אור חדש/פרק א/פסוק א

פרק א/פסוק א

(אסתר א, א) ויהי בימי אחשורש אמר רב ווי והי נתקיים מה שכתוב בתורה (דברים כח, סח) והתמכרתם שם לאויביך ושמואל אמר (ויקרא כו, מד) לא מאסתים ולא געלתים בימי אספיונס הקיסר, לכלותם בימי המן להפר בריתי אתם בימי רומיים, כי אני ה' אלקיהם לימות גוג ומגוג במתניתא תנא (שם) לא מאסתים בימי כשדים שהעמדתי להם דניאל חנניא מישאל ועזריה, ולא געלתים בימי המן שהעמדתי להם מרדכי ואסתר, לכלותם בימי יונים שהעמדתי להם שמעון הצדיק ומתתיה בן יוחנן כהן גדול וחשמונאי ובניו, להפר בריתי אתם בימי רומיים שהעמדתי להם בית רבי וחכמי דורות, כי אני ה' אלקיהם לעתיד לבא שאין כל אומה ואומה שולטת בהם, פירש צרה תוך צרה היה בימי המן כי לא די היה במה שהיו עבדים תחת ידיהם אבל בזה לא די רק שנתנו אותם להרוג ולאבד בימי המן וזהו ווי ונהי שזהו צרה תוך צרה שכך יש לדרוש לשון ויהי לשון ווי ונהי ודבר זה כתוב בתורה באחרון של כל הקללות כאשר נגמרו הקללות ובאחרונה היה הדבר שהוא יותר קשה ואז היה מתהפך הש"י מדתו עליהם לרחמים כאשר כבר כלו כל הקללות ולכך אחשורוש שמכרם להמן הוא עצמו נהפך עליהם לטוב, ואמר (שם) לא מאסתים וכו' ופי' זה כי נרמז בכתוב ענין המגילה הזאת כמו שנאמר (שם) לא מאסתים ולא געלתים שדבר הכתוב ארבעה מלכיות אלו שהיו מתנגדים ואויבים לגמרי לישראל שלא היו כמותם בעבור שהיה כוונתם לבטל את ישראל וההתנגדות הוא ארבע דהיינו ד' צדדים שהם מתנגדים אל האמצעי שהוא עיקר ואמר הכתוב שבכל התנגדות אשר הוא בארבע אין הש"י עוזב את ישראל, אבל (ספר אור חדש עמוד ע) במתניתא תנא אלו ד' שנזכרו בכתוב הם כנגד ד' מלכיות ואמר לא מאסתים שהעמדתי חנניה מישאל ועזריה ואומר שהעמדתי להם וכו' שנתתי להם חשיבות גם כן שעל ידי זה יהיו נצולים ולכך בכל ד' מלכיות אמר שהעמדתי להם אנשים שהיו מצילים אותם ובזה נראה כי לא עזב הש"י אותם שהרי עדיין ימצא בהם גדולה ובזה נראה כי לא נעזבו לכך בכל מלכיות היו נמצאים מישראל קרובים אל המלכות שהצילו אותם מן הרע ודבר זה יש להבין מאוד, ויש לתמוה מה שאמר אצל מלכות רביעית שהעמדתי להם בית רבי וחכמי דורות וכי לא היו חכמי דורות גם כן בשאר מלכיות ולמה בכל מלכות לא היו אנשים מיוחדים רק במלכות רביעית אמר שהעמדתי להם חכמי דורות ויש לפרש דבר זה כי אמר במסכתא יומא בפ"ק (ט, א) כי בית ראשון היה חרב בשביל ג' חטאים והם ע"ז ש"ד ג"ע וקאמר כי בית שני חרב בשביל שנאת חנם ללמדך כי שנאת חנם שקול נגד ג' עבירות ע"ז שפיכות דמים גילוי עריות ומפני שחטאו באלו ג' הביא הש"י עונש על אלו ג' חטאים לכפר עליהם וזה כי במלכות ראשון היה גוזר נבוכדנצר עליהם שיהיו עובדים ע"ז ויהיו משתחוים לצלם שהקים נבוכדנצר ומפני כי חנניה מישאל ועזריה היו מקדשים את שמו ונתנו עצמם לשריפה בשביל ע"ז דבר זה היה כפרה להם מה שחטאו בע"ז ומלכות שניה היה מדי והיה אחשורוש שהוא מלכות פרס נתן ישראל ביד המן לשפוך דמם ולהרוג אותם כי שופך דם האדם באדם דמו ישפך ומפני שחטאו בשפיכות דם בא עליהם העונש ונצולו ע"י מרדכי שהוא הפך ש"ד שהיה רצוי לרוב אחיו דובר טוב ודורש שלום לעמו וע"י זה נצולו וגם זה נתבאר למעלה בהקדמה שנקרא מרדכי מרי דכיא שהיה בקטרת אשר הוא מסלק המיתה ולכך הוא הפך ש"ד וזה כפרה על ישראל שחטאו בשפיכת דם ועוד בימי יונים שנגזר עליהם שמד ובפרט שגזרו היונים שכל בתולה קודם שתכנס לחופה תהיה נבעלת וכל זה לקבל עונשים מה שחטאו בערוה בימי בית ראשון ונצולו על ידי חשמונאי ובניו שהיו כהנים גדולים קדושים מן הערוה שכל מקום שתמצא קדושה הוא גדר ופרישה מן הערוה כמו שהוא מפורש בת"כ (קדושים, א) באריכות ולכך הכהנים שיש בהם קדושה הם נגד הערוה והם היו מבטלים דבר זה והתחלת זה היה על ידי יהודית שרצה לזנות עמה והרגתו ומלכות רביעית החריב בית שני ומפני כי חורבן של בית שני היה בשביל חטא שנאת חנם לכן העמיד הש"י לישראל להציל אותם מן המלכות הזה חכמי הדורות שעליהם אמרו (ברכות דף סד.) ת"ח מרבים שלום בעולם וכמו שמיוחדים כל אחד ואחד להיות עזר לישראל ולהגן עליהם מן החטא כך העמיד חכמי הדורות להגן על ישראל מן חטא בית שני שהיה שנאת חנם ומחלוקת אמנם נראה מפני כי חכמי דורות היו קרובים אל המלכות כמו ר' שהיה קרוב אל המלכות כי אנטינינוס היה אוהב את התורה, רבי לוי (שם) פתח פי' כי במגילה הזאת מבואר ומפורש גודל הצרה שהגיע לישראל על ידי המן מה שלא נהיה כזאת ולכך פתח להאי פרשתא פתחא מהכא (במדבר לג, נה) ואם לא תורישו וגו' כי סבת דבר זה מפני כי כל אחד יכול להרע לעצמו יותר ממה שהוא יכול להרע לאחר ולפיכך כאשר נותנים יד וכח לאומה שהם שונאים בזה הם מריעים לעצמם נותנים יד וכח לאומה כדכתיב (שם) ואם לא תורישו וגו' ואז הפורענות הבא הוא בא מן ישראל עצמם והוא גדול מאוד כאשר ישראל בעצם יתנו כח לאומות ומפני כי שאול בעצמו חמל על אגג ונתן קיום לאגג בזה נתן לו הכח יותר מכל האומות שלא היה הכח לאחד כמו שהיה להמן שהוא מזרע אגג.

רבי חייא בר אבא אמר ר' יוחנן מהכא (שם) (במדבר לג, נו) והיה כאשר דמיתי לעשות להם אעשה לכם, וביאור זה כי ישראל כאשר הם רחוקים מן האומות כאשר יש לישראל קרוב להם שלא יורישו אותם דבר זה נחשב קירוב אל עיקר כח האומות כי הדבר שבא מרחוק (ספר אור חדש עמוד עא) להתקרב לדבר אחד בזה נראה שהוא אוהב אליו שהרי מרחוק בא להתקרב אליו וכאשר ישראל שהם רחוקים מן האומות והם אוהבים האומות וא"כ אותם הדברים שהם באומות שבשביל אותם דברים הש"י מאבדם א"כ ג"כ הם בישראל ועוד יותר ולכך אמר כאשר דמיתי לעשות לאומות יבא עליהם ח"ו.

והבן זה מאוד.

ויהי בימי אחשורוש, אמר ר' לוי אחיו של ראש ובן גילו של ראש אחיו של נבוכדנצר הרשע שנקרא ראש שנאמר (דניאל ב, לח) אנתה הוא ראשה די דהבא, ובן גילו של ראש נבוכדנצר הרג, והוא בקש להרוג, נבוכדנצר החריב והוא בקש להחריב, וכן הוא אומר (עזרא ד, ו) ובמלכות אחשורש בתחלת מלכותו כתבו שטנה, ושמואל אמר שהושחרו פניהם של ישראל בימיו כשולי קדירה, ור' חנינא אמר שכל אשר מזכירו אומר אח לראשו, ר' יוחנן אמר שהכל נעשו בימיו רשים שנאמר (אסתר י, א) וישם המלך אחשורש מס על הארץ, פי' זה מה שאמר אחיו של ראש ר"ל כי נבוכדנצר ואחשורש הם שוים ודומים בכח ממשלתן ואומר אני שיש ראיה לזה מספר דניאל אצל חיה שניה אמר (דניאל ז, ה) וארו חויא אחרי תנינא ובשלישי לא אמר תלתאי שמורה כי השניה היא דומה לראשונה ולפיכך אמר תנינא ומפרש ר' לוי כי שם אחשורש מורה על עיקר מלכותו של אחשורש שהיה מלכותו במאזנים שקול נגד מלכות נבוכד נצר הרשע ולפיכך קרא אותם אחים ועל נבוכדנצר אמר (שם ב, לח) אנתה הוא ראשה די דהבא וכך מלכות פרס נדמה לכסף וכסף וזהב הם אחים יחד בכל מקום וזה ראיה כי המלך אחשורש שהיה ממלכי פרס דומה לנבוכדנצר, ולפיכך אמרו עליו שהוא אחיו של ראש והם מתנגדים אל ישראל ודבר זה ידוע כי נבוכדנצר ואחשורוש מתנגדים לקדושת ישראל לכך זה החריב וזה היה מבקש להחריב ויש כאן ד' חכמים שכל א' דרש שמו של אחשורש והכל מסכימים כי שמו מורה שהוא היה יוצא מן הסדר הראוי למלך כמו השם שהוא לצדיקים אשר מורה השם על הפלגת במעלה ואצל הרשע יורה השם על שהוא יוצא מן הסדר הראוי והשם בא על המהות ופליגי מה הוא המהות של אחשורש לדעת רב השם מורה על גודל מלכותו ולכך דרש אחשורש אחיו של ראש ושמואל סבר כי עיקר השם של אחשורש הוא מורה על מה שכתוב במגילה הזאת כי אין ספק כי מה שכתוב במגילה הזאת הוא דבר גדול מאוד וראוי לבא השם על זה ולכך אמר שהושחר פניהם של ישראל בצום ובתענית וזהו עיקר המגילה שהוזכר בה גודל הצרה שהיא לישראל, ור' חנינא סבר כי השם ראוי שיהיה מורה אם הוא צדיק אם הוא רשע ועל דבר זה ראוי שיבא השם ולכך דרש שנקרא אחשורש שהכל אומרים אח לראשו שהיה רשע גמור, ור' יוחנן סבר כי עיקר השם הוא בא על הנהגת מלכותו שהיה נוהג עם בני אדם ועל זה אמר כי הנהגת מלכותו שהכל היו נעשים רשים בימיו לפי שהיה מטיל מסים עליהם כדכתיב (אסתר י, א) וישם מס על הארץ ולכך הכל נעשו רשים בימיו וכמו שכתב רב סעדיה גאון בספר דניאל על החיה שראה דניאל שאמר לה (דניאל ז, ה) אכלי בשר סגיא ואם כן זה השם שנעשו הכל רשים הוא מהות מלכותו של אחשורש, ועוד תבין כי לדעת רב היה אחיו של הראש הוא נבוכדנצר, ושמואל אמר שהשחיר פניהם של ישראל בצום ובתענית וזה הוא העדר האדם ובזה היה מקולקל ולכך נקרא אחשורש ור' חנינא אמר כי לא היה ראוי לו המציאות כלל ולכך אמרו אח לראשו כי הראש הוא עיקר המציאות והכל אומרים אח לראשו שאין ראוי לו המציאות כלל, ור' יוחנן אמר שהכל נעשו רשים בימיו וזהו עניין רביעי שהיה מביא העניות לבריות ומעתה היה מקולקל בכל צד וכאשר תבין בארנו לך דברי חכמים האלו שזכרו עניין מופלג בשם אחשורש מה שהיה פגום בכל צד ועוד הדברים הם עמוקים מאוד מה שבאו לפרש שם אחשורש כי השם מורה על ד' דברים שהם כל הבחינות שהיו באחשורש ואין לפרש יותר, ויראה לומר כי אלו חכמים הוכרחו לפרש (ספר אור חדש עמוד עב) שם אחשורש מפני שקשה שהיה לו לכתוב ויהי בימי המלך אחשורש ולא זכר אותו בשם מלך ולכך דרשו כי שם אחשורש מורה על מהותו שהוא יוצא מן הסדר הראוי כי כל הדברים אשר נרמזו בשם אחשורש מורים על שנוי.

ואם כן השם הזה הוא גנותו ולכך אין להזכיר אצל זה שם מלך שהוא שם הכבוד, ועוד כי המעשה עצמו שעליו באה המגילה מה שאירע לישראל היה דבר שנוי שאין ראוי למלך שיתן אומה שלימה להשמיד ולהרוג והוא דבר שאינו לפי השכל וכמו שאמרה אסתר (אסתר ז, ד) ואלו לעבדים וגו' על זה אמר ויהי בימי אחשורש כלומר מעשה המגילה שהיה הכל יוצא מסדר הראוי דבר זה היה ראוי אל אחשורש שהוא בעצמו היה יוצא מן הסדר הראוי כמו שמורה עליו השם ולא שייך להזכיר מלך אשר המלך הוא הסדר ומסדר את הכל, הוא אחשורש, (אסתר א, א) לפי פשוטו ר"ל הוא אחשורש מפני שהיה עוד במלכי פרס ומדי מלך שנקרא אחשורש ולכך כתיב (שם) הוא אחשורש המולך מהדו ועד כוש אבל רז"ל (מגילה דף יא.) דרשו הוא אחשורש הוא ברשעו מתחלתו ועד סופו, ור"ל שכל מה שעשה אחשורוש טוב לאסתר ולמרדכי ולישראל הכל מן הש"י שהיה גורם זה כי הוא בעצמו היה רשע מתחלה ועד סוף ודבר זה בא להזכיר בתחלת המגילה להודיע כי כל הנעשה במגילה היה מן הש"י כי הוא עצמו רשע מתחלתו עד סופו, ובמדרש (אסתר רבה א, ב) הוא אחשורש חמשה לרעה וחמשה לטובה, חמשה לרעה הוא היה גבור ציד (בראשית, י) הוא עשו אבי אדום (שם לו) הוא דתן ואבירם, (במדבר, כו) הוא המלך אחז (דה"ב, כח) הוא אחשורש (אסתר א, א) חמשה לטובה אברם הוא אברהם (ד"ה א, א) הוא משה ואהרן (שמות, ו) הוא אהרן ומשה (שם) ודוד הוא הקטן (ש"א, ז) הוא יחזקיה (דה"ב, לב) הוא עזרא עלה מבבל (עזרא, ז) ר' ברכיה בשם רבנן אית לן חד דטב מכולהון (תהלים קה, ז) הוא ה' אלקינו בכל הארץ משפטיו שמדת רחמיו בעולם, ופי' זה כי אלו היה מיוחדים בעולם הן בצדקת הן ברשעת ולכך היו חמשה כי הה"א הוא מורה על הידיעה שכן נקרא ה"א הידיעה ולכך אותם שהם מיוחדים וידועים הן ברשעות הן בצדקות היו חמשה ונראה כי מה שהה"א דוקא ה"א הידיעה מפני שהש"י ברא עולמו בה"א ובה"א היה הכל נגלה ונמצא כי כל העולם נמצא ונגלה בה"א ולכך הה"א עושה כל דבר נגלה ונודע והוא ה"א הידיעה ולכך ג"כ ראוי להיות אותם שהיו ידועים ונכרים ונודעים ברשעת חמשה כי אברהם היה מיוחד בצדקות כי הוא ראשון להכיר את בוראו וקודם זה לא הכירו הבריות את בוראם וכן הוא משה ואהרן משה היה מיוחד כאשר ידוע כי לא קם נביא כמשה עוד, ודוד הוא היה מיוחד שראוי אליו המלכות הוא יחזקיה מפני שהוא דרש את ה' כי הראשונים לא החזיקו בתורת השם והוא היה מחזיק התורה אחר שהיו מבטלים התורה והמצות ולכך נקרא יחזקיה שהיה מחזיק בתורת השם הוא עזרא שעלה מבבל אע"ג כי יחזקיה המלך היה מחזיק בתורת השם אחר שסרו מן הש"י מ"מ לא הוסרו לגמרי אבל כאשר גלו בין האומות והיה בטול לכמה מצות ועזרא העלה אותם לארץ ישראל עד שחזרו למקומם להיות כמו בראשונה בא"י ולכך אמרו ז"ל (סנהדרין דף כא:) ראוי היה עזרא שתנתן התורה על ידו אלא שהקדימו מרע"ה וכדכתיב (עזרא ז, ו) הוא עזרא עלה מבבל וכתיב ומשה עלה אל האלקים וכתיב והוא ספר מהיר בתורת משה אשר נתן ה' אלקי ישראל, ולפכך אלו היו מיוחדים והיו חמשה והפך להם שהם לרעה כי ידיעת ההפכים אחד וכמו חמשה הם מיוחדים בעולם לטוב כך חמשה הפך להם שהם לרעה ואע"ג שיש יותר מן אלו חמשה שכתוב אצלם לשון הוא מ"מ חמשה נזכרו לרעה כי הוא החל להיות גבור ציד לפני ה' הרי הוא נזכר לרעה וכתיב אצלו הוא מורה שהוא מיוחד לרעה וכן הוא עשו אבי אדום נזכר לרעה בכמה מקומות וכתיב אצלו הוא מורה שהוא מיוחד ברשעות (ספר אור חדש עמוד עג) וכן דתן ואבירם וכן מלך אחז וכן אחשורש בכלם נזכר בכתוב מעשיהם וכתיב הוא לכן דרשינן שהם מיוחדים ברשעות אבל בשאר מקומות דכתיב ג"כ אצלם הוא לא נזכר בהם שום רעה בכתוב בפירוש לכן לא משמע לשון הוא שום דבר וכן באותם דכתיב הוא לטובה נזכר אצלם טובה וכתיב אצלם הוא בזה דרשינן לטובה שהוא מורה על הטובה שהיו מיוחדים בו ומפורש בהם, המולך מהודו ועד כוש (אסתר א, א) לפי הפשט היה לו לומר אשר מלך מהודו ועד כוש ולא לשון הוה דמשמע שמולך עתה לכך פרשו בגמרא (מגילה דף יא.) המולך מעצמו ובא הכתוב לומר כי כאשר הוא מלך בן מלך אז אין כאן שנוי וכאשר לא היה שנוי סדר לא היה בא ג"כ שנוי אחר לבא על ידו פורעניות כמו זה שהוא שנוי סדר העולם לכלות ולאבד אומה שלימה אבל כאשר היה כאן שנוי שהיה מולך מעצמו וזהו שנוי בודאי וכל השתנות מביא שנוי אחר ג"כ ולכך בימיו נתחדש מעשה המן שהיה דבר שנוי לגמרי ועוד מעשה ושתי שהרגה המלך וכן תליית המן הכל היה שנוי ונמשך הכל ממה שהיה עצם מלכותו ג"כ בדרך שנוי שהיה מלך חדש שלא היה מזרע המלוכה ודבר זה מורה על שנוי ומזה הטעם עצמו ג"כ דרשו שם אחשורש שהיה שם העצם שלו מורה שנוי כמו שהתבאר וכן מה שאמרו במדרש (אסתר רבה א) הוא אחשורש ר' יהודא ור' נחמיה חד אמר הוא אחשורש שהרג אשתו מפני אוהבו והרג אוהבו מפני אשתו וחד אמר הוא אחשורש שבטל מלאכת בית המקדש הוא אחשורש שגזר לבנות ב"ה וכל זה מורה שכל עניין שלו בהשתנות משאר בני אדם ובא ללמוד על שנזכר במגילה הזאת שהיה גזירה כמו זאת על ישראל ודבר זה דבר זר מאוד כי ישראל הם אומה הקדושה שיהיה דבר זה גזירה מן המלך עליהם אף שלא יצאת לפעל ולכך אמר שאין מביאין ראיה מזה שהיה הכל אצל המלך הזה בהשתנות ובגמרא (מגילה דף יא.) שמעצמו מלך אמרי לה לשבח ואמרי לה לגנאי אמרי לה לשבח דלא הוי אינש דהוי חשיב למלכותא כותיה ולמ"ד לגנאי דיהיב ממונא יתירה, ולמ"ד לשבח אין הכתוב בא לדבר במעלת הרשע רק מפני שאמר שמלך על מאה ועשרים מדינה מפרש הכתוב מפני שהיה חשוב מאוד שהרי היה מולך מעצמו ולכך היה מולך מהודו ועד כוש כי התיבה של המולך דבוקה אל מהודו ועד כוש שהוא מדבר מתוקף וגודל מלכותו ומ"ד לגנאי התיבה דבוקה אל הוא אחשורש שמדבר בגנותו.

כלל הדבר כאשר אחשורש יצא ממנו דבר זה לאבד את ישראל מן העולם אף כי לא נתקיימה הגזירה אי אפשר לומר רק כי היה המלך הזה אדם זר לגמרי ומפני כך אין מביאין ראייה ממנו כלל ולכך דרשו כל עניני שמורה על זרות גם שלא היה קיום ויסוד למעשיו וכל מעשיו שלא כסדר שהרי הרג אשתו מפני אוהבו ואין לומר כי יותר היה נמשך אחר אוהבו הרי גם כן הרג אוהבו מפני אשתו ואם כן מלך הפכפך היה ולא היה יסוד קיים בכל ענייניו ובכל מעשיו ולפיכך היה גם כן ממנו הגזירה להרוג ולכלות ישראל דבר שאין לו קיום ויסוד והכל נרמז במלת הוא אחשורש שמורה כי היה יוצא מן הסדר של שאר מלכים וגם משאר בני אדם, מהודו ועד כוש שבע ועשרים ומאה מדינה (אסתר א, א) לא הוי צריך לומר רק מהודו ועד כוש ולמה הוצרך לכתוב מאה ועשרים ושבע מדינה אבל בא לומר כי על כל המלכיות היה מולך בשוה על הרחוקים כמו על הקרובים ולכך כתב שבע ועשרים ומאה מדינה שהם מלכיות פרטים וכלל אותם בכלל אחד ואלו כתב מהודו ועד כוש בלבד אין זה חשיבות מלכותו אף שהיה מלכותו על כל העולם אין זה חשיבות מלכות אבל בזה שאמר שבע ועשרים ומאה מדינה ור"ל שכל מדינה ומדינה היה בה מלכות מיוחד עד שכל מדינה מלכות בפני עצמה ועל אלו היה מולך, ועוד אם כתיב שבע ועשרים ומאה מדינה בלבד היה משמע שכל מדינה ומדינה היתה מיוחד בפני עצמה ולא (ספר אור חדש עמוד עד) היה להם חבור ביחד ואין זה חשיבות מלכות כאשר הוא מולך על שבע ועשרים ומאה מדינה שמחולקת כל מדינה בפני עצמה ואין לאחת חבור אל אחרת אבל אלו קכ"ז מדינות בכל מדינה ומדינה בפני עצמה היה בה חשיבות מלכות וגם היו מתחברים ביחד שהיו כמו מלכות אחת ודבר זה חשיבות גדול להיות מולך על קכ"ז מדינות שכל אחת היה לה שם מלכות בפני עצמה ועם כל זה יש להם חבור ביחד ומלך עליהם, שבע ועשרים ומאה מדינה היה לן לכתוב מאה ועשרים ושבע מדינה להזכיר מנין הרב קודם וכן כתב אצל שני חיי שרה מאה ועשרים ושבע שנים ופירש זה כי מספר השנים אינם מחולקים והכל למספר א' עולה ולכך מצרף המספר תחלה למאה מה שאפשר אבל המדינות הם מחולקים בעצמם אין צריך לחבר אותם למספר גדול ולכך אמר שבע קודם ועוד כי אף אם אינו מלך רק על ז' מדינות ג"כ הוא מלך ולכך מזכיר תחילה ז' מדינות את"כ מספר יותר הוא מלך ולכך מזכיר תחילה ז' מדינות אח"כ מספר יותר גדול אבל חיי האדם אין מספר חיי האדם הוא ז' שנה ולכך הוצרך לומר מאה שנה ועשרים וגו' ועוד כי כאן בא לומר שכבש המדינות ולענין כבוש המדינות מתחיל במעט ואח"כ היה מוסיף והולך אבל חיי שרה הוא הפך שהיותר רב קודם ואח"כ מוסיף עוד ואין התוספת כמו העיקר.

ובמדרש (אסתר רבה א, ז) שבע עשרים ומאה מדינה ר' יודא ור' נחמיה רבי יודא אמר כיבש שבע שהם קשות כעשרים כבש עשרים שהם קשות כמאה, ר' נחמיה אומר נטל אוכלוסן משבע וכבש עשרים נטל אוכלוסן מעשרים וכבש מאה, כי הוקשה להם כמו שאמרנו שהיה לו להקדים מספר הרב ולמה הקדים מספר המועט אלא בא ללמוד דבר גדול כי אחשורש היה מולך בכל עולם הזה התחתון והעולם הזה התחתון מקבל מן האמצעי ומן עולם העליון כי הם שלשה תחתון ואמצעי ועליון והתחתון יש בו מכל השלשה ולכך הישוב והם המקומות שבו יש בו מאה ועשרים ושבע וזה כי מספר מאה מתייחס אל עולם העליון שהוא עולם ג' וזה כי מספר מאה היא מדריגה השלישית כי מספר אחרים הוא מדריגה ראשונה ומספר עשרה מדריגה שניה ומספר המאה הוא מדריגה שלישית ומפני כך המאה הוא כנגד עולם ג' הוא עולם העליון ומפני כי עולם העליון אין בו פירוד וחלוק ולכך כנגד זה מספר מאה כי מספר מאה הוא כמו אחד נחשב כי המאה הוא כלל אחד וכנגד עולם האמצעי הוא מספר עשרים כי מספר עשרים מדריגה שניה כמו שאמרנו כי הוא ממספר העשירות שהוא מדריגה השניה ומספר עשרים הם שני פעמים עשרה וזה ראוי לעולם האמצעי שיש לו מדריגה שניה לא כמו עולם העליון שהוא אחד, ועוד כי אינו נחשב העולם האמצעי אחד כאשר יש בו חומר וצורה ודבר זה הוא שנים והם כמו דבר אחד ולכך כנגד זה מספר עשרים שהוא שני פעמים עשרה ומ"מ הוא מספר אחד שהם כלל אחד ואחר כך מספר שבע ומספר זה הוא כנגד עולם התחתון ומפני כי עוה"ז הוא עולם הרבוי והוא הפך העולם העליון שהוא אחד לגמרי וכמו שיורה עליו מספר מאה שהמאה הם כלל אחד וכך הוא עולם העליון הוא עולם אין בו פירוד כלל רק הוא כלל אחד לגמרי ולכך כנגד זה מספר מאה והעולם האמצעי שיש בו רבוי מה כמו שפרשנו לכך כנגד זה מספר עשרים שהוא שני פעמים עשרה אבל עולם התחתון הוא עולם הרבוי והפירוד ולכך יש כנגד זה מספר שבע ולא תמצא מספר מורה על פירוד וחלוק כמו מספר שבעה שכל מקום שרוצה להזכיר רבוי חלקים מזכיר שבעה כמו (דברים כח, ז) בדרך א' יצאו ובשבעה דרכים ינוסו כלומר ברבוי דרכים ינוסו וכן (משלי כד, טז) שבע יפול צדיק וקם כלומר הרבה פעמים יפול וקם וכן הכה אותו והיה לשבעה נחלים וכן הרבה מאוד ולכך תמצא כל מספר ומספר מן אלו ג' מספרים מורה על עולם מיוחד כמו שבארנו ותדקדק בזה מאוד, כלל הדבר כי העולם העליון אין בו חלוק כלל והעולם הב' התחלת והחלוק כי הוא מחומר ומצורה וזה נחשב הרכבה ועולם התחתון יש בו פירוד (ספר אור חדש עמוד עה) לגמרי וכנגד אלו ג' הם מאה ועשרים ושבע כאשר העוה"ז מקבל מן שלשה עולמות ולכך יש בו מדינות מאה ועשרים ושבע וזה שאמר ר' יהודה כבש שבעה שהיו קשים כמו עשרים וכבש עשרים שהיו קשים כמו מאה, ודבר זה כי לענין הקושי הוא החוזק והקיום הם שוים כמו שזה קיים עומד כך השני קיים עומד ולכך אמר כי כבש שבעה שהם קשים כמו עשרים וכבש עשרים שהם קשים כמו מאה ואתה הבן הדברים שרמזנו דברים גדולים.

ומפני כך מקדים תחלה לומר שבע ועשרים ומאה כי מתחיל בעולם התחתון אבל ר' נחמיה אמר שנטל אוכלסין משבע וכבש עשרים נטל אוכלסין מעשרים וכבש מאה ור"ל ג"כ כמו שאמרנו כי כאשר עלה מדריגת זאת לכבוש את שבע מדינות אשר תם כוחם מצד עוה"ז התחתון אז עלה למעלה יותר לכבוש עשרים אשר כח שלהם מצד עולם האמצעי וכאשר עלה למדריגה זאת והיה לו כח הזה אז עלה יותר אל המדריגה העליונה והבן הדברים האלו.

ובמדרש (אסתר רבה א, ח) היה יושב ר' עקיבא ודורש ונתנמנמו התלמידים בעא לערערה יתהון אמר מפני מה זכתה אסתר למלוך על שבע ועשרים ומאה מדינה אלא כך אמר הקב"ה תבא אסתר בתה של שרה שחיתה שבע ועשרים ומאה שנה ותמלוך על שבע ועשרים ומאה מדינה, וביאור דבר זה כי ראוי אל שרה שתהיה לה העולם הזה ואף עולם הבא אף כי רב הצדיקים אין להם עוה"ז מכל מקום שרה היתה מוכנת אף אל עולם הזה כי נקראת שרה שהיא שרה לכל העולם כמו שנקרא אברהם על שם אב המון כך נקראת שרה שהיא שרה לכל העולם ולכך היה חיי שרה כפי מה שראוי אל העולם מספר קכ"ז ותמצא בשרה מה שלא תמצא באמהות שאין הכתוב מזכיר שני חיי האמהות רק שני חיי שרה וזה מפני שראוי היה לה עוה"ז בעבור כי שמה נקרא שרה שהיא שרה אל כל העולם ומפני כך מזכיר שני חיות שלה בעולם הזה שהיה לפי מה שראוי אל העוה"ז וזה כי העולם הזה הוא מקבל מן העולם האמצעי ומן עולם העליון לכך העולם הזה בשלימות הוא קכ"ז הקו"ף מה שמקבל עולם הזה מן עולם העליון ומקבל גם כן מן עולם האמצעי ואל אלו שייך מספר קכ"ז לכך שרה שהיא שרה על עולם הזה נתן לה הש"י חיים בעולם כפי מה שראוי אל העולם ואל תטעה לומר כי היה לרשע כמו שהיה אחשורש רשע גמור שיהיה לו חלק בעולם העליון רק שאלו מדינות שהם בעולם התחתון מקבלים מן העולם העליון כמו שאמרנו והש"י נתן לאחשורש שיהיה מלך בעוה"ז ולכך הגיע לו המדינות בענין זה ויש לך להבין מה שאמר תבא אסתר שהיתה בתה של שרה ותמלוך על שבע ועשרים ומאה מדינה כמו ששרה שנתן הש"י לה העה"ז זכתה להיות קיימת בעה"ז כפי מה שראוי אל עה"ז כמו שאמרנו כך זכתה אסתר להיות מולכת כפי מה שראוי אל העולם הזה גם פירש בתה של שרה ר"ל שאסתר יש לה יחוס אל שרה כאשר חוט של חסד משוך עליה שרה היתה נביאה ויפת תואר וכן אסתר ויש לך להבין דבר זה מאוד, ובגמרא (מגילה דף יא.) אמרו שבע ועשרים ומאה מדינה אמר רב חסדא בתחלה מלך על ז' ואחר כך על עשרים ואחר כך על מאה, גם דבר זה שדקדקו מה שנזכר המספר קטון תחלה לא כמו שהוא אצל שרה שנזכר הרב תחלה ולכך אמר שמתחלה המלך על שבע כו' וזה גם כן כמו שאמרנו להודיע כי המלכות שלו היה מתעלה עד מה שאפשר כי העולם הזה יש בו מעולם התחתון ויש בו מענין עולם האמצע ואף מן עולם העליון ומן עולם הזה התחתון ראוי שיהיה לו מספר שבעה ומן עולם האמצעי ראוי מספר עשרים ומהעולם העליון ראוי מספר מאה כמו שאמרנו לכך אמר שהיה מתחיל לכבוש מה ששייך לעולם התחתון שהוא קודם ואחר כך מה שראוי מצד עולם האמצעי ואח"כ מה שראוי מצד עולם העליון והנה לפי זה הגמרא והמדרש הכל ענין אחד ושורש אחד למבין והכלל בזה כי אחשורש היה מולך על כל העולם ולכך היה מלכות שלו כפי מה שהוא עולם הזה התחתון (ספר אור חדש עמוד עו) שיש בו מעולם העליון ומעולם האמצעי ומעולם הזה התחתון בעצמו והרי המדרש והגמרא מוכיח כך בפירוש.

ועוד אמר במדרש (אסתר רבה א, ז) שבע ועשרים ומאה מדינה כיצד כבשן ר' יודא ורבי נחמיה רבי יודא אומר כחצי עטרה שאת מכבש את החיצונות הפנימות מאליהן נכבשות אמר ר' פנחס העולם הוא עשוי כעטרה ורבי אבין אמר כאפי קבאי ור' נחמיה אמר כאמת המים אתה מכבש את החיצונים והפנימים נכבשי' מאליהם, גם אלו החכמים באו לתרץ מה שכתוב (אסתר א, א) שבע ועשרים ומאה מדינה והיה לו לומר מאה ועשרים ושבע מדינה המנין המרובה קודם ולכך אמר כי העולם עשוי כחצי עטרה שהוא כמו חצי עיגול וכך הוא העולם שאין העולם מי לו לומר מאה ועשרים ושבע מדינה המנין המרובה קודם ולכך אמר כי העולם עשוי כחצי עטרה שהוא כמו חצי עיגול וכך הוא העולם שאין העולם מיושב בצד דרום אחר קו השוה והעולם שהוא כמו כדור אינו מיושב רק החצי כי אחר הקו השה אין העולם מיושב לכך נשאר החצי ונמצא הישוב הוא כמו חצי עטרה וחצי עטרה הוא קצר במקום החיצון והולך ומתרחב ולכך קאמר שבע ועשרים ומאה מדינה מתחיל בקצר יותר וכן למ"ד באפי קבאי פירש קבא הוא אהל כדכתיב אל הקבה ואפי קבה לפניו הוא קצר והולך ומתרחב וכן למ"ד כאמת המים בתחלתו האמה קצר והולך ומתפשט יותר וכן העולם תחלתו קצר והולך ומתפשט וכאשר כובש החצון הפנימיות נכבשין ואין חלוק בין ג' דעות אלו רק כי כל אחד נותן טעם למה קצר העולם מלפניו ואח"כ הולך ורחב וקאמר מפני שהוא עשוי כעטרה שהוא עגול והישב הוא כמו חצי עטרה כי חצי כדור אין בו ישוב כלל כאשר ידוע וחצי עגול מלפניו הוא קצר והולך ומרחיב למ"ד שהוא כמו קובא שהוא אוהל שהוא קצר מלפניו וטעם זה מפני כי העה"ז דומה לאוהל וכל אוהל הוא הולך ומרחיב מפני שאין הרוחב אצל הפתח כל כך ולפיכך כל שהוא מתרחק מן הפתח הולך ומתרחב ולכך אל העולם כל שהוא נקרא לפנים הולד ומתרחב וכל שהוא לחוץ הוא קצר ומ"ד שהוא אמת המים אשר ר"ל כי אמת המים הוא הולך ומתפשט על הארץ תחלה הוא קצר והולך ומתפשט וכך העולם שהושפע מן הש"י התחלתו הוא קצר והולך ומתפשט וכל אלו באו לתרץ מה שאמר שבע ועשרים ומאה מדינה ולדברי כולם מפני שזכר כאן שהיה מולך בכל העולם והעולם הוא אחד ויש לו התחלה אחת וכאשר כובש ההתחלה בזה כובש הכל ולא פליגי רק למה הוא דומה כי למר הוא דומה לעטרה שיש לה חצון ויש לה פנימי ועל ידי שכבש החצון נכבש הפנימי למר הוא דומה לאוהל שהוא קצר בפניו והולך ומתרחב וכאשר כובש הקצר שהוא במקום הפתח נכבש הרוחב ולמר הוא דומה לאמת המים שהוא הולך ומתפשט תמיד כי העולם הזה יש לו התחלה אחת מפני שהוא נברא מן הש"י שהוא אחד ואח"כ הולך ומתפשט יותר ובכלל דבר שהוא התחלה הוא הכל רק שכל א' בא לפרש באיזה ענין נברא מן הש"י למר כמו חצי עטרה שיש לה התחלה והשטח הולך ומתפשט ולמר כמו האוהל שהוא בנין והוא קצר במקום שהוא פני האוהל ולמר העולם נברא מן הש"י כמו אמת המים שהולך ומתפשט מן הש"י ואלו שלשה דברים הם דברי חכמה מאוד ויש לפרש כי אין כאן מחלוקת רק שכל אחד בא להוסיף ואין בזה מחלוקת, מהודו ועד כוש (אסתר א, א) בגמרא (מגילה דף יא.) רב ושמואל חד אמר הודו בהתחלת העולם וכוש בסוף העולם וחד אמר הודו וכוש גבי הדדי קיימי כשם שמלך על הודו וכוש כך מלך בכל העולם כולו כיוצא בדבר אתה אומר (מלכים א ה, ד) כי הוא רודה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה, רב ושמואל חד אמר תפסח בסוף העולם ועזה בסוף העולם וחד אמר תפסח ועזה בהדי הדדי קיימי אלא כשם שמלך על תפסח ועזה כך מלך בכל העולם כולו, וקשיא ואיך יאמר הכתוב כשם דלא נזכר זה בכתוב והרי יש לפרש הכתוב כפשוטו וי"ל דעל כרחך צריך לומר כך דכיון דגבי הדדי יתבי אין נקרא זה מלך מי שמולך על ב' מקומות סמוכה זה לזה, ועוד הרי כתיב (אסתר א, א) שמלך על קכ"ז (ספר אור חדש עמוד עז) מדינות, אלא על כרחך פירושו כשם שהוא מולך וכו' ובסמוך יתבאר איך לדברי שניהם משמע בלשון מהודו ועד כוש שמלך מסוף העולם עד סופו וכן בלשון מתפסח ועד עזה, וא"ת דסוף סוף קשה לכתוב שמלך מסוף העולם עד סופו ולמה מדבר בלשון זה וי"ל דיש מלך שקרוב למקום מלכותו הוא מולך ורחוק ממלכותו אינו מולך כ"כ מפני שאין האימה מוטל עליהם כמו שהוא מושל בקרוב למלכותו ולפיכך אמר כשם שהיה מולך מהודו ועד כוש על שני מקומות סמוכים וכך היה מולך מסוף העולם עד סופו, ועוד י"ל דאלו הוה כתב שבע ועשרים ומאה מדינה ה"א דכך קרה שהיה מולך על קכ"ז מדינה לכך כתב כשם שמלך וכו' כלומר שאין חלוק בין מרובה ובין מועט לפי שהיה מלך כולל המלכות שהוא בעולם ואם היו יותר מדינות בעולם ג"כ היה מולך עליכם לפי שהש"י נתן לו מלכות בעולם ואם כתב שהיה מולך מסוף העולם עד סופו אין משמע מזה שנתן לו הש"י שיהיה מולך בכל העולם רק שכך קרה שהיה כובש כל העולם אבל מלשון זה שאמר כשם וכו' ומזה ידעינן שהש"י נתן לו מלכות העולם לכך אין חלוק בין מעט ובין הרבה וכן בשלמה אמר כשם שמלך מתפסח וכו' כלומר שאין חלוק בין קרוב ובין רחוק ומי שסובר אחד בסוף העולם והשני בסופו סבירא ליה דאף אם מלכותו היה על כל העולם מה בכך הכתוב מזכיר המקומות הרחוקות שהיה מלך, וא"ת לחזי היכי יתבי המקומות ולמה פליגי בהכי ויש לפרש דגבי הדדי יתבי ומה שאמר אחד בסוף העולם כו' היינו שכל העולם כדורית ומסוף העולם עד סופו אי אפשר לומר רק בשני מקומות סמוכים מאוד שהאחד הוא התחלה והשני הוא בסוף כגון הודו וכוש שהם סמוכים יחד ואם תסבב את הכדור מן הודו ולדרום תסבב כל הכדור עד כוש שהוא אצל הודו בסוף העולם והשני בסופו ואם תסבב מהודו ולצפון ודרך כוש הם זה אצל זה, ויש לך לדעת כי הארץ שהוא כמו כדור שלם אין לומר בו שהאחד בסופו והשני בסופו דלא שייך כזה בכדור שהוא שלם והוא כדור אחד ולכך סבר חד כי כך ראוי לומר כמו שהיה מלך על מקצת כך היה מולך על כולו כי אל מקצת הכדור נמשך תשלום הכדור כמו שהוא ידוע ולכך פירשו כשם שהיה מולך על אלו שני מקומות הסמוכים כאשר הם על עיגול אחד כך היה מולך על כל העולם שהוא תשלום הכדור ואין השאר רק השלמה וצריך להשלים את הכדור כאשר מתחיל לסבב מקצת ממנו ומי שאמר האחד בסוף העולם והשני בסופו סובר כי אף שהכדור הוא כדורי ולא שייך בדבר שהוא כדורי לא התחלה ולא סוף מכל מקום שייך התחלה וסוף כאשר מניח מקום אחד בכדור ומשם מתחיל הסיבוב ודבר זה הוא הקצה הא' וגמר הסבוב הוא הקצה השני וז"ש שהאחד הוא קצה האחד והשני קצה השני אבל בעצמו אינו שייך בכדור לא תחלה וסוף ואל יקשה לך במאי פליגי דמאי נפקא מיניה דבין למ"ד האחד בסוף העולם והשני בסוף העולם ובין למ"ד גבי הדדי הוי יתבי הרי לפי דברי שניהם אלו ב' מקומות הם ביחד ובמאי פליגי דאין זה קשיא דבפירוש הכתוב פליגי דמי שסובר הא' בסוף העולם והשני בסוף העולם לא בעי למימר כשם שמלך וכו' דאטו כשם כתיב בקרא לכך לא בעי למימר כך ומ"ד דגבי הדדי הוי יתבי לא בעי למימר האחד בסוף העולם והשני בסוף וכמו שאמרנו כי מן הודו משמע כי הודו הוא התחלה וכוש הוא סוף ובכדור אין כאן התחלה וסוף כאשר הוא עיגול שלם אין כאן התחלה וסוף ולכך יש לפרש כשם שמלך מהודו עד כוש כך מלך מסוף העולם עד סופו והבן הדברים האלו מאוד.