בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי א כד.

החכמה מתייאשת מהפתיים שאינם מקשיבים

(משלי א כד): "יַעַן קָרָאתִי וַתְּמָאֵנוּ, נָטִיתִי יָדִי וְאֵין מַקְשִׁיב,"

מצודות

יען (לכן, הואיל ו)מאנתם לשמוע מה שקראתי, כדרך אדם המרמז בנטיית היד להקשיב מאמריו, ואין מי מקשיב,

סגולות

לאחר זמן, אומרת החכמה: "מפני שקראתי אליכם לשוב וללמוד, ואתם מיאנתם (סירבתם לבוא); ואחר-כך התרחקתם עוד יותר, ואני נטיתי ידי ונפנפתי לכם לחזור, אולם ראיתי שאין בכם אף אחד שמקשיב -" t2801

הקבלות

החכמה מתלוננת על כך שהיא קוראת ואף אחד לא עונה. תוכחות רבות בסגנון זה נמצאות בדברי נביאי הכתב, כגון:

1. (ישעיהו נ ב): "מַדּוּעַ בָּאתִי וְאֵין, אִישׁ קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה? הֲקָצוֹר קָצְרָה יָדִי מִפְּדוּת, וְאִם אֵין בִּי כֹחַ לְהַצִּיל?...", (ישעיהו סה יב): "וּמָנִיתִי אֶתְכֶם לַחֶרֶב וְכֻלְּכֶם לַטֶּבַח תִּכְרָעוּ, יַעַן קָרָאתִי וְלֹא עֲנִיתֶם, דִּבַּרְתִּי וְלֹא שְׁמַעְתֶּם; וַתַּעֲשׂוּ הָרַע בְּעֵינַי, וּבַאֲשֶׁר לֹא חָפַצְתִּי בְּחַרְתֶּם", (ישעיהו סו ד): "גַּם אֲנִי אֶבְחַר בְּתַעֲלֻלֵיהֶם, וּמְגוּרֹתָם אָבִיא לָהֶם; יַעַן קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה, דִּבַּרְתִּי וְלֹא שָׁמֵעוּ; וַיַּעֲשׂוּ הָרַע בְּעֵינַי, וּבַאֲשֶׁר לֹא חָפַצְתִּי בָּחָרוּ".

2. (ירמיהו ז יג): "וְעַתָּה יַעַן עֲשׂוֹתְכֶם אֶת כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה נְאֻם ה' וָאֲדַבֵּר אֲלֵיכֶם הַשְׁכֵּם וְדַבֵּר וְלֹא שְׁמַעְתֶּם, וָאֶקְרָא אֶתְכֶם וְלֹא עֲנִיתֶם", (ירמיהו לה יז): "לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי מֵבִיא אֶל יְהוּדָה וְאֶל כָּל יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַים אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עֲלֵיהֶם, יַעַן דִּבַּרְתִּי אֲלֵיהֶם וְלֹא שָׁמֵעוּ וָאֶקְרָא לָהֶם וְלֹא עָנוּ".

ובלשון שונה מעט גם בתורה ובנביאים ראשונים, כגון:

3. (דברים א מג): "וָאֲדַבֵּר אֲלֵיכֶם וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וַתַּמְרוּ אֶת פִּי ה' וַתָּזִדוּ וַתַּעֲלוּ הָהָרָה".

4. (שופטים ו י): "וָאֹמְרָה לָכֶם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם לֹא תִירְאוּ אֶת אֱלֹהֵי הָאֱמֹרִי... וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקוֹלִי"( פירוט ).

5. (בראשית מב כב): "וַיַּעַן רְאוּבֵן אֹתָם... הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד וְלֹא שְׁמַעְתֶּם"( פירוט ).

ישנם שני הבדלים משמעותיים בין קריאות הנבואה לבין קריאות החכמה:

א. קריאות הנבואה מכוונות לכלל עם ישראל, וקריאות החכמה מכוונות לאדם פרטי.

ב. קריאות הנבואה מדברות על עונש השגחי מה', וקריאות החכמה מדברות על עונש טבעי. לחכמה אין "סמכות" להעניש את האנשים שאינם שומעים בקולה; העונש מגיע אליהם באופן טבעי בגלל שאינם פועלים לפי החוקים שהעולם מתנהל לפיהם (ע"פ ד"ר נילי סמט) .

עצות

המורה החכמה מתארת את האכזבה שלה מנערי הרחוב הפתיים, שאינם מוכנים בשום אופן לבוא ללמוד, בשני פסוקים סמוכים. כל אחד מהפסוקים מתאר שני שלבים בהתרחקותם של הנערים מהחכמה.

מיאן = "סירוב למשהו לאחר ראיית האפשרויות האחרות, הכרעה בין אופציות לאחר בחינתם" ( אורי יעקב בירן, קראתי ואין מקשיב, נקודת חיבור ) ; יען קראתי ותמאנו = בשלב הראשון התלמידים עדיין קרובים לחכמה ויכולים לשמוע אותה קוראת, ולאחר שהם שומעים אותה הם חושבים על דבריה ומחליטים שאינם מעוניינים לבוא איתה ולחזור ללימודים - ממאנים.

נטה יד = נפנף בידו "כאדם המרמז לחבירו בידו... לסור אליו" (רש"י) ; נטיתי ידי ואין מקשיב = בשלב השני התלמידים רחוקים יותר מהחכמה, כך שאינם יכולים לשמוע אותה אלא רק לראות אותה מנופפת את ידה, ובשלב זה הם כבר בכלל לא מקשיבים.

תהליך ההתרחקות מהחכמה קרה גם בעם ישראל: " "בעת החדשה התרחש תהליך היסטורי שלימים ייקרא "תנועת ההשכלה". התהליך הזה, שעיקרו חילון מסיבי של אלפי אנשים ונטישת ה"דת" לטובת ערכים תרבותיים כללים, גרם לאחר מכן לבעייה נוספת:"

"בעוד שהאנשים שמרדו בדת אבותם הכירו את העולם שממנו יצאו היטב, וסירבו להשאר בתוכו מתוך מיאון, הרי שצאצאיהם של אותם אנשים כבר אינם יכולים למאן באמת, משום שהם, לרוב, לא מכירים את אותה ה"דת" שממנה יצאו אבותיהם...." "

והמסר: "גם אם אתה ממאן, לפחות תבחן במה מדובר. אמנם אתה תמאן בסוף, אולי לא תרצה, אבל לפחות תנסה, תבחן, תראה" ( אורי יעקב בירן, קראתי ואין מקשיב, נקודת חיבור ) .

t2801

הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:החכמה מתייאשת מהפתיים שאינם מקשיבים

מידת ההקשבה