ביאור:משנה מסכת שקלים
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
מסכת שקלים: מערכות הכספים במקדש[עריכה]
מבוא למסכת שקלים[עריכה]
בפרשת כי תשא (ספר שמות אמצע פרק ל):
- וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
- כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם
- וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה' בִּפְקֹד אֹתָם,
- וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם.
- זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים:
- מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ,
- עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל,
- מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לַה'.
- זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים:
- כֹּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה, יִתֵּן תְּרוּמַת ה'.
- הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט מִמַּחֲצִית הַשָּׁקֶל,
- - לָתֵת אֶת תְּרוּמַת ה' לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם.
- וְלָקַחְתָּ אֶת כֶּסֶף הַכִּפֻּרִים מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,
- וְנָתַתָּ אֹתוֹ עַל עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד,
- וְהָיָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי ה'.
לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם. {פ}
בפרשת פקודי, לאחר תיאור הקמת המשכן, נכתב לסיכום:
- וְכֶסֶף פְּקוּדֵי הָעֵדָה מְאַת כִּכָּר, וְאֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים שֶׁקֶל, בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ...
- וַיְהִי מְאַת כִּכַּר הַכֶּסֶף לָצֶקֶת אֵת אַדְנֵי הַקֹּדֶשׁ וְאֵת...
כלומר לאיסוף הכסף לא היתה רק מטרה של מניין העם אלא גם מטרת שימוש בכספים לבניית המקדש.
בסכוליון למגילת תענית החלק העברי המסביר בפירוט את הנאמר ברשימה הקצרה של מגילת תענית, שנכתבה בארמית נאמר:
- "שהיו צדוקין אומרים: מביאים תמידים משל יחיד…
- אמרו להם חכמים: אין אתם רשאים לעשות כן, לפי שאין קרבן בא אלא משל כל ישראל…
- וכשגברו עליהם ונצחום, התקינו שיהיו שוקלין שקליהן ומניחין אותן בלשכה,
- והיו תמידים קרבים משל צבור." (ראו בתחילת מגילת תענית).
הכוהנים הצדוקים רצו לממן בעצמם את התמידים שבמקדש. חכמים ראו בכך סכנה להגדלת הניכור בין הכהנים והמקדש לבין העם והפריפריה. חכמים אסרו על מימון התמיד מקרבנות נדבה והפכו את הפסוקים של תחילת כי תשא (שמות ל יב-טז) למקור לחובה שנתית: בכל שנה יש לתרום מחצית השקל, ובכספים אלה דווקא ירכשו קרבנות הציבור. עקב כך השתנתה משמעות גביית השקלים: ממפקד למס ציבורי, והתעורר צורך באכיפה ובמימון מערכת הגביה. וראו גם נחמיה י לג, שהנהיגו את המגבית כבר בתחילת ימי בית שני.
מלבד השקלים היו במקדש גם תרומות פרטיות של כספים לבדק הבית ולמכירת נסכים לציבור, ושל בהמות לקרבן נדבה. כמו כן פעלה במקדש גם קרן צדקה ומגבית של כלי קודש.
המסכת עוסקת בכל מערכות הכספים שפעלו במקדש, מתוך דגש על הקשר בין המקדש לציבור הרחב.
- פרקים א-ג מסע השקל: הפרקים עוקבים אחר השקלים, מהשלב שבו הם נגבים בפריפריה עד הגעתם למקדש וטקס ה"תרומה" שנערך שם.
השלב המעניין בתהליך זה הוא בדרך לירושלים, בה עוסק פרק ב, ובה הופכים השקלים מחולין לכסף מקודש.
- פרק ד שימושי המקורות הכספיים: הפרק עוסק בשימושים השונים למקורות הכספיים השונים במקדש.
- פרק ה מנהלי הכספים: הפרק ממשיך את הדיון ומוסיף לו את הצד האנושי-ביורוקרטי, תוך הדגשה של תפקידיהם של מנהלי הכספים בין הכהנים.
- פרק ו מיקום הקופות: מפליג בתיאור ההשתלבות של שופרות התרומה במבנה הפיזי שבמקדש, וקושר בין מסכת שקלים למסכת מידות.
- פרק ז קודש וחול: מציג את ההשתלטות של הקדושה על כל המרחב באיזור המקדש, עד כדי יצירת קשיים לקיום חול שם, ופותר חלק מהבעיות הנוצרות כך ע"י תשלומים מקופת הציבור במקרים מסויימים.
- פרק ח, תקנות לקשר עם המקדש: האחרון במסכת, מציג תקנות נוספות שמטרתן דומה לזו של השקלים, דהיינו חיזוק הקשר בין הציבור הרחב למקדש ולחברת הכהנים שבו.
פירוט מסכת שקלים[עריכה]
פרק א: "באחד באדר" - אכיפת תשלום השקלים
פרק ב: "מצרפין שקלים" - השקלים בין קודש לחולין
פרק ג: "בשלושה פרקים" - תרומת הלשכה במקדש
פרק ד: "התרומה" - מערכות הכספים השונות במקדש
פרק ה: "אלה הם הממונים" - ניהול הכספים במקדש
פרק ו: "שלושה עשר שופרות" - השקלים כחלק ממבנה המקדש
פרק ז: "מעות שנמצאו" - מציאוֹת במקדש ובירושלים – הקדושה המשתלטת וההתמודדות עימה
פרק ח: "כל הרוקין" - תקנות ומנהגים לחיזוק הקשר בין המקדש והציבור