תפארת ישראל על יבמות יב

משנה יבמות, פרק י"ב:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

ואפילו שלשתן הדיוטות: ועכ"פ לכתחלה צריך שידעו להקרות הפסוקים [אמנם בקרובים זל"ז או ליבם או ליבמה, החליצה פסולה]. ומצוה להוסיף עוד ב' אפילו ע"ה, כדי לפרסם החליצה, ואלו הב' כשרים בדיעבד בקרובים [(שו"ע אה"ע, קסט)]:

חלצה במנעל: הוא מעור רך, ופסול לכתחילה שמא תחלוץ אותו קרוע דפסול אפילו בדיעבד דאינו מגין, משא"כ בקשה ליכא למגזר בקרוע, דלא מיתיב אכרעיה [(שו"ע אה"ע קסט, טז)]:

באנפילין: מנעל של בגד:

חליצתה פסולה: מדאינו מגין, וה"ה של עץ או שעם [ב"ש שם סקכ"ב]. וצריך שיהיו אפילו התפירות של עור ותכופות זל"ז ונוהגין שיהיו גם הרצועות מבהמה כשרה [(שו"ע אה"ע קסט, טו)]. וי"א שיהיו הרצועות לבנות [שם סי"ח]:

בסנדל: [פאנטאפפעל]:

שיש לו עקב כשר: והא דלא ערביה להך בבא עם רישא ה"ט דהכא כשר לכתחילה, [וזה ראיה לרש"י ועי' תוי"ט ד"ה בסנדל]:

מן הארכובה ולמעלה חליצתה פסולה: בהיו הרצועות קשורות למעלה מברכיו [הרע"ב]. ולרש"י ר"ל שחלצה המנעל מהברך, וכגון לנחתך הרגל [עי' רא"ש אות ז']:

משנה ב

חלצה בסנדל שאין שלו: ולכתחילה צריך שיהיה שלו, ואפילו שניתן לו רק במתנה להחזיר:

או בסנדל של עץ: מחופה עור, דאל"כ פסול אפילו בדיעבד ונקט עץ לרבותא אע"ג בשמפסיק עץ אין העור שע"ג מגין כלל על הרגל אפ"ה בדיעבד כשר, וכ"ש בשמפסיק אנפילית שהוא בגד שאינו מגין כלל בלי העור:

חלצה בגדול: שגדל ממדת רגלו, אבל יכול להלוך בו:

או בקטן: ממדת רגלו:

ור' אליעזר פוסל: וקיי"ל כוותיה [שם ס"ו]:

ורבי אליעזר מכשיר: וקיי"ל ברגל כת"ק [שם כ"א וכ"ה], וביד בדיעבד כר"א [שם ס"ל]:

משנה ג

חליצתה כשרה: דרק מעשה מעכב. [ואע"ג דבחוסם בקול לכלאים מחשב דבור ג"כ מעשה. התם לא שהדיבור מחשב מעשה, רק מדנעשה מעשה ע"י הקול חייב [עי' תוס' דק"ה]:

חליצתה פסולה: אי"ל דחליצה שתחלוץ אח"כ פסולה, ליתא דהרי קיי"ל דסדרן אין מעכב [כש"ס ק"ה א'] אלא ר"ל דזו לא מקרי חליצה לפטרה מזיקת היבם:

משנה ד

החרש שנחלץ: בכל דוכתא נקט "החולץ", מדצריך שיתכוון גם הוא לחלוץ, והכא נקט "בדיוק" שנחלץ, לרמוז לנו גם טעם פסול החרש, מדלא התכוון להתירה בחליצה [רנ"י]:

והחרשת שחלצה: י"א שאינה כלום, וי"א שחליצה פסולה היא. דאע"ג דקריאה לא מעכב, היינו בראוייה לקריאה [שם סמ"ג]:

והחולצת לקטן: דהיבם צריך שיהיה בן י"ג שנה ויום א', והיבמה בת י"ב שנה ויום א' והביאו ב' שערות, ובדיקת השערות באשה סגי ע"י נשים, כיון שהוחזקה גדולה. וכשהיבם נתמלא זקנו, סגי [שם ס"ו ועי' ח"מ ריש סימן ל"ה ]:

ואם לא חלצה חליצתה פסולה: וכל חליצה פסולה. צריך שתחלוץ אח"כ מכל האחין וי"א שא"צ [סי' ק"ע ס"ה]. מיהו הכא מדנקט תקנתא שתחלוץ כשתגדיל, ש"מ דרק מדרבנן פסול [עי' ריש סוכה] וא"צ שתחזיר על האחין [שם מ"ט]:

משנה ה

ובא מעשה לפני רבי עקיבא והכשיר: דאע"ג דכתב בפירוש ונגשה יבמתו לעיני הזקנים. ס"ל דלא עדיף מרקיקה לעיל [מ"ג] דלר"ע רק לכתחלה ולא קיי"ל כן:

משנה ו

מצות חליצה בא הוא ויבמתו לבית דין: ובדיעבד אפילו הלכו ב"ד אליהן:

והן משיאין לו עצה ההוגגת לו: כשהוא ילד והיא זקינה או איפכא, מיעצין אותן לחליצה:

וגמר את כל הפרשה: ר"ל "ונקרא שמו בישראל" וגו', כמפורש לקמן:

מצוה בדיינין ולא מצוה בתלמידים: שיושבים שם לפני רבן:

רבי יהודה אומר מצוה על כל העומדים שם לומר חלוץ הנעל חלוץ הנעל חלוץ הנעל: דמדמרד במצות יבום, יהיה כאבל ומנודה, להכי נקרא משפחתו בית חלוץ הנעל, לגנאי, והכי קיי"ל:

בועז

הלכתא גבירתא