ספר היובלים/מח

ספר היובלים • א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לז • לח • לט • מ • מא • מב • מג • מד • מה • מו • מז • מח • מט • נ

א

ובשנה השישית לשבוע השלישי ליובל הארבעים ותשעה, הלכת ותשב ששה שבועים ושנה אחת:

ב

ותשב מצרימה, בשבוע השני בשנה השנית ליובל החמישים:

ג

ואתה ידעת את אשר דבר אתך בהר סיני, ואת אשר אבה השר משטמה לעשות לך בשובך מצרימה בדרך בחג הסוכות:

ד

הלא התחזק בכל כוחו להמית אותך ולהציל את המצרים מידך, בראותו כי שולחת לעשות משפט ונקמה במצרים:

ה

ואציל אותך מידו ואעש אותות ומופתים, אשר צֻווית לעשות במצרים לעיני פרעה וכל ביתו ועבדיו ועמו:

ו

ויעש ה' נקמה בם נקם כבד בגלל ישראל, ויכם וימיתם בדם ובצפרדע ובכינים ובערוב ובשחין אבעבועות פורח

ז

ואת בהמתם [הרג] בדבר ובברד ויך בו את כל צמחם, ובארבה אשר אכל את הפליטה הנשארת מן הברד:

ח

ובחושך, ואת בכוריהם מאדם עד בהמה [הרג]:

ט

ובכל אליליהם עשה ה' שפטים, וישרוף אותם באש:

י

והכל צֻווה בידך לעשות אותו, [...] ותדבר אל מלך מצרים ולפני כל עבדיו ולפני עמו:

יא

והכל נעשה בדברך, עשרה שפטים גדולים ונוראים באו על ארץ מצרים לנקום נקמת ישראל:

יב

ואת כל זאת עשה ה' בעבור ישראל ועל פי הברית אשר כרת עם אברהם, להינקם מהם על אשר לחצו אותם בפרך:

יג

ויעמוד השר משטמה לך לשטן ויחפוץ להפיל אותך ביד פרעה, ויעזור את חרטומי מצרים ויושיעם לעשות הדבר לפניך:

יד

אמנם נתנו בידם להוציא את המכות, אך את הרפואות לא נתנו להם להעשות על ידיהם:

טו

וה' הכה אותם באבעבועות הרעות ולא יכלו לעמוד לפניו, כי הכחדנו אותם לבלתי עשות עוד גם אות אחת:

טז

ובכל האותות והמופתים מאן השר משטמה להכלם, עד אשר התחזק ויקרא אל המצרים לרדוף אחריך בכל חיל מצרים ברכביהם ובסוסיהם ובכל רוב עמי מצרים:

יז

ואעמוד בינך וביניהם בין המצרים ובין בני ישראל, ואציל את בני ישראל מידם מיד המצרים:

יח

ויוליך ה' אותם בתוך הים ביבש,ה ואת כל האנשים אשר חיזק את לבבם לרדוף אחרי ישראל ירה ה' אלוהינו בתוך הים במצולות התהום:

יט

תחת בני ישראל אשר השליכו המצרים אותם למאה ולמאות אל היאור, על כן נקום נקם מהם, ואלף אנשי חיל [...] נכחדו תחת יונק אחד המומת מבני עמך אשר השליכוהו היאורה:

כ

ביום הארבעה עשר ובחמשה עשר ובשישה עשר ובשבעה עשר ובשמונה עשר היה השר משטמה אסור וכלוא מאחרי בני ישראל, למען לא יוכל לעמוד לשטן להם:

כא

ביום התשעה עשר שילחנו אותו לחופשי, למען יעזור את המצרים ולמען ירדפו אחרי בני ישראל:

כב

ויכבד את לבם ויקשה אותם ויתגבר עליהם כרצון ה' אלוהינו, למען יכה את המצרים וישליכם אל הים:

כג

וביום החמשה עשר אסרנו אותו לבלתי היות לשטן לבני ישראל, ביום אשר שאלו הכלים והשמלות מאת המצרים כלי כסף זהב ונחושת:

כד

לנצל את מצרים על אשר עבדו אותם יען אשר לחצו אותם בפרך, ולא נתַנו את בני ישראל לצאת ריקם ממצרים: