ביאור:משנה זבחים פרק יג
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
- זרעים: ברכות פאה דמאי כלאים שביעית תרומות מעשרות מעשר שני חלה ערלה בכורים
- מועד: שבת ערובין פסחים שקלים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
- נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
- נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות עדיות עבודה זרה אבות הוריות
- קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד מדות קנים
- טהרות: כלים אהלות נגעים פרה טהרות מקואות נידה מכשירין זבים טבול יום ידים עוקצין
מסכת זבחים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד
|
הפסוקים המרכזיים של האיסור הנדון כאן הם בויקרא יז א-ט. לפי הפשט, כאמור במפורש בויקרא יז ז, הפסוקים מכוונים למקריב לע"ז, אבל חז"ל פירשו אותם בעניין המקריב לה' מחוץ למקדש, וראו בפרק יד היתרים מסויימים לכך. |
איסור הקרבה לה' מחוץ למקדש[עריכה]
חטיבה I: שחיטה והקרבת בהמות בחוץ[עריכה]
(א) השוחט והמעלה בחוץ והמקריב קודשים מחוץ למקדש - חייב על השחיטה, וחייב על העליה.
- רבי יוסי הגלילי אומר: שחט בפנים והעלה בחוץ - חייב.
|
השוו את דברי ר' יוסי הגלילי לדיני הפיגול, שאם הקרבן פסול מסיבה כלשהי - אינו פיגול, ראו לעיל ב, ג-ד. וראו גם את דברי רבי בתוספתא יב, א. |
- שחט בחוץ והעלה בחוץ - פטור, שלא העלה [בחוץ] אלא דבר פסול!
- אמרו לו: אף השוחט בפנים ומעלה בחוץ, כיון שהוציאו - פסלו!
|
המשנה מובאת כאן בגלל הדמיון בינה למשנה א בעניין שיטת ר' יוסי. טהור שאכל טמא - השוו שבועות א, ד ואילך. |
(ב) טמא שאכל, בין קודש טמא ובין קודש טהור - חייב.
- רבי יוסי הגלילי אומר: טמא שאכל טהור - חייב.
- וטמא שאכל טמא - פטור, שלא אכל אלא דבר טמא!
- אמרו לו: אף טמא שאכל טהור, כיון שנגע בו - טמאהו!
וטהור שאכל טמא - פטור, שאינו חייב אלא על טומאת הגוף:
|
לעניין שחיטה בשנים השוו שבת י, ה, אבל העלאה בשנים היא דרך ההעלאה הרגילה, כי המשקל גדול, ראו יומא ב, ו-ז. וראו דרשות אסמכתא בספרא אחרי מות פרק ט ב. לעניין העלאות חוזרות, השוו מכות ג, ו-ז |
(ג) חומר בשחיטה מבעליה, ובעליה מבשחיטה:
- חומר בשחיטה, שהשוחט להדיוט קדשים לאדם - חייב, והמעלה להדיוט - פטור.
- חומר בעליה, שנים שאחזו בסכין ושחטו - פטורים, אחזו באבר והעלוהו - חייבין.
העלה, וחזר והעלה, וחזר והעלה - חייב על כל עליה ועליה, דברי רבי שמעון.
- רבי יוסי אומר: אינו חייב אלא אחת.
ואינו חייב עד שיעלה לראש המזבח.
- רבי שמעון אומר: אפלו העלה על הסלע או על האבן - חייב:
|
המעלה חצי שיעור בחוץ פטור, ולדעת ר' אלעזר גם המעלה חצי קרבן. |
חטיבה II: שיעור ההעלאה האסורה[עריכה]
(ד) אחד קדשים כשרין, ואחד קדשים פסולין שהיה פסולן בקדש, והקריבן בחוץ - חייב.
|
קדשים שפסולן בקדש, אם עלו למזבח - לא ירדו, ראו לעיל ט, ב. השוו לדין המעילה, שגם הוא חל על קודשים כשרים ועל אלו שנפסלו בקודש, ראו בתחילת מסכת מעילה. לגבי רשימת "הקומץ והמנחה" וכו' - ראו לעיל ד, ג: זאת רשימת הדברים שאין להם מתירים, ולכן אין בהם פיגול. אבל הקרבתם בחוץ אסורה, כמובן - ואם נהנה מהם חייב מעילה, ראו מעילה ב, ט. גם ר' אלעזר מודה, שאם הקריב אותם בפנים, ורק כזית אחרון הקריב בחוץ - חייב, ראו תוספתא יב, ב. גם חכמים מודים שאם חסר מהקומץ וכו' - אין חייבים על הקרבת כזית ממנו. |
המעלה כזית מן העולה ומן האמורין בחוץ - חייב.
הקומץ, והלבונה, והקטורת,
- ומנחת כהנים, ומנחת כהן המשיח, ומנחת נסכין
- שהקריב מאחד מהן כזית בחוץ - חייב.
- רבי אלעזר פוטר, עד שיקריב את כולו.
וכולם שהקריבן בפנים, ושייר בהן כזית והקריבן בחוץ - חייב.
וכולן שחסרו כל שהן, והקריבן בחוץ - פטור:
|
החיוב הוא על הקרבת האימורים בחוץ. מנחה שלא נקמצה - אין לה אימורים, אבל אם נקמצה וחזר הקומץ לתוכה - דומה לקרבן הכולל את אימוריו. וראו מנחות ג, ג. |
(ה) המקריב קדשים ואמוריהם בחוץ - חייב.
מנחה שלא נקמצה, והקריבה בחוץ - פטור.
- קמצה, וחזר קמצה לתוכה, והקריבה בחוץ - חייב:
|
ר' אלעזר לשיטתו במשנה ד. וראו תוספתא יב, ג, "שכן ראוי לקרב בפנים". |
(ו) הקומץ והלבונה, שהקריב את אחד מהן בחוץ - חייב.
- רבי אלעזר פוטר, עד שיקריב את השני.
- אחד בפנים ואחד בחוץ - חייב.
שני בזיכי לבונה, שהקריב את אחד מהן בחוץ - חייב.
- רבי אלעזר פוטר, עד שיקריב את השני.
- אחד בפנים ואחד בחוץ - חייב.
הזורק מקצת דמים בחוץ - חייב.
- רבי אלעזר אומר: אף המנסך מי חג בחג ניסוך המים בחוץ - חייב.
- רבי נחמיה אומר: שיירי הדם שהקריבן בחוץ ולא שפך על היסוד. - חייב:
חטיבה III: קרבנות העוף בחוץ[עריכה]
|
בענייני העוף נראה שאין חכמים חולקים על ר' יוסי הגלילי (משנה א): אם מלק בחוץ, או אם שחט בפנים - הקרבן פסול, ופטור על העלאתו. המליקה כשרה רק בפנים והשחיטה רק בחוץ, וראו לעיל ז, ה - זה הבסיס של הכלל "דרך הכשרו" וכו'. אבל לדעת ר' שמעון גם המולק בחוץ והעלה בחוץ חייב. |
(ז) המולק את העוף בפנים, והעלה בחוץ - חייב.
- מלק בחוץ והעלה בחוץ - פטור.
השוחט את העוף בפנים, והעלה בחוץ - פטור.
שחט בחוץ והעלה בחוץ - חייב.
נמצא: דרך הכשרו מבפנים - פטורו בחוץ.
- דרך הכשרו בחוץ - פטורו בפנים.
רבי שמעון אומר: כל שחייבין עליו בחוץ - חייבין על כיוצא בו בפנים שהעלהו בחוץ
- חוץ מן השוחט בפנים - ומעלה בחוץ:
חטיבה IV: פטור על העלאה בחוץ[עריכה]
|
אם נתן חלק מהדם בחוץ, אפילו לאחר שנתן בפנים - חייב, כדעת ר' נחמיה במשנה ו. אבל אם חילק לשתי כוסות - אפילו אם יצאה אחת מהן, השניה מכפרת, ראו לעיל ח, יב. אם נתן קודם את הדם בפנים - פטור על הדם שבחוץ, כי הכוס השניה אינה ראויה, כפי שיפורט בתחילת הפרק הבא. לגבי חטאות שאחת מהן מיותרת, ראו מעילה א, ב (דעת ר' עקיבא), וכן תמורה ב, ב. לדין דומה בעולת תודה ראו תוספתא יב, ה. |
(ח) החטאת שקבל דמה בכוס אחד
- נתן בחוץ - וחזר ונתן בפנים, בפנים - וחזר ונתן בחוץ
- חייב, שכולו ראוי לבוא בפנים.
קבל דמה בשני כוסות
- נתן שניהן בפנים - פטור, שניהן בחוץ - חייב
- אחד בפנים ואחד בחוץ - פטור, אחד בחוץ ואחד בפנים - חייב על החיצון, והפנימי מכפר.
למה הדבר דומה? למפריש חטאתו ואבדה, והפריש אחרת תחתיה
- ואחר כך נמצאת הראשונה, והרי שתיהן עומדות
- שחט שתיהן בפנים - פטור. שחט שתיהן בחוץ - חייב.
- אחת בפנים ואחת בחוץ - פטור, אחת בחוץ ואחת בפנים - חייב על החיצונה, והפנימית מכפרת.
- כשם שדמה פוטר את בשרה - כך הוא פוטר את בשר חברתה: