ראש השנה כו א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
מקצתן נעשו עדים ומקצתן נעשו דיינין דברי רבי טרפון רבי עקיבא אומר כולן נעשין עדים ואין עד אנעשה דיין אפילו תימא רבי עקיבא עד כאן לא קאמר רבי עקיבא התם אלא בדיני נפשות דרחמנא אמר (במדבר לה, כד) ושפטו העדה והצילו העדה וכיון דחזיוהו דקטל נפשא לא מצו חזו ליה זכותא אבל הכא אפילו ר' עקיבא מודה:
מתני' בכל השופרות כשרים חוץ משל פרה מפני שהוא קרן אמר רבי יוסי והלא כל השופרות נקראו קרן שנאמר (יהושע ו, ה) במשוך בקרן היובל:
גמ' שפיר קאמר רבי יוסי ורבנן כל השופרות אקרו שופר ואקרו קרן דפרה קרן אקרי שופר לא אקרי דכתיב (דברים לג, יז) בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו ור' יוסי אמר לך דפרה נמי אקרי שופר דכתיב (תהלים סט, לב) ותיטב לה' משור פר אם שור למה פר ואם פר למה שור אלא מאי שור פר משופר ורבנן כדרב מתנה דאמר רב מתנה מאי שור פר שהוא גדול כפר עולא אמר היינו טעמא דרבנן כדרב חסדא דאמר רב חסדא מפני מה אין כהן גדול נכנס בבגדי זהב לפני ולפנים לעבוד עבודה לפי שאין קטיגור נעשה סניגור ולא והא איכא דם פר הואיל ואשתני אשתני והא איכא ארון וכפורת וכרוב חוטא בל יקריב קאמרינן והא איכא כף ומחתה חוטא בל יתנאה קא אמרינן והא איכא בגדי זהב מבחוץ מבפנים קא אמרינן שופר נמי מבחוץ הוא כיון דלזכרון הוא כבפנים דמי והא תנא מפני שהוא קרן קאמר חדא ועוד קאמר חדא דאין קטיגור נעשה סניגור ועוד מפני שהוא קרן ור' יוסי אמר לך דקא אמרת אין קטיגור נעשה סניגור הני מילי מבפנים והאי שופר מבחוץ הוא ודקא אמרת מפני שהוא קרן כל השופרות נמי אקרו קרן אביי אמר היינו טעמייהו דרבנן שופר אמר רחמנא ולא שנים ושלשה שופרות והא דפרה כיון דקאי גילדי גילדי מיתחזי כשנים ושלשה שופרות והא תנא מפני שהוא קרן קאמר חדא ועוד קאמר חדא דשופר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה שופרות ועוד מפני שהוא קרן ורבי יוסי אמר לך דקאמרת שופר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה שופרות כיון דמחברי אהדדי חד הוא ודקאמרת מפני שהוא קרן כל השופרות נמי אקרו קרן מאי משמע דהאי יובלא לישנא דדכרא הוא דתניא אמר רבי עקיבא כשהלכתי לערביא היו קורין לדכרא יובלא ואמר ר"ע כשהלכתי לגליא היו קורין לנדה גלמודה מאי גלמודה גמולה דא מבעלה ואמר ר"ע כשהלכתי לאפריקי היו קורין למעה קשיטה למאי נפקא מינה לפרושי (בראשית לג, יט) מאה קשיטה דאורייתא מאה דנקי אמר רבי כשהלכתי לכרכי הים היו קורין למכירה כירה למאי נפקא מינה לפרושי (בראשית נ, ה) אשר כריתי לי אמר ר"ש בן לקיש כשהלכתי לתחום קן נשרייא היו קורין לכלה נינפי ולתרנגול שכוי לכלה נינפי מאי קרא (תהלים מח, ג) יפה נוף משוש כל הארץ ולתרנגול שכוי אמר רב יהודה אמר רב ואיבעית אימא ריב"ל מאי קרא (איוב לח, לו) מי שת בטוחות חכמה או מי נתן לשכוי בינה מי שת בטוחות חכמה אלו כליות או מי נתן לשכוי בינה זה תרנגול לוי איקלע לההוא אתרא אתא גברא לקמיה אמר ליה
רש"י
[עריכה]
מקצתן נעשין עדים - ויעידו בפני חבריהם דגבי דיני נפשות עדות בעינן דכתיב (דברים יז) על פי שנים עדים יומת המת לא יומת וגו':
ומקצתן נעשין דיינים - אבל המעידים לא ישבו וידונו עמהם דהראוי להעיד אית ליה לרבי טרפון נעשה דיין אבל עד עצמו לית ליה דנעשה דיין וגבי עדות החדש גופה נמי לא אכשרנא במתני' להיות העדים נעשים דיינים דאם כן למה לי יושיבו מחבריהם יעידו בפני יחיד ואחר כך ישבו הם עמו ויקדשו והכי אמרינן ליה בפרק שני דכתובות (דף כא:):
כולן עדים הם - ראוים להעיד:
והצילו העדה - יהפכו בזכותו:
מתני' כל השופרות - בין של איל בין של יעל:
שהוא קרן - אינו קרוי שופר וגבי יוה"כ שופר כתיב (ויקרא כה) והעברת שופר תרועה ובפרק בתרא (דף לד.) גמרינן ר"ה מיובל:
בקרן היובל - ויובל דיכרא הוא כדמפרש בגמרא:
גמ' אקרו קרן ואקרו שופר - אקרו קרן כדאמרן ואקרו שופר דכתיב במתן תורה (שמות יט) במשוך היובל וגו' וכתיב ויהי קול השופר:
וקרני ראם קרניו - של בכור שורו קרן אשכחן דאקרי:
ותיטב לה' - תפלתי משופר ובשור קא משתעי קרא:
שור שהוא פר - ביום שנקרא שור היה גדול כפר זהו שור של מעשה בראשית שביום שנברא נברא בקומתו ושור בן יומו קרוי שור שנאמר (ויקרא כב) שור או כשב או עז ופר אינו נקרא עד בן שלש:
אין קטיגור - זהב העגל ושופר של פרה נמי קטיגור דעגל הוא:
הואיל ואישתני - להיות דם ואין מראית הפר ניכר:
חוטא בל יקריב - האדם לא יקריבנו הלום שהוא חטא בו:
חוטא בל יתנאה - להתקשט בו בקרבו הלום:
כיון דלזכרון קא אתי כלפנים דמי - שופר נמי אע"ג דלית ביה משום חוטא בל יקריב ולית ביה משום חוטא בל יתנאה כיון דלזכרון קא אתי כבגדי כהן גדול שלפנים דמי:
גילדי גילדי - בכל שנה ושנה ניכרת תוספתו והוא כמין גלד מוסיף על גלד ראשון בתכליתו של ראשון תחילת השני:
גמולה - מובדלת:
טוחות - לשון חלוקות:
שכוי - לשון ראיה כמו וישקף (בראשית יט) ומתרגמינן ואיסתכי:
תוספות
[עריכה]
דרחמנא אמר ושפטו העדה והצילו העדה. תימה דבפרק אלו הן הגולין (מכות דף יב.) נפקא ליה מקרא אחרינא דאמר מנין לסנהדרין שראו באחד שהרג את הנפש שאין הורגין אותו עד שיעמוד בב"ד תלמוד לומר עד עמדו לפני העדה למשפט ויש לומר דעיקר דרשה מהתם וקרא דהכא איצטריך דלא יליף מהתם לשאר דינין להצריך ב"ד אחר דשאני התם דאמר רחמנא והצילו העדה ומיהו הוא הדין לענין מכה חבירו כדמוכח בפ' החובל (ב"ק דף צ: ושם) ובעד נעשה דיין יש דינים חלוקים כמו שפירשנו בפ' ב' דכתובות (כא: ושם ד"ה הנח) דבעדות החדש דאורייתא עד הרואה הוא דנעשה דיין ובקיום שטרות דרבנן אפילו עד המעיד נעשה דיין ובדיני נפשות אפילו עד הרואה אין נעשה דיין:
חוץ משל פרה. הא דלא קתני נמי חוץ משל ראם דשל ראם נמי איקרי קרן דכתי' (דברים לג) וקרני ראם קרניו וכתיב (תהלים כב) ומקרני רמים עניתני ושמא אינם חלולים ואינם ראוים לשופר:
והיה במשוך בקרן היובל. תימה דלא מייתי קרא דיצחק דכתיב (בראשית כב) בסבך בקרניו ואע"ג דההוא קרא מחיים דה"נ מייתי לה בגמרא בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו וי"ל דנראה ליה לאתויי האי משום דכתיב ביה שופר:
אקרו קרן ואקרו שופר. פירש רש"י אקרו קרן כדאמרן ואקרו שופר דכתיב במשוך היובל וכתיב ויהי קול השופר יש מקשין אמאי לא הביא האי קרא דמתניתין במשוך בקרן היובל בשמעכם קול השופר להוכיח דכל שופרות אקרו שופר שטות להקשות וקל להבין דאדרבה מהאי קרא מוכח דשופר אקרי קרן ועוד צריך להוכיח דבעלמא שופרות אקרו שופר:
חוטא בל יתנאה קאמרינן. וגבי שופר מתנאה נמי בקול תקיעתו:
כיון דלזכרון קאתי. תימה אפוד וחשן נמי לזכרון קאתו כדכתיב בקרא וי"ל דהשבטים זכרון הם:
ולא שנים ושלשה שופרות. ולא דמי למניח שופר בתוך שופר כדפירש בקונטרס דעל גלד ראשון אתוסף גלד שני שפת השני בתכליתו של ראשון והקול יוצא דרך כולם:
לנדה גלמודה. ונפקא מינה כדדרשינן בסוטה (דף מב.) כי עדת חנף גלמוד (איוב טו):
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]ז א מיי' פ"ה מהל' עדות הלכה ח', סמג עשין קט, טור ושו"ע חו"מ סי' ז' סעיף ה':
ח ב סמג עשין מב, טור ושו"ע או"ח סי' תקפ"ו סעיף א':
ראשונים נוספים
דתניא סנהדרין שראו אחד שהרג את הנפש מקצתן נעשו עדים ומקצתן נעשו דיינים דברי ר"ט רע"א כולן עדים הן ואין עד נעשה דיין ודחינן כי אמר ר' עקיבא בדיני נפשות אבל בענין ר"ח אפי' ר"ע מודה:
ירושלמי ר' הונא הוה חכים שהדי לחד בר נש אזל בעי מידון קומיה וכפר ביה כו'. ואסיקנא ושרא רב הונא גרמיה מן ההוא דינא ואזיל ואסהיד עלוי קומי ב"ד חורון:
קידשוהו קודם לזמנו או לאחר עיבורו יום אחד יכול יהא מקודש ת"ל תקראו אותם אלה הם מועדי. כלומר אם תקראו אותם בזמנן הן מועדי ואם לאו אין מועדי. קודם לזמנו יום כ"ט לחודש. לאחר עיבורו יום ל"ב. ביומי דר' ברכיה אישתתקן. אמר לון שמעתין דאתקדש ירחא וארכנון בראשיהון וקבלון:
מתני' כל השופרות כשרין חוץ משל פרה מפני שהוא קרן.
ואמרינן שפיר קאמר ר' יוסי לרבנן כל השופרות נקראו קרן כו' ורבנן כל השופרות נקראו שופרות היובלין ואקרו קרן של פרה קרן אקרי שופר לא אקרי כו'. מאי שור פר שהוא מפר כלומר שור הנולד מפר שהוא חזק ואמיץ בכחו לפיכך הוא חזק ושמן מובחר שבשוורים ולא משור זקן שכבר כחש כחו. קטיגור מלשון רכיל. פירוש סניגור מליץ יושר. פי' חוטא בל יתגאה. אדם שחטא לא יתגאה בכלי זהב ויכנס לפני ולפנים. קרן של פרה כיון דהוא גילדי גילדי כשנים ושלשה שופרות זה בתוך זה נזדמן והתורה אמרה שופר אחד לא שנים ושלשה שופרות. כתיב והיה במשוך בקרן היובל ופי' ר' יוסי בקרן האיל לפיכך אמר מאי משמע דהאי יובל דכתיב בהאי קרא איל הוא שכן בערבייא קורין לאיל יובלא.
מאה קשיטה. מאה מעה. שכן באפריקא קורין לכלה נינפי והוא לשון יווני.
מי שת בטוחות חכמה.
והא תנא מפני שהוא קרן קאמר חדא ועוד קאמר. תמהני למה להו לדחוקי למתני' בחדא ועוד ולאוסופי בהא האי טעמא דהא טעמא מפני שהוא קרן וכולה מתני' כדקא מתרצינן מעיקרא קיימא.
ואפשר מפני שסוברין בעלי הגמר' שאלו הטעמים אמת וקשיא להו ליתנינהו במתני' ומפרקי' דאין הכי נמי.
ואפשר לומר שטעם משנתנו טעם חלוש הוא שאע"פ שמצינו שנקרא מין קרן ולא שופר הואיל ומצינו שאף השופרות נקראו קרן נמצא שלשון קרן כולל לכל דבר והכל לשון אחד לפיכך עשו לו סניפין מטעמים הללו. וזה נראה עיקר מדקאמרינן שפיר קאמר רבי יוסי כו' ועלה אתינן ואמרינן עולא אמר היינו טעמייהו דרבנן כו' אלמא לפרוקי דשפיר קאמרי רבנן אע"פ שאינו משנה אותו פירוק שאמרו ורבנן כל השופרות איקרו קרן ואיקרו שופר דהא על כרחין מתני' קתני לה אבל הוא בא לעשות לו סניפין מפני שלא היה יכול לעמוד בעצמו.
ומצינו בירושלמי שמקשה אהא דאמרינן הכא והתם ורבנן כל השופרות נקראו קרן ונקראו שופר חוץ משל פרה שנקרא קרן ולא נקרא שופר והתיבון והרי של יעל הרי אינו קרוי קרן ולא שופר (סברון) כההיא דא"ר לוי שנייה היא שאין קטיגור נעשה סניגור.
ונראה שכך פי' הרי של יעל בתמיה שאינו נקרא שופר ומפרקינן הרי אינו קרוי קרן פי' אע"פ שלא מצינו שנקרא שופר ומיהו אין לנו לומר שלא יהא שמו שופר עד שנמצא שיזכירנו הכתוב ולא יזכירנו אלא בלשון קרן ואקשינן מי כדון כלומר מה זו סמיכה שאתה סומך על טעם זה שמא אף של יעל יהא שמו קרן כמו של פרה אלו הזכירו הכתוב ומפרקינן עיקר הטעם הוא לפי שאין קטיגור נעשה סניגור. זהו שאמרתי שאין טעם ראשון מספיקו ועשו סניפין מאחר. ואם אין אתה מפרש הירושלמי כן קשי' לן לגמ' דילן נמי של יעל אמאי כשר והלא לא מצינו שנקר' שופר.
ויש להקשות היאך שנינו כל השופרות כשרין חוץ משל פרה והרי של ראם נמי קרן הוא כדכתיב וקרני ראם קרניו וכתיב ומקרני ראמים עניתני והיא חיה וקרניו נאות כדתניא בספרי ואפי' להני לישני דמוספין במתני' טעמא דקטיגור או דב' וג' שופרות מ"מ טעמא דקרן פסול במתני' וליתני של ראם וכ"ש ללישנא קמא דמתרצינן בגמרא. וי"ל חוץ משל פרה מפני שהוא קרן וכל שהוא קרן קאמר ומשום דלא שכיח לא קתני ליה בהדיא.
ולי נראה שאין בכלל השופרות אלא הקרנים החלולים שזכרותן ניטלת מהן, אבל קרני מקצת החיות שכולם עצם אחד אינם בלשון שופר אלא קרן שמם ואפי' קדח בהן פסולין לתקיעה וקרני הראמים כך הן עשויין, ומש"ה תנן כל השופרות שהם הקרנים החלולין כשרין חוץ משל פרה שאע"פ שהוא שופר מפני שנקרא קרן כאותן שאינן חלולים ששמן קרן. והא דקתני מפני שהוא קרן ולא קתני שנקרא קרן משום דכיון דקרן איקרי שופר לא איקרי כקרן גמור הוא ולא שופר הוי ונסיב לה תלמודא וקרני ראם קרניו לומר שקרני השור כשל ראם שהם קרן ודאי ועכשיו נתרפא טעם המשנה בשל יעל ואותן שלא הוזכרו בכתוב דכיון דשופרות הן ודאי כשרין אלא פרה שפסלה הכתוב בשמו.
וראיה לפרושנו כי מה שאמרו קדחו בזכרותו יצא מהו דתימא מין במינו חוצץ קמ"ל. אלמא אין הכשר התקיעה בזכרות אלא בעליונו של קרן שהוא השופר אלא שאין הזכרות חוצץ בו הוא אילו לקח זכרות בלבד וקדחו ותקע בו לא יצא שלא תקע בשופר כלל. וליכא לפרושי משום דזכרותו וגלדו (אחד מגלדין) פרה לרבנן ומשום שאין העליון (של) שופר כשני שופרות הן אבל בקרנים שהן עצם אחד פשיטא דכשר דלא הוה ליה מין במינו אינו חוצץ אלא כיון דמחובר חד הוא ועוד שאין זכרותו וגלדו של קרן (א' מגלדי) פרה לרבנן ומשום שאין הכשר תקיעה בזכרו' שהוא עצם בעלמא קאמר הכי דלא הוי שופר בתוך שופר דזכרות לאו שופר הוי והוא הדין לקרנים שאינם חלולים כגון של צבי דפסולין לעולם.
וקשה לי עוד קרן השעיר יהא פסול דכתיב והצפי' קרן חזות בין עיניו וכתיב נשברה הקרן הגדולה. וי"ל כולן בכלל יובלות הן כדכתיב שה כשבים ושה עזים אי נמי התם דניאל הוא שראה לצפיר קרן שאינה חלולה כגון של שאר חיות ולא כדרך של שאר צפירים כמו שראה לו קרנים הרבה והורה זה על תוקפה של קרן שהיא חזקה:
אפילו תימא ר' עקיבא, עד כאן לא קאמר ר' עקיבא אלא בדיני נפשות דכתיב "ושפטו העדה..והצילו העדה" וכולי: איכא למידק דהא במכות בפרק אלו הן הגולין (דף יב.) נפקא לן מקרא אחרינא דאמרינן התם "תניא ר' עקיבא אומר מנין לסנהדרין שראו באחד שהרג את הנפש שאין ממיתין אותו עד שיעמוד בבית דין? תלמוד לומר "עד עמדו לפני העדה למשפט"- עד שיעמד בבית דין אחד". ומסתברא דכיון דבעלמא דרשינן "עדה שופטת ועדה מצלת" נקט הכא האי טעמא כיון דלחד ענינא סליק בהדי ההוא דרשא דדריש ר' עקיבא מ"עד עמדו". וארחא דתלמודא בהכין דלא למיחש לאייתויי עיקר קרא דמיניה מידריש מילתא כיון דכולה מילתא סלקא לחד ענינא. וטובא איתא דכותה בפירקין קמא דשמעתא דחייבי הדמים והערכין והצדקות.
ולהאי טעמא נמי דנסיב לר' עקיבא בין דחזו בליליא בין דחזו ביממא כולן נעשין עדים לר' עקיבא דהא בעינן "עדה שופטת ועדה מצלת", וכל היכי דחזו דקטל נפשא בין דדייני אסהדותא דאחריני (כגון דחזו בליליא, דמקצתן נעשין דיינין) בין דדייני אראייתן (כגון דחזו ביממא)- לעולם ליכא 'עדה מצלת' ואנן בעינן לעולם "והצילו העדה" וליכא.
והא דאקשינן בפרק החובל (דף צ:): "למימרא דעד נעשה דיין, והא תניא סנהדרין שראו באחד שהרג את הנפש וכולי" (ואפילו ר' טרפון לא קאמר אלא דמקצתן נעשין עדים ומקצתן נעשין דיינין אבל עד אינו נעשה דיין).ופרקינן: "בשראוהו בליליא". לאו למימרא דלר' עקיבא נמי בשראוהו בלילה דוקא, הא ראוהו ביום בין לר' טרפון בין לר' עקיבא עד נעשה דיין - דלא מתרץ התם הכין אלא לר' טרפון, ולר' יהודה דאמר הא אנא דחזיתך כר' טרפון כנ"ל.
אבל הרב בעל המאור ז"ל כתב דלהאי דרשא דהכא דוקא בשראוהו בלילה, הא ראוהו ביום שדנין על פי ראיתן ליכא למימר עדה מצלת. והא דהכא ר' עקיבא לטעמיה דר' טרפון קאמר ליה. כלומר, לדידי אין עד נעשה דיין לעולם בדיני נפשות ואף על פי שראוהו ביום מדכתיב "עד עמדו לפני העדה"; אלא לדידך דאמרת בשראוהו ביום שממיתין אותו בראייתן בלא עדות ולא סבירא לך משמעות מדרש ד"עד עמדו" - היכא דראוהו בלילה מיהא דאמרת מקצתן נעשים עדים ומקצתן נעשים דיינים אמאי? אודי מיהת כיון שראו בשעה שאינן ראויין לדין אלא להעיד הרי כולן נעשים עדים ואין עד כי האי נעשה דיין בדיני נפשות משום דכתיב "ושפטו העדה..והצילו העדה" שיש להם לבדוק בעדות העדים כדי להציל הרוצח, והני דחזו דקטל נפשא לא בקדי להו לעדים בדיקה יפה. ואמר ליה ר' טרפון לא.
ואינו מחוור בעיני כלל. חדא כדאמרן דאפילו דחזו ביממא נמי בעינן "עדה מצלת" וליכא. ועוד, דאכתי מאי טעמא קא נסבי בעלי הגמרא הכא האי טעמא דכיון דשמעינן ליה לר' עקיבא דאמר בהדיא טעמא אחרינא, מאי טעמא נסבינן אנן מדעתא דנפשין טעמא אחרינא ונימא דר' עקיבא אמר ליה טעמא אחרינא לטעמיה דר' טרפון. דאטו מי שמעינן ליה לר' עקיבא דאמר האי טעמא בהדיא דניצטריך למימר דלטעמיה דר' טרפון אמר ליה אנן דאמרינן ומאי דוחקין לאוקומי טעמיה דר' עקיבא בטעמא דלא סבירא ליה.
מתני' כל השופרות כשרין חוץ משל פרה מפני שהוא קרן: פירוש, כל השופרות החלולין. אבל השאר שאינן חלולין כגון של ראם ושל שאר החיות כקרני הצבי ודומיהן - לא איצטריך ליה למעוטי דפשיטא דלאו שופר נינהו אלא אותן שהן חלולים מלשון "שפופרת". ותדע לך דהא קדחו בזכרותו נמי אי לאו דמין במינו אינו חוצץ הוה פסלינן ליה. וזכרותו נמי מדאי אפקיה לבר וקדחו ותקעו בו לא יצא דלאו שופר הוא.
שופר של ראש השנה של יעל פשוט: פרש"י ז"ל יעל בוקאי שטאנין שהיא חיה ושל זכרים היינו של איל כדמתרגמינן איל דכרא. ואי נמי יובל דאיקרי דיכרא כדאמר בגמרא "ומנא לך דהאי יובלא לישנא דדיכרא הוא". ובעל הערוך ז"ל פירש יעל כשבה נקבה. ונראין דברי רבינו שלמה ז"ל כדמתרגמינן "ואקו ודישון" "יעלא ורומא" וכתיב "הרים הגבוהים ליעלים" דאלמא יעל מין חיה הוא.
יש מפרשים דכולה מתניתין פלוגתא נינהו ולעכובא תניא. כלומר תנא קמא סבר דכל השופרות כשרין חוץ משל פרה ור' יוסי מכשיר אפילו של פרה; ואידך תנא סבר דשל ראש השנה אין כשר בו אלא של יעל פשוט משום "נשא לבבינו אל כפים". והוא הדין לשל יובל משום ד"שביעי" "שביעי" לגזירה שוה כדאיתא בפירקין דלקמן. ור' יהודה בראש השנה בשל זכרים כפופים משום דכתיב "והיו עיני ולבי שם כל הימים" וביובלות בשם יעלים משום דהוי סימן לחירות; ואי נמי כטעמא דגרסינן בירושלמי (פ"ג ה"ה) "תקנו את מצוי למצוי ושאינו מצוי לשאינו מצוי".
והדין פירושא לא מסתבר.
- דאם איתא, היכי מסתים סתומי ותני "שופר של ראש השנה של יעל פשוט" דמשמע דהני תנאי דלעיל מודו בהא. דאי לא, הוה ליה לפרושי- "ור' פלוני אמר של ראש השנה של יעל" ואי נמי "אחרים אומרים". ודכותא לא אשכחן בשום דוכתא.
- ועוד, דבקרא לא כתיב ביה פשוט ולא כפוף אלא "תעבירו שופר" כתיב ביה וכולהו איקרו "שופר".
- ור' יהודה נמי דאמר דשל ראש השנה לא מכשרינן ביובל ושל יובל לא מכשרינן בראש השנה - מנא ליה?
אלא ודאי כולהו למצוה קאמרי ומדרבנן. ותנא קמא ור' יוסי לא שייכא בפלוגתא דר' יהודה ותנא קמא דידיה. דר' יוסי ותנא קמא פליגי בהכשר שופרות ופסולן; תנא קמא סבר כולהו כשרין חוץ משל פרה שהוא פסול לפי שהוא קרן, ור' יוסי מכשיר אפילו של פרה. ואחר כך נחלקו אידך תנאי במצוה מן המובחר, דתנא קמא סבר למצוה מן המובחר של ראש השנה של יעל פשוט והוא הדין לשל יובלות משום גזירה שוה, ור' יהודה סבר דשל ראש השנה כל מה דכאיף טפי עדיף ושל יובלות משום דלחירות קאתי כל מה דפשיט טפי עדיף. ואף על גב דגמרינן "שביעי" "שביעי" לגזירה שוה - הא מילתא לאו דאורייתא. דאי מדאורייתא הני והני כשרין, בין בשל יובלות בין בשל ראש השנה. ואנן הוא דאמרינן מסברא הי מינייהו עדיף טפי לסימנא בעלמא לזכור נישא לבבינו אל כפים ושלא(?) יהא בלב כפיפות ועקימות או להיות הלב כפוף ונכנע. הילכך גזירה שוה לית לה דוכתה בהא מילתא.
ותדע לך דלמצוה קאמרינן מדאמר ר' לוי בגמרא מצות של שופר של ראש השנה ושל יום הכפורים בכפופים - אלמא כולה מילתא למצוה קאמרינן ולא לעכובא. ור' אבהו נמי דקאמר בפרקין קמא "למה תוקעין בשופר של איל" - למצוה מן המובחר קאמר. והא דקאמר "אמר הקב"ה תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק" - טעמי נינהו למאי דתקינו רבנן.
ואף על גב דר' לוי אמר ביובל נמי בשם כפופים משום גזירה שוה דראש השנה - לא קשיא מידי. דר' לוי הכי קאמר: כיון דבראש השנה טפי עדיף בכפופין ובשל יובל לא איכפת לן בין האי להאי ובכלהו מילייהו שוו ראש השנה ויובל, לענין כפוף ופשוט נמי טפי עדיף למעבד בכפוף כראש השנה דכיון דאפשר למעבד האי כי האי - עבדי.
גמ' והא תנא מפני שהוא קרן קאמר. חדא ועוד קאמר: הקשה הר"מ ב"ן נ"ר מאי טעמא דחקי ומוספי בה במתניתין ואמרינן "חדא ועוד קאמר". ותירץ משום דמיתחזי להו טעמא דרבנן דמתניתין חלוש, דכיון דאשכחן כולהו דאיקרו "קרן" ואיקרו "שופר" - שמע מינה היינו קרן והיינו שופר. לפיכך עשו לה סניפין מהנך טעמי.
מתני' כל השופרות וכו': פי' דכתיב בכור שורו הדר לו:
א"ר יוסי וכו': ואמרינן בגמ' דאהדרו ליה רבנן דבשלמא אידך אקרי קרן ואקרי שופר אבל של פרה קרן אקרי שופר לא אקרי. ונראה דגריעותא לאו משום דלא אקרי שופר אלא משום דאקרי קרן ואלו לא אקרי לא שופר ולא קרן כשר דהא קרן יעל שתוקעין בו לא אשכחן (ואקרי) [דאקרי] שופר והוא כשר משום דלא אקרי קרן.
והקשה בתוס' אמאי קתני חוץ משל פרה לתני חוץ משל שור כדאיתא בקרא דיליף מיניה ותירצו הם ז"ל דאי קתני שור ה"א דוקא שור דאקרי קרן אבל של פרה דלא אקרי קרן לא דכיון שאין פסולו מגופו אלא מחמת שמו אין לך אלא מה שנקרא קרן ולא לרבות דבר אחר אפילו הוא מינו להכי קתני פרה שכל המין אחד הוא. עוד הקשו והרי של עז דכשר ולא אשכחן דאקרי שופר ואקרי קרן כדכתיב והצפיר השעיר קרן חזות בין עיניו ותירצו דהא אקרי נמי שופר שהעז בכלל שה ויובל הוא דכתיב שה כשבים ושה עזים וכתיב שופרות היובלים. עוד הקשו אמאי לא קתני חוץ משל ראם שנקרא קרן כדכתיב וקרני ראם קרניו ותירצו דאה"נ אלא דחדא מיניהו נקט ונקט של פרה משום דשכיחא ושל ראם לא שכיח כדכתיב התקשר (ראם) [רים] בתלם עבותו.
מיהו אכתי קשה כיון דשל פרה לא אשכחן דאקרי שופר ממילא אימעט מכלל שופר ומאי האי דקתני כל השופרות כשרים חוץ משל פרה שאין אדם מוציא מן הכלל אלא מה שהוא בכללו ממש לכך פי' רבינו הגדול הרמב"ן ז"ל דודאי ב' ענינים יש בשופר א' הכשר גופו והשני הכשר שמו ושופר הוא לשון הדור ותקון מלשון אף נחלת שפרה עלי והכשר גופו הוא שאין בכלל שופר אלא השופרות החלולין שזכרותן נטלת מהם אבל אותן שאינן חלולין והם כולם קרן אחד אינן נקראין שופר וראיה לדבר מדאמרי' לקמן קדחו בזכרותו יצא דמין במינו אינו חוצץ ואלו היה זכרות כשר לתקיעה לא הי' צ"ל שאינו חוצץ אלא לפי שהוא פסול אמר שאעפ"כ אינו חוצץ ולמדנו שהתוקע בזכרות לא יצא וכן הדין בתוקע בקרן שאינו חלול שכולו זכרות ולפי שהפרה קרן שלה חלול ויש לו הכשר שופר בגופו ואין פסולו אלא מחמת שמו שקראו הכתוב קרן ולא קראו שופר לכך שנינו כל השופרות שחלולין כשרין חוץ משל פרה שאע"פ שהוא חלול פסול מפני שהוא קרן ולא הוצרך לומר חוץ משל ראם כי קרן של ראם אינו חלול ואינו בכלל כל השופרות.
ומיהו אכתי ק"ל כיון שאין פסולו מגופו אלא מחמת שמו היכא קתני מפני שהוא קרן ה"ל למתני מפני שנקרא קרן וכתב הוא ז"ל דודאי כל שהוא מחובר בגוף בהמה קרן שמו ואפילו של יובל ולא נקרא שופר אלא כשנתקן בתלוש והוא מן החלולים וההדורים ומפני שקרן של פרה פסלתו תורה אף לאחר תלישה נקרא שמו קרן כמו שהיה לענין פסלות ולהכי קתני מפני שהוא קרן כלומר מפני שעדיין הוא קרן כמו שהיה בתחלה בעודו מחובר ואע"פ שפסולו מחמת שמו והרי הוא כאלו קרן מגופו לענין שמו שאף הוא אינו הדור לשם והא דמייתי ראיה מדכתיב וקרני ראם קרניו אע"ג בעודו מחובר הוא דכתיב דכולהו אקרי קרן י"ל דכיון דלא כתיב וכקרני ראם קרניו וכתיב וקרני ראם קרניו משמע דה"ק שקרניו קרני ראם לעולם שאף בתלוש הם קרן ומאי דכתיב בשופר של עז קרן חזות ההוא משל הוא שראה במראה הנבואה חוזק אותן ממלכות כחוזק הקרן שאינו חלול שהוא עצם חזק וכמו שאמר עליו שמראה גדול ונורא במ"ש חזות שהוא מלשון חזות קשה הוגד לי ואע"פ שהכתוב ג"כ כשאמר וקרני ראם קרניו דרך משל הוא מ"מ כשהמשיל קרן השור לקרני ראם הראה לו פסול אבל כאן שאמר קרן חזות לא בא אלא להרבות תקפו ואדרבה בא לומר שינוי מעשה הצפיר שאין שופר בין עיניו כדרכו אלא קרן חזות וחזק א"נ דכיון דמחובר הוא בין עיניו קרן מקרי ותירוץ התוספת מספיק בזה:
גמ' אם שור למה פר ואם פר למה שור: פי' דשור משמע אפי' בן יומו כדכתיב שור או כשב או עז כי יולד ופר אינו נקרא אלא עד ג' שנים אלא מאי משור פר משופר פי' שבא לרמוז על זה:
ורבנן כדרב מתנה דאמר מאי משור פר שהוא פר: כן גרסת רש"י ז"ל ופי' הוא ז"ל שביום שנקרא שור היה גדול כפר וזהו פר של מעשה בראשית שביום [שנברא] נברא כקומתו וי"ג שור שהוא מפר וכן פי' הערוך שור שהיה אביו כשהולידו פר חזק ושלם:
שאין קטיגור וכו': שלא להזכיר מעשה העגל כדרך שאין כ"ג נכנס בבגדי זהב לפנים ואע"ג דאיכא דם הפר דמדי מיניה לפנים הא אשתני ולא מינכר איזה דם הוא ואע"ג דאיכא ארון וכפורת לפנים מצופים זהב ואיכא כף ומחתה של זהב שכה"ג מכניס לפני לפנים אנן לא חיישינן אלא שלא יתנאה חוטא במה שחטא בו וכף ומחתה אינם להתנאות אבל בגדי זהב הם להתנאות ושופר נמי בא להתנאות ולהרצות אל אדוניו ואע"ג דמבחוץ לא חיישינן להא דהא משמש בבגדי זהב על מזבח החיצון ואפילו על מזבח שבהיכל בחוץ האי שופר כיון דלזכרון אתי ולהכניס תפלתן של ישראל לפני ולפנים כלפנים דמי וטלית מצוייצת שהיא מוזהבת מותר ללבוש ביום הכפורים דהא ודאי כלחוץ דמי:
ופרכינן והא תנא מפני שהוא קרן קאמר ופרקינן דתנא חדא ועוד קתני חדא שאין קטיגור נעשה סניגור ועוד מפני שהוא קרן: והקשה הרמב"ן אמאי דחיק עולא ומחסר מתניתין ומוסיף חדא ועוד קאמר ותירץ דמשמע ליה טעם חלוש שיאסרו חכמים מפני שנקרא קרן ולא נקרא שופר כיון שהוא חלול וכל השופרות נקרא לפיכך עשו לו סניפין מאידך טעמי דעולא ודאביי:
מהדורא תנינא:
מתוך: תוספות רי"ד/ראש השנה (עריכה)
חוטא בל יתנאה קאמרי' פי' ושופר נמי בל יתנאה הוא שהרי הוא מראה כחו וחכמתו בתקיעתו שהוא יודע לתוקעו יפה ובחזקה:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה