תוספות יום טוב על תרומות ט
<< · תוספות יום טוב · על תרומות · ט · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
הזורע תרומה. ע' בפי' הר"ב במשנה דס"פ:
יופך. מפורש במ"ג פ"ב דכלאים:
אמר ליה ר' עקיבא א"כ וכו'. כתב הר"ב והלכה כר"ע. ולכאורה משמע דר"ע דעת שלישית דאף טמאים אסורים. אבל הרמב"ם כתב בפירושו ג"כ הלכה כר"ע ובחבורו העתיק רישא דמתניתין יתכן לומר דס"ל דר"ע היינו ת"ק:
וחייבת במעשרות. פי' הר"ב והוא הדין בתרומה. כלומר תרומה גדולה ותרומת מעשר וכ"כ הר"ש. וכתב עוד ולא חש להזכיר אלא דברים הנתנים אף לזרים. כדי למוכרה לכהן בדמי תרומה ומיהו מעשר שני אינו נמכר *) [וקתני] לה עכ"ל. דהא תנן מעשרות תרתי משמע [*ובפי' שהזכרתי כתוב ואף ע"ג דמ"ש אינו נמכר הא לא קתני ליה בהדיא ע"כ. ואפילו למאן דאמר דמעשר שני ממון בעלים איכא למימר] טעמא דאינו נמכר משום דסתם זורע תרומה כהן הוא. ומעשר שני לבעלים. וכן הרמב"ם הזכיר בפירושו ובחבורו שהלוים מוכרים מעשר שלהן לכהנים. ולא הזכיר מכירה במעשר שני. [*ובריש מסכת מעשר שני כתבתי דהלכה כמאן דאמר ממון גבוה. ומיהו במשנה ט פרק ד בכורות כתבתי דמלישנא דמעשרות ליכא למידק דאף מעשר שני במשמע]:
[*ועניי ישראל מוכרים וכו'. וכך הלוים מוכרים לכהנים מעשר שלהן. הרמב"ם]:
גדולי תרומה תרומה. עי' במשנה ב פרק ב דבכורים [*וגם עיין במ"ב פרק ב דבכורים] [אלו ז' תיבות שייכים בד"ה אבל והמעתיק ראם כתובים על הגליון והעתיק שלא במקומם ולא דק וכן תראה ריש פ"י בדברי הר"ב טעות כזה]. ומ"ש שם:
אבל הטבל. עיין במשנה ו':
והמעשר ראשון. שלא נטלה תרומתו. הר"ש:
והמדומע. עיין סוף פ"ז:
והבכורים גדוליהן חולין. עי' במ"ב פ"ב דבכורים ומתני' דהכא בזורע חוץ לירושלים. וכן לענין מעשר שני והכי מוקים לה בירושלמי:
[*לגנה. פי' הר"ב ערוגה. וכ"כ בפי' שהזכרתי ומסיים לשון כסלי לגיא בברכות ע"כ. והוא שם פ"ק ריש דף ו והגירסא שם לאוגיא ופירשו התוספות כי כסלא לאוגיא כעין תלמים המקיפים את הערוגה כדאמרינן בריש נדרים הדין אוגיא להוי פאה עכ"ל. ותמיהה לי שאין הלמדי"ם שוים שבמשנתנו נראה שהיא שרשית ובברכות היא משמשת]:
כולן אסורים. פירש הר"ב לפי שאין הקרקע עולה בק"א. תוספתא. ויהיב הרמב"ם טעמא לפי שהתרומה מופרשת היא ולא נתערבה בחולין ע"כ. ולא דמי למשנה י דפ"ד דהתם בתלוש ראויין הן להתערב [*ועיין לעיל פ"ד מ"ח]:
[*הטבל גדוליו מותרין. לשון הר"ב באכילת עראי. כשאכל טבל שלא נגמרה מלאכתו. ור"ל דדוקא כשאכל אותן גדולין קודם שנגמרה מלאכתן. ופירוש נגמרה מלאכתן היינו למעשרות. וכמו ששנינו זמן של כל פירי ופירי בפ"ק דמעשרות ממשנה ה ולהלן. וז"ל הר"ן בסוף פ"ז דנדרים *)שכל גדוליו מותרין בדבר שזרעו כלה. טבל שהוקבע למעשר כגון שנתמרח בכרי אסור לאכול ממנו עראי. אם זרעו גדוליו מותרין לאכול ממנו עראי. כ"ז שלא הוקבעו למעשר. אבל דבר שאין זרעו כלה. גדולי גדולין אסורין לאכול מהן עראי אפילו קודם אותו מירוח. מפני אותו טבל שנתמרח כבר. המעורב בהן. ע"כ]:
גדולי גדולין אסורין. דטבל דבר שיש לו מתירין ואפי' באלף לא בטל. פרק ז דנדרים דנ"ח. ועיין מ"ש לעיל. פ"ד משנה ז:
השום כשעורים. לפירוש הראשון שמפרש הר"ב והוא מהרמב"ם ניחא הגירסא. אבל לפירוש השני והוא מהר"ש נראה שהגירס' כשעור' [*וכן נראה שהיא גירסת הר"ב וכך היא הגירסא במשנה של פירוש שהזכרתי]:
אע"פ שפירותיו טבל אוכל וכו'. ל' הר"ש וכמ"ד במנחות בפ' רבי ישמעאל [ד' סז.] מרוח העובד כוכבים פוטר. וכוותי' פסק הרמב"ם בפ"ק מה"ת.[*ולא מחייב אלא משום בעלי כיסין. באכילת עראי לא גזור. ואפי' גזור. כיון דשתלה פקע לה טבלה מינה כדאמרי' במנחות פ' ר' ישמעאל [דף ע.] גבי שבולת שמרחה ושתלה. ואפילו למ"ד כיון שמרחה טבלה לה וכי קרא עליה שם קדשה לה הני מילי במרוח ישראל דחייב מדאורייתא ל' הר"ש. וכותיה פסק הרמב"ם בפ"ק מהלכות תרומה]:
טהרו מלטמא. כתב הר"ב וא"ת כיון דעיקר גזירה כו'. וי"ל דתרומה נמכרת בזול כו'. וכ"כ הר"ש והם דברי התוס' דפ' כל שעה דף לד ע"א. ומיהו איכא למימר שלא הוצרכו לתרץ כך אלא לרבה דמפרש ואסורים לאכול לזרים אבל למסקנא דמעלה בעלמא הוא ואף לכהנים אסורים לאכול וכן מפ' הר"ש והר"ב למתניתין אין כאן קושיא כלל. דכיון שאסור לאכול עד שיגום. ודאי דלא משהי ליה:
משנה תרומות, פרק ט':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב