ימשכננו אלא בבית דין. ^ט_לדלא יכנס לביתו ויטול את משכונו שנאמר (ויקרא קדושים יט יא) בחוץ תעמוד וגו'. ^ט_לההיו לו שני כלים, נוטל אחד ומחזיר אחד. ^ט_לומחזיר את הכר בלילה, ואת המחרישה ביום. ואם מת, אינו מחזיר ליורשיו. °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר, ^ט_לזאף לעצמו אינו מחזיר אלא עד שלשים יום. ומשלשים יום ולהלן, מוכרן בבית דין:

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

[ע"ב]

25 ט_כה מיי' פ י"א מהל' שכירות הלכה ב', טור ושו"ע חו"מ סי' של"ט סעיף ד':

26 ט_כו מיי' פ י"א מהל' שכירות הלכה א', טור ושו"ע חו"מ סי' של"ט סעיף א', סמ"ג לאוין קפא :

27 ט_כז מיי' פ י"א מהל' שכירות הלכה ד', טור ושו"ע חו"מ סי' של"ט סעיף י':

28 ט_כח מיי' פ י"א מהל' שכירות הלכה ד', טור ושו"ע חו"מ סי' של"ט סעיף י':

29 ט_כט מיי' פ י"א מהל' שכירות הלכה ד', טור ושו"ע חו"מ סי' של"ט סעיף י':

30 ט_ל מיי' פ י"א מהל' שכירות הלכה ו', טור ושו"ע חו"מ סי' פ"ט סעיף ג', סמ"ג לאוין קפא :

31 ט_לא מיי' פ י"א מהל' שכירות הלכה ו', טור ושו"ע חו"מ סי' פ"ט סעיף ג', סמ"ג לאוין קפא :

32 ט_לב מיי' פ י"א מהל' שכירות הלכה א', סמ"ג לאוין קפא :

33 ט_לג מיי' פ ג' מהל' מלוה הלכה ד', טור ושו"ע חו"מ סי' צ"ז סעיף ו', סמ"ג לאוין קפא :

34 ט_לד מיי' פ ג' מהל' מלוה הלכה ד', טור ושו"ע חו"מ סי' צ"ז סעיף ו', סמ"ג לאוין קפא :

35 ט_לה מיי' פ ג' מהל' מלוה הלכה ו', טור ושו"ע חו"מ סי' צ"ז סעיף י"ח:

36 ט_לו מיי' פ ג' מהל' מלוה הלכה ה', טור ושו"ע חו"מ סי' צ"ז סעיף ט"ז:

37 ט_לז מיי' פ ג' מהל' מלוה הלכה ו', טור ושו"ע חו"מ סי' צ"ז סעיף י"ח:

-----------------------------------דף לה

ירושלמי מאיר בבא מציעא לה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לה עמוד א]

גמ’: כתיב בנזקין, שיהא גובה בעידית שנאמר (שמות משפטים כב ד) מיטב שדהו וגו'. וכתיב במלוה, שיהא גובה בבינונית שנאמר (דברים כי תצא כד יא) והאיש אשר אתה נושה בו וגומר. _{ואף שהפסוק מדבר על משכון} ולמדו קרקעות מן המשכונות, שאף קרקע יגבה מבנונית. ודכוותה למה לא ילמדו משכונות מקרקעות בנזיקין, דכל דיהיב ליה ממטלטלין יהיב ליה מיטב? פירש °רבי סימאי רבי סימאי. דבר תורה שיהא שליח בית דין נכנס וגובה בבינונית. שאם יכנס המלוה, הרי הוא מוציא היפה. ואם יכנס הלווה, מוציא הרע. אלא שליח בית דין נכנס וגובה בבינונית. תני °רבי ישמעאל רבי ישמעאל. ^ט_לחדבר תורה שיהא הלווה נכנס שנאמר (דברים כי תצא כד יא) והאיש אשר אתה נושה בו וגו'. מה דרכו של אדם להוציא?פחות שבכלים ותקנו שבעל חוב בבינונית כדי שלא תנעול דלת בפני לווין. אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)°. כתיב (שמות משפטים כב כה) אם חבול תחבול שלמת רעיך עד בוא השמש תשיבנו לו. תניי תמן, חבול, בבית דין _{שאם חבל בבית דין חייב להשיב עד בו השמש}. שלא בבית דין מניין? _{שגם חייב להשיב} תלמוד לומר (שמות משפטים כב כה) ^ט_לטאם חבול תחבול. מישכנו שלא ברשות עובר על כל שם ושם שיש לו. מישכנו שלא ברשות _{או שלא החזיר בזמן}, עובר על כל שם ושם שיש לו, _{משום לא תבא אל ביתו, משום השב תשיב לו את העבוט, ומשום לא תשכב בעבוטו}. אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° . הוא גרם לעצמו להתחייב על כל שם ושם שיש לו. מישכנו וחזר ונתן לו. מידת הדין בידו שיהא גובה מנכסין משועבדין. _{אם הלוה מכרן לאחר יכול המלוה לחזור ולגבות אותם}. אם מחזיר לו, לאי זה דבר הוא ממשכנו? פירש °רבי רבי יהודה הנשיא, ^ט_משמא תבוא שמטה וישמיט _{ומלוה על המשכון אינו משמט דכתיב את אחיך תשמט ידיך ולא שכבר בידך}. או שמא ימות הלה ונמצאו המטלטלין ביד היורשין _{ואין גובין מטלטלין מן היורשים אבל מה שלקח כמשכון נחשב כבר שלו}. תני, חובל כסות יום בלילה וכסות לילה ביום. מחזיר כסות יום ביום, וכסות לילה בלילה. כר וסדין שדרכן לכסות בלילה, חובלן ביום ומחזירן בלילה. קורדום ומחרישה שדרכן לעשות בהן מלאכה ביום, חובלן בלילה ומחזירן ביום. אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° . זימנין דתיפתר ההן קרא לא תבא עליו השמש לא תדנח _תשקע עלוי שמשא וזימנין דתיפתר דלא תטמעי _תזרח עלוי שמשא. דכתיב (דברים כי תצא כד יג) השב תשיב לו את העבוט כבוא השמש ושכב בעבוטו, והכוונה עם מעלי שמשא. עד בוא השמש תשיבנו לו עד מטמעי _זריחה שמשא:

ירושלמי בבא מציעא, פרק ט, הלכה יג

מתני’: ^ט_מאאלמנה. בין שהיא ענייה בין שהיא עשירה, אין ממשכנין אותה. שנאמר (דברים כי תצא כד יז) לא תחבול בגד אלמנה. ^ט_מבהחובל את הריחים, עובר בלא תעשה. וחייב משום שני כלים שנאמר (דברים כי תצא כד ו) לא יחבל ריחים ורכב. ^ט_מגולא ריחים ורכב בלבד אמרו, אלא כל דבר שעושין בו אוכל נפש שנאמר (דברים כי תצא כד ו) כי נפש הוא חובל

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לה עמוד ב]

גמ’: תני, אלמנה. בין ענייה בין עשירה אין ממשכנין אותה. שנאמר (דברים כי תצא כד יז) לא תחבל בגד אלמנה. אחד ענייה ואחד עשירה דברי °רבי מאיר רבי מאיר. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר,ענייה אין ממשכנין אותה כל עיקר. עשירה ממשכנין אותה ואינו מחזיר. שמתוך שבא אצלה, משיאה שם רע. החובל זוג של ספרין, עובר על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו. חבל ^ט_מדאחד מהן, אינו עובר אלא על אחד מהן. הממשכן צמד פרות. עובר על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו. מישכן אחד מהם, אינו עובר אלא על אחד מהן בלבד