רי"ף על הש"ס/גיטין/דף כה עמוד ב

<< · רי"ף על הש"ס · גיטין · דף כה עמוד ב · >>

צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

אצל בני חורין ואינן כתובין אצל משועבדים:

מתני' יתומים שסמכו אצל בעל הבית או שמינה להן אביהן אפוטרופוס חייבין לעשר פירותיהן אפוטרופוס שמינהו אבי יתומים ישבע מינוהו ב"ד לא ישבע אבא שאול אומר חילוף הדברים:

המטמא והמדמע והמנסך בשוגג פטור במזיד חייב:

הכהנים שפיגלו במקדש מזידין חייבים ושוגגים פטורין:

גמ' תנו רבנן אפוטרופין תורמין ומעשרין להאכיל אבל לא להניח ומוכרין בהמה עבדים ושפחות בתים ושדות וכרמים להאכיל אבל לא להניח ועושין להן סוכה לולב (בגמ' וערבה ) וציצית וכל דבר שיש לו קצבה לאיתויי שופר ולוקחין ספר תורה תפילין ומזוזות וכל דבר שיש לו קצבה לאיתויי מגילה ואין פוסקין עליהן צדקה ואין מפדין עליהן את השבויין וכל דבר שאין לו קצבה לאיתויי תנחומי אבלים ואין אפוטרופין רשאים לדון לחוב על מנת לזכות בנכסי יתומים ואין אפוטרופין רשאין למכור ברחוק ולגאול בקרוב ברע ולגאול ביפה מ"ט דילמא משתדפו ואין אפוטרופין רשאין למכור שדות וליקח עבדים אבל מוכרין עבדים ולוקחין בהן שדות רשב"ג אומר אף לא למכור עבדים וליקח בהן שדות מאי טעמא דילמא לא משפיאן ואין אפוטרופין רשאין להוציא עבדים לחירות אבל מוכרין אותם לאחרים ואחרים מוציאין אותן לחירות רבי אומר אומר אני אף הוא נותן דמי עצמו ויוצא מפני שהוא כמוכרו לו וצריך לחשב עמהן באחרונה דברי רבי רשבג"א אינו צריך

רבנו ניסים (הר"ן)

ולא כתב בשטר [אלא] שפלוני מכר לפלוני קרקע פלונית באחריות הילכך דמי הקרקע הוי כמלוה בשטר אבל דמי הפירות הוי כמלוה על פה דאף על פי דכתב ליה מוכר ללוקח אנא איקום ואשפי [זביני אלין] אינון ועמליהון ושבחיהן ופיריהון אפילו הכי אין קול יוצא אלא על המקח לא על השאר כיון שעדיין אינן בעולם ואפשר שלא יבאו ודפרכינן והא מזון האשה והבנות וכו' לא פריך אלא ממזון האשה ולא משל בנות דהנהו נמי לא באו לעולם בשעת כתיבה ואולי לא יבואו:

מתני' יתומים שסמכו אצל בעל הבית שבאו אצלו להשתדל בנכסיהם אבל לא מנוהו אביהם אפוטרופוס חייב לעשר פירותיהם כאפוטרופא:

ישבע כשמחזיר הנכסים ליתומים נשבע שלא לקח משלהם כלום:

חלוף הדברים דמנוהו בית דין ישבע דליכא למיחש דלמא מימנע ולא מקבל דבההיא הנאה דנפיק עליה קלא דגברא מהימנא הוא דאין בית דין ממנין אלא אדם נאמן וכשר ודאי לא מימנע אע"ג דרמי עליה שבועה אבל מינהו אבי יתומים אי רמית עליה שבוע האתי לאימנועי ומכל מקום כל שהחזיקו בנכסים אין יכולין לחזור בהן והכי איתא בתוספתא:

המטמא טהרותיו של חברו:

והמדמע שמערב חולין עם תרומה:

שפיגלו ששחטו הזבח לאכלו חוץ למקומו:

גמ' להאכיל הפירות שרוצין לאכול אבל לא הפירות שרוצין להניח ולהצניע:

לחוב על מנת לזכות כלומר אפילו דנו על מנת לזכות ונתחייבו בזה אין היתומים נפסדין ולכשיגדילו ידונו עמו:

ברחוק שדה הרחוק מן העיר כדי לגאול הקרוב דדילמא משתדיף הקרוב שאין אדם יודע אי זה מהם יכשר לא משפיין לא יעשו פירות בשופי:

להוציא עבדים לחירות אם באים לפדות עצמן בכסף שנותנים להם אחרים על מנת שאין ליתומים רשות בהם:

אבל מוכרין אותם לאחרים לתקנת היתומים כגון להאכילם:

אף העבד עצמו נותן דמי עצמו ויוצא לחירות:

מפני שהוא כמוכרו לעצמו ומה לי מכרו לעצמו מה לי לאחרים ות"ק סבר מפני שנראה כמוציאן לחירות שאין הכל יודעין בדמים שהוא נותן:

וצריך לחשב עמהן באחרונה פירוש ולהשביען אם נטלו משל יתומים כלום:

רשבג"א אינו צריך והלכתא כוותיה והרב בעל העיטור ז"ל