ביאור:יהושע ה ב
יהושע ה ב: "בָּעֵת הַהִיא אָמַר יְהוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ: עֲשֵׂה לְךָ חַרְבוֹת צֻרִים, וְשׁוּב מֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע ה ב.
ראו ברית המילה בימי יהושע - הסרת חרפת מצרים
ראו: פסח ומילה בשערי הכניסה לארץ ישראל
וְשׁוּב מֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית[עריכה]
מֹל[עריכה]
עשה ברית מילה, לכולם: לערלים ולמולים ממצרים, ולערב-רב שחלקם מצריים שנימלו וחלקם ערלים.
וְשׁוּב מֹל ... שֵׁנִית[עריכה]
"שֵׁנִית" - מתי היתה הפעם הראשונה?
- רש"י מסביר: "שנית" - שמלו כבר בליל יציאתם ממצרים קהל גדול יחד וזו פעם שנית שכל הארבעים שנה שהיו במדבר לא נשבה להם רוח צפונית ולא היה להם יום נוח למול כמו ששנינו (ביבמות עא ב) ורבותינו אמרו (שם) שנית זו פריעת מילה שלא נתנה לאברהם אבינו
אלוהים פקד על משה לכבוד הפסח הראשון, לפני יציאת מצרים: "וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר וְעָשָׂה פֶסַח לַיהוָה - הִמּוֹל לוֹ כָל זָכָר וְאָז יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ, וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ, וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ" (שמות יב מח). בני ישראל מלו את בניהם כפי שאלוהים ציווה על אברהם, ככתוב: "וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם; וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם" (ביאור:בראשית יז יא). אולם ייתכן שחלק מהעם לא קיימו את המצוה, והערב רב שהצטרף לבני ישראל גם הם לא מלו את ילדיהם (למרות שהמצרים נהגו לימול את ילדיהם).
"שׁוּב" ו"שֵׁנִית"[עריכה]
- ברית מילה בשנית - מילה לאדם מבוגר היא כואבת למספר שבועות, וקיימת סכנה של אובדן דם ומוות. בני ישראל היו בני ארבעים ומטה, אולם הרוב היו צעירים - דור שני ושלישי שנולדו במדבר במשך הארבעים שנה. לכול קבוצת גיל התהליך הוא שונה. כדי להקל בתהליך, ייתכן שיהושע או משה עשו את המילה בשני שלבים עם מנוחה ביניהם: הפרדת הערלה, ואחר כך חיתוך הערלה. סביר שחלק מהגברים ברחו למצרים ולא השתתפו, ולכן עניין הפחדנים שבגדו באלוהים לא מוזכר. אחרי השלב הראשון, אנשים האמינו שגם השלב השני לא יכאב כל כך, והיו מוכנים לניתוח.
- אמונה באלוהים בשנית - משה שלח מרגלים לכנען. המרגלים שבו והוציאו "דִּבַּת הָאָרֶץ" (במדבר יג לב), ועוד הם אמרו, "אִישׁ אֶל אָחִיו: נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה" (במדבר יד ד). עכשו אלוהים מנסה את בני ישראל בשנית - האם הם יסרבו למילה, וירצו לברוח למצרים שנית. ואכן עורך הספר מסביר לנו את הקשר למקרה הראשון אודות - "הַיֹּצְאִים מִמִּצְרַיִם, אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל יְהוָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לָהֶם, לְבִלְתִּי הַרְאוֹתָם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבוֹתָם לָתֶת לָנוּ, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" (ביאור:יהושע ה ו). כאשר בני ישראל הסכימו למילה בלי טרוניות - אלוהים אמר ליהושע: "הַיּוֹם גַּלּוֹתִי אֶת חֶרְפַּת מִצְרַיִם מֵעֲלֵיכֶם" (ביאור:יהושע ה ט). יהושע הורה לעשות את המילה בכנען, אחרי חציית הירדן ושוב המים לזרום, וכך בני ישראל היו לכודים בלי יכולת קלה לברוח חזרה. בשלב הזה בני ישראל כבר ניצחו את סיחון ועוג וראו את כוחם לנצח, כך שהיה להם קל יותר להאמין באלוהים.
- מילה חוזרת לצעירים שיצאו ממצרים. לא נאמר שמלו את כל בני ישראל, כי כולם נולדו במדבר, אלא נאמר שבמדבר מתו רק "כָּל הָעָם הַיֹּצֵא מִמִּצְרַיִם, הַזְּכָרִים כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה" (ביאור:יהושע ה ד), כלומר רק האנשים שהיו אנשי מלחמה בזמן יציאת מצרים, ופחדו לעלות לכבוש את כנען לאחר דיווח המרגלים, רק הם מתו במדבר. הצעירים, מתחת גיל עשרים (במדבר יד כט), שלא היו אנשי מלחמה בזמן ההוא, נימולו במצרים אולם הם לא מתו במדבר, ועכשו הם באים למילה השניה, ככתוב: "וְשׁוּב מֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שֵׁנִית". יהושע כפה עליהם להופיע לפני המוהלים ולהבחן, והמוהל מל אותם בשנית רק כדי לסמן בגופם את אות הברית, בשנית.
- מהילה משפחתית. כדי לסיים למול את כל העם בשלושה ימים לפני הפסח, ביצוע המילה היה חייב להעשות בצורה רחבה בכל העם. "שׁוּב" ו"שֵׁנִית" הם במשמעות של 'פעמים' - לא מילה אחת, אלא פעמים. את כל העם מלו פעמים. בהתחלה ראשי המשפחות מהלו את בני ביתם, כשם שאברהם מל את משפחתו (ביאור:בראשית יז כג). ואחר כך, כל בני ישראל עלו לגבעת הערלות, והמוהלים המקצועיים של יהושע, לפי השבטים, רק וידאו, במהירות, שהמהילה היא כשרה, וסימו את העבודה "[ב]שֵׁנִית".
מטרת המילה[עריכה]
המילה ההמונית, לכל הרוצים לצאת ממצרים, היתה הדרך לראות מי מוכן לסבול, והוא דבק באלוהים ובבריתו, כשם שרות אמרה: "כִּי אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ, וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין, עַמֵּךְ עַמִּי, וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי" (ביאור:רות א טז). כך כל הנימולים הראו שהם נושאים את אות הברית.
עכשו, כפי שעורך ספר יהושע מסביר לנו: את הנולדים במדבר מל יהושע, ככתוב: "וְאֶת בְּנֵיהֶם הֵקִים תַּחְתָּם, אֹתָם מָל יְהוֹשֻׁעַ, כִּי עֲרֵלִים הָיוּ, כִּי לֹא מָלוּ אוֹתָם בַּדָּרֶךְ" (ביאור:יהושע ה ז).
אלוהים רצה שיהושע יראה מי יסרב למילה, ואינו חלק מעם ישראל. אדם שיסרב הוא ערל ולא יורשה להשתתף בפסח הראשון בארץ המובטחת, וייתכן שיכרת מבני ישראל.
כולם ידעו מה קרה לאנשי שכם שנימולו (ביאור:בראשית לד כה). בני ישראל ידעו את כאבי המילה לאדם מבוגר ללא הרדמה. הם ידעו שהם יהיו חשופים להתקפה של מלכי כנען. לכן אלוהים נטע פחד איום באנשי כנען, ככתוב: "וַיְהִי כִשְׁמֹעַ כָּל מַלְכֵי הָאֱמֹרִי ... וַיִּמַּס לְבָבָם, וְלֹא הָיָה בָם עוֹד רוּחַ מִפְּנֵי בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל" (ביאור:יהושע ה א), וכך אלוהים הגן על בני ישראל בתקופה הכואבת הזאת.