ביאור:תוספתא/מקואות/ז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת מקואות פרק שביעי

איזה לכלוך חוצץ?

(א)

טבעת שנתונה בלבינה של טיט טופח - והטבילה טהורה

אם היה טיט יון סמיך יחסית וחבריו –כאילו לא טבלה

לעניין המריקה ויתדות הדרכים ראו משנה ט, ב.
לעניין הלכלוך על הבגדים ראו שם משנה ו.

לגין שהוא מלא מים שאובין, ונתון על פיו טיט טופח, אם היה המים שוקעין בטיט והטבילן - טהור
ואם היה הטיט יון וחבריו - כאילו לא טבל
ר' יוסי מטמא בשל מריקה, מפני ששפין בו מירקי כלים.
אלו הן יתידות הדרכים? אלו שמהלכין עליהם בימות הגשמים והן מתמעכין.
על הבגדים, מצד אחד אינו חוצץ, משני צדדין חוצץ, דברי ר"מ
ר' יהודה אומר משום ר' ישמעאל: אף מצד אחד
ר' יוסי אומר משום ר' ישמעאל: ברכין אף מצד אחד

(ב)
הזפת שבכוס ושבצלוחית - מתוכן חוצצות, ומאחוריהן אינה חוצצות

ראו משנה ט, ה-ז. הברייתא מעמידה את משנה ה בכלים של בעל הבית.

בד"א? מבית האומן. אבל מבית בעה"ב - בין מתוכן בין מאחוריהן, הרי זה חוצצת.
בתמחוי ובקערה, בין מתוכן בין מאחוריהן, בין מבית האומן בין מבית בעה"ב - הרי אלו חוצצין.
המור והקומוס, בין בכוס בין בצלוחית, בין בקערה ובין בתמחוי
בין מתוכן בין מאחוריהן, בין מבית האומן בין מבית בעה"ב - הרי אלו חוצצין
על הסנדל, מתוכו למעלה – חוצץ, ולמטה - אינו חוצץ
ועל הספסל - מלמעלה ומן הצדדין חוצץ, ומלמטה אינו חוצץ.
לכלוך הצואה שבכסא ושבקתדראות, והמכובשים - בין מתוכן בין מאחוריהן
בין מלמטן ובין מן הצדדין - הרי אלו חוצצין.
על מטת של בעה"ב, ר"ע אומר על הגשיש החיצון חוצץ, על הפנימי אינו חוצץ
על המטפחת של מפסלי אילנות, ר"ע אומר אף על חלוקן, ר"ש אומר אף על שמנים מוכרי שמן כיוצא בהן.
לחלוחית של שמרים שבכוס שבצלוחיות, והמוך שבשיר ושבזוג
והטיט והבצק שע"י הקרדום ושע"י המגריפה - הרי אלו אינן חוצצין. הגלידו - הרי אלו חוצצין.

ידיות ותיקונים

(ג)
כל ידות הכלים שהכניסן כדרכן - הרי אלו אין חוצצין

ראו משנה י, א. אם הכלי יכול לשמש כרגיל, כי הידית שלו מחוברת נכון – גם הזפת והשעווה אינם חוצצים, ואם לא – הידית, הזפת והשעווה חוצצים.
גם במקרה שנשברה הידית, החציצה תלויה בשימוש האפשרי בכלי.

נתן זפת ושעוה, בין במקום הנקב בין במקום הניצוק במקום הכלי מחורר או במקום הוא צריך חיזוק - הרי אלו אינן חוצצין.
הכניסן שלא כדרכן - הרי אלו חוצצין.
נתן הזפת והשעוה, בין במקום הנקב בין במקום הניצוק - הרי אלו חוצצין.
כל ידות הכלים שנשתברו, כגון יד המגל ויד הסכין
אם משמשין מעין מלאכתן ראשונה - אין חוצצין, ואם לאו - חוצצין.

(ד)
מגל שנשברה ידה, מטפח ולפנים - אינה חוצצת, מפני שהוא כבית הסתרים

הגבלה של הכלל מהלכה ג: אם נשברה הידית ונשאר ממנה פחות מטפח – אינה חוצצת אפילו אם אינו יכול להשתמש בכלי.

מטפח ולחוץ, אם משמשת מעין מלאכתה – אינה חוצצת, ואם לאו - חוצצת.
שירפה בגמי או במשיחה - הרי זו חוצצת. סירפה בשרף הדביק את הידית, (הדבק היה חלש) - הרי זו אינה חוצצת.

כלים שיש בהם כיס אויר

(ה)
כלי שצרה מכאן ומכאן, ורחב מן האמצע, כגון רובע וחצי רובע

ראו משנה י, א. הדרישה של ר' עקיבא היא כדי שלא ישאב בצלוחית מים.
ר' יוחנן בן נורי מיקל כאן כי הוא דן את הכלי כבית הסתרים, שנחשב טבול אפילו אם יש בו כיס אויר.

אין להן טהרה עולמית, עד שיטה על צידן.
צלוחית שאוגנה מעוך לתוכה וכתפותיה גבוהים, וכן לגין שאוגנו מעוך לתוכו וכתפותיו גבוהין
אין להן טהרה עולמית עד שיטנו.
צלוחית ששפתה שפעת לאחוריה - מורידה דרך פיה והופכה ומטבילה
ומעלה אותה דרך שוליה, דברי ר"ע
ר' יוחנן בן נורי אומר: מטביל כדרכו ואינו חושש, מפני שהיא כבית הסתרים
צלוחית שאוגנה חוזרת לתוכה
ר' יהודה אומר משום ר' יוחנן בן נורי: מטביל כדרכו ואינו חושש, מפני שהוא כבית הסתרים.