שבת כט א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
נכרי שחקק קב בבקעת ישראל מסיקה ביו"ט ואמאי נולד הוא לדבריהם דר"א ור"ע קאמר ליה וליה לא סבירא ליה רבא אמר היינו טעמא דרבי אליעזר לפי שאין מדליקין בפתילה שאינה מחורכת ולא בסמרטוטין שאינן מחורכין אלא הא דתני רב יוסף ג' על ג' מצומצמות למאי הלכתא לענין טומאה . דתנן ג' על ג' שאמרו חוץ מן המלל דברי ר"ש וחכ"א אג' על ג' מכוונות:
אמר רב יהודה אמר ברב מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים דברי רבי יהודה ור"ש מתיר מסיקין בתמרין גאכלן אין מסיקין בגרעיניהן דברי רבי יהודה ור"ש מתיר מסיקין באגוזים אכלן אין מסיקין בקליפותיהן דברי רבי יהודה ורבי שמעון מתיר וצריכא דאי אשמעינן קמייתא בההיא קאמר רבי יהודה משום דמעיקרא כלי והשתא שבר כלי והוה ליה נולד ואסור אבל תמרים דמעיקרא גרעינין והשתא גרעינין אימא שפיר דמי ואי אשמעינן גרעינין הוה אמינא דמעיקרא מכסיין והשתא מיגליין אבל קליפי אגוזין דמעיקרא מיגלו והשתא מיגלו אימא שפיר דמי צריכא והא דרב לאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר דרב אכל תמרי ושדא קשייתא לבוכיא אמר ליה רבי חייא בר פחתי כנגדו ביו"ט אסור קיבלה מיניה או לא קיבלה מיניה ת"ש דכי אתא רב לבבל אכל תמרי ושדא קשייתא לחיותא מאי לאו בפרסייאתא ולא קיבלה לא בארמיאתא הואיל וחזי אגב אימייהו א"ל ר' שמואל בר בר חנה לרב יוסף לרבי יהודה דאמר מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים דכיון דאדליק בהו פורתא הוה ליה שברי כלים וכי קא מהפך באיסורא קא מהפך דעבד כדרב מתנה דאמר רב מתנה אמר רב העצים שנשרו מן הדקל לתנור ביו"ט מרבה עצים מוכנין ומסיקן רב המנונא אמר הכא בפחות משלשה על שלשה עסקינן ומקולי מטלניות שנו כאן ואזדא ר' אליעזר לטעמיה ור"ע לטעמיה דתנן פחות משלשה על שלשה שהתקינו לפקק בו את המרחץ ולנער בו את הקדירה ולקנח בו את הרחיים בין מן המוכן ובין שאין מן המוכן טמא דברי רבי אליעזר ורבי יהושע אומר בין מן המוכן ובין שלא מן המוכן טהור ר"ע אומר מן המוכן טמא ושלא מן המוכן טהור ואמר עולא ואיתימא רבה בר בר חנה א"ר יוחנן הכל מודים זרקו באשפה דברי הכל טהור
רש"י
[עריכה]
שחקק קב - בי"ט דהוה ליה נולד:
לדבריהם דר' אליעזר ור' עקיבא קאמר - האי דאוקים להו רב אדא אליבא דר' יהודה דחזא פלוגתייהו דלא מיתוקמא אלא אליבא דר' יהודה ומיהו איהו לא סבירא ליה אלא כר' שמעון:
טעמא דרבי אליעזר - בהדלקה משום דאין מדליקין בו שאין דולקין יפה ובכל שבתות השנה אסור ולאו משום נולד:
חוץ מן המלל - דרך תופרי בגדים למלול מן הבגדים לכופלן מעט סביב התפירה ואח"כ תופר וג' על ג' סופו לתפור לטלאי בבגד עני לכן אחשבוה להיות כלי הלכך צריך להיות בו יותר משיעור המלל כדי שיהא הטלאי שלש על שלש:
מכוונות - מצומצמות ובהכי אחשבוה ואע"ג דכשיתפור לא הוה שלש והיינו הך דרב יוסף ולאו משום דאי הוה טפי לא מיטמא (דכל שכן) אלא לאפוקי מדתנא קמא:
מסיקין בתמרים - דאגב דמטלטל להו לאכילה חזו נמי להסקה:
אכלן - ביו"ט אין מסיקין בגרעינין ביו"ט דהוה להו נולד:
והשתא מגליין - הלכך נולד הוה:
והא דרב - דאמר לר' יהודה אין מסיקין בגרעינין לאו בפירוש איתמר:
אכל תמרי - בחול:
לבוכיא - כירה של רעפים שקורין טיול"ש (טיולי"ש: רעפים) והיא חלולה וספרים שכתוב בהן לבי תפי היינו נמי כירה והוא תרגום של בית שפיתת שתי קדרות:
קשייתא - גרעינין:
בר פחתי - בן גדולים:
אכל תמרי - ביום טוב:
פרסייתא - תמרים טובים ומתבשלים יפה וכל אוכל שלהם נפרש מעל גרעיניהן ואין הגרעינין ראוין לטלטל ואפ"ה לטלטלן למישדינהו לחיותא אלמא לא קיבלה מיניה:
בארמיתא - דאין מתבשלות יפה ואין האוכל נפרש מהן ומשתייר בגרעיניהן וחזו לאדם:
אגב אימייהו - שיש עוד מאמן עליהן:
מרבה - עליהן ומבטלן ברוב:
רב המנונא אמר - מתניתין בפחות משלשה טפחים על שלשה טפחים פליגי לענין טומאה:
ומקולי מטלניות - מטלניות הקלות בעיניו דומיא דמתוקנות לפקוק מרחץ דמידי דלא חשיב הוא וקיפול דנקט במתניתין משום הבהוב דנקט דוקא ולפלוגתא דהדלקה תנא קיפול:
פחות משלשה כו' - דאילו שלשה על שלשה חשיבי ולא בטלי ואע"ג דקילי כגון סמרטוטין:
שהתקינו לכך - שהקצו לכך:
לפקוק המרחץ - נקבים שהמים באים דרך שם למרחץ:
ולנער בו את הקדרה - לאחוז בהן שולי הקדרה ולנערה לתוך התמחוי:
בין מן המוכן - לקמיה מפרש:
תוספות
[עריכה]
רבא אמר היינו טעמא דר' אליעזר. משמע דרבא לענין טומאה אית ליה שינויא דרב אדא בר אהבה ולקמן משמע דאית ליה שינויא דרב המנונא דאמר מקולי מטלניות שנו כאן דקאמר והדר ביה ר' עקיבא לגבי ר' יהושע על כן נראה דהכא גרס רבה ולקמן רבא ונ"ל דבחנם נהגו אנשים להדליק הפתילה ולכבותה כדי שתהא מהובהבת דהא אין הלכה כרבי אליעזר דשמותי הוא ועוד אמרינן לקמן הכא בפתילה שצריך להבהבה עסקינן משמע דיכול להדליק אע"פ שאינה מהובהבת:
ולא בסמרטוטין שאינן מחורכין. קשה כיון דתנא דאפילו בפתילה שאינה מחורכת אין מדליקין כ"ש בסמרטוטין שאינם מחורכין ומיהו בתוספתא גרס ולא בסמרטוטין אפי' מחורכין:
אכלן אין מסיקין בגרעיניהן. תימה לר"י דבפרק נוטל (לקמן דף קמב:) אמר למימרא דרבא כרבי יהודה סבירא ליה פירוש דאסר נבלה שנתנבלה בשבת והא"ל לשמעי' טווי לי בר אווזא ושדי מיעיה לשונרא ומשני התם כיון דמסרח דעתיה עילויה מאתמול אלמא כיון דדעתו מאתמול לתת לשונרא כשיסריח למחר שרי אע"ג דכל זמן שלא הסריח חזי לאדם משום דחשיב כאילו הכינו מבעוד יום לשונרא ה"נ מאתמול דעתיה עילויה להסיר הגרעינין כשיאכל התמרים למחר ואמאי חשיב ליה טפי נולד ממיעיה דבר אווזא וי"ל דהתם בר אווזא נשחט מעי"ט ואין המעיים צריכים לאווז וכיון דמבעוד יום דעתיה למיתביה לשונרא אם יסריחו חשיבה הכנה מעלייתא אבל הכא הגרעינין צריכין לאוכל וחשיבי כאוכל עצמו עד שיאכל התמרים לכך חשיב להו נולד ולא מהני מה שדעתו עליהם מאתמול:
והא דרב לאו בפירוש איתמר כו'. הא פשיטא דרב אסר נולד כרבי יהודה מכרכי דזוזי (לעיל דף יט:) אלא מייתי ראיה דאף בגרעינין דאיכא למימר מעיקרא גרעינין והשתא גרעינין אסר רבי יהודה וא"ת ובאגוזים דמעיקרא מגלו והשתא מגלו מנלן דאסר וי"ל דאע"ג דמטעם זה עושה צריכותא מ"מ מטעם זה לפי האמת אין נראה לו לחלק ביניהם:
בין מן המוכן כו'. פירש בקונטרס מוכן דרבי אליעזר קופסא שאינו מוכן תלאו במגוד והניחו אחורי הדלת ומוכן דר' יהושע תלאו במגוד והניחו אחורי הדלת ושאינו מוכן זרקו לאשפה ורבי עקיבא מוכן תלאו במגוד ושאינו מוכן הניחו אחורי הדלת וקשה לר"י דהשתא מוכן ושאינו מוכן דהאי תנא לא הוי כאידך ועוד מה להם להזכיר בדבריהם קופסא ואשפה דלא פליגי בה ועוד דבפרק כירה (לקמן דף לט: ושם) קרי לרבי עקיבא מכריע ואמאי והלא לא גילו בדבריהם רבי אליעזר ורבי יהושע שיש לחלק בין תלאו במגוד להניחו אחורי הדלת ונראה לר"י דמוכן דכולהו היינו תלאו במגוד ושאינו מוכן היינו הניחו אחורי הדלת והאי דקאמר אמאי קרי ליה שלא מן המוכן פירש רבי אליעזר אמאי קרי להניחו אחורי הדלת שלא מן המוכן הואיל והוא טמא ומשני משום דלגבי קופסא לאו מוכן הוא ולא בעי למימר משום דלגבי מגוד לאו מוכן הוא דלא חשיב כולי האי תלאו במגוד מאחורי הדלת דהוה קרי ליה לגביה שלא מן המוכן וכן לר' יהושע קא בעי אמאי חשיב לתלאו במגוד מן המוכן הואיל והוא טהור ומשני דלגבי אשפה מוכן הוא והא דלא קאמר דלגבי אחורי הדלת מוכן הוא משום דלא גריע כולי האי טפי ממגוד דליהוי אינו מוכן לגביה:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ב (עריכה)
צה א מיי' פכ"ב מהל' כלים הלכה א':
צו ב מיי' פ"ב מהל' יו"ט הלכה י"ב, סמ"ג לאוין סה, טור ושו"ע או"ח סי' תק"א סעיף ו':
צז ג מיי' שם, טור ושו"ע או"ח סי' תק"א סעיף ז':
צח ד טור ושו"ע או"ח סי' תק"א סעיף ו' בהג"ה:
צט ה מיי' פ"ב מהל' יו"ט הלכה י"א, סמג שם, טור ושו"ע או"ח סי' תק"ז סעיף ב':
ראשונים נוספים
מתוך: רב ניסים גאון על הש"ס/שבת/פרק ב (עריכה)
תמצא פירושיה בסוף פ' נוטל אדם את בנו (שבת דף קמג) הני גרעיני דתמרי ארמיאתא שרי לטלטולינהו בשבתא הואיל וחזיאן אגב אימן כי התמרים יבשים תאכל אותם הבהמה ודפריסאתא אסור לפי שהרוטב של תמרים לא תאכל הבהמה אלא גרעינא בלבד לא חזיין אגב אימן:
מתוך: רבינו חננאל על הש"ס/שבת/פרק ב (עריכה)
ור"ע סבר קיפול מועיל וכיון דקפליה בטליה וכי קא מדליק בעץ בעלמא מדליק רבא אמר טעמא דר' אליעזר לפי שאין מדליקין לא בסמרטוטין ולא בפתילה שאינה מחורכת.
ורבי עקיבא מתיר:
ירושלמי מהו מכורכין מפספסין דכתי' (דניאל ג כז) ושער ראשיהון לא התחרך. ג' על ג' מצומצמות שאמרו חוץ מן המלל דברי ר' שמעון וחכ"א ג' על ג' מכוונות:
אמר רב יהודה אמר רב מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים. מסיקין בתמרים. אכלן אין מסיקין בגרעיניהן. מסיקין באגוזים. אכלן אין מסיקין בקליפיהן דברי רבי יהודה. ורבי שמעון מתיר בכולן.
וצריכא דאי אשמעינן וכו' ופשוטה היא. עד אבל קליפי אגוזים דמעיקרא מיגלו אימא קא שרי ר' יהודה צריכא.
והא דרב מכללן איתמר דרב אכל תמרי ושדא קשייתא לבוכיא א"ל ר' חייא בר פחתי כנגדו ביו"ט אסור ואסיקנא קיבלה מיניה והא כי אתא רב לבבל אכל תמרי ושדא קשייתא לחייתא. ואוקימנא בתמרי ארמייתא שגרעיניהן רכים. והואיל וראוין להיאכל בכלל התמרים כאוכל הן ולפיכך טלטלם. אבל שדו גרעינין דלא חזי אגב אימייהו אסור כר' חייא אליבא דרבי יהודה קסבר הלכה כר' יהודה ביו"ט הואיל וסתם לן כוותיה ביו"ט. ומדמתרץ להו דר' יהודה כרב מתנה שמע מינה הלכתא כוותיה.
דאמר רב מתנה עצים שנשרו מן הדקל לתנור ביו"ט מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן.
ואוקמה רב המנונא למתני' במטלניות פחות מג' אצבעות והא דמייתי ראיה ממטלת פחותה מג' על ג' מקולי מטלניות שנו כו'. דתנן בכלים בפ' כ"ח פחות מג' על ג' שהתקינו לפקק את המרחץ ולנער בו הקדירה ולקנח בו הריחיים בין מוכן בין שאינו מוכן טמא דברי ר' אליעזר.
ר' יהושע אומר בין מוכן בין שאינו מוכן טהור.
מתוך: חידושי הרשב"א על הש"ס/שבת/פרק ב (עריכה)
מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים דברי רבי יהודה רבי שמעון מתיר. מסיקין בתמרים אכלן אין מסיקין בגרעיניהם: ואיכא למידק מדאמרינן לקמן בפרק נוטל (קמב, ב) למימרא דרבא כרבי יהודה סבירא ליה, והא אמר רבא לשמעיה טוי לי בר אווזא ושדי מעיה לשונרא, ומשני התם כיון דמסרחי דעתיה עלויה מעיקרא, ואם כן הכא נמי מעיקרא דעתיה אגרעינין מאתמול לאחר שיאכל התמרים. ודחקו בתוס' דהתם בשנשחטה מאמש, ואף על פי שהיה ראוי למאכל באותה שעה דעתו היה שאם יסריח למחר שיאכילם לשונרא, וכיון שהיה דעתו עליהם ועוד שלא היה האווז צריך לבני מעים אינן כנולד אלא כמאכל בפני עצמו והויא לה הכנה מעלייתא, אבל גרעיני תמרים שהאוכל צריך להם הוי ליה כמאכל אחד והכנתו אינה הכנה מעלייתא והוי ליה כנולד ואסור.
והא דרב לאו בפירוש אתמר אלא מכללא אתמר: ואע"ג דמהא לא שמעינן אלא גרעיני תמרים דמעיקרא מכסו והדר מיגלו, אבל קליפי אגוזים דאיכא למימר דכיון דמעיקרא מיגלי והדר מיגלי לא הוי כנולד, וכדעביד מיניה גמרין צריכותא בסמוך. אפילו הכי איכא למימר דמחדא שמעינן אידך, דלאו טעמא הוא לחלק ביניהן בכך, אלא דלרוחא דמלתא אשמעינן כולהו תלמודא כי היכי דלא ניטעי בה.
כי אדליק בה פורתא הוה ליה שבר כלי וכי קא מהפך באיסורא קא מהפך: מכאן נראה לי דאין איסור ליהנות מן המוקצה, דלא קשיא ליה אלא היכי מהפך בהו, כלומר: שאסור לטלטל, הא אי לא מהפך בהו אף על פי שהתבשיל מתבשל בו אין בכך כלום, והיינו נמי דאמרינן לעיל (כח, ב) גבי פתילת הבגד, הכא בשלש על שלש מצומצמות עסקינן וכולי עלמא אית להו דרבי יהודה וכולי עלמא אית להו דעולא דאמר צריך להדליק ברוב היוצא וכי קא מדליק בשבר כלי קא מדליק, כלומר: ואסור להשתמש בידים בשברי כלים, דאלמא אי לית להו דעולא שפיר דמי, ואף על גב דממילא דולק והולך ונעשה שבר כלי ונהנה ממנו ומשתמש לאורו, שלא אסרו אלא לטלטלו או לאכלו ואפילו להשתמש בו בידים כגון הדלקה או לסמוך בו כרעי המטה ואפילו במקומו שאינו מזיזו ומטלטלו, אבל הנאה הבאה ממילא שפיר דמי. אלא אם כן תדחה דשאני הכא דמיקלא קלי איסורא, הא במוקצה בעין אסור ליהנות ממנו. והראשון עיקר.
והא דאמרינן: מרבה עליהם עצים מוכנים: לא מתורת ביטול נגעו בה דכל דבר שהוא בעין וניכר בשעת תשמישו אינו בטל, אלא הכא אינו צריך לבטול אלא צריך רוב כדי שלא יראה כמטלטל את האיסור אלא כמטלטל בהיתר, וכי מטלטל בשבר כלי הוי ליה כטלטול מן הצד. כך נראה לי. מזה כתבתי במקומו בפרק קמא דביצה (ד, ב) בסייעתא דשמיא.
בין מן המוכן בין שלא מן המוכן: פירש רש"י ז"ל (לקמן ע"ב): דמוכן דרבי אליעזר היינו קופסא ושאינו מוכן תלאו במגוד והניחו אחורי הדלת, ומוכן דרבי יהושע תלאו במגוד והניחו אחורי הדלת ושאינו מוכן זרקו לאשפה. ואינו מחוור. חדא דלמה לן לאורוכי קופסא ואשפה, כיון דאינהו לא פליגי בהו. ועוד דסתמא מוכן ושאינו מוכן דרבי אליעזר היינו מוכן ושאינו מוכן דרבי יהושע. ובתוס' פירשו דמוכן דתרווייהו תלאו במגוד ושאינו מוכן הניחו אחורי הדלת, והא דקא אמרינן ורבי אליעזר אמאי קרי ליה שלא מן המוכן דלגבי קופסא לאו מוכן הוא ולא קאמר דלגבי תלאו במגוד לאו מוכן הוא, משום דלא עדיף כולי האי תלאו במגוד מהניחו אחורי הדלת דלקרייה לגביה שלא מן המוכן, והא נמי דאמרינן בדרבי יהושע ואמאי קרי ליה מן המוכן דלגבי אשפה מוכן הוא ולא קאמר דלגבי הניחו אחורי הדלת מוכן הוא, מהאי טעמא נמי הוא, דלא גרע אחורי הדלת כולי האי לגבי תלאו במגוד דלימא הכין.
מהדורות תליתאה ורביעאה:
מתוך: תוספות רי"ד/שבת (עריכה)
והא דרב לא בפירוש אותמר אלא מכללא אתמר. כל מה שפירשתי במה"ק אינו כלום. אלא ה"פ אמת ודאי דאשכחן בכמה דוכתי דרב כ"ר יהודא ס"ל דאסר במוקצה. אבל מיהו איזהו חשוב מוקצה כל שהי' מוקצה כל בין השמשות כגון תורא דרודיא ורחל לגיזתה ועז לחלבה (וחורי דרדיא) ותמרי דעיסקא שהיו אסורין ועומדין מבין השמשות אי נמי הנולד שלא הותר אלא עכשיו כגון עצים שנשרו מן הדקל ביו"ט או בהמה שנתנבלה בשבת דבין השמשות הוי מוקצה מחמת איסור ועכשיו נמי אסר להו ר' יהודא אבל דבר שכל היום הי' מותרין [כגון] כלים ותמרים ואגוזים ועכשיו כשנשברו הכלים ונאכלו הפירות אתה עושה השברי' והגרעינין והקליפין נולד לר' יהודא לא נמצא זה בכל התלמוד שר' יהודא יאסור אותם ולהכי איצטריך רב הכא למימר דגם באלו פליג ר' יהודא עם ר' שמעון ואסר. ואתא תלמודא השתא למימר דהא דרב דחשיב לכל הני נולד לאו בפירוש איתמר אלא מכללא דמדאסרינהו ניהלי' ר' חייא ש"מ דר' יהודא אסר להו ר' יהודא ר' חייא כמאן ס"ל:
פחות משלשה על שלשה שהתקינו לפקוק בהן את המרחץ כו' פי' מש"ה נקראין קולי מטלניות שהתקינו למלאכה זו ואפ"ה ר"א מטמא כל זמן שלא זרקן לאשפה בין הצניען בקופסא לתשמיש זה בין תלאו במגוד או הניחו אחורי הדלת עדיין לא בטלו מתורת בגד דילמא מימלך וטלי לה על בגדו אך אם השליכן לאשפה ביטלן כיון שאין בהן שלשה על שלשה. ור' יהושע סבר כיון שהתקינו למלאכה זו בטלו מתורת כלי בין אם זרקן לאשפה בין אם תלאן במגוד אך אם יצניעם בקופסא אז לא בטילי אע"פ שהתקינו למלאכה זו דיש לומר מימלך וטלי לה על בגדו. ודוקא בקולי מטלניות מטהר ר' יהושע שהתקינן למלאכה זו אבל אם לא התקינן למלאכה זו אע"פ שתלאן במגוד או הניחן אחורי הדלת לא בטלו שאדם תולה חפצו במגוד אחורי הדלת ור"ע הכריע ביניהן ואמר מגוד דמי כקופסא ואחורי הדלת כאשפה ומתני' בפתילה שעשה מקולי מטלניות פליג ור' אליעזר לטעמי דאמר לא בטלה ור"ע לטעמי' דאמר בטלה ולא שהקיפול מבטלה אלא קיפול דנקט משום פלוגתא דהדלקה כדפריש המורה שאם קיפלה ועשה ממנה פתילה ואל הובהבה אין מדליקין בה ור"ע סבר מדליקין בפתילה שאינה מחורכת. ולר' אלעזר אע"פ שקופלה לפתילה לא בטלה מתורת כלי שאין הקיפול מבטל מתורת כלי ור"ע סבר אע"פ שלא קופלה הוא טהורה מפני שהוא מקולי מטלניות אבל אם היתה מטלית שלא התקינה לפקוק את המרחץ אע"פ שקופלה טמאה לר"ע דקיפול אינו מועיל ודלא כר"א ורב אדא דאמרי דלר"ע קיפול מועיל לטהרה:
הכל מודים בזרקו לאשפה פי' בביטול החתיכה פליגי כי שויי' במגוד ואחר הדלת אם נתבטלה ואם לאו אבל אם שם אותה בקופסא כ"ע לא פליגי דטמאה ובהשלכה לאשפה כ"ע ל"פ דנתבטלה ודוקא פחות משלשה אבל שלשה הו"ל בגד חשוב ואין בגד חשוב בטל מפני השלכתו לאשפה. והכי תנן בסוף פ' כ"ז דכלים. שלש על שלש שהשליכה באשפה טהורה. דוקא שלש על שלש אבל שלשה על שלשה לא וכיון דבביטול החתיכה פליג. מאי אריא דנקט דהתקינו לפקוק בה את המרחץ כולי נ"ל דלא נקט לי' אלא להודיע כחו דר"א דכיון דלא בטלה החתיכה מתורתה במגוד ואחרי הדלת אע"ג דהתקינה לפקוק את המרחץ אין פקיקת המרחץ מבטלה מתורת בגד דלכי מימלך שקיל לה מהתם וטלי בבגדו ומש"ה נקט במתני' קיפלה להודיעך כחו דר"א דאע"ג דקיפלה הקיפול לא ביטלה כמו שלא ביטלה פקיקת המרחץ. ור' יהשוע ור"ע נמי הכי ס"ל דקיפול אינה מבטלה דטעמא משום דביטל בהשלכתה למגוד ואחר הדלת הא אם הניחה בקופסא אע"פ דהתקינה לפקוק בה את המרחץ לא בטלה. וזה חידש רב המנונא עכשיו ממה שהיינו סוברים מעיקרא דמעיקרא הוי סברי' דטעמא דר"ע משום דקיפול מבטלה ואע"ג דהניחה בקופסא ואתא רב המנונא למימר דאי בהניחה בקופסא גם ר"ע מודה דקיפול אינו מבטל אלא הכא בקולי מטלניות וטעמא דר"ע משום דביטלה מעיקרא כי שוי' במגוד ואחר הדלת ולא משום קיפול ולא נקט קיפול אלא משום ר' אליעזר והמורה פי' דקיפול דתנא משום הדלקה. ואינו נראה לי אלא משום טומאה כדפרישית להודיעך כחו דר' אליעזר דומיא דפקיקת המרחץ:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה