רמב"ן על שמות יב ו
| רמב"ן על שמות • פרק י"ב • פסוק ו' |
• ב • ג • ו • ח • ט • יב • טז • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כח • ל • לא • לב • לט • מ • מב • מג • מה • נא •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְהָיָ֤ה לָכֶם֙ לְמִשְׁמֶ֔רֶת עַ֣ד אַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֛ר י֖וֹם לַחֹ֣דֶשׁ הַזֶּ֑ה וְשָׁחֲט֣וּ אֹת֗וֹ כֹּ֛ל קְהַ֥ל עֲדַֽת־יִשְׂרָאֵ֖ל בֵּ֥ין הָעַרְבָּֽיִם׃
"בין הערבים" - "משש שעות ולמעלה קרוי בין הערבים, שהשמש נוטה לצד מבואו לערוב. ולשון 'בין הערבים' נראה בעיני אותן שעות שבין עריבת היום לעריבת הלילה: עריבת היום בתחלת שבע כי ינטו צללי ערב, ועריבת הלילה בתחלת הלילה. 'ערב' לשון נשף וחשך, כמו 'ערבה כל שמחה'" לשון רש"י.
ור' אברהם השיב מן הכתוב שאמר (שמות ל ח): "ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים", כי שם כתוב (שמות כז כא): "יערוך אותו אהרן ובניו מערב עד בקר". ועוד מן הכתוב בפסח עצמו, (דברים טז ו): "שם תזבח את הפסח בערב כבא השמש מועד צאתך ממצרים", כי 'כבא השמש' - שקיעת החמה.
ואין זה תשובה על הרב, שכבר אמרו רבותינו (ברכות ט.): "בערב אתה זובח, כבא השמש אתה אוכל, מועד צאתך ממצרים אתה שורף", וכבר כתב הרב זה.
והנכון בעיני בזה, כי הלילה נקרא "ערב", כמו שנאמר (שמות יב יח): "בערב תאכלו מצות", והוא בלילה, שנאמר (שמות יב ח): "ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות". וכן (בראשית א ה): "ויהי ערב ויהי בקר" על תחלת הלילה, כצאת הכוכבים. וכן (משלי ז ט): "בנשף בערב יום באישון לילה ואפילה". ויקרא גם-כן סוף היום "ערב", כמו שנא' (בראשית יט א): "ויבאו שני המלאכים סדומה בערב ולוט יושב בשער סדום". וכן (שמות טז יג): "ויהי בערב ותעל השלו", ולא בא השלו בלילה, וכן רבים. וכתיב (תהלים נה יח): "ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה", והנה אלה השלשה עתים כוללים כל היום. אם כן, אחרי הצהרים יקרא ערב מיד, וכעלות השמש וכל עת היותו במזרח יקרא בקר, והוא ארבע שעות, כמו שהעידו על תמיד של שחר שקרב בארבע שעות (עדיות ו א). ואחר הבקר יקרא העת צהרים, כמו שנאמר (מלכים א יח כו): "מהבקר ועד הצהרים", והן שתי השעות החמישית והשישית, והוא מלשון (בראשית ו טז): "צוהר תעשה לתיבה", כענין זוהר, ויזכיר בהן לשון רבים בעבור שהן שתים, והנה הם שני צהרים; או מפני שיצהירו כל הצדדין, כי בבקר האור במזרח ובערב הוא במערב ובאמצע היום בגובה הרקיע מאיר לכל הצדדין. וכאשר יעברו הצהרים ויסור השמש מזרוח בשני הצדדין יקרא ערבים, מפני שיערוב השמש משני הצדדין ההם. והזמן הזה הוא כל עת זרוח השמש ברקיע. אבל בשקיעת החמה, והוא כמו שעה ורביע, על דעת רבותינו (פסחים נח א) אינו זמן השחיטה, ואינו נקרא 'ערביים', אבל הוא ערב יום. ואמר בין הערבים, כי 'בין' במקום הזה איננו מבדיל, אבל הוא כענין 'בתוכם', והוא כמו (בראשית כו כח): "בינותינו בינינו וביניך", (בראשית כג טו): "ביני ובינך מה היא", (יחזקאל יט יא): "על בין עבותים", (יחזקאל י ו): "מבינות לגלגל" - כמו בתוכם, (במדבר יז ב): "מבין השריפה" - מתוכה, כענין שנאמר (משלי לא טו): "ותקם בעוד לילה" - בתוך לילה. וכן 'בין הערביים', ולא נאמר 'בערביים', שלא יהיה במשמע ערב ימים רבים.
והנה אמר הכתוב שנשחט את הפסח בתוך הערביים, כי זמן השחיטה מן התורה הוא משש שעות ולמעלה עד תחלת שקיעת החמה, וכן אמר (ויקרא כג ה): "בארבעה עשר לחדש בין הערבים פסח לה'", שהוא זמן השחיטה, וכן (במדבר ט ג): "בין הערבים תעשו אותו", על תחלת העשייה שהיא השחיטה, וכן (שמות טז יב): "בין הערבים תאכלו בשר" הם השעות הנזכרות, כי היה להם לאכילת הבשר זמן גדול. ואמר (שמות טז יג): "ויהי בערב ותעל השלו", כי עלה ביום הראשון לשעה אחת בערב.
ויתכן שיהיה הלשון, כדברי רש"י, שני עֲרָבִים - ערב בקר וערב יום, כי כן יאמר הכתוב "מנחת הבקר" ו"מנחת הערב", שנאמר (מלכים ב ג כ): "ויהי בבקר כעלות המנחה", ואומר (עזרא ט ד): "...עד למנחת הערב, ובמנחת הערב קמתי מתעניתי". ו'מנחה' לשון מנוחת השמש והשקט אורו הגדול, כדמתרגמינן (בראשית ג ח): "למנח יומא", והן 'מנחה גדולה' ו'מנחה קטנה' שהזכירו חכמים (ברכות כו ב).
והנה, כל הזמן הזה [כשר] להדלקת הנרות ולקטרת, שאינן כשרין בלילה אלא בזמן תמיד של בין הערבים וקודמין לו, ולזה יטה דעת אונקלוס שאמר "בין שמשיא" - שמש המזרח ושמש המערב, ואמר הכתוב (שמות כז יא): "יערוך אותו אהרן מערב עד בקר", שתהיינה דולקות כל הלילה.
והנה נוכל לפרש (דברים טז ו): "שם תזבח את הפסח בערב" בזמן הנזכר, כי נקרא 'ערב', ויהיה 'כבא השמש מועד צאתך ממצרים' מחובר עם 'ובשלת ואכלת', וכן רבים. אבל על דעתי אין 'תזבח את הפסח' על השחיטה, אבל יאמר "במקום אשר יבחר ה' אלהיך, שם תעשה זבח הפסח בלילה כבא השמש, שהוא מועד צאתך ממצרים", כמו שנאמר (דברים טז א): "הוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה". ואמר על זו העשייה "ובשלת ואכלת" במקום ההוא הנזכר. והפסח עצמו יקרא 'זבח': (שמות לד כה): "לא תשחט על חמץ דם זבחי" - פסחי. וזה טעם כל הפרשה (דברים טז א): "שמור את חדש האביב, ועשית פסח לה' אלהיך, כי בחדש האביב הוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה" וגו', "לא תאכל עליו חמץ": הזכיר העשייה והלילה, וצוה איך יאכלוהו, והזכיר שבעת הימים (שם ג-ד), ואין בכל הפרשה ההיא זכר ליום ארבעה עשר והשחיטה בו. וכן אמר (דברים טז ד): "ולא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר", והנה בערב ביום הראשון יום חמשה עשר, הראשון בשבעת הימים הנזכרים, כי יום ארבעה עשר לא הוזכר כאן כלל. וכן (שמות יב יח): "בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו מצות" הוא ליל חמשה עשר. והנה פירוש "אשר תזבח בערב", שלא ילין לבקר מן הבשר אשר תעשה אותו זבח בערב יום הראשון.