ביאור:בטן = כרס

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זהו מאמר הגדרה, מאמר שמטרתו להגדיר במדוייק שורש, מילה או ביטוי בלשון המקרא. חלק ממיזם המילון המקראי החופשי.

ערך מילוני בוויקימילון: בטן = כרס

לבטן ישנם שני תפקידים עיקריים בעולם המוחשי, וכנגדם שני תפקידים עיקריים בעולם המשל והנמשל.

א. בטן = מקום ההולדה, וגם משל להתחלה

בטן היא המקום שממנו יוצאים הילדים, למשל:

(בראשית לח כז): "ויהי בעת לדתה, והנה תאומים בבטנה"
(דברים ז יג): "ואהבך וברכך והרבך, וברך פרי בטנך ופרי אדמתך דגנך ותירשך ויצהרך שגר אלפיך ועשתרת צאנך על האדמה אשר נשבע לאבתיך לתת לך"

בטן האם היא תחילת דרכו של האדם בעולם, ולכן משתמשים בביטוי "מהבטן" כדי לציין שליחות המחייבת את האדם מתחילת הדרך:

תחילת דרכו של שמשון: (שופטים יג ה): "כי הנך הרה וילדת בן ומורה לא יעלה על ראשו כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלשתים... ויאמר לי הנך הרה וילדת בן ועתה אל תשתי יין ושכר ואל תאכלי כל טמאה כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן עד יום מותו"
תחילת דרכו של עם ישראל: (ישעיהו מד ב): "כה אמר ה' עשך ויצרך מבטן יעזרך אל תירא עבדי יעקב וישרון בחרתי בו"
תחילת דרכו של ישעיהו הנביא: (ישעיהו מט א): "שמעו איים אלי והקשיבו לאמים מרחוק: ה' מבטן קראני, ממעי אמי הזכיר שמי"
תחילת דרכו של ירמיהו הנביא: (ירמיהו א ה): "בטרם אצורך בבטן ידעתיך ובטרם תצא מרחם הקדשתיך, נביא לגוים נתתיך"
תחילת דרכו של כל אדם בעולם: (קהלת ה יד): "כאשר יצא מבטן אמו ערום ישוב ללכת כשבא, ומאומה לא ישא בעמלו שילך בידו"

פסוקים נוספים

(ישעיהו מט טו): "התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה ? גם אלה תשכחנה ואנכי לא אשכחך"
(הושע ט יא): "אפרים כעוף יתעופף כבודם' מלדה ומבטן ומהריון"
(הושע ט טז): "הכה אפרים שרשם יבש פרי בלי יעשון; גם כי ילדון והמתי מחמדי בטנם"
(הושע יב ד): "בבטן עקב את אחיו ובאונו שרה את אלהים"
(מיכה ו ז): "הירצה ה' באלפי אילים ברבבות נחלי שמן האתן בכורי פשעי פרי בטני חטאת נפשי"
(תהלים כב י): "כי אתה גחי מבטן מבטיחי על שדי אמי. עליך השלכתי מרחם מבטן אמי אלי אתה"
(תהלים נח ד): "זרו רשעים מרחם, תעו מבטן דברי כזב"
(תהלים עא ו): "עליך נסמכתי מבטן ממעי אמי אתה גוזי בך תהלתי תמיד"
(תהלים קכז ג): "הנה נחלת ה' בנים, שכר פרי הבטן"
(תהלים קלט יג): "כי אתה קנית כליתי, תסכני בבטן אמי"( פירוט )
(איוב א כא): "ויאמר ערם יצתי מבטן אמי וערם אשוב שמה..."
(איוב ג י): "כי לא סגר דלתי בטני , ויסתר עמל מעיני"
(איוב ג יא): "למה לא מרחם אמות מבטן יצאתי ואגוע"
(איוב י יט): "כאשר לא הייתי אהיה מבטן לקבר אובל"
(איוב יט יז): "רוחי זרה לאשתי, וחנתי לבני בטני"
(איוב לא טו): "הלא בבטן עשני עשהו, ויכננו ברחם אחד"
(איוב לא יח): "כי מנעורי גדלני כאב, ומבטן אמי אנחנה"
(איוב לב יט): "הנה בטני כיין לא יפתח, כאבות חדשים יבקע"
(איוב לח כט): "מבטן מי יצא הקרח, וכפר שמים מי ילדו"
(משלי לא ב): "מה ברי ומה בר בטני ומה בר נדרי"

ב. בטן = מקום עיכול המזון, וגם משל לרגשות מיידיים ותת-הכרתיים

הבטן היא גם המקום שמתמלא באוכל מייד אחרי האכילה:

(תהלים יז יד): "ממתים ידך ה' ממתים מחלד, חלקם בחיים וצפינך תמלא בטנם , ישבעו בנים והניחו יתרם לעולליהם"

(משלי יג כה): "צדיק אכל לשבע נפשו, ובטן רשעים תחסר"
(איוב כ טו): "חיל בלע ויקאנו, מבטנו יורשנו אל... כי לא ידע שלו בבטנו , בחמודו לא ימלט... יהי למלא בטנו , ישלח בו חרון אפו וימטר עלימו בלחומו"- הרשע ממלא את בטנו באוכל וברכוש גזול, אך ה' ידאג שהוא יקיא את הכל וייענש על הגזלה.

ולכן משתמשים במושג "בטן" כדי לציין רגשות שממלאים את האדם כתגובה מיידית לאירועים חיצוניים:

(חבקוק ג טז): "שמעתי ותרגז בטני , לקול צללו שפתי, יבוא רקב בעצמי ותחתי ארגז, אשר אנוח ליום צרה לעלות לעם יגודנו"= שמעתי על הצרות העומדות לבוא עליי, ומייד הרגשתי רוגז בבטני.
(תהלים לא י): "חנני ה' כי צר לי, עששה בכעס עיני נפשי ובטני"= ראיתי מראות מכעיסים, ומייד התמלאה בטני בכעס.

(משלי יח ח): "דברי נרגן כמתלהמים, והם ירדו חדרי בטן"= דברים של אדם המאשים את רעהו בכוונות רעות גורמים לתחושה רעה בבטן ( פירוט ).
(משלי יח כ): "מפרי פי איש תשבע בטנו , תבואת שפתיו ישבע"( פירוט )

בניגוד ללב , המציין את הרגשות המודעים, הנובעים ממחשבה - הבטן מציינת רגשות מיידיים שאינם נובעים ממחשבה, כמו הביטוי בלשון ימינו " מגיב מהבטן " שמשמעו "מגיב מיידית, בלי לחשוב". לפעמים הבטן מציינת רגשות שאף אינם מודעים:

(משלי כ כז): "נר ה' נשמת אדם, חפש כל חדרי בטן"( פירוט )

(משלי כ ל): "חברות פצע תמריק ברע ומכות חדרי בטן"( פירוט )
(משלי כב יח): "כי נעים כי תשמרם בבטנך , יכנו יחדו על שפתיך"- את החכמות החיצוניות יש לשמור בבטן, בניגוד לחכמה העיקרית שנשמרת בלב ( פירוט ).
(איוב טו ב): "החכם יענה דעת רוח, וימלא קדים בטנו?!"- אליפז מאשים את איוב שהוא "מדבר מהבטן", מדבר בלי לחשוב, ואומר דברי רוח והבל; וכן בהמשך הפרק: (איוב טו לה): "הרה עמל וילד און, ובטנם תכין מרמה". ואיוב 'מודה באשמה': (איוב לב יח): "כי מלתי מלים, הציקתני רוח בטני".

מקור המשל הוא בדברי ה' ליחזקאל:

(יחזקאל ג ג): "ויאמר אלי 'בן אדם! בטנך תאכל ומעיך תמלא את המגלה הזאת אשר אני נתן אליך!' ואכלה, ותהי בפי כדבש למתוק"- ה' נתן ליחזקאל מגילה ובה נבואות, וציווה עליו לאכול את הנבואה ולמלא בה את בטנו; הפעולה הזאת היא משל לכך שהנבואות אמורות להתמזג בנפשו של הנביא גם מבחינה רגשית, הוא אמור להרגיש הזדהות מלאה עם הנבואות.

ג. פסוקים נוספים

(במדבר ה כא): "והשביע הכהן את האשה בשבעת האלה ואמר הכהן לאשה יתן ה' אותך לאלה ולשבעה בתוך עמך בתת ידוד את ירכך נפלת ואת בטנך צבה. ובאו המים המאררים האלה במעיך לצבות בטן ולנפל ירך ואמרה האשה אמן אמן... והשקה את המים והיתה אם נטמאה ותמעל מעל באישה ובאו בה המים המאררים למרים וצבתה בטנה ונפלה ירכה והיתה האשה לאלה בקרב עמה"
(שופטים ג כא): "וישלח אהוד את יד שמאלו ויקח את החרב מעל ירך ימינו ויתקעה בבטנו"
(מלכים א ז כ): "וכתרת על שני העמודים גם ממעל מלעמת הבטן אשר לעבר שבכה והרמונים מאתים טרים סביב על הכתרת השנית"
(יונה ב ג): "ויאמר 'קראתי מצרה לי אל ה' ויענני, מבטן שאול שועתי שמעת קולי'"
(תהלים מד כו): "כי שחה לעפר נפשנו, דבקה לארץ בטננו"
(איוב מ טז): "הנה נא כחו במתניו ואנו בשרירי בטנו"
(שיר השירים ז ג): "שררך אגן הסהר אל יחסר המזג, בטנך ערמת חטים סוגה בשושנים"
(קהלת יא ה): "כאשר אינך יודע מה דרך הרוח, כעצמים בבטן המלאה, ככה לא תדע את מעשה האלהים אשר יעשה את הכל"

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-07-06.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/kma/qjrim1/btn