ביאור:יהושע ה א
יהושע ה א: "וַיְהִי כִשְׁמֹעַ כָּל מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן יָמָּה, וְכָל מַלְכֵי הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר עַל הַיָּם, אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ יְהוָה אֶת מֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל, עַד-עברנו (עָבְרָם), וַיִּמַּס לְבָבָם וְלֹא הָיָה בָם עוֹד רוּחַ מִפְּנֵי בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע ה א.
וַיִּמַּס לְבָבָם וְלֹא הָיָה בָם עוֹד רוּחַ מִפְּנֵי בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל
[עריכה]וַיְהִי כִשְׁמֹעַ ... אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ יְהוָה אֶת מֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל, עַד-עברנו (עָבְרָם)
[עריכה]דבר חציית הירדן בחרבה התפרסם בכל כנען.
לא ברור האם מלכי כנען הבינו שיהושע כרת את הירדן בסכר הכנרת, ואת מי הירמוך באדם העיר. נראה שהם יחסו את עצירת המים לכוחו של אלוהים כפי שהכתוב מצהיר: "אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ יְהוָה אֶת מֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל". אולם גם אם הם הבינו שיהושע עשה זאת, הם ראו עם גדול, חרוץ, אמיץ, מאורגן, שכבר היכה את "סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי" (במדבר כא כא), ואחריו את "עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן" (במדבר כא לג), והתנחל בארצם.
מלכי כנען היו יכולים להתארגן כולם ביחד ולהתיצב מול בני ישראל, וכך למנוע מהם לחצות בשלום את הירדן. ייתכן שהם לא האמינו שהחצייה תתקים, או שלא היה להם כוח להלחם. בהמשך הם התארגנו ביחד, ככתוב: "וַיֵּאָסְפוּ וַיַּעֲלוּ חֲמֵשֶׁת מַלְכֵי הָאֱמֹרִי, מֶלֶךְ יְרוּשָׁלִַם מֶלֶךְ חֶבְרוֹן, מֶלֶךְ יַרְמוּת, מֶלֶךְ לָכִישׁ, מֶלֶךְ עֶגְלוֹן, הֵם וְכָל מַחֲנֵיהֶם" (ביאור:יהושע י ה), והנה אלוהים הראה להם שפחדם היה מוצדק, והם הובסו (ביאור:יהושע י י).
כָּל מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן יָמָּה, וְכָל מַלְכֵי הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר עַל הַיָּם
[עריכה]לאחר שבני ישראל היכו באמורים בעבר הירדן המזרחית, הם חצו את הירדן והיו מוכנים להלחם במלכים האמורים בארץ המובטחת, "אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן יָמָּה".
מלכי האמורים האלה לא באו לעזרת סיחון ועוג להלחם בבני ישראל. גם הם וגם סיחון ועוג חשבו שלא תהיה להם בעיה לנצח. והנה עכשו הם איבדו כחצי מכוחם ויצטרכו להלחם לבד נגד בני ישראל.
בכנען היו הרבה עמים שפלשו והתנחלו בהתאם למעצמות ששלטו במסופוטמיה. כל עם בנה לעצמו עיר, ואדם חזק מונה או הכריז על עצמו כשליט, וקרא לעצמו מלך. למעשה הם היו ראשי ערים קטנות, ולכל אחד לא היה צבא יותר גדול מעשרת אלפים לוחמים. במשך השנים, כאשר בני ישראל היו במצרים, המעצמות הללו בצפון השתנו, וההתנחלוית בכנען נשארו ללא עזרה מהצפון. "יָבִין מֶלֶךְ חָצוֹר" (ביאור:יהושע יא א) היה החזק בעמי כנען "אֲשֶׁר עַל הַיָּם", ועמדו לרשותו "עַם רָב, כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם לָרֹב, וְסוּס וָרֶכֶב רַב מְאֹד" (ביאור:יהושע יא ד) ומרכבות (ביאור:יהושע יא ו), אולם גם הוא יובס על ידי בני ישראל בעזרת אלוהים.
וַיִּמַּס לְבָבָם וְלֹא הָיָה בָם עוֹד רוּחַ מִפְּנֵי בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל
[עריכה]כך אמרה רחב למרגלים: "וְכִי נָפְלָה אֵימַתְכֶם עָלֵינוּ, וְכִי נָמֹגוּ כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם" (ביאור:יהושע ב ט), ואכן אנו רואים שהם קיוו שהמלחמה לא תגיע אליהם, ומישהו אחר יפגע בבני ישראל וישחרר אותם מהסכנה.
אלוהים ידע שערב פסח יהיה עוד שלושה ימים, וכפי שאלוהים ציווה על משה: "וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר וְעָשָׂה פֶסַח לַיהוָה - הִמּוֹל לוֹ כָל זָכָר וְאָז יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ, וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ, וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ" (שמות יב מח), וכפי שנראה בהמשך, בני ישראל לא מלו את ילדיהם במדבר (ביאור:יהושע ה ה), אז עכשו יהושע חייב למול את כל העם. בגלל חוסר הזמן, יהושע לא היה יכול למול שבט שבט, כדי לא לגרום שכל הלוחמים יהיו מנוטרלים ביחד.
כדי שלא תבוא התקפת פתע על בני ישראל הכואבים, אלוהים גרם לפחד גדול בכל עמי כנען, וכך בני ישראל החלימו בבטחה.
בזמנו אלוהים נשבע להרוג רק את בני העשרים ומעלה בגלל עניין המרגלים. הצעירים עד גיל עשרים היו מולים ממצרים, לא מתו במדבר, ועכשו הם בני 40 עד 60. כך הם עברו את המילה בשנית, בלי כאב גדול, והיו יכולים לשמור על שאר העם בזמן ההחלמה.