החתן בא לבקר את הכלה, אך היא התעצלה לפתוח לו את הדלת, והוא הלך. היא יצאה לקרוא לו, אך השומרים הסובבים בעיר היכו אותה ופצעוה. כך, כשהיא שוכבת על הקרקע מוכה ופצועה, מוצאות אותה בנות ירושלים, והיא אומרת להן:

(שיר השירים ה ח): "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם, בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם! אִם תִּמְצְאוּ אֶת דּוֹדִי - מַה תַּגִּידוּ לוֹֹ? שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי!"

"אני לא יכולה לקום, אבל חשוב לי שאהובי יידע שאני אוהבת אותו! למרות שהתעצלתי לפתוח לו, אני אוהבת אותו!".

מציאה = תוצאה לא בטוחה של חיפוש ; "אני מבקשת מכם שתחפשו את אהובי, ואם תמצאו אותו, תגידו לו איך ראיתן אותי - חולת אהבה, מוכה פצועה מרוב אהבה!".

בנמשל, הפסוק מתאר את מצבה של האומה הישראלית לאחר שהתעצלה והחמיצה את קריאתו של ה' (ראו קול דודי דופק ). היא מחפשת את ה', אך הגויים מכים ופוצעים אותה, ובניה נהרגים על קידוש ה'. היא מתקשה ליצור קשר ישיר עם ה', ולכן מחפשת דרכים עקיפות להעביר לה' את המסר.

1. יש מפרשים שהכוונה לגויים: " "השבעתי אתכם - האומות, אנשי נבוכדנצר, שראיתם בחנניה מישאל ועזריה מוסרים עצמם לכבשן האש, ואת דנייאל לגוב אריות על עסקי התפלה, ואת דורו של מרדכי בימי המן; אם תמצאו את דודי - לעתיד לבא, ליום הדין, שיבוקש מכם להעיד עלי, כענין שנאמר (ישעיהו מג) "יתנו עידיהן ויצדקו". מה תגידו לו - שתעידו עלי שבשביל אהבתו חליתי ביסורים קשים ביניכם, יבא נבוכדנאצר ויעיד, יבא אליפז וצופר וכל נביאי האומות ויעידו עלי שקיימתי את התורה" " ( רש"י ) . יש גויים רשעים, שמכים את היהודים והורגים בהם (הם השומרים שנזכרו בפסוק הקודם), ויש גויים פשוטים, שרק מסתכלים. בפסוק זה פונה האומה הישראלית אל אותם אנשים פשוטים, ואומרת להם "אתם רואים כמה אנחנו סובלים לכבוד ריבונו של עולם? אם יש בליבכם איזשהו קשר לבורא עולם, תעבירו לו את המסר הזה - תגידו לו כמה אנחנו סובלים לכבודו, ותתפללו בעדנו".

2. אך יש מפרשים שהכוונה למלאכים: האומה הישראלית לא מצליחה לפגוש את ה' באופן ישיר, אז היא פונה למלאכים, הקרובים יותר אל ה', ומבקשת מהם עזרה. אמנם, לפי פוסקים רבים (ההולכים לשיטת הרמב"ם) יש איסור לפנות למלאכים, אולם בגלות, כשהיינו רחוקים מה', התפתחו כמה תפילות הפונות למלאכים, חלק מהם אף נכנסו למחזור של הימים הנוראים, כגון "מלאכי רחמים - הכניסו תפילותינו לפני בעל הרחמים", "מידת הרחמים עלינו התגלגלי", ועוד. בימינו, לאחר שחזרנו לארץ ישראל, לענ"ד יש לחזור לשיטת הרמב"ם ולפנות ישירות אל ה'.

בפרק הבא נראה שהכלה יודעת איפה החתן - בנות ירושלים שואלות אותה " אנה הלך דודך? ", והיא אומרת להן " דודי ירד לגנו... לרעות בגנים" (ראו גם כשהוא לא איתי, הוא חושב עליי ). איך זה מסתדר עם הפסוק שלנו?

1. ייתכן שהכלה יודעת רק באופן כללי איפה נמצא החתן - הוא ירד לגנו, אבל היא לא יודעת איפה הגן (הרב יובל שרלו, "אחריך נרוצה", מבוא לפירוש הפשט - השיר השלישי) , או שהגן גדול (החתן הוא הרי מלך), או שיש לו כמה גנים והיא לא יודעת באיזה מהם הוא נמצא.

2. ייתכן שהכלה יודעת איפה החתן, אבל היא מתביישת ללכת אליו, אחרי שהתעצלה לפתוח לו את הדלת, ולכן היא מבקשת מבנות ירושלים שיתווכו ביניהם (הרב שרלו, שם) .

3. השיר מתחיל במילים " אני ישנה וליבי ער ". הכלה קמה ממיטתה חצי ישנה, ולא זכרה איפה בדיוק נמצא החתן. אך כשבנות ירושלים שאלו אותה, היא נזכרה.

4. וכפי שפירשנו למעלה, הכלה יודעת איפה החתן, אבל היא מוכה ופצועה ואינה יכולה ללכת אליו (אראל) .

1. כשהאומה הישראלית חטאה ויצאה לגלות, נשתכחו ממנה חלק גדול מדרכי עבודת ה'. היא יודעת באופן כללי איך לעבוד את ה', אבל שכחה את הפרטים. בצר לה, היא נאלצת ללמוד מהגויים (לדוגמה: כשבני ישראל היו בארץ, עבודת ה' כללה גם נגינה - כנגינת הלויים בבית המקדש. בגלות, רוב הניגונים נשכחו. כשהאדמו"רים החסידיים באירופה רצו לחדש עבודה זו, הם נאלצו ללמוד ניגונים מהרועים הגויים שחיו בסביבתם).

2. האומה הישראלית מלאה בושה וכלימה על כל עוונותיה, וקשה לה לגשת אל ה' באופן ישיר. הבושה הזאת קיימת עד היום: ישנם יהודים רבים המתביישים להתיישב בארץ ישראל, מתביישים להגיד שזו הארץ שלנו, מתביישים לדרוש את הר הבית, מתביישים לתבוע את בניין בית המקדש; כל הזמן בודקים מה הגויים אומרים, מחפשים אישור מהגויים. כך נאמר גם בשיר המתאר את שיבת ציון, (תהלים קכו ב): "אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה - הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ, הָיִינוּ שְׂמֵחִים"( פירוט )

3. כל אדם לומד את כל התורה לפני שהוא נולד, אך כשהוא נולד - הוא שוכח הכל, ובמהלך חייו הוא צריך להתאמץ על-מנת להיזכר שוב בכל התורה שלמד. ולפעמים אדם חושב שהוא לא יודע, אבל למעשה, אם ישאלו אותו שאלות מנחות, הוא ייזכר ויגלה את הידע שהיה בו כל הזמן. כך גם האומה הישראלית: בעקבות התלאות והצרות, אנחנו שוכחים את דרכי עבודת ה' ופונים אל המלאכים שיעזרו לנו, אך המלאכים לא באמת יכולים לעזור, המעלה של האדם גבוהה ממעלת המלאכים, בסופו של דבר המלאכים עצמם שואלים אותנו "אנה הלך דודך?" ואנחנו מגלים שהתשובה היתה אצלנו תמיד (ע"פ גליה) .

4. וכפי שפירשנו למעלה, האומה הישראלית בגלות מוכה ופצועה, חלק מהגויים מיסרים אותה ומנסים למנוע ממנה בכוח לעבוד את ה', והיא פונה אל הגויים האחרים - שרק עומדים בצד ומסתכלים - ומנסה לעורר אותם לתשובה.