משנה תרומות ט ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת תרומות · פרק ט · משנה ב | >>
וחייבת בלקט ובשכחה ובפאה.
ועניי ישראל ועניי כהנים מלקטים.
ועניי ישראל מוכרין את שלהם לכהנים בדמי תרומה, והדמים שלהם.
רבי טרפון אומר, לא ילקטו אלא עניי כהנים, שמא ישכחו ויתנו לתוך פיהם.
אמר לו רבי עקיבא, אם כן, לא ילקטו אלא טהורים.
משנה מנוקדת
וְחַיֶּבֶת בְּלֶקֶט וּבְשִׁכְחָה וּבְפֵאָה.
- וַעֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל וַעֲנִיֵּי כֹּהֲנִים מְלַקְּטִים,
- וַעֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל מוֹכְרִין אֶת שֶׁלָּהֶם לַכֹּהֲנִים בִּדְמֵי תְּרוּמָה, וְהַדָּמִים שֶׁלָּהֶם.
- רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר:
- לֹא יְלַקְּטוּ אֶלָּא עֲנִיֵּי כֹּהֲנִים,
- שֶׁמָּא יִשְׁכְּחוּ וְיִתְּנוּ לְתוֹךְ פִּיהֶם.
- אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא:
- אִם כֵּן, לֹא יְלַקְּטוּ אֶלָּא טְהוֹרִים:
- לֹא יְלַקְּטוּ אֶלָּא עֲנִיֵּי כֹּהֲנִים,
נוסח הרמב"ם
וחייבת - בלקט, ובשכחה, ובפאה.
- ועניי ישראל, ועניי כהנים - מלקטין.
- עניי ישראל,
- מוכרין את שלהן לכהנים - בדמי תרומה,
- והדמים - שלהן.
- אמר רבי טרפון:
- אם כן,
- לא ילקטו - אלא עניי הכהנים,
- שמא ישכחו - וייתנו לתוך פיהם.
- אמר לו רבי עקיבה:
- אם כן,
- לא ילקטו - אלא טהורים.
פירוש הרמב"ם
מבואר הוא, כי כמו שהיא אסורה התרומה לישראל, כך היא אסורה לכהן טמא, לפי שהיא קודש ואסור לטמא לאכול קודש.
והלכה כרבי עקיבא:
פירוש רבינו שמשון
בדמי תרומה. דגידולי תרומה תרומה ואסור לזרים (אפילו התורם חולין ושרי):
א"כ. דחיישינן בזרים דלמא אתי למיכל בכהנים טמאים נמי ניחוש דילמא אתי למיכל:
ירושלמי (שם) תני אשת עם הארץ טוחנת עם אשת חבר בזמן שהיא טמאה אבל בזמן שהיא טהורה לא תטחן שהיא מחזקת טהורה ממנה וכדברי ר"ט אפילו בזמן שהיא טמאה לא תטחן שמא תשכח ותתן לתוך פיה פירוש בתבואה של חבר איירי דבזמן שאשת עם הארץ מחזקת עצמה בטהורה לא תטחון שלא תטמא תבואה של חבר אבל בזמן שמחזקת עצמה בטמאה לא חיישינן ור"ט חייש שמא תשכח כמו במתני' ומדקתני בהך ברייתא שהיא מחזקת טהורה משמע דאיירי בתבואה של חבר כדפרשינן ולא כפירוש הקונטרס דפ"ק דחולין (דף ו:) דמוקי לה בתבואה של עם הארץ:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
בדמי תרומה - דגידולי תרומה אסורים לזדים:
לא ילקטו אלא עניי כהנים - דחיישינן אדמלקטי ליה שדו לפומייהו:
אם כן לא ילקטו אלא טהורים - דהא כהן טמא אסור בתרומה. והלכה כר"ע א:
פירוש תוספות יום טוב
אמר ליה ר' עקיבא א"כ וכו'. כתב הר"ב והלכה כר"ע. ולכאורה משמע דר"ע דעת שלישית דאף טמאים אסורים. אבל הרמב"ם כתב בפירושו ג"כ הלכה כר"ע ובחבורו העתיק רישא דמתניתין יתכן לומר דס"ל דר"ע היינו ת"ק:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(א) (על הברטנורא) ולכאורה משמע דר"ע דעה שלישית דאף טמאים אסורים. אבל משיטת הר"מ שמע דר"ע היינו ת"ק:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
ועניי כהנים: ואפי' טמאים:
בדמי תרומה: והדמים שלהם שמוכרין אותה בזול דגדולי תרומה הן ותקינו דאסורין לזרים ולא חיישי רבנן לומר דילמא ישכחו ויתנו לתוך פיהם דמשלך נתנו לך דכי נמי ישכחו חולין הוא דקא אכלי:
שמא ישכחו ויתנו לתוך פיהם: כלומר משום טעם דיאמרו דישכחו והן יתנו לתוך פיהם מזיד והוו מילי דרבנן חוכא ואטלולא:
ה"ג א"ל ר' עקיבא א"כ לא ילקטו אלא טהורים: ול"ג א"ר עקיבא לא ילקטו אלא טהורים דמשמע דמודה לר"ט ומחמיר מיניה אלא גרסי' כגירסא קמייתא וכן מוכח בירוש' דלחלוק בא הר"ש שירילי"ו ז"ל. ונראה דר"ל דלחלוק בא וס"ל כת"ק מאחר שאני רואה שבפי' המשנה פסק הרמב"ם ז"ל כר' עקיבא ושם בחיבורו ספי"א לא הביא דברי ר"ע אלא דברי ת"ק משמע דר"ע אתא לסייעי לת"ק:
תפארת ישראל
יכין
אמר לו ר' עקיבא אם כן לא ילקטו אלא טהורים: דלמא אכלי לה בטה"ג ולר"ט כהן זהיר בטומאה. מיהו לנגיעה כ"ע לא חיישינן דהרי לא הוכשרו דהרי הטל הוא א' מז' משקין המכשירין. והרי לא מעצר כרפ"ק דתענית ואי ס"ד דיש הכשר במחובר למה כתב רחמנא וכי יותן מים על זרע והרי הכל מוכשר. ורק שיחמץ דבר משכח"ל במחובר [כפסחים ל"ג א'] ואפ"ה יאכלו ישראל מצה בפסח דכל אגב מדלייהו לא מחמצו והטל נוזל ויורד [כפסחים ד"מ ע"א]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת