משנה פרה ו ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת פרה · פרק ו · משנה ב | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

[עריכה]

היה קדוש צף על פני המים, רבי מאיר ורבי שמעון אומרים, נוטל ומקדש.

וחכמים אומרים, כל שנגע במים, אין מקדשין בו.

זלף את המים ונמצא קדוש מלמטן, רבי מאיר ורבי שמעון אומרים, מנגב ומקדש.

וחכמים אומרים, כל שנגע במים, אין מקדשין בו.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הָיָה קִדּוּשׁ צָף עַל פְּנֵי הַמַּיִם, רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, נוֹטֵל וּמְקַדֵּשׁ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, כֹּל שֶׁנָּגַע בַּמַּיִם, אֵין מְקַדְּשִׁין בּוֹ. זָלַף אֶת הַמַּיִם וְנִמְצָא קִדּוּשׁ מִלְּמַטָּן, רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, מְנַגֵּב וּמְקַדֵּשׁ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, כֹּל שֶׁנָּגַע בַּמַּיִם, אֵין מְקַדְּשִׁין בּוֹ.

נוסח הרמב"ם

היה קידוש צף על פני המים רבי מאיר ורבי שמעון אומרין נוטל ומקדש וחכמים אומרין כל שנגע במים אין מקדשין בו זלף את המים ונמצא קידוש מלמטן רבי מאיר ורבי שמעון אומרין מנגב ומקדש וחכמים אומרין כל שנגע במים אין מקדשין בו.

פירוש הרמב"ם

כבר ביארתי לך שאפר הפרה יקרא ג"כ קדוש, ואם היה אפר הפרה עומד על פני המים יאמרו ר"מ ור"ש שהוא יכול לקחת מזה האפר שעל פני המים ויקדש בו מים אחרים, וכן אם קדש מים ואחר כלו אלה המים ונמצא אפר הפרה בקערורית הכלי, ואמרו ר"מ ור"ש שהוא ינגב זה האפר ויקדש בו פעם שנית וחכמים לא יתירו זה, והלכה כחכמים בכל:

פירוש רבינו שמשון

היה קידוש צף על פני המים:    ששם על המים אפר הרבה נוטל מאותו אפר ומקדש בו מים אחרים ואפילו באותו שנגע במים מקדש וחוזר ומקדש כמה פעמים אלא שמנגבו:

זילף את המים:    כגון שקדש המים והזה מהן על האדם ועל הכלים עד שכלו כל המים המקודשים והאפר נשאר בשולי הכלי:

תניא בתוספתא (תוספתא פרה, ו) "נטל את האפר וראהו שהוא מרובה והחזירו כשר נתן את האפר וראהו שהוא מרובה נוטל הימנו והולך ומקדש במקום אחר נשבה הרוח את האפר על גבי המים מנגבו ומקדש בו וכשר נתנו לקדש ר"מ ור"ש אומרים מנגב ומקדש וחכ"א כל שנגע במים אין מקדשין בו זילף בידיו וברגליו ובחרסין של שוקת פסול מפני שלא נתמלאו בכלי אבל חבית שנשבר' וזילפה בידיו וברגליו ובחרסין של שוקת כשר מפני שנתמלאו בכלי נתן את האפר ואח"כ נתן את המים פסול ור"ש מכשיר ומודה ר"ש שאם נתן את המים ואח"כ נתן את האפר וראהו שהוא מרובה והוסיף עליו מים אחרים צריך קידוש שני שאין מי חטאת עושין מי חטאת אלא מתן אפר היה עומד ומקדש והרתית או שעף או שדחפו חבירו או שדחפתו הרוח ובא אחר וקידש הרי זה פסול שנא' ולקחו לטמא עד שיהא מתכוין למלוי ולקידוש ולהזאה." פי' והחזירו לשפופרת כשר המלוי דחזרת אפר לשפופרת לאו מלאכה היא. מנגבו ומקדש בו ובהא מודו רבנן דלא פליגי אלא בנתנו לקדש דאין חוזר ומקדש בו כיון שנגע במים אבל האי הרוח נתנו ואין קידוש הרוח קידוש. זילף הזה מן המים שעומדין ע"ג המים שבתוך השוקת כשר מה שהזה. נתן את האפר ואח"כ נתן את המים פסול דבעינן מלוי מים תחלה כדדריש בפרק שני דסוטה (דף טז ב) ובפ"ק דתמורה (דף יב ב). עף לשון עייפות כדכתיב (ישעיה ח, כג) כי לא מועף לאשר מוצק לה. ובא אחר וקדש כלומר או בא אחר וקדש שלא נתכוין לקדש וכן כולם לא נתכוונו ולכך קדושם פסול:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

היה קידוש צף על פני המים - שנתן על המים אפר הרבה. ולאפר עצמו קרי קידוש:

נוטל - מאותו אפר:

ומקדש בו מים אחרים, ואפילו באותו שנגע במים מקדש וחוזר ומקדש כמה פעמים, אלא שמנגבו:

זלף את המים - הזה מן המים המקודשים על האדם ועל הכלים עד שכלו כל המים, והאפר נשאר בשולי הכלי:

וחכמים אומרים וכו' - והלכה כחכמים בתרוייהו:

פירוש תוספות יום טוב

פירוש עיקר תוספות יום טוב

אין פירוש למשנה זו.

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

היה קדוש צף וכו':    ונלע"ד דאיצטריך ליה לתנא לאשמועי' פלוגתא דר"מ ור"ש אחכמים בתרתי רישא לאשמעינן כחן דחכמים דאפילו בצף על פני המים כל שנגע במים אין מקדשין בו וסיפא לאשמעינן כחן דר"מ ור"ש דאפילו בנמצא האפר למטן שרוי ביותר אפ"ה מנגב ומקדש ומשום דהלכה כחכמים משום הכי הרמב"ם ז"ל לא הביא ביד רק רישא דצף על פני המים לאשמעינן דכל שנגע במים אין מקדשין בו וכ"ש בנמצא אפר למטן דאין מנגבו לקדש בו:

תפארת ישראל

יכין

היה קדוש צף על פני המים:    שהאפר שהטיל לתוך המים. צף על פני המים שהשליכו לתוכן:

ר"מ ור"ש אומרים נוטל:    מהאפר הציף. ואם כבר נתלחלח האפר מהמים. צריך לנגבו קודם שיתנו למים אחרים שרוצה לקדש. מדהו"ל כמערב מים שבתוכו שנתקדשו עם מים אחרים:

ומקדש:    ואף לאחר שכבר הזה ממים הראשונים. רשאי ליתן האפר הנגוב למים אחרים לקדשן:

וחכ"א כל שנגע במים אין מקדשין בו:    אפילו ינגבו תחלה. מיהו מדקאמר אין מקדשין בו. ש"מ דדוקא לקדש בהאפר מים אחרים לא חזי. מדכבר נעשה מצותו לתתו לתוך המים. דלא עדיף מהמים דמשנעשו מצותן. פסולין תו להזיי'. וכלקמן [פי"ב]. וה"נ האפר מצותו לקדש בהן. ומדקידש בו. פסול תו לקדש בו מים אחרים. אבל בשערבו מים הללו שבהן אפר זה. עם מים מקודשין אחרים. לא נפסלה התערובות. דלא גרע מאילו עירב מים מקודשין עם מים מקודשין אחרים דכשרים [ועיין לעיל פ"ה סי' י"ד]:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים