ספר היובלים/טז
ספר היובלים • א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לז • לח • לט • מ • מא • מב • מג • מד • מה • מו • מז • מח • מט • נ
א[עריכה]
ונרא אל אברהם בראש החודש הרביעי באלוני ממרא, ונדברנו אתו:
ב[עריכה]
וגם גלינו את אוזנו, כי בן ינתן לו משרה אשתו:
ג[עריכה]
ותצחק שרה בשומעה כי דיברנו את הדבר הזה אל אברהם:
ד[עריכה]
ונוכיח אותה, ותירא ותכחש לאמור: לא צחקתי:
ה[עריכה]
ונאמר לה את שם בנו אשר נחרת ונכתב על לוחות השמים, הוא יצחק:
ו[עריכה]
וכאשר נשוב אליה למועד, תהר ללת בן:
ז[עריכה]
ובחודש ההוא עשה אלוהים את משפטו בערי סדום ועמורה וצבוים, ובכל ארץ הירדן:
ח[עריכה]
וישרפם באש ובגופרית, ויאבדם עד היום הזה, כפי אשר סיפרנו לך על אודות כל מעשיהם:
ט[עריכה]
כי היו רעים וחטאים מאוד, ויטמאו ויזנו ויתעיבו עלילה על הארץ:
י[עריכה]
בעבור זה עשה ה' את המשפט, באף ובחמה עשה כתועבת סדום את המשפט בסדום
יא[עריכה]
ואת לוט היצלנו, כי זכר אלוהים את אברהם ויוציאהו מתוך ההפיכה:
יב[עריכה]
אבל גם הוא ובנותיו חטאו חטאה על הארץ, אשר לא נעשתה על הארץ מימי האדם עד הנה, כי שכב האיש עם בתו:
יג[עריכה]
והנה נחרץ על כל זרעו ונחרת בלוחות להשמידם ולהכריתם ולעשות משפט בהם כמו בסדום, לבלתי השאיר לו זרע על הארץ ביום הפקודה:
יד[עריכה]
ובחודש ההוא נסע אברהם מחברון, וילך וישב בין קדש ובין שור בהרי גרר:
טו[עריכה]
ובחצי החודש החמישי נסע משם, וישב בבאר שבע:
טז[עריכה]
ובחצי החודש השישי פקד ה' את שרה ויעש לה כאשר אמר:
יז[עריכה]
ותהר ותלד בן בחודש השלישי בחצי החודש, כאשר דבר אלוהים את אברהם:
יח[עריכה]
בחג ביכורי הקציר נולד יצחק, וימל אברהם את בנו ביום השמיני:
יט[עריכה]
והוא הראשון אשר נימול על פי הברית, כמצווה עד עולם:
כ[עריכה]
ובשנה השישית לשבוע הרביעי באנו אל אברהם בבאר שבע, ונרא אליו כאשר אמרנו אל שרה כי נבוא אליה:
כא[עריכה]
והיא הרתה ללדת בן, ונשוב בחודש השביעי ונמצא את שרה הרה לפנינו:
כב[עריכה]
ונברך את שרה ונספר לשרה את כל אשר צווינו על אודותיו, כי לא ימות עד אשר אם הוליד ששה בנים:
כג[עריכה]
וכי יראה אותם בטרם ימות, וכי רק ביצחק יקרא שמו וזרעו:
כד[עריכה]
וכי כל זרע בניו עובדי אלילים יהיו ובגוים יתחשבו, אך מבני יצחק יהיה האחד לזרע קודש ובגוים לא יתחשב:
כה[עריכה]
כי אם נחלת עליון יהיה וביראי ה' יהיה כל זרעו, להיות לה' אוצר סגולה מכל העמים, ולהיות לממלכה ולגוי קדוש:
כו[עריכה]
וניסע לדרכנו ונספר לשרה את כל אשר דיברנו אתו, וישמחו שניהם יחדו שמחה גדולה מאוד:
כז[עריכה]
ויבן שם מזבח לה' אשר הציל ושימח אותו בארץ מגוריו, ויעש חג שמחה בחודש הזה שבעת ימים אצל המזבח אשר בנה בבאר שבע, ויבן סוכות לו ולעבדיו בחג הזה
כח[עריכה]
ויעש את החג בראשונה על הארץ, ובשבעת הימים האלה הקריב מדי יום ביומו על המזבח אשֶה לה':
כט[עריכה]
פרים שבעה שעירי עזים שנים אילים שנים כבשים שבעה, שעיר עזים אחד לחטאת לכפר בו בעדו ובעד זרעו:
ל[עריכה]
ולתודה אילים שבעה שעירי עזים שבעה כבשים שבעה, עגלים בני בקר שבעה על מנחותיהם ונסכיהם:
לא[עריכה]
על כל חלבם הקטיר על המזבח אשה עולה לריח ניחוח
לב[עריכה]
בבוקר ובערב הקטיר לבונה וחלבנה ונטף ונרד ומור ושחלת וקושט, כל שבעת האֵלֶה הקריב שָׁחוּק בד בבד ממולח טהור:
לג[עריכה]
ויעש את החג הזה שבעת ימים בשמחו בלבו ובכל נפשו וכל אשר היו בביתו, וכל זר וכל ממזר לא היו אתו:
לד[עריכה]
ויברך את בוראו אשר יצר אותו בדורו, כי כרצונו ברא אותו:
לה[עריכה]
כי ידע והכיר כי ממנו יצא צמח הצדקה לדורות עולמים, וכמו כן יצא ממנו הזרע הקדוש ממנו אשר עשה את הכל:
לו[עריכה]
ויברך אותו ויקרא את שם החג הזה חג לה', וישמח בשמחה הטובה בעיני אל עליון:
לז[עריכה]
ונברך אותו לעולם ואת כל זרעו אחריו לכל דורות הארץ, עקב אשר עשה ביום ההוא את החג הזה על פי עדות לוחות השמים:
לח[עריכה]
על כן נחרת על לוחות השמים לישראל כי יעשו את חג הסוכות שבעת ימים בשמחה בחודש השביעי, לרצון לפני ה' לחוק עולם בדורותיהם לכל ימות עולמים ושנים:
לט[עריכה]
ואין לחג הזה קץ הימין, כי אם לעולם נועד על ישראל כי יעשו אותו וישבו בסוכות ויענדו עטרות ציץ על ראשם:
מ[עריכה]
וכאשר יקחו ענף ערבה עבות מן הנחל, ככה לקח אברהם לולבי כפות תמרים ופרי עץ הדר:
מא[עריכה]
ויסב יום ביום עם הענפים את המזבח שבע פעמים ביום, ובבוקר הילל והודה לאלוהיו על כל בשמחה: