ביאור:משנה מסכת פרה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

מסכת פרה: טיהור הטמאים[עריכה]

מבוא לסדר טהרות

דף מפתח לביאור משנה

מבוא למסכת פרה[עריכה]

מסכת פרה עוסקת בטקסי טיהור הטמאים בטומאת מת, הכוללים הזיית מים מעורבים באפר פרה אדומה (ראו במדבר יט).

הפרה, האפר והמים שמהם מזים מכונים במשנה "חטאת". פעולת זריית האפר על המים מכונה "קידוש", כלומר הכנת "מים מקודשים".

טקס הטיהור כולל כמה פרדוקסים: העוסקים בהכנת המים נטמאים, ואילו המים עצמם מטהרים; המים הם שאובים, ואינם מטהרים בטבילה במקוה; פעולת ההזייה דומה להרטבת אוכל, המכשירה אותו לקבל טומאה - והיא המטהרת.

לפי פשט התורה (ראו במדבר יט כא) נראה שניתן להוסיף גם פרדוקס נוסף, שמזה מי החטאת - המביא לטהרת הטמאים - נטמא בעצמו; אבל טומאה זו אינה מוכרת ע"י חז"ל, וראו ספרי במדבר קכט, שפירשו שהנושא נטמא, והמזה אינו נטמא לעניין החטאת, אבל יתכן שנטמא לתרומה ולקודשים.

מידת הטהרה הנדרשת להזאת מי החטאת ולהכנתם היא המידה המקסימלית, ואפילו אדם שנטהר, ויכול לאכול קודשים - נחשב כטמא לעניין זה (ראו חגיגה ב, ז.) הטומאה לעניין זה חמורה מטומאות אחרות, והיא ממשיכה להתפשט בלי גבול, ואין מונים בה "ראשון" או "שני" לטומאה (לקמן יב, ז-ח,) וכן אמרו בה "נטמאו ידיו - נטמא גופו" (שם). לעניין זה קשורה גם טומאת "מדף" המתפשטת ע"י נשיאה והסטה, כטומאת זב. אבל העוסקים בהכנת הפרה ובשריפתה, לפי דעת הפרושים, היו דווקא "טבולי יום", כלומר אנשים שטבלו לטומאתם באותו יום, ועדיין לא שקעה השמש, והרי הם אסורים לאכול תרומה או קודשים.

המסכת בנויה לפי סדר כרונולוגי, ועוקבת אחר התהליך מבחירת הפרה עד סיום ההזיה של המים.

פרק א עוסק בגיל הפרה ובגיל הבהמות השונות, על פי שמן: הוא מבחין בין "עגלה", "פרה", "כבש" ו"איל". פרק ב ממשיך ומפרט את דרך הבחירה של הפרה האדומה.

פרק ג מתאר תיאור דמיוני את מהלך טקס השריפה. בפרק זה מובלט ניגוד בין דרך שאיבת המים, שבה מקפידים באופן חסר פרופורציה על טהרת המים, אף מפני "קבר התהום", כלומר מפני קברים שאינם מוכרים לנו - לבין טקס שריפת הפרה, שבו מטמאים בכוונה את הכהן השורף, כדי להפכו ל"טבול יום", כאמור. בפרק זה ניכר סגנון המזכיר את מסכת מידות, תמיד וכו' - המבטא נוסטלגיה לתקופת המקדש. הפרק מבטא גם שאיפה לברוא טהרה במקום של טומאה כוללת, בדרך שלדעת אחדים מהתנאים לא התבצעה מעולם.

פרק ד מסייג את החומרות שבפרק ג, ומכשיר פרה שנעשתה שלא לפי הכללים המתוארים שם. פרק ה מפרט את דרך הבאת המים לצורך הכנת מי החטאת, משאיבתם מהמעיין עד הובלתם לשוקת שבה מקדשים אותם. פרק ו מתאר את דרך קידוש המים ע"י זריית האפר מעליהם. פרק ז מפרט את המלאכות שאינן נצרכות לצורך הכנת מי החטאת, והפוסלות את פעולת הקידוש אם נעשו בין מילוי המים לבין זריית האפר עליהם.

פרק ח מתאר את פעולת הקידוש עצמה, ומוסיף רשימה של פרדוקסים בעניין טומאה וטהרה, בדומה לטקס הקידוש עצמו. כאן חוזר כמה פעמים הביטוי "מטמאיך לא טמאוני ואתה טמאתני". בסוף הפרק מופיעים מקורות מים גדולים כמו הירדן או נהרות דמשק, ונפסלים לאספקת המים לחטאת.

פרק ט עוסק בדיני צלוחית המים המקודשים ובשמירה על טהרתה. פרק י מפרט את דיני טומאת ה"מדף", הקשורים להקפדה היתירה על טהרת מי החטאת.

פרק יא מתאר את ההכנות להזיית המים על הטמאים,: הכנת האיזוב, והגדרת הצריכים להיטהר. פרק יב מתאר את הזיית המים על הטמאים ואת טיהורם, מטבילת האיזוב במי החטאת ועד להתזתם על הטמא לטיהורו.

ראו גם