3. על-דרך הדרש, ניתן לפרש, שאכן ברך נבות אלהים. נבות רצה להיות קשור לקרקע, לא רק מסיבה חומרית, אלא גם מסיבה רוחנית, (מלכים א כא ג): "וַיֹּאמֶר נָבוֹת אֶל אַחְאָב: חָלִילָה לִּי מה' מִתִּתִּי אֶת נַחֲלַת אֲבֹתַי לָךְ".

הקרקע משתתפת בקשר שבין האדם לבין ה': אדם המעבד את אדמתו, נושא תמיד את עיניו אל ה' בציפיה לגשם, דברים יא יג: " "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מצותי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם, לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל" "לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם - וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם" "בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ, וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ" "וְיִצְהָרֶךָ..." ".

במיוחד נכון הדבר לגבי כרם, שהרי מהכרם מפיקים את היין, שעליו מברכים את ה' בכל שבת וחג. 

אכן, ברך נבות אלהים - נבות רצה לברך את ה', ולכן ביזה את המלך (ע"פ גליה) .

4. לפי אחת הדעות בתלמוד (שנדחתה), להאשמה "ברך נבות... מלך" היתה מטרה משפטית: "בשלמא למאן דאמר 'נכסיהן למלך', היינו דכתיב ברך נבות אלהים ומלך (היינו דכתיב 'ומלך': העידוהו שמרד במלכות, כדי שיתחייב מיתה למלכות ויהיו נכסיו למלך); אלא למאן דאמר נכסיהן ליורשין - למה לי ומלך? (אי משום דבעי למיקטליה, וירשנו מחמת קורבה – ב'ברך נבות אלהים' סגי). ולטעמיך (דמלך לחייבו מיתת מלכות נאמר) – אלהים למה לי? (הא מחייב ליה משום מלכות) - אלא לאפושי ריתחא (דדיינין עליו שלא ירננו אחר אחאב, למימר: בשבילו הרגו, ובלי פשע)! הכי נמי לאפושי ריתחא" ( בבלי סנהדרין מח: ) .

• נגד- = לפני העיניים
• בליעל = בלי תועלת או בלי עליה או בלי עול