לדלג לתוכן

ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת בבא מציעא/פרק שלישי

הוספת קישורים
לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פרק שלישי – המפקיד

[עריכה]

ירושלמי בבא מציעא, פרק ג, הלכה א

[עריכה]

מתני’: המפקיד אצל חבירו בהמה או כלים ונגנבו או שאבדו. שילם ולא רצה לישבע, ג_אשהרי אמרו שומר חנם נשבע ויוצא. ג_בנמצא הגנב, משלם תשלומי כפל. טבח ומכר, משלם תשלומי ארבעה וחמשה. ג_גלמי הוא משלם? למי שהפקדון אצלו. ג_דנשבע ולא רצה לשלם. נמצא הגנב, משלם תשלומי כפל. טבח ומכר, משלם תשלומי ארבעה וחמשה. למי הוא משלם? לבעל הפיקדון:


גמ’: תנן, למי הוא משלם?למי שהפקדון אצלו. מנן תיתי ליה  מניין לו? דכתיב (שמות כמשפטים ב ג) אם ימצא הגנב ישלם שנים וגו'. וכי אין אנו יודעין שאם ימצא הגנב ישלם שנים? והרי כבר כתוב בפרשה הקדמת גבי גנב, אם המצא תמצא בידו הגניבה שנים ישלם. ומה תלמוד לומר ישלם שנים? אם אינו עניין לו, שכבר למדנו שמשלם הגנב כפל לבעלים, תניהו עניין לשלפניו שומר חינם שכתוב בפרשה קדם, שאם טען טענת גנב ולא רצה להישבע אלא שילם למפקיד. אם נמצא הגנב אחר כך, שנים ישלם להנפקד מכאן שהתורה זכתה את הכפל לשומר. °רבי רבי יהודה הנשיא עאל לפירקא נכנס לשיעור ד°רבי יודן רבי יהודה בר אלעאי, אמר קומיה הדא  ואמר לפניו דרשה זו. אמר לו, אמור דבתרה. נשבע ולא רצה לשלם, נמצא הגנב משלם תשלומי כפל. טבח ומכר, משלם תשלומי ארבעה וחמשה. למי משלם? לבעל הפקדון. ואם התורה זיכתה את הכפל לשומר, ישלם למי שהפקדון אצלו גם אם נשבע ולא רצה לשלם?

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף י עמוד ב] אמר רבי נסה רבי נסה° בשם רבי יונה רבי יונה° כתיב (שמות משפטים כב ג) חיים שנים ישלם. למקום שהקרן מהלך, שם הכפל מהלך. ומכיוון שאם נשבע ולא רצה לשלם, הקרן לבעלים. אף הכפל לבעלים. רבי יוחנן רבי יוחנן° ורבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אמרו, רבי נסא רבי נסא° מוסיף בשם רבי יוסי בן חנינה רבי יוסי בר חנינא°. לא סוף דבר שילם. אלא מכיון ג_השקיבל עליו לשלם, כמי ששילם. אמר משלם אני חוששין שמא שלח בו יד, וצריך להישבע שאינה ברשותו. אמר נשבע אני וראה אותן שמגלגלין עליו שבועות אחרות, וחזר ואמר משלם אני, חוששין שמא אמר שהוא מוכן לשלם, כדי להימנע מהשבועות שבאו לגלגל עליו בדברים אחרים שבהם פשע. לכן אף על פי שמשלם, צריך להישבע את כל השבועות. אמר °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא לא חייבה אותו התורה שבועה להחמיר עליו, אלא להקל. שאם רצה לשלם ישלם ולא ישבע. ואם רצה לישבע ישבע ולא ישלם. היו לו עדים שנגנבה שלא בפשיעה, הדא היא דאמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, המוכר קנסיו לאחר, כגון בעלים שמכר לאחר את הקנס שאם ימצא הגנב יהיה הכפל שלו, לא עשה כלום. וגם כאן, כיון שיש עדים, השומר פטור, ואם הבעלים יקח ממנו תשלום, הרי זה כמוכר הכפל לאחר, ואין זה כלום. היו עדים שנגנבה בפשיעה. הרי הוא בכלל ישלם. אם אחר כך נמצאת הגניבה למי משלם את הכפל? לראשון או לשני או לשניהן? האם התורה זיכתה לשומר את הכפל, בכל מקום שמשלם, או דווקא במקום שצריך להישבע ולהפטר ושילם ולא רצה להישבע.

-----------------------------------דף יא

[עריכה]
ירושלמי מאיר בבא מציעא יא


ירושלמי בבא מציעא, פרק ג, הלכה ב

[עריכה]

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יא עמוד א] מתני’: השוכר פרה מחבירו, והשאילה לאחר ומתה כדרכה. ישבע השוכר שמתה כדרכה. והשואל משלם לשוכר. אמר °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא, ג_וכיצד הלה עושה סחורה בפרתו של זה? אלא תחזור הפרה לבעלים:


גמ’: ויש לו רשות להשאיל? ולא כן תני רבי חייה רבי חייא רבה°, ג_זאין השואל רשאי להשאיל, ולא ג_חהשוכר רשאי להשכיר, ולא השואל רשאי להשכיר, ולא השוכר רשאי להשאיל, אלא אם כן נטל רשות מן הבעלים. אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° בשם רבי ינאי רבי ינאי°, והוא שנתן לו רשות להשכיר. תנן התם, כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך. אין יכול להשביעה, אבל משביע הוא את יורשיה ואת הבאים ברשותה. ואיך בניה נאמנים בשבועה, הרי יכול לומר לה לך האמנתי ולא לבניך?אלא, כמו שהעמדנו את משנתנו במקרה שהמשכיר נתן רשות לשוכר להשאיל לאחרים, כך גם שם מדובר שנתן לה רשות לעשות בה אפיטרופא. רבי אבהו רבי אבהו° שאל. שאלוה הבעלים מהשוכר ומתה. האם הבעלים חיבים לשלם לשוכר?אמר ליה, כן אנן קיימין אפילו אם שאלו הבעלים את הפרה מהשוכר ואכלוה חייבים לשלם שהרי אם במתה כדרכה הם חייבים כל שכן כשאכלוה. רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° אמר, שלהם אכלו ופטורים. שלא נפטר השוכר, אלא כשמתה בדבר שהשוכר פטור עליו. אבל כשאכלה השואל הרי זה פשיע ואפילו שוכר חייב. נמצא שהבעלים חייבים לשוכר והשוכר חייב לבעלים. תנן, אמר °רבי יוסה רבי יוסי בן חלפתא, היאך הלה עושה סחורה בפרה של זה? אלא תחזור פרה לבעלים:

ירושלמי בבא מציעא, פרק ג, הלכה ג

[עריכה]

מתני’: ג_טאמר לשנים, גזלתי את אחד מכם מנה, ואיני יודע אי זה מכם. אביו של אחד מכם הפקיד אצלי מנה, ואיני יודע אי זה הוא. נותן לזה מנה ולזה מנה, שהודה מפי עצמו. ג_ישנים שהפקידו אצל אחד זה מנה וזה מאתים. זה אומר מאתים שלי, וזה אומר מאתים שלי. נותן לזה מנה ולזה מנה, והשאר יהא מונח עד שיבוא אליהו. ג_יאוכן שני כלים, אחד יפה מנה ואחד יפה אלף זוז. זה אומר יפה שלי, וזה אומר יפה שלי, נותן את הקטן לאחד מהן, ומתוך הגדול נותן דמי קטן לשני, והשאר יהא מונח עד שיבוא אליהו. אמר °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא, אם כן מה הפסיד הרמאי? אלא הכל יהא מונח עד שיבא אליהו

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יא עמוד ב]

גמ’: מתניתין כ°רבי עקיבא רבי עקיבא דתנן, גזל אחד מחמישה ואין ידוע ממי גזל, וכל אחד אומר ממני גזלת, °רבי טרפון רבי טרפון אומר מניח גזלה ביניהם ומסתלק. °רבי עקיבא רבי עקיבא אומר אין זו דרך מוציאתו מידי עבירה עד שישלם גזלה לכל אחד ואחד. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, מתניתין דברי הכל ולא קשיא, כאן בעוררין שהנגזלים תובעים וגזלן שותק בזה חלק °רבי טרפון רבי טרפון דהמוציא מחברו עליו הראיה כאן בשותקין והגזלן הוא המעורר דבא לצאת ידי שמים. אמר רבי יסא רבי אסי° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, כאן שיש עדים שיודעים שגזל, ובזה אומר °רבי טרפון רבי טרפון שמניח בניהם ומסתלק, כאן במשנה שאין עדים יודעים, ורוצה לצאת ידי שמים ובזה אף °רבי טרפון רבי טרפון מודה שחייב לתת לכל אחד ואחד. אמר רבי ירמיה רבי ירמיה° בשם רב רב (אמורא)°, כאן בנשבע לאחד מהם בשקר. וכיוון שצריך כפרה, חייב לשלם לכל אחד ואחד שאינו יוצא בקרבן עד שישיב את הגזלה, כאן בשלא נשבע. תמן אמרין בשם רב רב (אמורא)° כאן בנשבע כאן בשלא נשבע. רבי ירמיה רבי ירמיה° בעי. והא תני, אמר לשנים גזלתי את אחד מכם מנה, ואחד מכם מאתים, ואיני יודע אי זה מכם, נותן לזה מאתים ולזה מאתים, ואם לאו היה לו לשתוק. אם בשנשבע, היה לו לשתוק? הרי מוכרח להודות כדי שתהיה לו כפרה? רבי ירמיה רבי ירמיה° סבר שכוונת הבריתא שהיה לו לשתוק ולא להודות לכן הוא הקשה, אם בשנשבע, הרי מוכרח להודות כדי שתהיה לו כפרה. אבל רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° סבר מימר, שכוונת הבריתא לאמר שהיה לו לשתוק ולא להשבע. אבל אחרי שנשבע ודאי חייב לתת לכל אחד ואחד. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, אם בשנשבע, היה לו לעשות שליח בית דין ולמסור להם את הכסף ולמה ישלם לכולם?שר' יוחנן סבר מימר, דהא דתני הגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו יוליכנו אחריו אפילו למדי, לא יתן לא לבנו ולא לשלוחו אבל משום תקנת השבים תקנו חכמים נותן הוא לשליח בית דין שעשה. הכוונה שיכול לתת אף לבית דין שעשאו גוזל, ולא רק כשעשאו נגזל. תניי חורן תני שליח בית דין שעשה נגזל ולא שליח בית דין שעשה גוזל. אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)°. אוף אנן תנינא היא גזילה, כגון גזל מחמישה ואינו יודע ממי גזל, היא בעילה, כגון קידש אחת משתי נשים בביאה ואינו יודע את מי קידש, נותן גט לכל אחת, ומניח כתובה ביניהן ומסתלק, היא מלוה, כגון לווה מאחד משנים ואינו יודע ממי לווה. בכלם °רבי טרפון רבי טרפון חולק על °רבי עקיבא רבי עקיבא. הכל מודין בפיקדון דמתניתא שאינו צריך לתת לשניהם מהדא דתנן, שנים שהפקידו אצל אחד זה מנה וזה מאתים. זה אומר מאתים שלי, וזה אומר מאתים שלי. נותן לזה מנה ולזה מנה, והשאר יהא מונח עד שיבוא אליהו

ירושלמי בבא מציעא, פרק ג, הלכה ד

[עריכה]

מתני’: ג_יבהמפקיד פירות אצל חבירו, אפילו הן אובדין הרי זה לא יגע בהן. °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר, ימכור בפני בית דין, מפני השב אבידה לבעלין:

גמ’: אמר רבי אבהו רבי אבהו°. אם אומר את אבודין הן אל יגע בהן, אף הוא ממציא להן גורם להם להרקב מהר כדי להיפטר מהטירחה. שהרי נאסר עליו למכור. אמר רבי אבא בר יעקב רבי אבא בר יעקב°בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, וכן אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, הלכה כ°רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל. כהדא רבי יוחנן חקוקה רבי יוחנן חקוקה° ג_יגאפקד גבי רבי חייה רובה רבי חייא רבה° חד

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

6 ג_ו מיי' פ א' מהל' שכירות הלכה ו', טור חו"מ סי' שז, סמ"ג עשין פט :

7 ג_ז מיי' פ א' מהל' שכירות הלכה ד', טור ושו"ע חו"מ סי' שמ"ב, סמ"ג עשין פט :

8 ג_ח מיי' פ א' מהל' שכירות הלכה ד', טור ושו"ע חו"מ סי' ש"ז סעיף ד', סמ"ג עשין פט :

9 ג_ט מיי' פ ד' מהל' גזלה ואבדה הלכה י', טור ושו"ע חו"מ סי' שס"ה סעיף ב', סמ"ג עשין עג :

10 ג_י מיי' פ ה' מהל' שאלה הלכה ד', טור ושו"ע חו"מ סי' ש' סעיף א', סמ"ג עשין פח :

11 ג_יא מיי' פ ה' מהל' שאלה הלכה ד', טור ושו"ע חו"מ סי' ש' סעיף ב':


[ע"ב]

12 ג_יב מיי' פ ז' מהל' שאלה הלכה א', טור ושו"ע חו"מ סי' רצ"ב סעיף ט"ו, סמ"ג עשין פח :

13 ג_יג מיי' פ ז' מהל' שאלה הלכה ג', טור ושו"ע או"ח סי' תמ"ג סעיף ב', טור ושו"ע חו"מ סי' רצ"ב סעיף י"ז:


-----------------------------------דף יב

[עריכה]
ירושלמי מאיר בבא מציעא יב


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יב עמוד א] דיסיקיא  שק מלייא חמץ. אתא שאל ל°רבי רבי יהודה הנשיא, אמר ימכר לנכרי על פי בית דין בשעת הביעור. חד בר נש אפקיד גבי רבי חייה בר אשי רב חייא בר אשי° חד גרב  חבית דכותח. אתא שאל לרב רב (אמורא)°, אמר ימכר על פי בית דין בשעת הביעור

ירושלמי בבא מציעא, פרק ג, הלכה ה

[עריכה]

מתני’: ג_ידהמפקיד פירות אצל חבירו, הרי זה יוציא לו חסרונות ויחזיר פחות. לחיטין ולאורז תשעת חצאי קבין לכור. לשעורין ולדוחן תשעת קבין לכור. לכוסמין ולזרע פשתן שלשת סאין לכור. הכל לפי המידה הכל לפי הזמן. אמר °רבי יוחנן בן נורי רבי יוחנן בן נורי. וכי מה איפכת לו לעכבר? והלא אוכל בין מהרבה בין מקימעא. אלא אינו מוציא לו, אלא לכור בלבד. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, אם היתה מידה מרובה יותר מעשר כור, אינו מוציא חסרונות מפני שהן מותירות. ג_טויוציא לו שתות ליין. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר חומש. ג_טזיוציא לו שלשת לוגין שמן למאה. לוג ומחצה שמרים, ולוג ומחצה בלע. אם היה שמן מזוקק, אינו מוציא לו שמרים. קנקנים ישנות, אינו מוציא לו בלע. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, אף המוכר שמן מזוקק לחבירו כל ימות השנה, הרי זה מקבל עליו לוג ומחצה שמרים למאה:


גמ’: תנן, הרי זה יוציא לו חסרונות. אמר רבי אמי רבי אמי°, בשעת הגורן שנו, שהתבואה לחה ופוחתת הרבה. תנן, אמר °רבי יוחנן בן נורי רבי יוחנן בן נורי. וכי מה איפכת לו לעכבר?והלא אוכל בין מהרבה בין מקימעא. תמן אמרין טעמון דרבנן, דאילין עכברייא רשיעיא, כד חמיין פירי סגין  כאשר הם רואים הרבה פירות, קרויין לחביריהון ואכלין עמהון. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר טעמון דרבנן, דכשהם הרבה, אובדות הן, מתפזרות הן: תנן, יוציא לו שתות ליין °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר חומש, יוציא לו ג' לוגין למאה וכו' אם היה שמן מזוקק אינו מוציא לו שמרים. אמר רב אושעיה רב אושעיה°, בשלא אמר לו ג_יזשמן מזוקק אני מעמיד לך כל השנה. אבל אם אמר לו כן, חייב להעמיד לו שמן מזוקק

ירושלמי בבא מציעא, פרק ג, הלכה ו

[עריכה]

מתני’: ג_יחהמפקיד חבית אצל חבירו ולא ייחדו לה הבעלים מקום, וטילטלה ונשברה. אם מתוך ידו נשברה, לצורכו חייב לצורכה פטור. ואם משהניחה, בין לצורכו בין לצורכה פטור. ייחדו לה הבעלים מקום וטילטלה ונשברה. בין מתוך ידו, בין משהניחה, לצורכו חייב לצורכה פטור

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יב עמוד ב]

גמ’: תני, הגונב טלה מן הדיר והחזירו ואחר כך נגנב, אם הודיע לבעלים פטור, ואם לאו, חייב. הגונב חבית מהמרתף והחזירה ואחר כך נגנב, אם הודיע לבעלים פטור, ואם לאו, חייב תנן, ואם משהניחה, בין לצורכו בין לצורכה פטור. ולמה אם לקח לצרכו ונשברה משהניחה פטור, לא כן אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° למה הדבר דומה לגונב חבית ממרתף חבירו. אף על פי שלא ידעו הבעלים בגניבה, צריכין לידע בחזרה? אמרי, שנייה היא שכיוון שלא יחד לו מקום, כל מקום שיניחנה כמו שיש רשות בעלים עליה. תנן, ייחדו לה הבעלים מקום וטילטלה ונשברה. בין מתוך ידו, בין משהניחה, לצורכו חייב לצורכה פטור. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אית דאמרי שיש רשות לשומר עליה וכאשר הוא מניח נחשב כמחזיר בידיעת הבעלים. ולמה לצורכו חייב? בשייחדו לה הבעלים מקום והוא החזירה למקום אחר. אבל אם נתנו לו רשות להניחה במקום אחר בין לצורכו בין לצורכה פטור. ואם אנן אמרין שאין רשות לשומר עליה וכאשר הוא מניח אין זה נחשב כמחזיר בידיעת הבעלים, לא שנייא בין באותו מקום בין במקום אחר לצורכו חייב לצורכה פטור:

ירושלמי בבא מציעא, פרק ג, הלכה ז

[עריכה]

מתני’: ג_יטהמפקיד מעות אצל חבירו. צררן והפשילן לאחוריו, ג_כמסרן

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

14 ג_יד מיי' פ ה' מהל' שאלה הלכה ה', טור ושו"ע חו"מ סי' רצ"ב סעיף י"א, סמ"ג עשין פח :

15 ג_טו מיי' פ ה' מהל' שאלה הלכה ה', טור ושו"ע חו"מ סי' רצ"ב סעיף י"ג:

16 ג_טז מיי' פ ה' מהל' שאלה הלכה ה', טור ושו"ע חו"מ סי' רצ"ב סעיף י"ג:

17 ג_יז מיי' פ י"ח מהל' מכירה הלכה ט', טור ושו"ע חו"מ סי' רכ"ט סעיף ב', סמ"ג לאוין קע  :

18 ג_יח מיי' פ ז' מהל' שאלה הלכה ט', טור ושו"ע חו"מ סי' רצ"ב סעיף ו', סמ"ג עשין פח :


[ע"ב]

19 ג_יט מיי' פ ד' מהל' שאלה הלכה ו', טור ושו"ע חו"מ סי' רצ"א סעיף כ', סמ"ג עשין פח :

20 ג_כ מיי' פ ד' מהל' שאלה הלכה ח', טור ושו"ע חו"מ סי' רצ"א סעיף כ"א:


-----------------------------------דף יג

[עריכה]
ירושלמי מאיר בבא מציעא יג


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יג עמוד א] לבנו ולבתו הקטנים ונעל בפניהם שלא כראוי, חייב. שלא שמר כדרך השומרין. ואם שמר כדרך השומרין, פטור:

גמ’: אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, ותשמע מינה בר נש דיהב לחבריה פליטורין ארגז סחורה גדול בשוקא שאין מכבודו לסחוב אותם בשוק. מסרן לבנו ובתו הקטנים ונגנבו או אבדו, פטור מלשלם. שאני אומר, לא עלה על דעתו שיטעון פליטורין ארגז בשוק שאין זה לפי כבודו. מתי אמרו שומר חנם נשבע ויוצא? בזמן ששימר כדרך השומרין. נעל כראוי, קשר כראוי, נתנן באפונדתו, צררן בסדינו והשליכן לפניו, נתנן בשידה ובתיבה ובמגדל, ונגנבו או אבדו, חייב בשבועה ופטור מלשלם. ואם יש עדים שעשה כן, אף משבועה פטור. נעל שלא כראוי, קשר שלא כראוי, הפשילן לאחוריו, נתנן בראש גגו, ונגנבו, חייב לשלם. נתנן במקום שנוהג ליתן שלו. אם היה מקום ראוי לשמירה, פטור, שעל דעת כן נתנו לו שישמרם כדרך ששומר את שלו. ואי לא, חייב.

ירושלמי בבא מציעא, פרק ג, הלכה ח

[עריכה]

מתני’: ג_כאהמפקיד מעות אצל השולחני. אם צרורין, לא ישתמש בהן. לפיכך אם אבדו אינו חייב באחריותן. ואם מותרין, ישתמש בהן. לפיכך אם אבדו חייב באחריותן. אצל בעל הבית. בין כך ובין כך לא ישתמש בהן. החנווני כבעל הבית דברי °רבי מאיר רבי מאיר. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, ג_כבכשולחני:

גמ’: תנן, אם צרורין, לא ישתמש בהן. רב הונא רב הונא° אמר, רבי ירמיה רבי ירמיה° בעי. במה מדובר, בצרורין בחותם? או צרורין שלא בחותם? אין תימר בחותם, שלא בחותם מותר. אין תימר שלא בחותם, כל שכן בחותם.

ירושלמי בבא מציעא, פרק ג, הלכה ט

[עריכה]

מתני’: השולח יד בפקדון. °בית שמאי בית שמאי אומרים, ילקה בחסר ויתר. ו°בית הלל בית הלל אומרים, ג_כגכשעת הוצאה. ו°רבי עקיבה רבי עקיבא אומר, כשעת התביעה. החושב לשלוח יד בפקדון. °בית שמאי בית שמאי מחייבין, ו°בית הלל בית הלל אומרים,ג_כד אינו חייב עד שעה שישלח יד. כיצד? ג_כההיטה את החבית ונטל ממנה רביעית ונשברה, אינו משלם אלא רביעית. ג_כוהגביה ונטל ממנה רביעית ונשברה, משלם את הכל:


גמ’: תנן, ו°רבי עקיבה רבי עקיבא אומר, כשעת התביעה. כיני מתניתא  כך כוונת המשנה, כשעת תביעתו בבית דין. אמר רבי ירמיה רבי ירמיה° בשם רב רב (אמורא)°, הלכה כ°רבי עקיבה רבי עקיבא אפילו ש°בית הלל בית הלל חלוקין עליו. אמר רבי בון בר חייה רבי בון בר חייא°, מעשה היה והורה °רבי רבי יהודה הנשיא כ°רבי עקיבה רבי עקיבא. אמר רב הושעיה רב הושעיה°, מחלוקת בשיש עדים ששלח יד בפיקדון. אבל אם אין עדים והוא הודה, כל עמא מודיי על הדא ד°רבי עקיבה רבי עקיבא. אתא עובדא קומי רבי נסא רבי נסא°, והורי כ°רבי עקיבה רבי עקיבא. תנן, החושב לשלוח יד בפקדון. שאמר בפני עדים הריני שולח יד בפקדון של פלוני, °בית שמאי בית שמאי אומרים חייב. דילפי מעל כל דבר פשע. לחייב אפילו על דיבור. ו°בית הלל בית הלל אומרים, אינו חייב עד שישלח בו יד. שנאמר, אם לא שלח ידו וגו. ומה טעמא ד°בית שמאי בית שמאי? על כל דבר פשע.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יג עמוד ב] הגאון אזולאי כתב וזה לשונו ומצאתי להרב השלם כבוד מורנו הרב מנחם דילוזאנו זכרונו לחיי העולם הבא בהגהותיו לירושלמי מכתב ידו הקדושה שכתב מה שחסר בדפוס בירושלמי כתיבת יד וראיתי להעתיקו לזכות את הרבים וזהו הלשון: {{{2}}} מה מקיימין ד°בית הלל בית הלל על כל דבר פשע? תיפתר לרבות ששלח בו יד על ידי השליח אף שרק דיבר. תנן, החושב לשלוח יד בפקדון. °בית שמאי בית שמאי מחייבין, ו°בית הלל בית הלל אומרים, אינו חייב עד שעה שישלח יד. כיצד?היטה את החבית ונטל ממנה רביעית ונשברה, אינו משלם אלא רביעית. הגביה ונטל ממנה רביעית ונשברה, משלם את הכל. רבי יוסי בר חנינה רבי יוסי בר חנינא° בעי. האם כדי להתחייב, די אם אמר ליטול אף שלא נטל, או דווקא אם נטל? והתני רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°. נשברה או שהחמיצה נותן לו דמי כלה. כלום החמיצה לא מחמת טלטול. משמע שצריך שיעשה מעשה ולא די במחשבה שמואל שמואל (אמורא)° ורבי אבהו רבי אבהו° אמרו בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. שליחות יד שנאמרה בשומר חנם, דכתיב אם לא שלח ידו במלאכת רעהו. אינו חייב עד שעה שיחסור. שמואל שמואל (אמורא)° בעי קומי רבי אבהו רבי אבהו°. מה נאמר? האם דווקא שחיסר, או אפילו לא חיסר? אמר לו ולא הא היא שאלתיה דרבי יוסי בר חנינה רבי יוסי בר חנינא°? דרבי יוסי בר חנינה רבי יוסי בר חנינא° בעי, האם כדי להתחייב, די אם אמר ליטול אף שלא נטל, או דווקא אם נטל? אין תימר שדי באומר ליטול אפילו לא חיסר. ואין תימר נטל עד שעה שיחסר. אין תימר שדי אם אמר ליטול ולא נטל. החזירה בין למקומה בין למקום אחר פטור. אין תימר אינו חייב אלא אם כן נטל, ונטל. החזירה למקומה פטור. למקום אחר, חייב. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. נאמרה שמירה בשומר חנם. ונאמר שמירה בשומר שכר. ולא דמייא שמירה שנאמרה בשומר חנם, לשמירה שנאמרה בנושא שכר. שמירה שנאמרה בשומר חנם. כיון ששימר כל צורכו, פטור. שמירה שנאמר בשומר שכר. אפילו הקיפו חומה של ברזל אין רואין אותו כאילו הוא שמור. ואין אומרים רואין אם היה יכול להציל חייב שאינו יכול להציל פטור. אלא אומרים אילו היה שם היה יכול להציל. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° בשם רבי אושעיא רבי אושעיא רבה° נאמרה שליחות יד בשומר חינם ונאמרה שליחות יד בשומר שכר. ולא דמייא שליחות יד שנאמר בשומר חנם, לשליחות יד שנאמר בשומר שכר. שליחות יד שנאמר בשומר חנם. אינו חייב, עד שימשוך. שליחות יד שנאמר בשומר שכר. כיון שהניח מקלו ותרמילו עליה, חייב. שמע °רבי יוסי בן נהוראי רבי יוסי בן נהוראי ואמר. אני איני מקבל עלי את המדה הזו, אלא אחת זו ואחת זו אינו חייב עד שימשוך. אמר רבי אמי רבי אמי° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° ותני רבי אושעיא רבי אושעיא רבה° כך, אילו לא נאמר שליחות יד בשומר חנם, הייתי למד מנושא שכר. מה אם נושא שכר שהחמירה בו תורה, אינו חייב עד שימשוך. שומר חנם שהיקילה בו התורה, אינו דין שלא יהא חייב אלא עד שימשוך? לאי זה דבר נאמרה שליחות יד בשומר חנם אף שאינו צריך? להחמיר על נושא שכר. שכיון שהניח מקלו ותרמילו עליו חייב. אמר לו רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°. אם אומר את כן נמצאת, למד קל מחמור להחמיר עליו. דהו יכיל לדחות ומימר ליה. מה אם נושא שכר, שהחמירה בו התורה, אינו חייב עד שימשוך. שומר חנם שהקילה בו התורה, אולי אפילו משך יהא פטור. אלא כיני. לא יאמר שליחות יד בשומר שכר. והייתי למד משומר חנם. מה אם שומר חנם שהקילה בו התורה, אינו חייב עד שעה שימשך. נושא שכר שהחמירה בו התורה, אינו דין שכיון שמשך חייב? לאיזה דבר נאמרה שליחות יד בנושא שכר אף שאינו צריך? להחמיר על נושא שכר, כיון שהניח מקלו ותרמילו עליו, חייב: כל זה חסר בירושלמי בדפוס {{{2}}}

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

21 ג_כא מיי' פ ז' מהל' שאלה הלכה ו', טור ושו"ע חו"מ סי' רצ"ב סעיף ז', סמ"ג עשין פח :

22 ג_כב מיי' פ ז' מהל' שאלה הלכה ו', טור ושו"ע חו"מ סי' רצ"ב סעיף ז', סמ"ג עשין פח :

23 ג_כג מיי' פ ג' מהל' גזלה ואבדה הלכה א', טור ושו"ע חו"מ סי' רצ"ב סעיף ה', סמ"ג עשין עא , סמ"ג עשין עב :

24 ג_כד מיי' פ ג' מהל' גזלה ואבדה הלכה י"א, טור ושו"ע חו"מ סי' רצ"ב סעיף ד', סמ"ג עשין עב :

25 ג_כה מיי' פ ג' מהל' גזלה ואבדה הלכה י"ב, טור ושו"ע חו"מ סי' רצ"ב סעיף ב':

26 ג_כו מיי' פ ג' מהל' גזלה ואבדה הלכה י"ב, טור ושו"ע חו"מ סי' רצ"ב סעיף ב':


[ע"ב]

הדרן עלך פרק המפקיד

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/ביאור:ירושלמי_מאיר/מסכת_בבא_מציעא/פרק_שלישי"