קטגוריה:במדבר יח ח

יז. וידבר ה' אל אהרן כבר התבאר התו”ה ( ויקרא ד ) באורך שלשון דבור לא בא מה ' לשום נביא זולת משה, ובאו י”ג מעוטים נגד י”ג דברות. ופסוק כאשר דבר ביד משה לו הוא אחד מן המעוטים

יח. ואני הנה , כ”מ שבא מלת הגוף נוסף על סימן הגוף הנכלל בפעל יש בו דרוש ודיוק. ופה בא על הכוונה שנתתי לכם מתנות אלה מרצון נפשי ובשמחה שבזה תתיחס הפעולה אל הפועל עצמו. כי אין משותף עמו בזה איזה הכרח מבחוץ. ור' ישמעאל פי' שמציין שנתן להם מתנות אלה בשמחה. ור' נתן פי' דבריו שמן מלת אני, לא מוכח רק שנותן ברצון שלא על פי הכרח, שעל זה אמר אני בעצמי ברצוני נתתי. רק ממ"ש אני הנה, שמלת הנה מציין ג”כ שהוא מזומן ומוכן לזה בכל לבו, א"כ בא להוסיף על ציון מלת אני שלא לבד שנותן ברצון כי גם נתן בשמחה. ומפרש שמ"ש ואני הנני מביא את המבול כי גם בזה יש שמחה לפניו באבדן מכעיסיו

כ. הנה נתתי לך לך נתתים, הוא כפל לשון, ופי ' חז"ל שתחלה מדבר מן המתנה והוסיף לך נתתים היינו בזכותך ובזכות בניך, ובפי' למשחה פה מענין גדולה כמ"ש בשאס זבחים (דף כח צא) ובס"מ, ור' יצחק פי' משיחה ממש, ופלוגתתם תליא במה שחקרתי בהתו"ה ( צו מא צו קעג ) אם גם בני אהרן נמשחו ודעת הת"ק שרק אהרן נמשח כדעת המד' (במדבר פ' י"ב) וע"כ פי' משחת בניו מענין גדולה, ודעת ר"י שגם הבנים נמשחו