רמב"ן על שמות כ ב
| רמב"ן על שמות • פרק כ' • פסוק ב' |
• ב • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יד • טו • טז • יח • כ • כא •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
אָֽנֹכִ֖י֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑֔יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֣֥ית עֲבָדִ֑͏ֽים׃ לֹֽ֣א־יִהְיֶ֥͏ֽה־לְךָ֛֩ אֱלֹהִ֥֨ים אֲחֵרִ֖֜ים עַל־פָּנָֽ֗͏ַי׃
"אנכי ה' אלהיך" - הדבור הזה מצות עשה אמר אנכי ה' יורה ויצוה אותם שידעו ויאמינו כי יש ה' והוא אלהים להם כלומר הווה קדמון מאתו היה הכל בחפץ ויכולת והוא אלהים להם שחייבים לעבוד אותו ואמר אשר הוצאתיך מארץ מצרים כי הוצאתם משם תורה על המציאות ועל החפץ כי בידיעה ובהשגחה ממנו יצאנו משם וגם תורה על החדוש כי עם קדמות העולם לא ישתנה דבר מטבעו ותורה על היכולת והיכולת תורה על הייחוד כמו שאמר (לעיל ט יד) בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ וזה טעם אשר הוצאתיך כי הם היודעים ועדים בכל אלה וטעם מבית עבדים שהיו עומדים במצרים בבית עבדים שבויים לפרעה ואמר להם זה שהם חייבין שיהיה השם הגדול והנכבד והנורא הזה להם לאלהים שיעבדוהו כי הוא פדה אותם מעבדות מצרים כטעם עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים (ויקרא כה נה) וכבר רמזתי עוד למעלה (יט כ) טעם שני השמות הקדושים על דרך האמת וזו המצוה תקרא בדברי רבותינו (ברכות יג) קבלת מלכות שמים כי המלות האלה אשר הזכרתי הם במלך כנגד העם וכך אמרו במכילתא (בפסוק הבא) לא יהיה לך אלהים אחרים על פני למה נאמר לפי שהוא אומר אנכי ה' אלהיך משל למלך שנכנס למדינה אמרו לו עבדיו גזור עלינו גזירות אמר להם לאו כשתקבלו מלכותי אגזור עליכם גזירות שאם מלכותי אינכם מקבלים גזירותי האיך אתם מקיימין כך אמר המקום לישראל אנכי ה' אלהיך לא יהיה לך אני הוא שקבלתם מלכותי עליכם במצרים אמרו לו הן כשקבלתם מלכותי קבלו גזרותי כלומר אחר שאתם מקבלים עליכם ומודים שאני ה' ואני אלהיכם מארץ מצרים קבלו כל מצותי ונאמרו כל הדברות כלן בלשון יחיד ה' אלהיך אשר הוצאתיך ולא כאשר התחיל להם אתם ראיתם וגו' אם שמע תשמעו (לעיל יט ד ה) להזהיר כי כל יחיד מהם יענש על המצות כי עם כל אחד ידבר ולכל אחד יצוה שלא יחשבו כי אחר הרוב ילך והיחיד ינצל עמהם ויבאר להם משה זאת הכוונה בסוף התורה בפרשת אתם נצבים (דברים כט יז)
"לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" - כתב רש"י: "לא יהיה לך" למה נאמר, לפי שנאמר "לא תעשה לך" אין לי אלא שלא יעשה, העשוי כבר מנין שלא יקיים, תלמוד לומר "לא יהיה לך". וזו באמת ברייתא שנויה היא במכילתא (כאן). ואם כן תהיה זו מצות לא תעשה בלבד אזהרה למקיים ע"ג ברשותו, ואין בה מיתת בית דין, ולמה הקדים הקיום שהוא בלאו להשתחואה ועבודה שהם בכרת ומיתת בית דין.
ולפי דעתי שאין הלכה כדברי זאת הברייתא וכדברי יחיד היא שנויה, שכך שנינו בספרא (ריש קדושים): "ואלהי מסכה לא תעשו לכם" (ויקרא יט, ד), יכול יעשו לכם אחרים תלמוד לומר "לא - לכם", אין לי אלא לכם יכול הן יעשו לאחרים תלמוד לומר "לא תעשו" לא לכם ולא לאחרים, מכאן אמרו העושה ע"ג לעצמו עובר משום שתי אזהרות, משום "לא תעשו" ומשום "לא לכם". רבי יוסי אומר משום שלש, משום "לא תעשו" ומשום "לא לכם" ומשום "לא יהיה". הרי שר' יוסי יחיד במקום רבים הוא האומר כי לא יהיה לך אזהרה למקיים ע"ג, ולדברי תנא קמא אינו כן.
והנכון גם לפי הפשט שהוא מלשון "והיה ה' לי לאלהים" (בראשית כח, כא), "להיות לכם לאלהים" (ויקרא יא, מה), יאמר שלא יהיה לנו בלתי השם אלהים אחרים מכל מלאכי מעלה ומכל צבא השמים הנקראים אלהים, כענין שנאמר (להלן כב, יט) "זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו", והיא מניעה שלא יאמין באחד מהם ולא יקבלהו עליו באלוה ולא יאמר לו אלי אתה. וכן דעת אונקלוס שאמר: אלהא אחרן בר מיני. ודע כי בכל המקום שאמר הכתוב "אלהים אחרים" הכוונה בו אחרים זולתי השם הנכבד, ויתפוס זה הלשון בקבלת האלהות או בעבודה לו כי יאמר לא תקבלו עליכם אלוה בלתי ה' לבדו, אבל כשידבר בעשייה לא יאמר בכתוב "אחרים" חלילה אבל יאמר "ואלהי מסכה לא תעשו לכם" (ויקרא יט, ד), "אלהי מסכה לא תעשה לך" (שמות לד, יז), ויקראם כן בעבור שיעשה בכוונה להיות אלהיו, אבל בהם אמר הכתוב "כי לא אלהים המה כי אם מעשה ידי אדם ואבן ויאבדום" (ישעיהו לז, יט).
והנה הזהיר בדבור השני תחלה שלא נקבל לנו אדון מכל האלהים זולתי ה', ואחר כך אמר שלא נעשה פסל וכל תמונה להשתחוות להם ולא לעבדם בשום עבודה בעולם ולכך לא אמר "ולא תשתחוה להם" כי הוא נסמך אל העשייה שמנע אותנו מהשתחוות להם. והנה כלם אזהרות מעבודה זרה וכלן חייבי מיתה, ואין בפסוק הזה אזהרה לעושה עבודה זרה שלא עבדם. אבל למטה יזהיר מזה "אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם" (להלן פסוק יט), וכן "אלהי מסכה לא תעשה לך" (שמות לד, יז), "לא תעשו לכם אלילים" (ויקרא כו, א).
וטעם "על פני", כמו "אם לא על פניך יברכך" (איוב א, יא), "ועתה הואילו פנו בי ועל פניכם אם אכזב" ([[איוב ו כח|שם ו, כח), יזהיר: לא תעשה לך אלהים אחרים כי "על פני" הם, שאני מסתכל ומביט בכל עת ובכל מקום בעושים כן. הדבר העשוי בפניו של אדם והוא עומד עליו יקרא "על פניו", וכן "ותעבור המנחה על פניו" (בראשית לב, כב), וכן "וימת נדב ואביהוא ויכהן אלעזר ואיתמר על פני אהרן אביהם" (במדבר ג, ד) שהיה אהרן אביהם רואה ועומד שם, ובדברי הימים (א כד, ב) "וימת נדב ואביהוא לפני אביהם ובנים לא היו להם". והנה אמר: לא תעשה לך אלהים אחרים, שאני נמצא עמך תמיד ורואה אותך בסתר ובגלוי. ועל דרך האמת תבין סוד הפנים ממה שכתבנו (לעיל ג, ב), כי הכתוב הזהיר במעמד הזה "פנים בפנים דבר ה' עמכם" (דברים ה, ד), ותדע סוד מלת "אחרים" ויבא כל הכתוב כפשוטו ומשמעו, וכן רמז אונקלוס, והוא שנאמר "לא תעשון אתי" וגו' (להלן פסוק יט).