ספר היובלים/מב
ספר היובלים • א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לז • לח • לט • מ • מא • מב • מג • מד • מה • מו • מז • מח • מט • נ
א[עריכה]
ובשנה הראשונה לשבוע השלישי ליובל [הארבעים וחמישה] החלה הבצורת לבוא בארץ, ולא ניתך גשם על האדמה כי לא ירד מאומה והאדמה נשמה:
ב[עריכה]
ורק בארץ מצרים היה אוכל, כי קבץ יוסף למען יוכל תת להם אוכל:
ג[עריכה]
ויקבוץ יוסף בשבע שני השובע את הזרע בארץ, וישמור אותו:
ד[עריכה]
ויבואו המצרים אל יוסף לשבור להם אוכל, ויפתח את האוצרות אשר היה שם הבר משנה הראשונה וימכור אותו לאנשי הארץ בזהב:
ה[עריכה]
וישמע יעקב כי יש שבר במצרים, [וישלח את בניו לרדת מצרימה לשבור בר] ואת בנימין לא שלח:
ו[עריכה]
ויבואו בתוך הבאים ויכר יוסף אותם, והם לא ידעוהו:
ז[עריכה]
וידבר אתם וישאל אותם ויאמר אליהם, הלא מרגלים אתם באים לראות את ערוות הארץ:
ח[עריכה]
ויאסוף אותם אל משמר, ואחר כן הוציאם ויקח מאתם את שמעון לבדו, ואת תשעת אחיו שילח:
ט[עריכה]
וימלא את אמתחותיהם בר, ואת זהבם שם בשקיהם בלי ידעו מזה דבר:
י[עריכה]
ויצו אותם להביא את אחיהם הקטן, באמרם אליו כי אביהם ואחיהם הקטן עודם חיים:
יא[עריכה]
ויעלו מארץ מצרים ויבואו ארצה כנען, ויגידו לאביהם את כל הקורות אותם:
יב[עריכה]
ואת אשר הידבר אליהם אדוני הארץ, ואת אשר נתן את שמעון במשמר עד הביאם לו את בנימין:
יג[עריכה]
ויאמר יעקב אותי שיכלתם, יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימין תקחו עלי תבוא רעתכם:
יד[עריכה]
ויאמר לא ירד בני עמכם, פן יקראנו אסון:
טו[עריכה]
כי שנים ילדה אמם, אחד מהם אבד וגם את זה תקחו וקראתהו הקדחת בדרך והורדתם את שיבתי ביגון שאולה:
טז[עריכה]
כי ראה אשר הושב זהבם בצרורותיהם ועל כן ירא לשולחהו אתם:
יז[עריכה]
והרעב גדול וכבד בארץ כנען ובכל הארצות, לבד מארץ מצרים:
יח[עריכה]
כי רבים מן המצרים קבצו להם את זרעם לאוכל, כראותם כי קובץ יוסף את הזרע וצובר אותו באוצרות ושומר אותו לשני הרעב:
יט[עריכה]
ויאכלו ממנו אנשי מצרים בשנה הראשונה לרעבונם:
כ[עריכה]
ויהי כראות ישראל כי הרעב כבד מאוד בארץ ואין ישועתה עוד, ויאמר אל בניו שובו שברו לנו אוכל ולא נמות:
כא[עריכה]
ויאמרו לא נלך, אם אין אחינו הקטן הולך עמנו לא נלך:
כב[עריכה]
וירא כי אם איננו משלח אותו אתם, יאבדו כולם ברעב:
כג[עריכה]
ויאמר ראובן תנה אותו על ידי ואם לא אשיבנו אליך תמית את שני בני בעד נפשו, ויאמר לא ילך עמך:
כד[עריכה]
ויגש יהודה ויאמר שלחה אותו איתי, ואם לא אשיבנו אליך וחטאתי לך כל ימי חיי :
כה[עריכה]
וישלחהו אתם בשנה השנית לשבוע בראש החודש, ויבואו ארצה מצרים בתוך הבאים ומנחות בידם צרי ושקדים ובטנים ודבש טהור:
כו[עריכה]
ויבואו ויעמדו לפני יוסף וירא את בנימין אחיו ויכירם, ויאמר אליהם הזה אחיכם הקטן:
כז[עריכה]
ויאמרו אליו זה הוא, ויאמר אלוהים יחנך בני:
כח[עריכה]
וישלח אותם אל ביתו ויוצא אליהם גם את שמעון, ויעש להם משתה:
כט[עריכה]
ויתנו לו את המנחה אשר הביאו לו ויאכלו לפניו ויתן להם מנה לאיש ואיש, ותרב מנת בנימין שבעתיים ממנת כולם:
ל[עריכה]
ויאכלו וישתו, ויקומו ויעמדו על חמוריהם :
לא[עריכה]
ויחשוב יוסף מזימה להכיר בה את יצר לבבם, לדעת היש יצר רחמים בקרבם:
לב[עריכה]
ויאמר אל האיש אשר על ביתו מלא להם את כל שקיהם בר, והשיב גם להם זהבם באמתחותיהם:
לג[עריכה]
ואת גביעי גביע הכסף אשר אשתה בו תשים בשק הקטן, ותשלחם: