רי"ף על הש"ס/גיטין/פרק ה

על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

פרק ה'

הניזקין שמין להן בעידית ובע"ח בבינונית וכתובת אשה בזיבורית ר"מ אומר אף כתובת אשה בבינונית אין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש נכסים בני חורין ואפילו (דף רי"ף כה.) הן זיבורית אין נפרעין מנכסי יתומים אלא מן הזיבורית:

גמ' תניא אמר רשב"א מפני מה אמרה תורה הניזקין שמין להן בעידית מפני הגזלנין והחמסנין כדי שיאמד אדם מפני מה אני גוזל וחומס למחר ב"ד יורדין לנכסאי ונוטלין שדה נאה שלי וסומכים על מה שבתוב בתורה שמות כב מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם לפיכך (בגמ' איתא אמרו ) אמרה תורה הניזקין שמין להם בעידית ומפני מה (בגמ' איתא אמרו ) אמרה תורה בעל חוב בבינונית שלא יראה אדם דירה נאה לחבירו ויאמר אקפוץ ואלוונו כדי שאגבנה בחובי לפיכך אמרו בע"ח בבינונית אלא מעתה יהא בזיבורית א"כ אתה נועל דלת בפני לווין כתובת אשה בזיבורית שיותר ממה שהאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא:

אמר מר זוטרא בריה דר"נ משמיה דרב נחמן שטר חוב היוצא על היתומים אע"פ שכתוב בו שבח אינו גובה אלא מן הזיבורית ורבא פליג עליה ואקשי ליה פריק הילכך הילכתא כוותיה ואיכא למימר כיון דאביי ורב נחמן קיימי בחדא שיטתא הוה ליה יחיד לגבייהו ולית הלכתא כוותיה וההיא פירוקא דפריק שינויא היא:

והלכתא יתומים שאמרו גדולים ואין צריך לומר קטנים בין לשבועה בין לזיבורית:

אין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש נכסים בני חורין ואפילו הן זבורית ולא שנא מכר ולא שנא מתנה דתניא שכיב מרע שאמר תנו מאתים זוז לפלוני ושלש מאות לפלוני וארבע מאות לפלוני אין אומרים כל הקודם בשטר זכה לפיכך יצא עליו שט"ח גובה מכולן אבל אם אמר תנו מאתים זוז לפלוני ואחריו לפלוני ואחריו לפלוני אומרים כל הקודם בשטר זכה לפיכך יצא עליו שטר חוב גובה מן האחרון אין לו גובה משלפניו אין לו גובה משלפני פניו ואע"ג דקמא בינונית ובתרא זיבורית מזיבורית גבי מבינונית לא גבי שמעינן מינה דבמתנה נמי עבוד רבנן תקנתא וכן הילכתא ואע"ג דדחינן ואוקימנא בבע"ח אי נמי אין נפסד אלא אחרון אי נמי בדשוו קרקעות להדדי ההיא דחייתא בעלמא היא ולא סמכינן עלה:

גרסינן בפרק מי שהיה נשוי איבעיא להו אישתדפי בני חרי מהו דליטרוף ממשעבדי ואיפסיקא הלכתא אישתדוף בני חרי טריף ממשעבדי:

מתני' אין מוציאין לאכילת פירות ולשבח הקרקעות ולמזון האשה והבנות מנכסים משועבדים מפני תיקון העולם המוצא מציאה לא ישבע מפני תיקון העולם:

גמ' מאי טעמא אמר רבי שמעון בן לקיש לפי שאינן כתובין ואע"ג דמזון האשה והבנות כמאן דכתיבי דאמו מעיקרא כי איתקון הכי איתקון כתובין הן (דף רי"ף כה:) אצל בני חורין ואינן כתובין אצל משועבדים:

מתני' יתומים שסמכו אצל בעל הבית או שמינה להן אביהן אפוטרופוס חייבין לעשר פירותיהן אפוטרופוס שמינהו אבי יתומים ישבע מינוהו ב"ד לא ישבע אבא שאול אומר חילוף הדברים:

המטמא והמדמע והמנסך בשוגג פטור במזיד חייב:

הכהנים שפיגלו במקדש מזידין חייבים ושוגגים פטורין:

גמ' תנו רבנן אפוטרופין תורמין ומעשרין להאכיל אבל לא להניח ומוכרין בהמה עבדים ושפחות בתים ושדות וכרמים להאכיל אבל לא להניח ועושין להן סוכה לולב (בגמ' וערבה ) וציצית וכל דבר שיש לו קצבה לאיתויי שופר ולוקחין ספר תורה תפילין ומזוזות וכל דבר שיש לו קצבה לאיתויי מגילה ואין פוסקין עליהן צדקה ואין מפדין עליהן את השבויין וכל דבר שאין לו קצבה לאיתויי תנחומי אבלים ואין אפוטרופין רשאים לדון לחוב על מנת לזכות בנכסי יתומים ואין אפוטרופין רשאין למכור ברחוק ולגאול בקרוב ברע ולגאול ביפה מ"ט דילמא משתדפו ואין אפוטרופין רשאין למכור שדות וליקח עבדים אבל מוכרין עבדים ולוקחין בהן שדות רשב"ג אומר אף לא למכור עבדים וליקח בהן שדות מאי טעמא דילמא לא משפיאן ואין אפוטרופין רשאין להוציא עבדים לחירות אבל מוכרין אותם לאחרים ואחרים מוציאין אותן לחירות רבי אומר אומר אני אף הוא נותן דמי עצמו ויוצא מפני שהוא כמוכרו לו וצריך לחשב עמהן באחרונה דברי רבי רשבג"א אינו צריך (דף רי"ף כו.) ואין עושין אפוטרופין נשים ועבדים וקטנים ואם מינן אבי יתומים הרשות בידו. חזינן לגאון דקא פסק הלכתא כרשב"ג וקאמר לא אמרינן הלכה כרבי אלא לגבי חבירו אבל לגבי אביו לא. ההוא דהוה בשבבותיה דר' יהושע בן לוי דהוה מזבין ארעא וזבין תורי ולא א"ל ולא מידי דתניא אמר רבי יוסי מימי לא קראתי לאשתי אשתי ולשורי שורי אלא לאשתי ביתי ולשורי שדי. הנהו יתמי דהוו סמיכי גבי ההיא סבתא הויא להו תורתא שקלה זבינתה ניהלייהו אתו קרובים לקמיה דרב נחמן אמרו ליה מאי עבידתא דמזבנה אמר להו יתומים שסמכו אצל בעה"ב תנן והא אייקר ברשותיה דלוקח אייקר והא לא נקיטי יתמי דמי אמר להו א"כ היינו דרב (בגמ' חנילאי) נהילאי דא"ר נהילאי בר אידי אמר שמואל נכסי יתומים הרי הן כהקדש ולא מיקנו אלא בכספא. משוך פירי מיתמי איקור היינו דרב נהילאי בר אידי זול לא יהא כח הדיוט חמור מכח הקדש. אימשיכי להו פירי ליתמי איקור לא יהא כח הדיוט חמור מכח הקדש זול סבור מינה היינו דרב נהילאי בר אידי אמר להו רב שישא בריה דרב אידי הא רעה לדידהו היא דזמנין דמצטרכי לפירי וליכא דיהיב להו עד דיהיב זוזי:

יהבי יתמי זוזי אפירי זול לא יהא בה הדיוט חמור מכח הקדש איקור סבור מינה היינו דרב נהילאי בר אידי אמר להו רב שישא בריה דרב אידי הא רעה היא ליתמי דזמנין דאמרי להו נשרפו חיטכם בעלייה. יהבו זוזי ליתמי אפירי איקור לא יהא בה הדיוט חמור מכח הקדש זול סבור מינה היינו דרב נהילאי בר אידי אמר להו רב בריה דרב אידי הא רעה הוא לדידהו דזימנין דמצטרכין לזוזי וליכא מאן דיהיב להו:

אמר רב אשי אני וארי שבחבורה ומנו רב כהנא חתמינן בשטרי דאימיה דזעירי יתמי דזבין ארעא לכרגא ולמזוני בלא אכרזתא דאמרי נהרדעי לכרגא ולמזוני ולקבורה מזבנינן בלא אכרזתא. עמרם צבעא אפוטרופא דיתמי הוה אתו קרובים לקמיה דרב נחמן אמרי ליה קא לביש ומיכסי מדיתמי אמר להו כי היכי דלישתמעון מיליה הא קא אכיל ושתי ולא אמיד אימור מציאה אשכח והא קא מפסיד אמר להו אייתי לי סהדי דמפסיד ומסלקינן ליה דאמר (דף רי"ף כו:) רב הונא חברין משמיה דרב האי אפוטרופוס דאפסיד מסלקינן ליה איתמר אפוטרופא דאפסיד רב הונא אמר מסלקינן ליה דבי ר' שילא אמרי לא מסלקינן ליה והלכתא מסלקינן ליה וקאמרי רבואתה מגו דמסלקינן ליה משבעינן ליה והאי דאיפסקא הלכתא דלא משבעינן ליה ה"מ דלא אישתכח עליה פסידא אבל היכא דאישתכח עליה פסידא מסלקינן ליה ומשבעינן ליה:

אפוטרופוס שמינהו אבי יתומים ישבע וכו':

אמר רב חנן בר אמי אמר שמואל הלכה כאבא שאול והני מילי בטענת שמא אבל בטענת ברי משבעינן כגון דגדלי יתמי וטעני עליה בטענת ברי וכפר איהו כגון דא ודאי משתבע:

המטמא והמדמע וכו':

ההוא דאתא לקמיה דרבי אמי א"ל ס"ת שכתבתי לפלוני אזכרות שבו אינן כתובין לשמן א"ל ס"ת ביד מי א"ל ביד לוקח א"ל נאמן אתה להפסיד שכרך ואי אתה נאמן להפסיד ס"ת א"ל ר' ירמיה נהי דאפסיד שכר אזכרות דכוליה ספר אמאי אפסיד א"ל שאני אומר כל ס"ת שאין אזכרות שבו כתובין לשמן אינו שוה כלום ההוא דאתא לקמיה דרבי אבהו א"ל ס"ת שכתבתי לפלוני גוילים שבו לא עיבדתים לשמן א"ל ס"ת ביד מי א"ל ביד לוקח א"ל מתוך שאתה נאמן להפסיד שכרך נאמן אתה להפסיד ס"ת ומ"ש מדר' אמי התם איכא למימר טעי בדר' ירמיה הכא קא פסיד כוליה אגריה וקאתי ואמר ש"מ קושטא קאמר:

מתני' העיד רבי יוחנן בן גודגדא על החרשת שהשיאה אביה שיוצאה בגט ועל קטנה בת ישראל שנשאת לכהן שהיא אוכלת בתרומה ואם מתה בעלה יורשה ועל המריש הגזול שבנאו בבירה שיטול את דמיו ועל החטאת הגזולה שלא נודעת לרבים שמכפרת מפני תקון המזבח:

(דף רי"ף כז.) גמ' אמר רבא מעדותו של רבי יוחנן בן גודגדא נשמע אמר לעדים ראו גט שאני נותן לה וחזר ואמר כנסי שט"ח זה מגורשת מי לא א"ר יוחנן בן גודגדא דלא בעינן דעתה ה"נ לא בעינן דעתה ולא אמרינן בטולי בטליה אלא משום כיסופא הוא דאמר לה הכי:

ועל המריש הגזול שבנאו בבירה שיטול את דמיו:

ת"ר גזל מריש ובנאו בבירה ב"ש אומרים יקעקע כל הבירה כולה ויחזיר מריש לבעליו ובה"א אין לו אלא דמי מרישו מפני תקנת השבים:

מתני' לא היה סיקריקון ביהודה בהרוגי המלחמה מהרוגי מלחמה ואילך יש בו סיקריקון לקח מסיקריקון וחזר ולקח מבעה"ב מקחו בטל לקח מבעה"ב וחזר ולקח מסקריקון מקחו קיים:

לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו בטל מן האשה וחזר ולקח מן האיש מקחו קיים זו משנה ראשונה ובית דין של אחריהם אמרו הלוקח מן הסיקריקון נותן לבעלים רביע אימתי בזמן שאין בידן ליקח אבל יש בידן ליקח הן קודמין לכל אדם רבי הושיב ב"ד ונמנו שאם שהתה בפני סקריקון שנים עשר חדש כל הקודם ליקח זוכה אבל נותן לבעלים רביע:

גמ' לקח מסיקריקון כו'. אמר רב לא שנו אלא דאמר ליה לך חזק וקנה אבל בשטר קנה ושמואל אמר אף בשטר לא קנה עד שיכתוב לו אחריות ואותבינן עליה דרב מהא דתניא רבי שמעון בן אלעזר אומר לקח מן האשה בכתובתה וחזר ולקח מן האיש מקחו קיים מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו בטל עד שיכתוב אחריות ופריק מאי אחריות נמי שטר והלכתא כשמואל דקי"ל דכל היכא דפליגי רב ושמואל ולא איתמר הלכתא כחד מינייהו (בכורות דף מט:) הלכתא כשמואל בדיני ועוד דתניא מסייעא ליה ופירוקא דרב שינויא הוא ולא סמכינן אשינויא ואי קשיא לך ההיא דגרסינן בחזקת הבתים אמר רב הונא תליוה וזבין זביניה זביני ואותיב רב המנונא עליה דרב הונא מהא מתני' לקח מסיקריקון וחזר ולקח מבעל הבית מקחו בטל ואמאי התם נמי נימא אגב אונסיה גמר ומקני ופריק הא איתמר עלה אמר רב לא שאנו אלא דא"ל לך חזק וקנה אבל בשטר קנה ואקשינן ולשמואל דאמר אף בשטר לא קנה מאי איכא למימר ופריק מודה שמואל היכא דיהיב זוזי ואסיקנא והלכתא בכולהו זביניה זביני ואפי' בשדה זו בין ארצי ליה זוזי בין לא ארצי ליה זוזי אלא בשטר בלבד קנה וכי אמר ליה בתר הכין תא שקול זוזך לא מצי למהדר ביה למימרא דהלכתא כרב דאמר לא צריכינן לכתיבת אחריות ההיא לא קשיא מידי דהא אמרינן מודה שמואל היכא דיהיב זוזי ואע"ג דאיפסיקא הלכתא בין ארצי ליה זוזי בין לא ארצי ליה זוזי התם גבי תליוה וזבין דעתיה למיתן ליה זוזי ודעתיה דמוכר למישקל מיניה זוזי אבל הכא גבי אשה וסיקריקון ליכא מאן דיהיב להו זוזי הילכך לא מהניא כתיבת שטר עלייהו עד דכתיבי אחריות:

(כאן דף נח:) אמר רב יוסף נקטינן אין דין אנפרות בבבל מאי טעמא כיון דאיכא בי דואר ולא אזיל קביל אימור אחולי אחליה:

זו משנה ראשונה וכו':

ת"ר זו משנה׃ ראשונה וב"ד של אחריהם אמרו הלוקח מסיקריקון נותן לבעלים רביע ויד בעלים על העליונה רצו מעות נוטלין רצו קרקע נוטלין אימתי בזמן שאין בידן ליקח אבל יש בידן ליקח הן קודמין לכל אדם רבי הושיב ב"ד ונמנו שאם שהתה בפני סיקריקון שנים עשר חדש כל הקודם ליקח זכה ונותן לבעלים רביע בקרקע או רביע במעות ששוה קרקע שהן שליש המעות שנטל הסיקריקון דקי"ל כשמואל דאמר רביע בקרקע שהוא שליש המעות דכל דזבין נכי ריבעא זבין:

(דף רי"ף כז:) מתני' חרש רומז ונרמז בן בתירא אומר קופץ ונקפץ במטלטלין הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטין:

גמ' אמר רב נחמן מחלוקת במטלטלין אבל בגיטין דברי הכל ברמיזה ואיכא דאמרי אמר רב נחמן כמחלוקת במטלטלין כך מחלוקת בגיטין והא אנן במטלטלין תנן אימא אף במטלטלין:

הפעוטות מקחן מקח כו'. ועד כמה מחוי רב יהודה לרב יצחק בריה כבר שית כבר שבע רב כהנא אמר כבר שבע כבר תמני במתניתא תנא כבר תשע כבר עשר ול"פ כל חד וחד לפום חורפיה וטעמא מאי א"ר אבא בר יעקב א"ר יוחנן משום כדי חייו ואמרי' עלה בפ' מציאת האשה (כתובות ע, א) אמר רפרם ל"ש אלא שאין שם אפוטרופוס אבל יש שם אפוטרופוס אין מקחן מקח ואין ממכרן ממכר וטעותו עד כמה א"ר זירא עד שתות כגדול ומתנתו מתנה אחת מתנת בריא ואחת מתנת שכיב מרע ואחת מתנה מרובה ואחת מתנה מועטת:

מתני' אלו דברים אמרו מפני דרכי שלום כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל מפני דרכי שלום מערבין בבית ישן מפני דרכי שלום בור הקרוב לאמה מתמלא ראשון מפני דרכי שלום מצודות חיה ועופות ודגים יש בהן גזל מפני דרבי שלום ר' יוסי אומר גזל גמור. מציאת חרש שוטה וקטן יש בהן גזל מפני דרכי שלום ר' יוסי אומר גזל גמור. העני המנקף בראש הזית מה שתחתיו גזל מפני דרכי שלום רבי יוסי אומר גזל גמור. אין ממחין ביד עניי עובדי כוכבים בלקט שכחה ופיאה מפני דרכי שלום:

משאלת אשה לחברתה החשודה על השביעית נפה וכברה ריחים ותנור אבל לא תבור ותטחן עמה אשת חבר משאלת לאשת ע"ה נפה וכברה ובוררת וטוחנת ומרקדת עמה בזמן שהיא טמאה אבל לא בזמן שהיא טהורה אבל משתטיל למים לא תגע אצלה שאין מחזיקין ידי עוברי עבירה וכולן לא אמרו אלא מפני דרכי שלום מחזיקין ידי עובדי כוכבים בשביעית אבל לא ישראל ושואלין בשלומן מפני דרכי שלום:

גמ' דף נט. איתא תנא דברי רבי ישמעאל ת"ר וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון אמר אביי נקטינן אין שם כהן נתפרדה החבילה ואמר אביי נקטינן אם אין שם לוי כהן שקרא ראשון קורא שלחו בני גלילא לרבי חלבו אחריהן מי קורא לא הוה בידיה אתא שייליה לר' יצחק נפחא א"ל אחריהן קוראין ת"ח הממונין על הציבור אחריהן ת"ח הראויין למנותן פרנסין על הציבור אחריהן בני ת"ח שאבותן ממונין פרנסין על הציבור ואחריהן ראשי כנסיות וכל העם. רבה ור' יוסף דאמרי תרוייהו אין קורין בחומשין בבהכ"נ מפני כבוד הציבור רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו האי ספר אפטרתא אסור למיקרי ביה בשבתא מ"ט דלא ניתן ליכתב מר בר רב אשי אמר לטלטולי נמי אסור מ"ט דלא חזי למיקרי ביה בשבתא ולא היא שרי למקרי ביה ושרי לטלטוליה דר' יוחנן ורשב"ל מעייני בספרא דאגדתא בשבת והא לא ניתן ליכתב אלא כיון דלא אפשר עת לעשות לה' הפרו תורתך הכי נמי כיון דלא אפשר עת (דף רי"ף כח.) לעשות לה' הפרו תורתך כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה וכן הלכה:

בור הקרוב לאמה. איתמר בני נהרא רב אמר תתאי שתו ברישא ושמואל אמר עילאי שתו ברישא במיזל כ"ע לא פליגי כי פליגי במיסכר ואשקויי והשתא דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר מאן דאלים גבר:

מצודות חיה:

באוזלי ואוהרי כ"ע לא פליגי כי פליגי בלחי וקוקרי ר' יוסי סבר גזל גמור הוא ואע"ג דמדבריהם הוא מוציאין אותו בדיינין ורבנן סברי לא והלכתא כרבנן:

העני המנקף כו'. תנא אם נטל ונתן ביד הרי זה גזל גמור:

אין ממחין ביד עניי עובדי כוכבים כו':

ת"ר מפרנסין עניי עובדי כוכבים עם עניי ישראל. ומבקרין חולי עובדי כוכבים עם חולי ישראל מפני דרכי שלום וקוברין מתי עובדי כוכבים עם מתי ישראל מפני דרכי שלום:

מחזיקין ידי עובדי כוכבים כו'. מחזיקין והאמר רב דימי בר ששנא משמיה דרב אין עודרין עם העובדי כוכבים בשביעית ואין כופלין שלום לעוברי כוכבים לא צריכא למימר להו אחזוקי בעלמא כי הא דרב יהורה אמר להו אחזוקי רב ששת א"ל אשרתא:

ואין כופלין שלום לעובדי כוכבים רב חסדא הוה מקדים יהיב להו שלמא ר"נ בר יצחק אמר להו שלמא למר תניא לא יכנס אדם בביתו של עובדי כוכבים ביום אידו ויתן לו שלום מצאו בשוק נותן לו בשפה רפה ובכובד ראש:

הדרן עלך פרק הניזקין