רמב"ם על פרה ו
ראו גם נוסח המשנה פרה ו רמבם
פרה פרק ו[עריכה]
משנה א[עריכה]
אמר יתברך "ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת"(במדבר יט, יז), הנה יצטרך שיהיה הוא בעצמו אשר יקבץ בין המים והאפר.
אמנם אם שם האפר על ידו או על צד הכלי, ואז נפל על המים, או (ששפך) [שנשפך] האפר מכליו במים, הנה אין זה מים מקודשים והוא קדוש פסול.
ואם גילה השפופרת אשר בה האפר, ולקח ממנו די שישליך על אלה המים, ואחר פקק זאת השפופרת אשר בה האפר, או סגר פתח הבית או זולת זה קודם שישליך האפר במים, הנה זה האפר כשר וראוי שישליכנו במים אחרים ויקדש בו, לפי שהמלאכה אינה פוסלת באפר כמו שקדם. אמנם אלה המים אשר רצה להשליך בהן זה האפר כבר נפסלו לסיבת התעסקו לשוב פקק השפופרת או סגירת הדלת קודם שישליך בהן האפר, וכבר קדם לך ברביעי מזאת המסכתא, שהמלאכה פוסלת במים עד שיטילו את האפר.
וכן אם העמיד זאת השפופרת בארץ גם כן כבר פסל אלו המים, לפי ששומת השפופרת של אפר בארץ מלאכה.
ואם החזיקה בידו וכפפה עליה עד שלא יתפזר מה שבה מן האפר, ואחר זה השליך האפר אשר לקח במים, הנה הוא כשר לפי שאי אפשר בלתי זה, לפי שאנחנו כבר אמרנו בעת מי שגלה השפופרת ולקח האפר שאם השיב פקק השפופרת פסל המים, ואם שם השפופרת בארץ פסל המים, ולא נשאר לו אלא שיאחזנה בידו עד שיטיל את האפר, ואחר זה ישיב פקקה ויניחנה מידו ויעשה מה שירצה.
וכבר התבאר לך ממה שאמר שם שאפר הפרה עצמו יקרא גם כן קדוש, וזה ממה שראוי שתזכרהו תמיד בשארית זאת המסכתא:
משנה ב[עריכה]
כבר ביארתי לך שאפר הפרה יקרא גם כן קדוש.
ואם היה אפר הפרה עומד על פני המים, יאמרו רבי מאיר ורבי שמעון שהוא יכול לקחת מזה האפר שעל פני המים ויקדש בו מים אחרים. וכן אם קידש מים ואחר כלו אלה המים ונמצא אפר הפרה בקערורית הכלי, יאמרו רבי מאיר ורבי שמעון שהוא ינגב זה האפר ויקדש בו פעם שנית. וחכמים לא יתירו זה.
והלכה כחכמים בכל:
משנה ג[עריכה]
כבר ביארנו בכלים, שהטפי הוא כלי צר הפה מאד, יצא ממנו מה שבו טיפות טיפות.
ואם יהיה בכלי מים רבים, והביא זה הכלי צר הפה והוא גם כן מלא מים, והשליך אפר הפרה בכלי אשר המים רבים בו, הנה שבו אלה המים מים מקודשים עם המים אשר בפי כלי צר הפה להתחברות מים במים, ואף על פי שפיו צר ולא יכנס בו דבר מאפר הפרה לא נחשוב המים אשר בתוך הטפי מובדל מהמים אשר בשוקת.
אמנם הספוג והוא צמר הים, הנה אינו כלי, ולזה מים שבתוכו אינן מקודשים לפי שכבר קדם לך שאין מקדשים אלא בכלי.
ואופני התחבולה בזה, שישפוך כל מה שבאלה המים ולא יגע בספוג כלל, לפי שאם יגע בו יעשה זה שיצאו מן המים אשר בו אשר כבר התבאר שאינן מקודשין, ויתערבו עם אלה המים המקודשין ויפסידו כל המים. וכבר התבאר זה בפרק אשר קודם זה:
משנה ד[עריכה]
ידוע שעלי ירקות יטמאו טומאת אוכלין לפי שהן מכלל האוכל.
והוא יאמר שהממלא חבית מים חיים לקדש אותה, מתנאי המילוי שיהא בכלי כמו שקדמנו, ואם יעזור אל המים ליגר בכלי בידו או ברגלו, או בדבר שמקבל טומאה מן האוכלים, שהוא פסול לפי שלא נתמלאו בכלי, וזה דומה למי שישאב בהן או בעלה מן המעיין וישים בחבית. ובתוספתא "הזולף בידיו וברגליו ובחרסית של שוקת פסול, מפני שלא נתמלאו בכלי".
ואם עזר אל המים להגיעם לזה הכלי בדבר שאינו מקבל טומאה הנה אלו המים כשרין, לפי שאלו הדברים אשר יעזרו אותם יהיו דומים לשוקת יגרו עליה המים המילוי, אמנם יהיה בזאת החבית אשר הגיע בהן המים עתה בעניין הגרת המים על דבר שאינו מקבל טומאה, והם מים חיים כמו שיהיו במעיין, ולא יקראו שאובין אז עד שיגעו בחבית, כמו שהתבאר במקוואות:
משנה ה[עריכה]
המשל בזה שיהיה אוגן חפור בצד עין המים או גת, וישקיע האדם ידיו בזה המעיין ויעלו המים ממנה אל זה האוגן, כדי שיגברו מי מעיין ויעלו וימלא זה האוגן. הנה אלה המים אשר בזה האוגן אין ראוי בהן טבילה לזב כי אינן מים חיים, והזב לא יטהר אלא במים חיים, ואין ראוי גם כן שילקח מאלה המים לטהרת מצורע, אשר בא בהן המאמר "אל כלי חרש על מים חיים"(ויקרא יד, ה). שיצטרך שיהיו אלה המים כבר נלקחו ממקורם בכלי חרש, וכן אמר במי חטאת "ונתן עליו מים חיים אל כלי"(במדבר יט, יז), ויצטרך שילקחו ממקורם בכלי כמו שקדם, וזהו מפני שלא נתמלאו בכלי, שב על היותם פסולים למצורעים ולקדש מי חטאת, אמנם לזבים הנה הוא רמז להפסד אם נתמלא בכלי לפי ששבו מים שאובים ופסול לכל הטמאים:
משנה פרה, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב