מ"ג במדבר יח ז
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ואתה ובניך אתך תשמרו את כהנתכם לכל דבר המזבח ולמבית לפרכת ועבדתם עבדת מתנה אתן את כהנתכם והזר הקרב יומת
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתְּךָ תִּשְׁמְרוּ אֶת כְּהֻנַּתְכֶם לְכָל דְּבַר הַמִּזְבֵּחַ וּלְמִבֵּית לַפָּרֹכֶת וַעֲבַדְתֶּם עֲבֹדַת מַתָּנָה אֶתֵּן אֶת כְּהֻנַּתְכֶם וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְאַתָּ֣ה וּבָנֶ֣יךָ אִ֠תְּךָ֠ תִּשְׁמְר֨וּ אֶת־כְּהֻנַּתְכֶ֜ם לְכׇל־דְּבַ֧ר הַמִּזְבֵּ֛חַ וּלְמִבֵּ֥ית לַפָּרֹ֖כֶת וַעֲבַדְתֶּ֑ם עֲבֹדַ֣ת מַתָּנָ֗ה אֶתֵּן֙ אֶת־כְּהֻנַּתְכֶ֔ם וְהַזָּ֥ר הַקָּרֵ֖ב יוּמָֽת׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְאַתְּ וּבְנָךְ עִמָּךְ תִּטְּרוּן יָת כְּהוּנַּתְכוֹן לְכָל פִּתְגָם מַדְבְּחָא וּלְמִגָּיו לְפָרוּכְתָּא וְתִפְלְחוּן פּוּלְחַן מַתְּנָא אֶתֵּין יָת כְּהוּנַּתְכוֹן וְחִילוֹנַי דְּיִקְרַב יִתְקְטִיל׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְאַנְתְּ וּבְנָךְ עִמָךְ תִּנְטְרוּן יַת כְּהוּנַתְכוֹן לְכָל פִּתְגַם מַדְבְּחָא וּלְמִגֵיו לְפַרְגוֹדָא וְתִפְלְחוּן לְפוּם עַדְבַיָא כְּפוּלְחָנָא כֵּן מֵיכַל מַתָּנָה אֶתֵּן בִּרְבוּתָא יַת כְּהוּנַתְכוֹן וְחִילוֹנֵי דְיִקְרַב יִתְקְטֵיל: |
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
רשב"ם
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
" ועבדתם" וכמו כן תשמרו שלא יקרב זר בעבודה שתעבדו וזה יצטרך כי אמנם:
" עבודת מתנה אתן את כהנתכם" עבודת הכהונה המוטלת עליכם בלבד אתן ואשים אותה למתנת כבוד ומעלה בעיני כל אד, ובכן יתאוו כולם אליה ולפיכך צריך שתשמרו היטב:מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
יד. ועבדתם שומע אני מעורבבים ת”ל עבודת מתנה. מה מתנה בפייס אף עבודה בפיס. עבודת מתנה אתן את כהונתכם לעשות אכילת קדשים בגבולים כעבודת מקדש במקדש (מה עבודת מקדש במקדש, מקדש ידיו ואח”כ עובד. אף אכילת קדשים בגבולים מקדש ידיו ואח”כ אוכל.)
וכבר נשתהה ר' טרפון לבא לבהמ”ד, א"ל ר' גמליאל מה ראית להשתהות. א"ל שהייתי עובד. א”ל הלא כל דבריך תימה וכי יש עבודה עכשיו. א"ל הרי הוא אומר עבודת מתנה אתן את כהונתכם לעשות אכילת קדשים בגבולים כעבודת מקדש במקדש. רבי אומר לעשות אכילת קדשים בגבולים כעבודת מקדש (במקדש) מה עבודת מקדש במקדש, מקדש ידיו (ורגליו) ואח”כ אוכל אף אכילת קדשים בגבולים מקדש ידיו (ורגליו) ואח”כ אוכל . אי מה להלן ידיו ורגליו [אף אכילת קדשים בגבולים ידיו ורגליו] אמרת מקום שצריך ידיו ורגליו מקדש ידיו ורגליו, מקום שא”צ אלא ידיו אינו מקדש אלא ידיו נמצינו למדין נטילה ידים מה"ת.
טו. והזר, הקרב יומת. לעבודה אתה אומר לעבודה או לעבודה ושלא לעבודה אמרת ומה בעל מום שלא ענש בו מיתה לא ענש בו אלא לעבודה זר שענש בו מיתה דין הוא שיענוש בה לעבודה ושלא לעבודה הא מה ת"ל והזר הקרב יומת לעבודה. והזר הקרב יומת אפי' עובד בטהרה או אפי' עובד בטומאה אמרת אם הנכנס בטומאה שלא לעבודה חייב קל וחומר לעבודה ומה ת"ל והזר הקרב יומת אפי' עובד בטהרה יומת. סנהדרין פד ר' ישמעאל אומר נאמר כאן יומת ונאמר להלן יומת מה יומת האמור להלן סקילה אף יומת האמור כאן סקילה. ר' יוחנן בן נורי אומר נאמר כאן יומת ונאמר להלן יומת מה יומת האמור להלן בחנק אף יומת האמור כאן בחנק: והזר הקרב יומת. עונש שמענו אזהרה לא שמענו ת"ל וזר לא יקרב אליכם:
טז.
מלבי"ם - התורה והמצוה
יג. ואתה ובניך אתך תשמרו את כהונתכם , כבר פי' בספרי למעלה ( קרח ב ) שזה קאי על ב”ד של כהנים שהם היו משגיחים שלא יעשה שום דבר השיך למזבח רק ע"י כהנים. וכמו שמפ' ביומא (דף כד) מה שמרבה בזה. אמנם מ”ש ולמבית לפרוכת הוא מיותר שהלא גם כהן אשר לכנס לשם, ע"ז פי' שהוא מרמז ששם יהיו בודקין יחוסי כהונה, עיין בז"א שהאריך בזה. ופי' לפי הרמז למבית לפרוכת יהיה מקום ב"ד של כהנים הבודקים. ובזה תבין מה שדרשו ביומא (דף כד) אמר רב ד' עבודות זר חייב עליהם מיתה זריקה והקטרה ונסוך המים ונסוך היין מאי טעמא דרב דכתיב ואתה ובניך אתך וכו' ועבדתם עבודת מתנה ולא עבודת סילוק, ועבדתם עבודה תמה ולא עבודה שיש אחריה עבודה. ר”ל מדאמר שזה מוטל על בית דין של כהנים מבואר שמדבר בדברים שחיב עליהם מיתה, כמ"ש והזר הקרב יומת. וממ”ש עבודת מתנה פי' עבודה שנותנים על המזבח לא עבודת סילוק כגון תרומת הדשן. וממ”ש ועבדתם בעבר המהופך לעתיד מבואר שהוא פעולה תמה ונגמרת, שאם לא כן היה לו לומר ותעבדו בעתיד גמור. ובארתי זה היטב ( אמור קצג ) על פי הכלל שבארתי באילת השחר ( כלל מב ) עיי”ש.
יד. עבודת מתנה אתן את כהונתכם , רש”י ז”ל פי' במתנה נתתיה לכם. ופי' הרמב"ן דבריו לומר שהיא לכם מתנה גמורה עד שהזר הקרב יומת. והוא פי' שיאמר ועבדתם עבודת כהונה ואיננה לכם עבודת שעבוד אבל עבודת מתנה גדולה נתתי לכם בה לכבוד ולתפארת מאתי. וכ"ז דוחק. וחז”ל פי' כפשוטו שלשון מתנה נופל על מתנות כהונה, כמו וזה לכם תרומת מתנם בכל מתנתיכם תרימו. ר"ל שיהיה דומה בעיניכם עבודת הכהונה כעבודה שאתם עובדים את ה' בקבלת מתנות כהונה, שכל אחד רודף להשיג המתנות ורץ אחריהם לבית הגרנות, כן ירוצו כ"א לזכות בעבודה. וכמעשה שהיה שהיו רצים ועולים בכבש עד שלכן תקנו חכמים פייסות. וז"ש מה מתנות בפייסות ר"ל שכל אחד רודף להשיגה ועושים פייס שלא יבואו לידי מצה ומריבה, כן ירדפו אחרי עבודת מזבח, ולכן יגיע הדבר שיתקנו חכמים פייס. וכן ת"י לפום עדביא, כפולחנא כן מיכל מתנה אתן ברבותא ית כהונתכם. וממילא ממ"ש עבודת מתנה מבואר שאכילת קדשי הגבול נקרא עבודה, כמ"ש ר' טרפון ומובא בפסחים (דף ע"ג). וממה שנקרא עבודה, למד רבי שצריך לרחוץ ידיו כמ"ש ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה', שכל דבר קדושה טעון נקיות ידים. וזה סמך לחכמים שאמרו נט"י לתרומה. ומה שנמחק הוא כפי גי' הגר"א.
טו. והזר הקרב יומת , היינו הקרב לעבודה, וכן בעל מום אינו חייב בכניסה. וזה מבואר שלא כדעת הרמב"ם (מל"ת ס"ט) שבעל מום עובר בכניסה לבד, רק כדעת הרמב"ן שם שהביא ראי' מספרי דפה. ועיין במ"ל סוף פ”ט מה' ביאת מקדש. ועמ”ש בהתורה והמצוה ( אמור נח ). והגר"א תקן הלשון ומה בע”מ שאינו אלא באזהרה לא הזהיר אלא בעבודה, ולא העתקתי נוסח זה מפני דברי המגלת אסתר שם
טז. והזר הקרב יומת , הגי' שהעתקתי הוא גי' הגר”א עפ”י הגמרא סנהדרין (דף פד) ושם אמר שר”ש אליבא דר"ע בחנק. וזה הברייתא דספרי שסתמא כר”ש. ועי' בס' המצות להרמב”ם (מל"ת עד)