לדלג לתוכן

תוספות יום טוב על תרומות יא

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

רבי יהודה מתיר מפני שהוא משביחו. ולא קשיא אדסוף פרק ב דאין תורמין מן המבושל על שאינו מבושל משום דהוה מן הרע על היפה. דמשני בירושלמי תמן תנינן בבעלים והכא בכהן. דלכהן התירו לבשל שמשביחו דמתקיים לו. אבל בעלים צריכין לתרום מן היפה ושאינו מבושל יפה לשתייה ולא חיישינן במתקיים:

דבש וכו'. אם עבר ועשה דבש מתמרים וכו'. עיין לקמן:

[*ושאר כל מי פירות. כתב הר"ב חוץ מיין ושמן. כדפירש בריש מתני' דלקמן. עיין שם]:

כמוני פטמין. מוסב על חכמים לפיכך אמר מוני לשון רבים. והכי אסברה לה הר"ש בלשון רבים. והר"ב נמשך בפירושו אחר לשון הרמב"ם דאסברה לה בלשון יחיד. [*ושם פטם ארמית כתרגום ירושלמי אשר ירקח די יפטם]:

שבעה משקין. עיין בפירוש הר"ב משנה ד בפרק בתרא דמכשירין:

[*ושאר כל המשקין טהורים. עיין בפירוש הר"ב במ"ז פ' אחרון דמקואות]:

אין עושים תמרים דבש וכו'. משום דחשיבי איצטריך למתנינהו. הר"ש:

אין סופגים וכו'. הך וההיא דבכורים מוקי לה בפרק העור והרוטב דף קך כר"י. [*ובפירוש שהזכרתי כתוב כן על אבל שאר פירות וכו'] ומלת סופגים מפורש במ"ה פ"ו דזבחים:

ואין מביאין בכורים. עיין בסוף מסכת חלה:

ואינו מטמא משום משקה. משקים היוצאים מן הפירות. רמב"ם:

עוקצי תאנים וכו'. בירושלמי רבי זעירא בשם ר"א אומר מתניתא במובלעים באוכל. כן כתב הר"ש. והרמב"ם בפרק י"א כתב אע"פ שאין בהן אוכל:

[*והכליסין. כתב הר"ב פירש הרמב"ם כו' ולא פירש כן הר"ב בסוף פרק קמא דעוקצין וע"ש]:

[*וכן עצמות הקדשים. כתב הר"ב כגון ראשי כנפים והסחוסים דתנן במ"י פ"ז דפסחים ושם פירש הר"ב]:

מורסן. פירש הר"ב סובין הגסים. וכן פירש במ"ו פ"ב דחלה. ובסוף פ"ז דשבת מפרש ג"כ כפירש"י:

[*אלא מכבד כדרכו וכו'. דכיון שמכבד כדרכו לא מטרחינן ליה טפי הואיל ואינו מתכוין לבטל פי' שהזכרתי. וכן פי' הר"ב במ"ח. ועי' עוד מ"ש שם בשם הפירוש הנזכר]:

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

[*נותן לתוכה חולין. אף כי עדיין יש טפות של תרומה אין לחוש הואיל ואין מתכוין לבטל. מהני שני בבי משמע דדבר שאינו נחשב בעיני המבטל ושאין כוונתו לבטל. לכתחלה [מותר ואף] (אף) בתוספתא התיר עד כאן לשון הפירוש שהזכרתי]:

הרכינה. פירש הר"ב הטה. תרגום הטי נא כדך (בראשית כד) ארכיני כען. ומיירי שעדיין לא נתן בתוכה חולין אלא דהוה אמינא שהן חולין מפני שהסיח דעתו מהן. הרמב"ם. [*ועיין מ"ש במשנה ח פרק ה דב"ב]:

*) ?הרכינה. כתב הרמב"ם ואם הניח הכד ולא נתן בו חולין אחר שעירה אותו והטהו על צדו ונתמצה ונתכסה בו שום שארית הרי זו תרומה. ולא נאמר כיון שעירה ממנו כל מה שיש בו טפה אחר טפה שלש טפין. כל מה שנמצא בו אח"כ חולין. לפי שהסיח דעתו ממנו עכ"ל. ומזה תבין פי' הר"ב על נכון כי דבריו לקוחים מדברי הרמב"ם:

וכמה תהא בתרומת מעשר. כתב הרמב"ם וזכר בכאן זה הדין לפי שקדם לו הדבר בשיעורין הקטנים מן התרומה שאינן ראוין לחוש בהן מפני מיעוטן כמו הגרגרים שנשארו באוצר ובלחלוחית שנשארה בכד וג"כ זכר שיעור תרומת מעשר [של דמאי] שאין אדם חייב לטרוח ולהוליכה לכהן מפני מיעוטה:

ויוליכנה לכהן. כלומר שאינו רשאי להניחה במקום הפקר אבל לא שמחוייב הוא להביאה אל הכהן. דהא פסק הרמב"ם מההיא דסוף פרק הזרוע דחולין [ד' קלד:] דאין ישראל חייבים להטפל ולהביאה מן הגורן לעיר וכו'. בפרק י"ב סימן י"ז ומשנתנו פסק בפרק ג' סימן ט"ז:

[*אחד משמנה לשמינית. והוא הקרטוב. ודרכן להפליג במדה זו מפני קטנותה. שכן אמרו אפילו חסר קרטוב. בפרק ג דמקואות ופרק יב דמנחות:

ישראל ששם פרה. דשמין פרה וחמור וכל דבר שעושה ואוכל. כדתנן במשנה ה פרק ה דבבא מציעא:

ששם. בשי"ן ימנית. ועיין מה שכתבתי במ"ה פרק יא דכתובות:

מדליקין שמן שרפה. עיין בפירוש הר"ב דסוף תמורה ומה שכתבתי שם:

ועל גבי החולין ברשות כהן. מפרש בירושל' דלא קאי ברשות כהן אלא אחולין הא קמייתא אפי' שלא ברשות כהן. הר"ש. וכ"פ הרמב"ם בפ' י"א:

[*ר"ש מתיר. כתב הר"ב והלכה כר"ש. וכן כתב הרמב"ם בפירושו. וכן בחיבורו פי"א מה' תרומות וכתב שם הכ"מ בירוש' איכא כמה אמוראי דפסקו כר"ש דמתיר כאן וכאן. ואף דאיכא מאן דפסק כרבי יוסי. הוא יחידאה. ועוד דבדרבנן נקטינן לקולא עכ"ל. ובפי' שהזכרתי כתב וז"ל. ונראה לי דהלכה כר"ש אף כי ר' יוסי פליג עליה דהא ר' יוסי יחיד לגביה בבית המשתה. דרבי יהודה סבר כותיה. אבל ר"מ במקום ר' יהודה ליתא. עכ"ל. דר"מ ור' יהודה הלכה כר"י בפ' מי שהוציאוהו במס' עירובין דף מז]:

סליק מסכת תרומות