תנחומא על סדר ויגש אליו יהודה
א. [ עריכה ]
ילמדנו רבנו: איזה הוא ערב שהוא חייב לשלם? כך שנו רבותינו ר' שמעון בן ננס אומר: איזהו ערב שהוא חייב לשלם, האומר: הלוהו ואני נתן לך ונשא ונתן ביד הערב חייב. ומי היה זה הערב? זה יהודה, שאמר: תנה אותו ע"י ואני אשיבנו אליך. "ויאמר לא ירד בני עמכם" וגו' "וקראהו אסון" מכאן את למד, שהיוצא לדרך השטן מקטרגו. אמר ר' יוסי בן חנינא: לפי ששנינו: על שלוש עבירות נשים מתות בשעת לידתם. למה בשעת לידתן? שהשטן מקטרג בשעת הסכנה. ירד בנימין עם אחיו ולקחו שבר, ציוה יוסף ונתנו את הגביע בשקו עד שלא הרחיקו שלח אחריהן, אמר להם: "הרעותם אשר עשיתם". אמר: מי שימצא הגביע בידו יהיה לי עבד, כשנמצא בשקו של בנימין, כל אחד ואחד הפך פניו, ומי עמד כנגדו? הערב, "ויגש אליו יהודה":
ב. [ עריכה ]
"ויגש אליו יהודה" זה שאמר הכתוב: "בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך" (משלי ו, א). בשעה שבקש הקב"ה ליתן את התורה לישראל, אמר להן: תקבלו תורתי. א"ל הן. א"ל: תנו לי ערב, שתקיימו אותה. א"ל: אברהם יצחק ויעקב יהיו ערבים. אמר להן: אבותיכם הן בעצמם צריכים ערבים: אברהם אמר: "במה אדע" (בראשית טו, ח). יצחק אהב את שונאי, דכתיב: "ואת עשו שנאתי" (מלאכי א, ג). יעקב אמר: "נסתרה דרכי" (ישעיה מ, כז). אמרו לו: בנינו יהיו ערבים שלנו, מיד קבלן הקדוש ברוך הוא ונתן את התורה לישראל, שנאמר: "מפי עוללים ויונקים יסדת עוז" (תהלים ח, ג), לפיכך כשישראל מבטלין את התורה הקב"ה פורע מן הערבין, שנאמר: "ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני" (הושע ד, ו). מהו גם אני? אמר הקדוש ברוך הוא: אף אני מצטער עליהם שאני מפסידן, שהן אומרים בכל יום ברוך ה' המבורך לעולם ועד, הוי אם ערבת לרעך. אף יהודה, לפי שהיה ערב של בנימין, לפיכך לא עמד מכל השבטים כנגד יוסף אלא יהודה, שנאמר: "ויגש אליו יהודה":
ג. [ עריכה ]
"ויגש אליו יהודה". זה שאמר הכתוב: "ליש גבור בבהמה ולא ישוב מפני כל" (משלי ל, ל). מעשה בר' חנינא בן דוסא, שראה את הארי ואמר לו: אי מלך חלש לא השבעתיך שלא תראה בארץ ישראל, מיד ברח. רץ אחריו רבי חנינא אמר ליה: נעניתי לך שקראתיך חלש, ומי שבראך קראך גיבור, שנאמר: "ליש גבור בבהמה". אמר ר' יהושע בר נחמיה: מי הוא שרו של שור? ארי, כך יוסף שור, שנאמר: "בכור שורו הדר לו" (דברים לג, יז). ויהודה ארי, שנאמר: (בראשית מט, ט) "גור אריה יהודה". מי עמד כנגד השור? הארי, שנאמר: "ויגש אליו יהודה". אמר רבי יודן: כשהייתה חמתו של יהודה עולה, היו שתי שערות יוצאות מתוך לבו וקורעות את בגדיו, וכשהיה מבקש שתעלה חמתו, היה ממלא אפונדתו אפונין של נחושת ונוטל מהן ומכסכס בשיניו וחמתו עולה. ראה גבורתו של יהודה, עליו נאמר: "חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה" (משלי טז, יד). חמת מלך, זה יהודה. ואיש חכם יכפרנה, זה יוסף, נאמר בו: "אין נבון וחכם כמוך". כיון שראה יוסף שעלתה חמתו של יהודה, אמר: עכשיו תאבד מצרים. אמר ר' שמעון בן לקיש: משל לשני אתליטין תפושים זה בזה, כיון שהרגיש אחד מהן שהוא בא להנצח, אמר: עכשיו ינצחני ואני נתבייש בפני הכל. מה עשה? נשקו על ידיו ושככה חמתו של אתליטיה הגדול. אף יוסף, כיון שהרגיש שעלתה חמתו של יהודה נתיירא שלא יתבייש לפני המצרים, מיד אמר לאחיו: אני יוסף אחיכם, ולא יכלו לענות אותו:
ד. [ עריכה ]
"ויגש אליו יהודה". זה שאמר הכתוב: "וסרה קנאת אפרים" (ישעיה יא, יג). כנגד מי אמר ישעיה מקרא זה? לא אמרו, אלא כנגד יהודה ויוסף. דאמר ר' שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן: בשעה שהיו יהודה ויוסף מתווכחין זה עם זה, אמרו מלאכי השרת זה לזה: בואו נרד למטה ונראה שור וארי מתנגחין זה עם זה. בנוהג שבעולם שור מתיירא מפני ארי ועכשיו שור וארי מתנגחין ועומדין והקנאה ביניהן עד שבא משיח, לפיכך "וסרה קנאת אפרים". "והחכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים אשר היו בעיר" (קהלת ז, יט), זה חכמתו של יוסף. ומה חכמתו של יוסף, שלא רצה להלחם עם אחיו, אלא כיון שראה עשרה גבורין עומדין לפניו, שאחד מהן יכול להחריב עשרה מדינות נזדעזע, וחכמתו הצילתו, שנאמר: "והחכמה תעוז לחכם". מה עשה יוסף? הושיב שומרין על השערים וכו'. לעיל פ' מקץ. מה עשה? ויקח מאתם את שמעון ויאסור אותו מפני שהוא דחפו לבור. ועוד פירש: אותו מלוי שלא יטלו עליו עצה להרגו, מיד אמר שמעון לאחיו: כך עשיתם ליוסף וכך אתם מבקשין לעשות לי?! אמרו לו: ומה נעשה? ימותו אנשי בתינו ברעב. אמר להם: עשו מה שתראו, עכשיו אראה מי יכניס אותי לבית האסורים. באותה שעה שלח יוסף אצל פרעה, ואמר ליה: שלח לי שבעים גיבורים מאצלך, שמצאתי לסטים ואני מבקש ליתן עליהם כבלים, באותה שעה שלח לו, והיו מסתכלין אחי יוסף מה היה מבקש לעשות. אמר יוסף לאותן גיבורים: הכניסו את זה בבית האסורים ותנו כבלים ברגליו. כיון שקרבו אצלו צווח בהן, כיון ששמעו קולו נפלו על פניהם ונשתברו שיניהם, "שאגת אריה וקול שחל ושיני כפירים נתעו" (איוב ד, י), והיה מנשה בן יוסף יושב לפניהם. א"ל אביו: קום אתה, מיד קם מנשה והכהו מכה אחת הכניסו בבית האסורים ונתן עליו כבל. אמר שמעון לאחיו: אתם אומרים מכה של מצרים הוא, זה אינה אלא של בית אבא. כיון שראו אחי יוסף שהכניס מנשה את שמעון לבית האסורים, ושלח ידו בו ונתן אותו בכבל, נפלה אימה עליהם והלכו אצל אביהם, עד שהביאו את בנימין העמידוהו לפני יוסף. אמר להם יוסף: הזה אחיכם הקטן אשר אמרתם אלי? אמרו לו: הן. אמר ליה יוסף לבנימין: יש לך אשה? א"ל: הן. א"ל: יש לך בנים? א"ל: יש לי עשרה. ומה שמם? א"ל: בלע, ובכר, ואשבל וגו'. א"ל יוסף: מי שמע שמות כאלה? א"ל: כלם על אחי בן אמי, שהיה גדול ממני קראתי להם אלו השמות: בלע שנבלע בין האומות, ובכר שהיה בכור, ואשבל שנשבה, גרה שנעשה גר, ונעמן שהיה נעים, אחי על שם שהיה אחי בן אמי, וראש שהיה ראש וגדול עלי, מופים שהיה יפה ומיפה, וחפים שלא ראה בחופתי ואני לא ראיתי בחופתו, וארד שירד בגולה ושהיו פניו דומה לורד, ומיום שגלה יוסף אחי ירד אבי מעל המטה וישב על גבי קרקע שוכב. ולא עוד, אלא בשעה שאני רואה את אחי, כל אחד ואחד יושב לו אצל אחיו ואני יושב לבדי זולגין עיני דמעות. באותה שעה נתגלגלו רחמי יוסף עליו, שנאמר: וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו. אמר ר' נחמן בר יצחק: באותה שעה זמנם לסעודה, היה מבקש להסב לבנימין אצלו ולא היה יודע כיצד לעשות, נטל את הגביע והקיש בו. אמר להם: הייתי סבור שיהודה הוא הבכור, שהוא מדבר תחילה, אני רואה שראובן הוא הבכור ויהודה הוא פטיט, הסב ראובן בראש המסובין. שוב נטל את הגביע והקיש בו, אמר: שמעון עלה והסב אצלו שאתה שני לו, וכן ללוי, וכן ליהודה, וכן כולם דרך לידתם. שוב נטל את הגביע והקיש בו, אמר להם: אני רואה בגביע שכולכם אתם בני אב אחד, אבל אביכם נשים הרבה היה לו, התחיל קורא לדן ולנפתלי, ואמר להן: עלו הסיבו עד שהסבו כולם כסדרן דרך לידתן, נשתייר בנימין. אמר: רואה אני לזה שהיה לו אח ופירש ממנו ואין לו אם, ואף אני היה לי אח ופירש ממני ואין לי אם, יבא וישב אצלי ישב אצלו, הה"ד: וישבו לפניו הבכור כבכורתו והצעיר כצעירתו. וישא משאת הביא מנות בסעודה נתן לכל אחד ואחד מהן מנה שלו, נתן לבנימן מנה שלו, נטל יוסף מנה שלו ונתנה לבנימן, נטלה אסנת מנה שלה נתנה לבנימן, נטלו אפרים ומנשה מנותיהם ונתנום לבנימין, נמצאו ביד בנימין חמש מנות, לכך כתיב: ותרב משאת בנימין:
ה. [ עריכה ]
דבר אחר: ויגש אליו יהודה שניגש בתוכחות. "בי אדוני" אל תעבור עלינו מדת הדין. "ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני" ראוי היה לומר לפני אדוני, אלא מלמד, שהיה מדבר אחת קשה ואחת רכה. "כי כמוך כפרעה" כשם שפרעה רבך אוהב נשים ומחמדן, כך אתה ראית לבנימן שהוא יפה תואר ואתה מחמדו להיות לך לעבד. דבר אחר: "כי כמוך כפרעה" כשם שאתה ופרעה גדולים במקומכם, כך אנו גדולים מקומנו. "אדוני שאל את עבדיו" א"ל: מתחילה בעלילה באת עלינו, מכמה מדינות ירדו למצרים לשבור אוכל ולא שאלת אחד מהן, שמא בתך באנו ליקח, או אחותינו אתה סבור לישא, אעפ"כ לא כסינו ממך דבר. א"ל יוסף: יהודה, למה אתה דברן מכל אחיך, ואני רואה בגביע שיש באחיך גדולים ממך ואתה פטיט. א"ל: כל זאת שאתה רואה בשביל הערבות, שערבתי אותו. א"ל: מפני מה לא ערבת את אחיך כשמכרתם אותו לישמעאלים בעשרים כסף, וצערת את אביך הזקן, ואמרת לו: "טרף טורף יוסף" והוא לא חטא לך, אבל זה שחטא וגנב הגביע, אמור לאביך הלך החבל אחר הדלי. כיון ששמע יהודה כך, צעק ובכה בקול גדול ובמר נפש, אמר: "כי איך אעלה אל אבי והנער איננו אתי" וגו'. א"ל יוסף: בא ונתווכח שנינו, אמור מילך וסדור דינך. מיד אמר יהודה לנפתלי: לך וראה כמה שווקים יש במצרים? קפץ וחזר, אמר ליה: שנים עשר. אמר יהודה לאחיו: אני אחריב מהן שלשה וטלו כל אחד אחד ולא נשאיר בהם איש. אמרו לו אחיו: יהודה, מצרים אינה כשכם, אם אתה מחריב מצרים תחריב את העולם כולו, באותה שעה ולא יכול יוסף להתאפק.