רש"י מנוקד על המקרא/ספר איכה/ה

(ד) מֵימֵינוּ בְּכֶסֶף שָׁתִינוּ – שֶׁהָיִינוּ יְרֵאִים לִשְׁאֹב מַיִם מִן הַנָּהָר, מִפְּנֵי הָאוֹיְבִים, וְהָיִינוּ קוֹנִים מֵהֶם בְּכֶסֶף.

(ה) עַל צַוָּארֵנוּ נִרְדָּפְנוּ – מֵעֹל עֲבוֹדָה קָשָׁה.
יָגַעְנוּ – לֶאֱסֹף מָמוֹן וּנְכָסִים.
וְלֹא הוּנַח לָנוּ – יְגִיעֵנוּ בְּיָדֵינוּ, כִּי הָאוֹיְבִים הָיוּ גּוֹבִים וְחוֹטְפִים הַכֹּל בְּמִסִּים וְגֻלְגָּלֻיּוֹת וְאַרְנוֹנִיּוֹת.

(ו) מִצְרַיִם נָתַנּוּ יָד – דֶּרֶךְ אָדָם הַנּוֹפֵל וְרוֹצֶה לַעֲמֹד, מוֹשִׁיט יָד לְמִי שֶׁאֶצְלוֹ, לַעֲזֹר לוֹ; וְאַף כָּאן, לְמִצְרַיִם הוֹשַׁטְנוּ יָד, שֶׁיַּעְזְרוּנוּ.
אַשּׁוּר – שֶׁיַּשְׂבִּיעוּנוּ בְּלַחְמָם.
נָתַנּוּ – כְּמוֹ 'נָתַנְנוּ', דַּגְשׁוּת הַנּוּ"ן מְשַׁמֶּשֶׁת בִּמְקוֹם נוּ"ן שְׁנִיָּה. וְכֵן: "כִּי מִמְּךָ הַכֹּל וּמִיָּדְךָ נָתַנּוּ לָךְ" (דה"א כט,יד); וְכֵן: "וְנָתַנּוּ אֶת בְּנֹתֵינוּ לָכֶם" (בראשית לד,טז).

(ט) בְּנַפְשֵׁנוּ נָבִיא לַחְמֵנוּ – בְּסַכָּנַת נַפְשֵׁנוּ; הָיִינוּ מְסֻכָּנִים, כְּשֶׁהָיִינוּ מְבִיאִים מְזוֹנוֹתֵינוּ מִן הַשָּׂדֶה, מִפְּנֵי חֶרֶב הַמִּדְבָּר.

(י) נִכְמָרוּ – נִתְחַמְּמוּ; וְכֵן: "כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמָיו" (בראשית מג,ל). וּבִלְשׁוֹן גְּמָרָא יֵשׁ הַרְבֵּה: "עַל הַכֹּמֶר שֶׁל עֲנָבִים" (ב"מ ע"ד ע"א); "מִכְמָר" בְּיִשְׂרָאֵל (יומא ל"ט ע"ב).
זַלְעֲפוֹת רָעָב – כְּמוֹ: "וְרוּחַ זִלְעָפוֹת" (תהלים יא,ו), לְשׁוֹן שְׂרֵפָה.

(יג) טְחוֹן נָשָׂאוּ – כְּשֶׁהָיוּ הָאוֹיְבִים מוֹלִיכִין אוֹתָם בְּקוֹלָרִין, הָיוּ נוֹתְנִים עַל כְּתֵפֵיהֶם רֵיחַיִם וּמַשָּׂאוֹת כְּדֵי לְיַגְּעָם. וְכֵן: בָּעֵץ כָּשָׁלוּ, כָּשַׁל כֹּחָם. וּלְשׁוֹן כִּשְׁלוֹן נוֹפֵל בְּתַשּׁוּת כֹּחַ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּעֶזְרָא: "וַיֹּאמֶר יְהוּדָה כָּשַׁל כֹּחַ הַסַּבָּל" (נחמיה ד,ד); וְכֵן: "הִכְשִׁיל כֹּחִי" (איכה א,יד).

(יז) עַל זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ וְגוֹמֵר – עַל הַמְּפֹרָשׁ בַּמִּקְרָא שֶׁל אַחֲרָיו: "עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם" וְ"שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בוֹ" (פסוק יח).

(יט) אַתָּה ה' – יָדַעְנוּ כִּי לְעוֹלָם תֵּשֵׁב. וְהוֹאִיל וְכֵן הוּא –

(כ) לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ – הֲלֹא נִשְׁבַּעְתָּ לָנוּ בְּךָ, כְּשֵׁם שֶׁאַתָּה קַיָּם כָּךְ שְׁבוּעָתְךָ קַיֶּמֶת.

(כב) כִּי אִם מָאֹס מְאַסְתָּנוּ – בִּשְׁבִיל שֶׁחָטָאנוּ, לֹא הָיָה לְךָ לְהַרְבּוֹת קֶצֶף עַד מְאֹד כַּאֲשֶׁר קָצַפְתָּ.
הֲשִׁיבֵנוּ ה' (כא) – מִפְּנֵי שֶׁמְּסַיֵּם בְּדִבְרֵי תּוֹכֵחָה, הֻצְרַךְ לִכְפֹּל מִקְרָא שֶׁלְּפָנָיו פַּעַם אַחֶרֶת; וְכֵן יְשַׁעְיָה וּתְרֵי עָשָׂר וְקֹהֶלֶת.