לדלג לתוכן

שבת קנא ב

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

תלמוד בבלי

<< · שבת · קנא ב · >>

תלמוד בבלי - גמרא | רש"י | תוספות | עין משפטשלימות: 75% | ראשונים נוספים
על הש"ס: ראשונים | אחרונים

שימתין אקושרין את הלחי לא שיעלה אלא שלא יוסיף וכן קורה שנשברה סומכין אותה בספסל או בארוכות המטה לא שתעלה אלא שלא תוסיף:

גמ' והאמר רב יהודה אמר שמואל מעשה בתלמידו של רבי מאיר שנכנס אחריו לבית המרחץ ביקש להדיח קרקע אמר לו אין מדיחין לסוך קרקע אמר לו אין סכין קרקע בקרקע מחלפא מת בקרקע לא מיחלף כל לאתויי מאי לאתויי הא דת"ר מביאין כלי מיקר וכלי מתכות ומניחין על כריסו כדי שלא תפוח ופוקקין את נקביו כדי שלא תיכנס בהן הרוח ואף שלמה אמר בחכמתו (קהלת יב, ו) עד שלא ירתק חבל הכסף זה חוט השדרה ותרוץ גולת הזהב זה אמה ותשבר כד על המבוע זה הכרס ונרוץ הגלגל אל הבור זה פרש וכן הוא אומר (מלאכי ב, ג) וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם אמר רב הונא ואמרי לה אמר רב חגא אלו בני אדם שמניחין דברי תורה ועושין כל ימיהם כחגים אמר רבי לוי אמר רב פפי א"ר יהושע לאחר שלשה ימים כריסו נבקעת ונופלת לו על פניו ואומרת לו טול מה שנתת בי:

מתניתין אין מעצמין את המת בשבת ולא בחול עם יציאת נפש בוהמעצים עם יציאת הנפש הרי זה שופך דמים:

גמ' תנו רבנן המעצמו עם יציאת הנפש הרי זה שופך דמים משל לנר שכבה והולכת אדם מניח אצבעו עליה מיד כבתה תניא רשב"ג אומר הרוצה שיתעצמו עיניו של מת נופח לו יין בחוטמו ונותן שמן בין ריסי עיניו ואוחז בשני גודלי רגליו והן מתעצמין מאליהן תניא רשב"ג אומר תינוק בן יומו חי מחללין עליו את השבת דוד מלך ישראל מת אין מחללין עליו את השבת תינוק בן יומו חי מחללין עליו את השבת אמרה תורה חלל עליו שבת אחד כדי שישמור שבתות הרבה דוד מלך ישראל מת אין מחללין עליו כיון שמת אדם בטל מן המצות והיינו דא"ר יוחנן (תהלים פח, ו) במתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות ותניא ר' שמעון בן אלעזר אומר תינוק בן יומו חי אין צריך לשומרו מן החולדה ומן העכברים אבל עוג מלך הבשן מת צריך לשומרו מן החולדה ומן העכברים שנאמר (בראשית ט, ב) ומוראכם וחתכם יהיה כל זמן שאדם חי אימתו מוטלת על הבריות כיון שמת בטלה אימתו אמר רב פפא נקיטינן אריה אבי תרי לא נפיל הא קא חזינן דנפיל ההוא כדרמי בר אבא דאמר רמי בר אבא אין חיה שולטת באדם עד שנדמה לו כבהמה שנאמר (תהלים מט, יג) אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו אמר רבי חנינא גאסור לישן בבית יחידי וכל הישן בבית יחידי אחזתו לילית ותניא רשב"א אומר עשה עד שאתה מוצא ומצוי לך ועודך בידך ואף שלמה אמר בחכמתו (קהלת יב, א) וזכור את בוראיך בימי בחורותיך עד [אשר] (ש) לא יבואו ימי הרעה דאלו ימי הזקנה והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ אלו ימי המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה ופליגא דשמואל דאמר שמואל אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד שנא' (דברים טו, יא) כי לא יחדל אביון מקרב הארץ תניא ר' אלעזר הקפר אומר לעולם יבקש אדם רחמים על מדה זו שאם הוא לא בא בא בנו ואם בנו לא בא בן בנו בא שנאמר (דברים טו, י) כי בגלל הדבר הזה תנא דבי ר' ישמעאל גלגל הוא שחוזר בעולם א"ר יוסף נקיטינן האי צורבא מרבנן לא מיעני והא קא חזינן דמיעני אם איתא דמיעני אהדורי אפתחא לא מיהדר אמר לה רבי חייא לדביתהו כי אתי עניא אקדימי ליה ריפתא כי היכי דלקדמו לבניך אמרה ליה מילט קא לייטת להו אמר לה קרא קא כתיב כי בגלל הדבר הזה ותנא דבי ר' ישמעאל גלגל הוא שחוזר בעולם תניא ר' גמליאל ברבי אומר (דברים יג, יח) ונתן לך רחמים ורחמך והרבך הכל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים וכל שאינו מרחם על הבריות אין מרחמין עליו מן השמים (קהלת יב, ב) עד אשר לא תחשך השמש והאור זו פדחת והחוטם והירח זו נשמה והכוכבים אלו הלסתות ושבו העבים אחר הגשם זו מאור עיניו של אדם שהולך אחר הבכי אמר שמואל האי דמעתא עד ארבעין שנין הדרא מכאן ואילך לא הדרא ואמר רב נחמן האי כוחלא עד ארבעין שנין מרווח מכאן ואילך אפילו מליא כאביסנא דגירדאי אוקומי מוקים ארווחי לא מרווח מאי קא משמע לן דכמה דאלים מכוחלא טפי מעלי ר' חנינא שכיבא ליה ברתיה לא הוה קא בכי עלה אמרה ליה דביתהו תרנגולתא אפיקת מביתך אמר לה תרתי תכלא ועיורא סבר לה כי הא דאמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן קצרתה שש דמעות הן שלש יפות ושלש רעות של עשן ושל בכי

רש"י

[עריכה]


שימתין - שלא יסריח מחמת חום הסדין והכרים:

קושרין את הלחי - של מת שהיה פיו הולך ונפתח קושרין את לחייו כדי שלא יפתח פיו יותר:

ולא שיעלה - להסגר ממה שנפתח דהיינו מזיז אבר אלא שלא יוסיף ליפתח:

סומכין אותה בספסל - שהרי תורת כלי עליו:

לא שתעלה - דהוה ליה בונה:

גמ' ואמר לו אין סכין - אלמא דבר האסור לטלטל אסור לסוך:

קרקע בקרקע מיחלף - כלומר ההוא לאו משום טלטול הוא אלא משום אשוויי גומות ואע"ג דמרחץ רצפת אבנים הוא וליכא למיחש לאשוויי גומות מיחלף מיהא בקרקע אחר:

כל צרכי המת לאתויי מאי - דלא תנן:

כלי מיקר - שמביאים קרירות כגון זכוכית:

ואף שלמה אמר בחכמתו - שכריסו של מת ניפחת ונבקעת:

זה חוט השדרה - שהוא כמין חבל ולבן ככסף:

זו אמה - שהוא מעין של תולדה כמו גולות מים (יהושע טו):

זה פרש - וגלגל לשון גלל (יחזקאל ד):

אל הבור - שנופל לתוך פיו:

כחגים - בתענוגים:

מתני' אין מעצמין - את עיניו בשבת אפילו אחר יציאת הנפש דמזיז בו אבר:

שופך דמים - כדמפרש בברייתא בגמ' שבטורח מועט מקרב מיתתו:

גמ' ואוחז בשני גודלי רגליו - עוצרן באצבעותיו:

וחתכם - לשון חיותכם:

אריה אבי תרי לא נפיל - להורגן כדכתי' ומוראכם תרי וכתיב על כל חית הארץ ואפי' ארי:

כדרמי בר אבא - דנקנסה עליו מיתה ונדמה לארי כבהמה:

נמשל - מי שחיה מושלת בו בידוע שכבהמה נדמה:

עשה - צדקה:

עד שאתה מוצא - למי לעשות:

ומצוי לך - ממון:

ועודך בידך - עודך ברשותך קודם שתמות:

לא זכות - לא דבר לזכות בו שכולם עשירים:

ולא חובה - לאמץ לב ולקפוץ יד:

על מדה זו - שלא יבא לידי עניות דדבר המזומן הוא לבא או עליו או על בנו או על בן בנו:

ונתן לך רחמים - שתרחם על הבריות:

זו פדחת - המצח שהוא חלק ומצהיר יותר מכל הפרצוף:

זה חוטם - שהוא תואר פני אדם:

זו נשמה - כדכתיב נר אלהים נשמת אדם (משלי כ):

הלסתות - לחיים:

ושבו העבים - חשכת עינים יבא ויכסה המאור אחר שירבה בבכיה בזקנותו מחמת תשות כח וצרות רבות עליו:

מרווח - מאור עינים:

אפילו מליא - כחלא בעיניו כמכחול גדול:

כאביסנא של גרדאי - כובד של גרדיים אינשובל"ש (אינשובל"א: כובד [ראה לעיל קיג.]) בלע"ז:

אוקומי - המאור מוקים שלא יחשיך יותר ממה שהוא:

מאי קמ"ל - בהא דאמר אפי' כאביסנא דגרדאי:

אלים - עב:

מכוחלא - עץ שהוא מכניס בשפופרת ונותן בעיניו וקורין לו מכחול:

תיכלא ועיורא - שיכול בנים ועיורון הדמעה:

של בכי - מתוך אבל וצרה:

עין משפט ונר מצוה

[עריכה]

מג א מיי' פכ"ו מהל' שבת הלכה כ', סמ"ג לאוין סה, טור ושו"ע או"ח סי' שי"א סעיף ז':

מד ב מיי' פ"ד מהל' אבל הלכה ה', סמג עשין דרבנן ב, טור ושו"ע יו"ד סי' של"ט סעיף א':

מה ג סמג עשין עט:

מו ד מיי' פ"י מהל' תשובה הלכה א':

מז ה מיי' פ"י מהל' מתנות עניים הלכה ב', [ ובה' עבדים פ"ט הל"ח ], טור ושו"ע יו"ד סי' רמ"ז סעיף ג':

ראשונים נוספים

 

 

קישורים חיצוניים