ביאור:משנה מקואות פרק ט
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
- זרעים: ברכות פאה דמאי כלאים שביעית תרומות מעשרות מעשר שני חלה ערלה בכורים
- מועד: שבת ערובין פסחים שקלים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
- נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
- נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות עדיות עבודה זרה אבות הוריות
- קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד מדות קנים
- טהרות: כלים אהלות נגעים פרה טהרות מקואות נידה מכשירין זבים טבול יום ידים עוקצין
מסכת מקואות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י
דיני חציצה[עריכה]
חטיבה I: חציצה בבני אדם[עריכה]
(א) אֵלּוּ חוֹצְצִין בָּאָדָם:
|
השוו לעיל ו, ה. ת"ק מחמיר יותר בטבילת האדם. |
- חוּטֵי צֶמֶר, חוּטֵי פִשְׁתָּן, וְהָרְצוּעוֹת שֶׁבְּרָאשֵׁי הַבָּנוֹת.
- רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שֶׁלַּצֶּמֶר וְשֶׁלַּשֵּׂעָר אֵינָן חוֹצְצִין, מִפְּנֵי שֶׁהַמַּיִם בָּאִים בָּהֶן.
(ב) קִלְקֵי שיער סבוך הַלֵּב וְהַזָּקָן, וּבֵית הַסְּתָרִים בָּאִשָּׁה,
- לִפְלוּף צואת העין שֶׁחוּץ לָעַיִן, וְגֶלֶד שֶׁחוּץ לַמַּכָּה, וְהָרְטִיָּה שֶׁעָלֶיהָ,
- וְשֶׁרֶף הַיָּבֵשׁ, וְגִלְדֵי צוֹאָה שֶׁעַל בְּשָׂרוֹ, וּבָצֵק שֶׁעַל הַצִּפֹּרֶן, וְהַמַּלְמוּלִין, לכלוך ממולל
- וְטִיט הַיָּוֵן, וְטִיט הַיּוֹצְרִין, וְגֵץ יְוָנִי.
- אֵי זֶה הוּא טִיט הַיָּוֵן? - זֶה טִיט הַבּוֹרוֹת,
- שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים מ ג) "וַיַּעֲלֵנִי מִבּוֹר שָׁאוֹן מִטִּיט הַיָּוֵן".
- טִיט הַיּוֹצְרִין חומר יוצרי כלי חרס - כִּשְׁמוּעוֹ.
- רְבִּי יוֹסֵה מְטַהֵר בְּשֶׁלַּיּוֹצְרִין, וּמְטַמֵּא בְשֶׁלִּמְרָקָה. חומר המדולל בהרבה מים ומשמש להדבקת חרס לפני שריפתו
|
בית הסתרים באשה חוצץ, בניגוד לדברי ר' שמעון לעיל ח, ה, ור' אלעזר במשנה ג. לעניין סוגי הטיט ראו תוספתא ז, א. לגבי הקומקום ושפשוף הרגלים השוו תוספתא ח, א: שם דווקא אם שפשף והעלה בוץ - כאילו לא טבל. וראו גם בסוף הלכה ד שם, שאין הצרורות שברגליו חוצצות. |
- גֵץ יְוָנִי - אֵלּוּ יִתְדוֹת הַדְּרָכִין, בוץ שבין עקבות הולכי הדרכים שֶׁאֵין טוֹבְלִין בָּהֶן וְלֹא מַטְבִּילִין אוֹתָן. אם יש בוץ על כלים - אין להטבילם
וּשְׁאָר כָּל הַטִּיט - מַטְבִּילִין בּוֹ כְּשֶׁהוּא לַח.
לֹא יִטְבֹּל בָּאָבָק בלי לנקותו שֶׁעַל רַגְלָיו.
וְלֹא יִטְבֹּל אֶת הַקֻּמְקוּם בַּפֶּחָמִים, אֶלָּא אִם שִׁפְשֵׁף.
(ג) אֵלּוּ שֶׁאֵינָן חוֹצְצִין:
|
לעניין בית הסתרים (איזור הערווה) ראו תוספתא ו, סוף ד. וראו שם הלכה ה. וראו מחלוקת בעניינים אלה בין רבי לר' יוסי בר' יהודה בתוספתא ח, ה. הכלל בסוף המשנה גובר, לדעת ר' אלעזר, על הפרטים, וראו גם לקמן משנה ז. |
- קִלְקֵי הָרֹאשׁ, וּבֵית הַשֶּׁחִי, וּבֵית הַסְּתָרִים בָּאִישׁ.
- רְבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה,
- כָּל הַמַּקְפִּיד עָלָיו – חוֹצֵץ; וְשֶׁאֵינוּ מַקְפִּיד עָלָיו - אֵינוּ חוֹצֵץ.
(ד) לִפְלוּף שֶׁבָּעַיִן, וְגֶלֶד שֶׁעַל הַמַּכָּה, וְשֶׁרֶף הַלַּח,
|
בניגוד למשנה ב, המנויים כאן אינם חוצצים, למרות שאינם נחשבים חיבור לעניין הטבילה, וראו תוספתא ב"ק דכלים ג, א. כל המנויים בשתי הרשימות, במשנה ב-ד, אינם מקבלים טומאה ואינם מטמאים אחרים, וראו גם תוספתא ו, ד. הקרום שתחת הגלד בפצע – טמא ומטמא. |
- וְלִכְלוּכֵי צוֹאָה שֶׁעַל בְּשָׂרוֹ, וְצוֹאָה שֶׁתַּחַת הַצִּפֹּרֶן, וְצִפֹּרֶן הַמְדֻלְדֶּלֶת, כְּשׁוּת שֶׁלַּקָּטָן, שערות זקן של קטן
- לֹא מִטַּמֵּא וְלֹא מְטַמֵּא.
קְרוּם שֶׁעַל הַמַּכָּה - טָמֵא וּמְטַמֵּא.
חטיבה II: חציצה בכלים ובבגדים[עריכה]
(ה) אֵלּוּ חוֹצְצִין בַּכֵּלִים:
|
המשנה מדגימה את העיקרון שיבואר במשנה ז, ומציעה דוגמאות ללכלוך שאדם מקפיד עליו וללכלוך שאינו מקפיד עליו. רוב העניין הוא בסוגי הכלים, ואילו סוגי לכלוך מיוחדים מובאים רק לגבי כלי זכוכית. לפי תוספתא ז, ב, מדובר כאן בכלי זכוכית של בעל הבית, אבל כלים שבידי היצרן המלוכלכים בזפת מבחוץ אינם חוצצים. |
- הַזֶּפֶת וְהַמּוֹר דביקים בִּכְלֵי זְכוֹכִית, בֵּין מִבִּפְנִים בֵּין מִבַּחוּץ,
עַל הַשֻּׁלְחָן וְעַל הַטַּבְלָה וְעַל הַדַּרְגֵּשׁ:
- וְעַל הַנְּקִיוֹם נקיים – חוֹצְצִין; עַל הַבְּלוּסִים אינם מוקפדים - אֵינָן חוֹצְצִין.
עַל מִטּוֹת בַּעַל הַבַּיִת – חוֹצֵץ; וְעַל שֶׁלֶּעָנִי - אֵינוּ חוֹצֵץ.
עַל אֲכוֹף אוכף בַּעַל הַבַּיִת – חוֹצֵץ; וְעַל שֶׁלְּזַקָּקִין סבלים - אֵינוּ חוֹצֵץ.
עַל הַמַּרְדַּעַת - חוֹצֵץ.
- רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: עַד כָּאִסָּר הָאִיטַלְקִי. אם הלכלוך קטן ממטבע של איסר – אינו חוצץ
(ו) עַל הַבְּגָדִים בגדי עבודה מִצַּד אֶחָד - אֵינוּ חוֹצֵץ; מִשְּׁנֵי צְדָדִין - חוֹצֵץ.
- רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשֵּׁם רְבִּי יִשְׁמָעֵאל: אַף מִצַּד אֶחָד.
- רְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: שֶׁל בַּנְּוִים עובדים בעבודה שאינה מלכלכת מאד. נוסח אחר: בנאים - בבגדים יפים - מִצַּד אֶחָד; וְשֶׁלַּבּוּר חופר בורות, או: אדם בור, שאינו מקפיד לשמור אפילו בגדים נאים - מִשְּׁנֵי צְדָדִין.
(ז) מִטְפַּחַת סינר שֶׁלְּזַפָּתִין וְשֶׁלַּיּוֹצְרִין וְשֶׁלִּמְפַסְּלֵי אִילָנוֹת גוזמים - אֵינָן חוֹצְצִין.
- רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף שֶׁלְּקַיָּצִים אוספי תאנים כַּיּוֹצֵא בָהֶן.
זֶה הַכְּלָל: כָּל הַמַּקְפִּיד עָלָיו - חוֹצֵץ; וְשֶׁאֵינוּ מַקְפִּיד עָלָיו - אֵינוּ חוֹצֵץ.