המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
מה שפרש"י אף הפשוטין כו' מתים חמשה כו' י"מ למה לא היה ירא שלא יאמרו משה בדאי כמו שפי' על השבוים ונ"ל דלק"מ חדא דהתם פרט מבכור פרעה עד בכור השפחה דמשמע תו לא אבל כל בכור בודאי ואם יוסיפו אין זה אלא רשעתם ועוד אפשר שאמרו לו בדאי הוא והשיב נשותיכם זינו וזה היה להם לבושה גדולה וק"ל מהרש"ל:
ותחזק מצרים על העם. אחר שלקו בעשר מכות הוצרכו לשלחם בעל כרחם ועוד שנטלו מהם כל ממונם זהו שאמר מיד וינצלו את מצרים, וכן דרשו רז"ל במדרש משלי מאי דכתיב (משלי כז) ברזל בברזל יחד ואיש יחד פני רעהו, ברזל בברזל יחד זה משה הצדיק ופרעה הרשע שהיו מתנקשים זה עם זה בדברים בשעה שנכנס משה לפני פרעה אמר לו מי שלחך, אמר לו אלהי העברים שלחני אליך, אמר לו ומה אמר לך, אמר לו שלח את עמי ויעבדוני, אמר לו וכי יש אלוה בעולם שאיני מכירו חייך שכל אלוהות שבעולם שלחו לי אגרות אבל אלוה זה שאתם מזכירים לא שלח לי אגרת מעולם, כיון שלא מצא שמו של הקב"ה א"ל לא כך אמרתי לך לא ידעתי את ה' מיד שלח והביא כל חכמי מצרים אמר להם מימיכם שמעתם שמו של אלהיהם של אלו אמרו לו כך שמענו שבן חכמים הוא בן מלכי קדם שנאמר (ישעיה יט) אך אוילים שרי צען חכמי יועצי פרעה וגו', אמר להם שוטים שבעולם קראתם עצמכם חכמים ולי בן חכמים חייכם שאני מאבד חכמתכם מן העולם שנאמר (שם כט) ואבדה חכמת חכמיו, אתה אומר לא ידעתי את ה' סופך לידעו, וגם את ישראל לא אשלח סופך לשלחם על כרחך, משל למה הדבר דומה לשר שאמר לעבדו צא והבא לי דג מן השוק הלך והביא לו דג מבאיש, אמר לו שלש אני מטיל עליך או אכול הדג או תלקה ק' מלקיות או תתן ק' מנה אמר לו אני אוכל הדג לא הספיק לאכלו עד שאמר אני לוקה מאה מלקיות, לקה חמשים או ששים לא הספיק ללקות עד שאמר אני נותן מאה מנה, נמצא אוכל את הדג מבאיש ולוקה את המכות ונותן מאה מנה, כך עשה הקב"ה למצרים לקו ושלחו את ישראל ונטלו את ממונם מי גרם להם על שנתקשו לפני הקב"ה אף הוא נתקשה להם על ידי משה שנאמר ברזל בברזל יחד.
פב. ותחזק מצרים על העם מגיד שהיו טורדין אותם לצאת בבהלה.
כי אמרו כלנו מתים . אמרו ולא כמדת משה. משה אמר ומת כל בכור בארץ מצרים והיו סבורין שכל מי שיש לו ד' או ה' בנים, אין מת אלא הבכור שבהם, והם לא היו יודעין שנשותיהן חשודות בעריות, וכולן בכורים מרווקים אחרים. הן עשו בסתר והקב"ה פרסם אותם. והרי דברים קל וחומר, ומה אם מדת פורענות מועטת, העושה בסתר הקדוש ב"ה מפרסמו, מדה טובה מרובה על אחת כמה וכמה.
מלבי"ם - התורה והמצוה - לחץ על המילה "הראה" בצד שמאל להצגה
פב. ותחזק מצרים . כבר כתכ הראב"ע שמדרך הסברא משה ואהרן לא היו בליל ט"ו בארץ רעמסס רק בעיר המלוכה, [צריך לומר ששם עשו את הפסח בפ"ע כי גם שם נמצאו מבני ישראל]. ויצאו מפתח ביתם אחר חצות במצות ה'. ופרעה נתן להם רשות לצאת, ואז הלכו שליחי פרעה לרעמסס [שידוע עד היום שבין מצרים הישנה שיש שם אוצרות יוסף, עד רעמסס הוא מהלך ששה פרסאות] והגיעו לשם באור היום. ואחר שנודע להמצריים רשות פרעה, טרדו אותם בבהלה לצאת תיכף ולא הניחום להכין צדה לדרך. באשר לפי דעתם מתו גם הבנים שאינם בכורים, שלא ידעו שנשיהם מזנות, חששו שימות כולם. ועל כן לא שלחם על מנת לשוב כמו שאמר פרעה, לכו עבדו את ה', רק גרשם בהחלט. ובזה נכונו שני הכתובים מה שנאמר הוציאך ה' ממצרים לילה זה היה מצד רשות פרעה, ומה שנאמר שיצאו בעצם היום זה היה מצד גרוש המצרים.
