ספר היובלים/כז
ספר היובלים • א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לז • לח • לט • מ • מא • מב • מג • מד • מה • מו • מז • מח • מט • נ
א[עריכה]
ויוגד לרבקה בחלום את דבר עשו בנה הגדול, ותשלח רבקה ותקרא ליעקב בנה הקטון ותאמר אליו הנה עשו אחיך מתנקם לך להרגך:
ב[עריכה]
ועתה שמע בקולי, קום וברח לך אל לבן אחי:
ג[עריכה]
וישבת עמו ימים אחדים, עד אשר תשוב חמת אחיך:
ד[עריכה]
ושב אפו ממך ושכח את כל אשר עשית לו, ושלחתי ולקחתיך משם:
ה[עריכה]
ויאמר יעקב לא אירא אם יקום עלי להרגני והרגתיו, ותאמר אם כן אשכל שני בני יום אחד:
ו[עריכה]
ויאמר יעקב אל רבקה אמו הנה נא ידעת כי זקן אבי, ואנוכי רואה כי כהו עיניו מראות:
ז[עריכה]
והיה כי אעזוב אותו ורע הדבר בעיניו כי אעזבהו ואלכה לי מאתכם, וקצף אבי עלי וקיללני:
ח[עריכה]
לא אוכל ללכת, כי אם כאשר ישלחני ללכת ואלכה:
ט[עריכה]
ותאמר רבקה אל יעקב, אבוא אליו ואגידה לו כי ישלחך:
י[עריכה]
ותבוא רבקה ותאמר אל יצחק קצתי בחיי מפני שתי בנות חת אשר לקח עשו לו לנשים, ואם לוקח יעקב אשה מבנות הארץ כ[אלה] למה לי חיים כי רעות בנות ארץ כנען:
יא[עריכה]
ויקרא יצחק אל יעקב בנו ויברך אותו, ויצוהו ויאמר לו לא תקח לך אשה מכל בנות כנען:
יב[עריכה]
קום לך פדנה ארם ביתה בתואל אבי אמך, וקח לך משם אשה מבנות לבן אחי אמך:
יג[עריכה]
ואלוהי השמים יברך אותך ויפרך וירבך, והיית לקהל עמים:
יד[עריכה]
ויתן לך את ברכות אברהם אבי לך ולזרעך אחריך, לרשתך את ארץ מגוריך ואת כל הארץ אשר נתן אלוהים לאברהם, לך לך בני בשלום:
טו[עריכה]
וישלח יצחק את יעקב וילך פדנה ארם, אל לבן בן בתואל הארמי אחי רבקה אם יעקב:
טז[עריכה]
ויהי בנסוע יעקב ללכת פדנה ארם, ותתאבל רבקה על בנה ותבך:
יז[עריכה]
ויאמר יצחק אל רבקה, אחותי אל נא תבכי על בני על יעקב, כי בשלום ילך שמה ובשלום ישוב הנה:
יח[עריכה]
אל עליון ישמרהו מכל רע ויהיה עמו ולא יעזבהו כל הימים, כי ידעתי אשר יצליח ה' את דרכיו בכל אשר ילך עד אשר ישוב בשלום אלינו ונראהו בשלום:
יט[עריכה]
אל תיראי אודותיו אחותי כי ישר דרכו, והוא איש חסיד ונאמן ולא יאבד, בכה אל תבכי:
כ[עריכה]
וינחם יצחק את רבקה על יעקב בנה ויברך אותו:
כא[עריכה]
ויצא יעקב מבאר שבע ללכת חרנה, בשנה הראשונה לשבוע השני ליובל הארבעה וארבעים
כב[עריכה]
ויבוא לוזה ההרה היא בית אל בראש החודש הראשון בשבוע ההוא, ויפגע במקום בהיות הערב:
כג[עריכה]
ויט מן הדרך מערבה בלילה ההוא, ויישן שם כי בא השמש:
כד[עריכה]
ויקח אחת אבני המקום ההוא וישימה תחת העץ, כי לבדו הלך בדרך:
כה[עריכה]
ויישן, ויחלום בלילה ההוא והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, והנה מלאכי אלוהים עולים ויורדים בו:
כו[עריכה]
והנה ה' ניצב עליו וידבר ה' את יעקב ויאמר אני אלוהי אברהם אביך ואלוהי יצחק, הארץ אשר אתה עומד עליה לך אתננה ולזרעך אחריך:
כז[עריכה]
והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה ונגבה וצפונה, ונברכו בך ובזרעך כל ארצות העמים:
כח[עריכה]
והנה אנוכי אהיה עמך ושמרתיך בכל מקום ובכל אשר תלך והשיבותיך בשלום אל האדמה הזאת, כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את כל אשר דברתי לך:
כט[עריכה]
וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן המקום הזה הוא בית אלוהים, ואנוכי לא ידעתי:
ל[עריכה]
ויירא ויאמר מרום המקום הזה, אין זה כי אם בית אלוהים וזה שער השמים:
לא[עריכה]
וישכם יעקב בבוקר ויקח את האבן אשר שם מראשותיו ויקם אותה מצבה לאות על המקום ההוא, ויצוק שמן על ראשה:
לב[עריכה]
ויקרא את שם המקום ההוא בית אל, ואולם לוז שמו לראשונה כשם הארץ:
לג[עריכה]
וידר יעקב נדר לה' לאמור: אם יהיה אלוהים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנוכי הולך, ונתן לי לחם לאכול ובגדים ללבוש:
לד[עריכה]
ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלוהים:
לה[עריכה]
וגם האבן הזאת אשר הקימותי מצבה לאות על המקום הזה יהיה בית אלוהים, וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך אלוהי: