ספר היובלים/טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

ספר היובליםאבגדהוזחטייאיביגידטוטזיזיחיטככאכבכגכדכהכוכזכחכטללאלבלגלדלהלולזלחלטממאמבמגמדמהמומזמחמטנ

א[עריכה]

ובשנה החמישית לשבוע הרביעי ליובל ההוא בחודש השלישי בחצי החודש, עשה אברם חג ביכורי הקציר:

ב[עריכה]

ויקרב מנחה חדשה לה', ועל הקרבנות מראשית התבואה עשה לעולה לה' פר בן בקר אחד ואיל אחד וכבש אחד על המזבח ולבונה:

ג[עריכה]

ויֵרָא ה' אל אברם ויאמר אליו, אני האל המושל היה רצוי לפני ותמים:

ד[עריכה]

ואתנה ברית ביני וביניך, וארבה אותך מאוד:

ה[עריכה]

ויפול אברם על פניו, וידבר אתו אלהים לאמור:

ו[עריכה]

הנה בריתי אתך ונתתיך לאב המון גוים:

ז[עריכה]

ולא ייקרא עוד את שמך אברם מעתה ועד עולם, כי אם אברהם, כי אב המון גוים נתתיך:

ח[עריכה]

וארבה אותך במאוד ונתתיך לגוים, ומלכים ממך יצאו:

ט[עריכה]

והקימותי את בריתי בינך וביני ובין זרעך אחריך לדורותם לחוק עולם, להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך לדורותם

י[עריכה]

[ונתתי לך ולזרעך אחריך] את הארץ אשר אתה גר בה את ארץ כנען להיות לאדון לה עד עולם, והייתי להם לאלהים:

יא[עריכה]

ויאמר אלהים אל אברהם ואתה את בריתי תשמור, אתה וזרעך אחריך:

יב[עריכה]

ונמלתם את כל בשר ערלתכם, והיה לאות חוקת עולם לי ביני וביניך ולדורות:

יג[עריכה]

ביום השמיני ימול לכם כל זכר לדורותיכם, יליד בית ומקנת זהב מכל בני הנכרים אשר רכשתם:

יד[עריכה]

אשר מזרעך הוא המול ימול יליד בית ומקנת זהב ימולו, והיתה בריתי בבשרכם לחוק עולם:

טו[עריכה]

וערל זכר בכם אשר לא ימול את בשר ערלתו ביום השמיני ונכרתה הנפש ההיא מעמיה, כי את הברית הפירה:

טז[עריכה]

ויאמר אלהים אל אברהם, שרי אשתך לא יקרא עוד את שמה שרי, כי שרה שמה:

יז[עריכה]

וברכתי אותה ונתתי לך ממנה בן, וברכתיו והיה לגוי ומלכי עמים ממנו יצאו:

יח[עריכה]

ויפול אברהם על פניו וישמח, ויאמר בלבו הלבן מאה שנה יולד, ואם שרה הבת תשעים שנה תלד בן:

יט[עריכה]

ויאמר אברהם אל האלהים, לו ישמעאל יחיה לפניך:

כ[עריכה]

ויאמר אלהים כן הוא אבל גם שרה תלד לך בן וקראת את שמו יצחק, והקימותי את בריתי אתו לברית עולם ולזרעו אחריו:

כא[עריכה]

וגם לישמעאל שמעתיך והנה ברכתי אתו והפריתי אותו והרביתי אותו במאוד, ושנים עשר נשיאים יוליד ונתתיו לגוי גדול:

כב[עריכה]

ואת בריתי אקים את יצחק, אשר תלד לך שרה למועד הזה בשנה האחרת:

כג[עריכה]

ויכל לדבר אתו, ויעל אלהים:

כד[עריכה]

ויקח אברהם את ישמעאל בנו ואת כל ילידי ביתו ואת מקנת זהבו כל זכר אשר היה בביתו, וימל את בשר ערלתם:

כה[עריכה]

וביום הזה נימול אברהם ואנשי ביתו נימולו, וכל מקנת זהבו מאת בני הנכרים נימולו אתו:

כו[עריכה]

והחוק הזה הוא לכל הדורות עד עולם:

כז[עריכה]

ואין לשנות את הימים ולא לעבור על יום אחד משמונת הימים כי ברכת עולם היא חרותה וכתובה על לוחות השמים:

כח[עריכה]

וכל נולד אשר לא ימול בשר ערלתו עד היום השמיני, איננו מבני הברית אשר כרת אלהים את אברהם, כי אם לבני שחת הוא:

כט[עריכה]

ומבלתי אות בבשרו כי לאלהים הוא אחת דתו להישחת ולהישמד ולהיכרת מן הארץ, כי את ברית ה' אלהינו הפר:

ל[עריכה]

כי את ישראל קידש, להיות ככל מלאכי פניו וככל מלאכי הקדושה וכמלאכיו הקדושים:

לא[עריכה]

וגם אתה צו את בני ישראל לשמור אות הברית הזאת לדורותיהם לחוקת עולם, ולא יכרתו מן הארץ:

לב[עריכה]

כי החוקה ערוכה לברית, לשמור אותה לעולם בכל בני ישראל:

לג[עריכה]

כי את ישמעאל ובניו ואחיו ואת עשו לא הקריב ה' אליו, ולא בחר בם:

לד[עריכה]

רק את בני אברהם ידע ובחר בישראל להיות לו לעם, ויקדשהו ויאספהו מכל בני האדם:

לה[עריכה]

הן רבים הם העמים ועצומים מתי חלד וכולם לו המה, ועל כולם המשיל רוחות להתעות אותם מאחריו:

לו[עריכה]

ועל ישראל לא המשיל לא מלאך ולא רוח, כי הוא לבדו מוֹשלם והוא נוצרם והוא עומד לימינם נגד מלאכיו ורוחותיו ונגד הכל:

לז[עריכה]

ושמרו את כל פיקודיו והוא יברך אותם, והיו לו לבנים והוא יהיה [להם לאב] מעתה ועד עולם:

לח[עריכה]

והנני אומר לך מראש כי לא ישמרו בני ישראל את החוקה הזאת ולא ימולו את בניהם על פי כל החוק הזה:

לט[עריכה]

כי בבשר ערלתם יחדלו מולות בניהם, וכולם בני בליעל יניחו ערלת בניהם כיום היוולדם:

מ[עריכה]

וקצף גדול יצא על בני ישראל מאת פני אלהים, על אשר עזבו את בריתו ומדברו סר לבבם:

מא[עריכה]

ויכעיסוהו וינאצוהו לבלתי שמרם את האות הזאת כחוקתם, ותהי להם עורלה ככל הגוים, למען יאבדו ויכרתו מן הארץ:

מב[עריכה]

ולא יהיה להם עוד מחילה וסליחה, למחול ולסלוח להם על כל עונותיהם על דבר המרי הזה עד עולם: