פסחים מא א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
אחרוסת קאמר מר או אחרדל קאמר מר א"ל למאי נפקא מינה לדרב כהנא דאמר רב כהנא מחלוקת לתוך החרדל אבל לתוך החרוסת דברי הכל ישרף מיד א"ל לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי א"ר אשי כוותיה דרב כהנא מסתברא מדאמר שמואל אין הלכה כרבי יוסי מאי לאו צמותי הוא דלא צמית הא חמועי מחמעא לא דילמא לא מצמת צמית ולא חמוע מחמע:
אין מבשלין וכו':
ת"ר (שמות יב, ט) במים אין לי אלא במים שאר משקין מניין אמרת קל וחומר ומה מים שאין מפיגין טעמן אסורין שאר משקין שמפיגין טעמן לא כ"ש רבי אומר במים אין לי אלא מים שאר משקין מניין את"ל (שמות יב, ט) ובשל מבושל מ"מ מאי בינייהו איכא בינייהו צלי קדר ורבנן האי בשל מבושל מאי עבדי להו מבעי ליה לכדתניא בבשלו ואח"כ צלאו או שצלאו ואח"כ בשלו חייב בשלמא בשלו ואח"כ צלאו חייב דהא בשליה אלא צלאו ואח"כ בשלו הא צלי אש הוא אמאי אמר רב כהנא הא מני רבי יוסי היא דתניא יוצאין ברקיק השרוי ובמבושל שלא נימוח דברי ר"מ רבי יוסי אומר גיוצאין ברקיק השרוי אבל לא במבושל אע"פ שלא נימוח עולא אמר אפילו תימא ר"מ שאני הכא דאמר קרא ובשל מבושל מ"מ ת"ר דיכול צלאו כל צורכו יהא חייב ת"ל (שמות יב, ט) אל תאכל ממנו נא ובשל מבושל במים נא ובשל מבושל אמרתי לך ולא שצלאו כל צורכו היכי דמי אמר רב אשי הדשויא חרוכא תנו רבנן ויכול אכל כזית חי יהא חייב תלמוד לומר אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל נא ובשל אמרתי לך ולא חי יכול יהא מותר תלמוד לומר (שמות יב, ט) כי אם צלי אש היכי דמי נא אמר רב כדאמרי פרסאי אברנים אמר רב חסדא זהמבשל בחמי טבריא בשבת פטור פסח שבשלו בחמי טבריא חייב מאי שנא בשבת דלא דתולדות אש בעינן וליכא פסח נמי לאו תולדות אש הוא אמר רבא חמאי חייב דקתני דקא עבר משום צלי אש רב חייא בריה דרב נתן מתני לה להא דרב חסדא בהדיא א"ר חסדא המבשל בחמי טבריא בשבת פטור ופסח שבשלו בחמי טבריא חייב שעבר משום צלי אש אמר רבא אכלו נא
רש"י
[עריכה]
אחרוסת קאמר - מי אית לך דרבנן נמי אחרוסת פליגי:
לא סבירא לי - אלא בחרוסת נמי שרו והלכה כמותן:
כוותיה דרב כהנא מסתברא - דאמר רבנן אחרוסת לא פליגי וכי אמר שמואל הלכה כחכמים אחרדל קאמר:
אין הלכה כרבי יוסי - דאמר לעיל חומץ צומתן:
מאי לאו - מדלא צמית חטין שהתחילו לינפח כבר אלמא כשאר משקין הוא אחמועי נמי מחמע את הניתן מתחילה לתוכו כדרב כהנא אלמא שמואל כרב כהנא סבירא ליה וכי קאמר שמואל הלכה כחכמים אחרדל קאמר ולא אחרוסת:
לא מיצמת צמית - את שהתחיל להחמיץ ולא מחמע נמי את הניתן לתוכו דלא הוי כמים:
במים - ובשל מבושל במים:
שמפיגין טעמן - שנותנין בו טעם שלהן:
ובשל מבושל - רבויא הוא דהוה ליה למיכתב נא ומבושל:
צלי קדר - שמבשלין אותו בקדירה בלא מים ובלא שום משקה אלא מים הנפלטין משמנו למאן דיליף לה מק"ו הכא שרי לרבי דיליף מרבויא האי נמי בשל מבושל הוא:
חייב - מלקות על אכילתו:
ר' יוסי היא - דאמר בישול לאחר אפיה בישול הוא:
יוצאין - ידי חובת מצה ברקיק השרוי בתבשיל לאחר אפייתו ואף על פי שמתמסמס לחם הוא כל זמן שהוא קיים שלא נימוח לגמרי וכן במבושל:
אבל לא במבושל - דלאו לחם קרינא ביה ואע"פ שכבר נאפה בתנור הואיל וחזר ובישלו ביטלו מתורת לחם:
שאני הכא דרבייה קרא - ובשל מבושל דהוי ליה למכתב ומבושל וגזירת הכתוב הוא בפסח:
יכול צלאו כל צרכו - ואח"כ בשלו יהא חייב והאי תנא הוא דאמר לעיל צלאו ואח"כ בישלו חייב לישנא אחרינא יכול צלאו כל צרכו דשויא חרוכא כדמפרש יהא חייב דלאו צלי אש הוא אלא קלי אש ושרוף וזה עיקר וראשון אינו כלום דההוא תנא כיון דרבי קרא צלאו ואחר כך בישלו מה לי שויה חרוכא מה לי לא שויה:
חרוכא - שרוף:
חי - לגמרי שלא נצלה כלל:
נא - צלי ואינו צלי:
יכול יהא מותר - לאכול ממנו חי לכתחלה דאפילו איסורא נמי ליכא תלמוד לומר אל תאכלו ממנו נא כי אם צלי אש ולא זה שאינו צלי והויא לאו שבכללות והאי תנא סבר אין לוקין על לאו שבכללות:
כדאמרי פרסאי אברנים - אותה צליה שבלשון פרסי קרויה אברנים בלשון הקודש קרי נא:
חמי טבריא - מעינות רותחין:
פסח שבישל בחמי טבריא חייב - על אכילתו וקא סלקא דעתך משום דלא תאכל מבושל:
דלאו תולדות אש היא - הלכך לאו בישול הוא דליהוי חייב משום אב מלאכה:
משום צלי אש - לאו דלא תאכל כי אם צלי אש איכא ולא לאו דבישול וסבר לוקין על לאו שבכללות:
בהדיא - דחייב רב חסדא משום צלי אש ולאו משום בישול:
תוספות
[עריכה]
לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי. אף על גב דתניא כוותיה קסבר מתניתין פליגא:
מדאמר שמואל אין הלכה כרבי יוסי. השתא מדמי חומץ לחרוסת וע"כ נראה לר"י דעולא דאמר לעיל בין כך ובין כך אסור משום לך לך אמרינן נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב פליג אדרב כהנא דהא רב כהנא דאמר אבל לתוך חרוסת לדברי הכל ישרף ולעולא לא אסר אלא משום לך לך אמרינן:
מאי לאו מדלא מצמת מחמע. קשה לר"י דלעיל קאמר י"א אף נותן את החומץ ואח"כ וכו' ופריך ולוקמא כר' יוסי דאמר שורן בחומץ וחומץ צומתן משמע דתנא קמא דיש אומרים היינו ת"ק דר' יוסי דלית ליה דחומץ צמית ואפילו הכי קאמר נותן הקמח ואח"כ נותן את החומץ אלמא קסבר אע"ג דלא צמית חמועי נמי לא מחמע ואור"י דלעיל איירי לפי המסקנא דהכא:
אין מבשלים את הפסח לא במשקין וכו'. תימה למה שנאו כאן אי משום דתנא ירקות שלוקות ומבושלות א"כ מיד היה לו לשנות בסמוך אחריה:
איכא בינייהו צלי קדר. פי' אי לוקה עליו אי לא אבל לכולי עלמא פסול הוי ועשה נמי אית ביה דצלי מחמת ד"א הוא כדאמרינן בריש כיצד צולין (לקמן עה:) נטף מרוטבו על החרס וחזר עליו יטול את מקומו נגע בחרסו של תנור יקלוף את מקומו וכן שאר משקין לא איצטריך למילף אלא לענין מלקות אבל פשיטא דלכל הפחות איכא עשה דכי אם צלי אש וא"ת והיכי יליף שאר משקין מק"ו והא אין מזהירין מן הדין ויש לומר דהאי קל וחומר אינו אלא מגלה דבישול דקרא איירי אף בשאר משקין:
אמר רב כהנא הא מני ר' יוסי היא. תימה דרב כהנא דמוקי לה כרבי יוסי לרבנן האי בשל מבושל מאי עבדי להו דצלאו ואחר כך בישלו לא צריך קרא דמסברא ידעינן דבישול מבטל הצליה כדאמר רבי יוסי גבי מצה ויש לומר דרב כהנא סבר דרבי יוסי יליף מבשל מבושל דבישול מבטל אפייה:
אבל לא במבושל. פ"ה דבישול מבטל ליה מתורת לחם ולפי' מיירי בבלילתו רכה דבלילתו עבה לא נפיק מתורת לחם כדפירש לעיל ור"י מפרש דמיירי בבלילתו עבה ופסולה משום מצה עשירה ומייתי דכי היכי דסבר רבי יוסי דבישול מפיק ליה מתורת אפייה לשוויה מצה עשירה כאילו לא נאפה ה"נ גבי פסח עקר מיניה בישול שם צליה:
עולא אמר אפי' תימא ר' מאיר וכו'. הכא מדמי פסח לבישול מצה והיינו דלא כמסקנא דכיצד מברכין (ברכות דף לח:) דקאמר התם עולא משמיה דר' יוחנן שלקות מברכין עליהם שהכל לרבי יוסי דאית ליה הכא גבי מצה דבישול מבטל האפיה ה"נ בישול מבטל מהם שם ירק ודחי ע"כ לא קאמר רבי יוסי אלא דבעינן טעם מצה ועולא לטעמיה דלא בעי לדחויא הכא טעמא דרבי יוסי דבעינן טעם מצה והתם נמי קאמר דלרבי יוסי מברך שהכל:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/פסחים/פרק ב (עריכה)
קעז א ב מיי' פ"ח מהל' קרבן פסח הלכה ז' והלכה ח, סמג לאוין שנ:
קעח ג מיי' פ"ו מהל' חמץ הלכה ו', טור ושו"ע או"ח סי' תס"א סעיף ד':
קעט ד ה ו מיי' פ"ח מהל' קרבן פסח הלכה ו', סמג לאוין שנ:
קפ ז מיי' פ"ט מהל' שבת הלכה ג':
קפא ח מיי' פ"ח מהל' קרבן פסח הלכה י':
ראשונים נוספים
מתוך: רבינו חננאל על הש"ס/פסחים/פרק ב (עריכה)
אין מבשלין הפסח במשקין ולא במי פירות אבל סכין אותו ומטבילין אותו בהם:
ת"ר ובשל מבושל במים אין לי אלא במים שאר משקים מנין אמרת קל וחומר ומה מים שאין מפיגין טעם הבשר אסור שאר משקין שמפיגין טעמו של בשר אינו דין שאסור.
ר' אומר במים אין לי אלא במים שאר משקין כמים מי פירות מנין ת"ל ובשל מבושל במים מכל מקום לר' דמפיק ליה מלשון בשול אפי' צלי קדר כיון שהוא עשוי כמין בשול אסור הוא ות"ק דממעט מכח הפגת הטעם צלי קדר מותר שאינו מפיג טעמו ות"ק דמייתי ליה לשאר משקין בק"ו ובשל מבושל מאי עביד ליה מבעי ליה דאפילו אם בשלו אחר שצלאו או צלאו אחר שבשלו חייב וכר' יוסי דתאני יוצא ברקיק השרוי אבל לא במבושל ואע"פ שלא נימוח הרי לר' יוסי אע"פ כי רקיק זה אפוי הוא כיון שבשלו יצא מתורת אפוי והרי הוא כמבושל כך זה הבשר אע"פ שצלאו כיון שבשלו יצא מתורת צלי והרי הוא כמבושל.
צלאו כל צרכו כגון דשויא חרוכא פטור כי אינו חייב אלא על נא ועל מבושל פי' נא אברנים כגון שנצלה מעט אבל בשר חי לגמרי דלא עבר באש כלל אינו חייב:
אמר רב חסדא המבשל בשבת בחמי טבריה פטור דלאו תולדות אור הן פסח שבשלו בחמי טבריא פטור אמר רבא ועובר משום דבעינן צלי אש וליכא:
פיסקא אין מבשלין את הפסח כו'. אמר רב חסדא המבשל בחמי טבריא בשבת פטור. כתב הרי"ט ז"ל והלכתא כרב חסדא דחמי טבריא לאו תולדת האור נינהו ולענין הגעלה ודאי אפי' למאן דסבר חמי האור נינהו אין מגעילין בהן דבהגעלה בעינן כבולעו כך פולטו ומיהו כלי שנאסר על ידי חמי טבריא מגעילין אותו במי טבריא:
מתני' מי תשמישו של נחתום. פי' שמצנן בהן ידיו ומדיח את הכלים ישפכו מפני שהן מחמיצות וישפכו לאלתר קאמר מפני שהידים העוסקות בעיסה מחמיצות אותם וממהרות להחמיץ הרי"ט ז"ל:
מהדורא תליתאה:
מתוך: תוספות רי"ד/פסחים (עריכה)
אמר רבא אכל נא לוקה שתים מבושל לוקה שתים נא ומבושל לוקה שלש אביי אמר אי לוקין על לאו שבכללות איכא דאמרי חדא מיהת לקו איכא דאמרי חדא נמי לא לקו דלא מייחד לאוי' כלאו דחסימה ה"ג הכא אבל בפ' שלשה מינין אסורין בנזיר גרסי' איפכא אמר אביי אכל חרצן וזב לוקה שלש רבא אמר אין לוקין על לאו שבכללות ובודאי דההיא גירסא דנזיר משבשתא היא ואיפכא צריך למיגרס חדא דהא הכא גרסי' איפכא ותו דגבי נא ומבושל פליגי נמי הכא דרבא סבר לוקין על לאו שבכללות ואביי סבר אין לוקין ותו דבשלהי פ' המקבל אמרי' אמר ר"ה חבל רחיים לוקה שתים משום רחיים ומשום כי נפש הוא חובל ורכב לקוה שלש משום רחיים ומשום רכב ומשום כי נפשה הוא חובל ור' יהודא אמר חבל רחיים לוקה אחת ורכב לוקה אחת רחיים ורכב לוקה שתים כי נפש היא חבובל לדרשא אחרינא היא דאתי ואמרי' התם לימא אביי ורבא בפלוגתא דרב הונא ורב יהודא קמיפלגי כו' עד לימא אביי דאמר כרב יהודא ורבא דאמר כרב הונ א אלמא רבא האי דאמר לוקין על לאו שדבכללות ואביי אמר אין לוקין פי' לאו שבכללות יקרא לאו דכי אם צלי אש דכאלו כתיב אל תאכלו כ"א צלי אש הוי דאל תאכלו קאי אנא ומבושל ואכ"א צלי אש וכן כי נפש היא חובל היא לאו שבכללות שבכלל כל כלי אוכל נפש וכן מכל אשר יעשה מגפן היין דנזיר שכולל כל היוצא מן הגפן ואי קשיא מה (שנאכל) (שנכלל) הני לאוי מלאו דלא תבוא אל ביתו לעבוט עבוטו הלא נכללו באותו הלאו כל כלים שבעולם ומ"ט התם לוקה והכא אינו לוקה תשובה לאו דלא תביא אל ביתו אע"פ שכל הכלים שנכללו באותו הלאו לא נכללו להרבה לאוין שאם בא וחבל עשרה כלים בבת אחת אינו לוקה אלא אחת אבל לאו דכי נפש כולל לאוין הרבה שאם חבל עשרה כלים של אוכל נפש לוקה עשרה כמו שלמדנו מרחיים ורכב ואם לא הי' כותב רחיים ורכב והי' כותב לא יחבול כלי א"נ בלבד לא הי' לוקה אלא אחד על כולן דומיא דאל תבוא אל ביתו לעבוט עבוטו ולא הי' נקרא לאו שבכללות אבל פרטות דרחיים ורכב עושין ללאו דכי נפש לאו שבכללות וכן נמי פרטות דנא ומבושל לכי אם צלי אש ופרטות דמחרצנים ועד זג למכל אשר יעשה מגפן היין שאם לא היו הפרטות כל מה שהי' אוכל לא הי' חייב אלא מלקות אחת ועד כאן לא פטר אביי אלא בלאו דכי צלי אש וכל אשר יעשה מגפן היין וכי נפש היא חובל אבל על הפרטות דהיינו נא ומבושל וחרצנים וזג ורחיים ורכב לוקה על כל אחד ואחד ואע"ג דלאו אחד כתיב אכולהו כיון דפרטינהו רחמנא כאלו כתב לאו אכל חד וחד דמי כאלו כתב אל תאכלו ממנו נא ואל תאכלו מבושל ואל יחבול רחיים ואל יחבול רכב ואל יאכל חרצנים ולא יאכל זג ודמי לאלמנה גרושה חללה זונה את אלה לא יקח דאע"ג דכתי' לאו חד אכולהו אמרי' דאכל פרטא ופרטא קאי האי לאו ולקי על כל חדא וחדא ולאו הכתיב אצל עופות טמאים אע"ג דאיכא פרטי טובא כל כ"ד עופות טמאין לא אכולהו אלא אחדא דהאי דפרטינהו לאו לאקומי לאו אכל חד וחד אלא למימרא דאלה הן אסורין אבל שאר כל העופות מותרין כדאמרינן גלוי וידוע לפני מי שאמר והי' העולם שהעופות טהורין מרובין. על הטמאין לפיכך פרט הכתוב בטמיאן לומר לך אלו הן אסורין אבל כל השאר טהורין וכל אל השלשה דומין זה לזה ובכולן אמר רבא דלוקין על לאו שבכללות ואביי אמר אין לוקין ובודאי דאביי דאמר כרב יהודא לגבי כי נפש היא חובל ורבא דאמר כרב הונא ומאי דדרשי' בפ'ק המקבל אמר לך רבא אנא דאמר אפי' לרב יהודא ע"כ לא אמר רב יהודא התם אלא דכי נפש היא חובל לשאר דברים היא דאתי ואל משמע לרחיים ורכב אבל הכא כי אם צלי אש למאי אתא ש"מ ללאו היא דאתי ואביי אמר לך אנא דאמרי אפילו לר"ה על כאן לא אמר ר"ה התם אלא דכי נפש היא חובל יתירא היא וכיון דיתירא הוא שדייה נמי ארחיים ורחב אבל הכא כ"א צלי אש לאו יתירא היא מבעי לי לכדתנאי בשעה שישנו בקום אכול צלי ישנו בבל תאכל נא ובשעה שאינו בקום אכול צלי אינו בבל תאכל נא דחיות בעלמא נינהו וכך דרך התלמוד לדחות בכל מקום ואינן עיקר דלמאי דדחי לרבא איכא לאקשוי דכי היכי דכי נפש הוא חובל אתא לשאר דברים לחי ולמבושל בחמי ברי' דאין חי בכלל נא ואין חמי טבריה בכלל מבושל דסתם בישול ע"י האור משמע ולאביי דדחי לאביי נמי איכא לאקשוי דהא אין לוקין על לאו שבכללות קאמר והיכי אמר הכא דלקי על כי נפש היא חובל ותו התינא כ"א צלי אש דאתא לדרשא אחרינא והא כל אשר יעשה מגפן היין לא אתא לדרשא אחרינא ודמי לכי נפש היא חובל ואמר אביי עלי' דאין לוקין על לאו שבכללות מש"ה נ"ל דכי היכי דאפליגי אביי ורבא גבי כ"א צלי אש גבי כל אשר יעשה מגפן היין הה"נ פליגי גבי כי נפש היא חובל ואלה אינן אלא דחיות בעלמא ואין להם מעמד שאין לחלק ביניהן כלל והאי דאמרינן נא ומבושל לוקה שלש וזג וחרצון לוקה שלש ורחיים ורכב לוקה שלש נראה לי דלא שלש מלקיות קאמר דארבע מלקיות היא לוקה שתים אנא ושתים אמבושל ושתים אחרצן ושתים אזג שתיה אריחים ושתים ארכב והאי דקאמר לוקה שלש ה"פ משום שלשה שמות הוא לוקה משום לאו דנא ולאו דמבושל ולאו דכ"א צלי אש ולעולם בלאו דכ"א צלי אש לוקה שתים חד אנא וחד אמבושל כדאוכחית במהדורא תנינא וללישנא קמא דאביי דאמר חדא מיתת לקי אתא כבריית' דתניא בפ' המקבל אכל זוג של ספרים וצמר פרות לוקה שתים זה בעצמו וזה בעצמו אינו חייב אלא אחת וללישנא בתרא דאמרי' חדא נמי לא לקי אתי כברייתא דתניא לעיל יכול אכל כזית חי יהא חייב ת"ל אל תאכלו ממנו נא ובשל ומבושל נא ובשל אמרתי לך ולא חי יכול יהא מותר ת"ל כ"א צלי אש אלמא ס"ל להאי תנא דלא לקי על לאו דכ"א צי אש כלל ורבא לא ס"ל כי הא מתנית' אלא כי מתניתא דפ' המקבל והיכא דחבל או רחיים או רכב אמר דלקי שתים ומשום דתנ אי כאביי וכרבא לא מקשי' לא לאביי ולא לרבא מחדא מנייהו:
עוד אשכחן דפליגי אביי ורבא בלאו שבכללות בפ' כל המנ חות באות מצה דאמרי' התם ת"ר שאור בל תקטירו אין לי אלא כולו מקצתו מנין ת"ל כל עירובו מנין ת"ל כי כל מאי קאמר אמר אביי ה"ק שאור בל תקטירו אין לי אלא כזית חצי זית מנין ת"ל כל עירובו מנין ת"ל כי כל רבא אמר ה"ק אין לי אלא קומץ חצי קומץ מנין ת"ל כל עירובו מנין ת"ל כי כל ואמרי' התם איתמר המעלה משאור ודבש ע"ג המזבח פי' מעורבין זה בזה אמר רבא לוקה משום שאור וקלוה משום דבש לוקה משום עירובי שאור ולוקה משום עירובי דבש אביי אמר אין לוקין על לאו שבכללות איכא דאמרי חדא מיהת לקי וא"ד חדא נמיח לא לקי דהא לא מייחד לאוי' כלאו דחסימה פי' אין לאו שבכללות זה דומה לאלה השלשה שלמעלה שזהו לאו שבכללות משום דעיקר לאו דקרא לשאור ודבש קאתי ושאור ודבש פרטי נינהו ולאו קאי אכל חד וחד אבל העירוב שלמדנו מכי כל הוא שקור' לאו שבכללות שכללו הכתוב על הלאו דשאר ורבא דאמר לוקין על לאו שבכללות לקי ארבע משו' שאור ומשו' דבש ומשו' עירובי שאור ומשו' עירובי דבש ואביי אמר אין לוקין על לאו שבכללות דהיינו לאו של עירוב דלא פרט הכתוב לאו עליו אלא כללו עלם לאו דשאור והילכך על לאו דשאור ועל לאו דדבש לקי דהוי פרט ודמי לאלמנה וגרושה וגו' אבל על העירוב לא לקי מפני שלא נתייחד הלאו עליו אלא נ כלל עם הלאו דשאור וא"ד חדא מיהת לקי פי' אע"ג דלאו עירוב היא לאו שבכללות לקי עלי' חדא שאם הקריב עירוב שאור חייב מלקות אע"פ שאין בה שדיעור שאור אבל הכא דאיכ' שיעור שאור ולקי על לאו דשאור לא לקי תו על לאו דעירוב דהוי לאו שבכללות ואיכ אדאמרי דאפי' חדא לא לקי דלעולם אינו לוקה על לאו של עירוב ואפי' בפ"ע מפני שלא נתייחד הלאו עליו כלאו דחסימה אלא כללו עם הלאו דשאור וכיוצא בזה פליגי נמי אביי ורבא בפ"ק דתמורה דאמרי' התם ואשה לא תתנו אין לי אלא כולן מקצתן מנין ת"ל מהם ואמרי' איתמר המעל' איברי בעלי מומין ע"ג המזבח אמר רבא לוקה משום הקטרת כולו ומשום הקטרת מקצתו ואביי אמר אין לוקין על לאו שבכללות פי' המקתת קורא לאו שבכללות משום דעיקר קרא לא אתי אלא על הקטרת כולו ואשה לא תתנו הם וכתב מהם וכלל בלאו זה לאו דמקצתו ורבא סבר לוקין עליו ואביי סבר אין לוקין עליו וה"נ איכא למימר תרי לישנ י דדוקא כשהקטיר כולו דאיכ' לאו דכולו אמר אביי דלא לקי נמי על לאו של מקצתו אבל חדא לקי כגון שלא הקטיר אלא מקצתו ויש לומר דאפי' חדא נ מי לא לקי שאע"פ שהקטיר לבד דליכא לאו דכולו לא לקי על לאו של מקצתו משום דלא מייחד קרא לאו עלוי' כלאו דחסימה אלא כללו הכתוב על לאו דכולן אבל המורה פירש שם והאי אין לוקין דקאמר אביי אין לוקין תרתי קאמר אבל חדא לקי ואליב' דמ"ד חדא מיהת לקי אלאו שבכללות בשלהי פ"ב דפסחים ואיני נ"ל שהמורה סובר שהמקצת וכולו שניהן הן לאו שבכללות מושם דתרווייהו מחד לאו נפקו ואינו נ"ל דלאו דכולו לא יקרא לאו שבכללות מושם דלא ייחד עליו הכתוב לאו אלא כללו עם לאו דכולו ופתרון א' יש לשניהם ללאו דמקצתו וללאו דעירוב שאור כדפרישית ונמי ששם אומר שני הלשונות גם הנה ראוי לומר שני הלשונות וקשיא לי אמאי לא מני נמי גבי המעלה משאור ומדבש לאו דמקצתו שילקה לע לאו דשאור ועל לאו דדבש ועל עירוב שאור ועל עירוב דבש ועל מקצת שאור ועל מקצת דבש וי"ל שהזכירו גבי בעלי לאו דמקצתו וה"ה גבי שאור ודבש ונקט התם עירוב שאור דלא משתכח האי לאו גבי הקטרת בעלי מומין והתם בתמורה איתוקם אביי בתיובת' דתני' בפי' דלוקה משום הקטרת כולו ומשום הקטרת מקצתו:
ובפ"ק דכריתות אמרי' ת"ר כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו לחייב על כל א' ואחד דברי ר' ישמעאל וחכ"א אינו חייב אלא אחד נ ימא בהא פליגי דר' ישמעאל סבר לוקין על לאו שבכללות ורבנן סברי אין לוקין על לאו שבכללות פי' אין לוא שבכללות דומה לאותן השלשה דאותן השלשה כ"א מרבה לאוין הרבה ומש"ה פליג רבא ואמר דלוקין על לאו שבכללות אבל האי אינו מתחלק ללאוין הרבה ואינו מתחלק לאו זה לכל הפרטות כמו אלמנה וגרושה וגו' דאלמנה וגרושה הן כל אחת ואחת שם בפ"ע ולאו קאי אכל הדא וחדא אבל הכא שם חלב אחד היא והאי דפרטינהו רחמנ' לאו לייחודי לוא אכל חד וחד אלא לומר זה החלב אסור של שור וכשב ועז הא חלב חי' שרי ולהכי פרטינהו רחמנ' ולעולם חד לאו קאי אכולהו ודמי זה ללאו דעופות טמאין דאע"ג דפרטינהו רחמנ' לא פרטינהו לייחודי לאו אכל חד וחד אלא למימרא דהני הוא דאיסרוי אבל שארא שרי ומש"ה מתמה דנימא סבר ר' ישמעאל דלוקין על לאו שבכללות בזה על כל פרט ופרט ואע"ג דהוו לוא שבכללות דלא קאי אכל פרטי ופרטי ולהנ י תרי נמי לא דמי דהתם בעירוב שאור ומקצת בעלי מומין מש"ה אמר רבא דלוקין על לאו שבכללות משום דשאור הוי פרט לעצמו והעירוב פרט לעצמווכן המקצת בבלעי מומין ולאו קאי ומתחלק אכל פרטא ופרטא אבל הכא לא קאי אכל פרט' ופרט' דהני פרטי לא אתי אלא למעוטי חלב חי' ולאו לייחודי לאו אכל פרט' ופרט' ולעולם חד לאו כתיב אכולהו ודמי האי לאו ללאו דלא תבוא אל ביתו לעבוט עבוטו שנכלל זה הלאו לכל הכלים שבעלם וללאו דעופות טמיאן וללוא דלא תאכלו כל נבלה שכולל נבלות בהמה וחי' ועופות דלא מחייב אלא חד לאו אכולהו ומהדר לעולם קסבר ר' ישמעאל דאין לקין על לאו שבכללות כזה אלא חדא ושאני הכא דמייתרי לי' קראי דליכתוב קרא חלה סתם ומימעטא מה דהא בענינא דקדשים כתיב כדמסיק התם דילפי' לאו מכרת שור וכשב ועז למה לי ש"מ לחלק לאו זה על כל אחד ואחד דומי' דאלמנה וגרושה וגו' ואין זה לאו שבכללות כלאו דעופות טמאין ולאו דנבלה ולאו דעבוט ורבנן סבר לאו מלאו ילפי' לאו מכרת לאו ילפינן ולהכי איצטריך שור וכשב ועז למעוטי חלב חי' ולאו לייחודי לאו אכל חד וחד דלעולם לאו שבכללות היא כלאו דנבלה ועבוט ועופות טמאין ואמרי' נמי התם אמר ר' אילא האוכל מעשר דגן תירוש ויצהר לוקה שלש והא אין לוקין על לאו שבכללות פירוש דשם מעשר אחד היא והאי דפרטינהו קרא לאו ליחודי לאו אכל חד וחד אלא למימר' דדוק' דגם תירוש ויצהר ואל שאר פירות וירקות ודמי ללאו דעופות טמאים ונבלה דלא מחייב אלא חדא אכולהו עופות טמאים ואכולהו נבלות וליכ' מאן דפליג הכא ומהדר שאני הכל דמייתרי קראי מיכדי כתיב ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך קרא לא תוכל לאוכל' דגנך תירושך ויצהרך למה לי ש"מ לייחודי לאו אכל' חד ולא והי לאו שבכללו' ודמי ללאו דאלמנ ' גרוש' וגו'. א"ר יצחק האוכל לחם וקלי וכרמל לוקה שלש והא אין לוקין על לאו שבכללות פי' והאי נמי לאו שבכללות היא דכל שם חדש אחד הוא ולא פרטינהו ללאוי יתיר' אלא למעוטי שאם אכל שחת שאינו לוקה ומהדר דהכ' מייתרי קראי דמסיק התם ולא אתי אלא לייחודי לאוי אכל חד וחד ולא הוי לאו שבכללות ובריש פירקין אמרינן דהאי דכתיב ואל חטאת אשר יובא מדמה אל הקודש פנימה לא תאכל באש תשרף האי לא תאכל קרא יתירא האי דליכתוב באש תרשף ואל ליכתוב לא תאכל ומה ת"ל לא תאכל אם אינו ענין לגופו דנפ' לי' מדר"א דאמר ר"א אלא יאכל כי קודש הם כל שבקודש פסול ליתן לא תעשה על אכילתו תנהו ענין לכל איסורין שבתורה ואמרי' התם א"ל ר"פ לאביי אימא לייחודי לי' לאו לגופי' היא דאתא דאי מדר' אלעזר אין לוקין על לאו שבכללות וקשי' לא' טובא מ"ש לאו זה מלאו דלא תאכלו כל נבלה שכולל כל הנבלות נבלת בהמה ונבלת חי' ונבלת עופות ולקינן עלי' אליב' דכ"ע וכן נמי כל חלב וכל דם לא תאכלו שכולל חלב שור וכשב ועז וכל דם כולל בהמה וחי' ועוף ולוקין עליו והכי נמי כל שבקודש פסול לא יאכל שכולל כל פסולי הקדשים באל יאכל אמאי אמרינן דאין לוקין עליו עד דאיצטריך לא תאכל גבי חטאת לייחודי לאו לגופי' ונ"ל לתרץ בודאי לאו דחלב אע"פ שכולל חלב שור וכשב כולן שם חלב הן ואין זה לאו המתחלק להרבה ענינים אלא לחלב לבדו וכן לאו דדם אע"פ שכולל דם בהמה וחיה ועוף כולן שם נבלה הן ולאו מיוחד אחד לנבלה והילכך לוקין עליו אבל פסולי המוקדשין הן הרבה שמות חוקין זה מזה הלן והטמא והיוצא ושנשרף דמו ושיצא דמו חוץ לקלעים וחוץ לזמנו וחוץ למקומו וכיוצא בהן שכל פסול ופסול יש לו מקרא לעצמו והן הרבה שמות ועכשיו כשכולל ואומר כל שבקודש פסול לא יאכל נמצא שהלאו זה מתחלקר לכמה שמות והילכך אין לקין עליו מפני שמקצתו עולה לשם זה ומקצתו לשם זה ואינו מיוחד לשם אחד ומש"ה אין לוקין עליו וכיוצא בזה אמרינן בפ' ארבע מיתות בה' אבל המגפף כו' תנ י' מנין לאוכל מן הבהמה קודם שתצא נפשה שהוא בל"ת ת"ל לא תאכלו על הדם ד"א לא תאכלו על הדם לא תאכל הבשר ועדיין הדם במזרק ר' דוסא אומר מנין שאין מברין על הרוגי ב"ג ת"ל לא תאכלו על הדם ר"ע אומר מנין לסנהדרין שהרגו את הנפש שאין טועמין כלום כל אותו היום ת"ל לא תאכלו על הדם ואמר ר' יוסי בר' חנינ' אזהרה לבן סורר ומרה מנין ת"ל לא תאכלו על הדם ואמר ר' אבין בר' חיי' ואיתמימ' רבין בר כהנ' על כולן אינו לוקה משום דהו"ל לאו שבכללות אלמא' זה הלאו דלא תאכלו על הדם למפני שהיא מתחלק להרבה שמות אין לוקין לעיו משום דבעי' לאו מיוחד לשם אחד דומי' דלאו דחסימה ותנן התם אבל המגפף והמנשק והמכבד והמרביץ והמחריץ והסך והמלביש והמנעיל ה"ז בל"ת הנודר בשמו ומקיים בשמו עובר בל"ת ואמיר' בגמר' כי אתא רב דימי אמר ר' אלעזר על כולם לוקה חוץ מהנודר בשמו ומקיים בשמו מ"ש נודר בשמו ומקיים בשמו דלא לקי משום דהו"ל לאו שאין בו מעשה הכי נמי לאו שבכללות הן כו' עד אלא כי אתא רבין אמר על כולן אינו לוקה חוץ מן הנודר בשמו ומקיים בשמו מ"ש אהנך דלא לקי דהו"ל לאו שבכללות הני נמי לאו שאין בו מעשה נינהו כ' יהוד' דאמר לאו שאינן בו מעשה לוקין עליו פי' לאו שבכללות נינהו דכולהו נפקי מלא תעבדם וק"ל אע"פ דהאי לא תעבדם כולל כל אלה העובדות מ"ש לאו זה מלאו דנבלה וחלב ודם שכל אחד כולל הרבה ענינים כדכתבית לעיל ומפני שכולן הן שם אחד לוקין עליו וה"נ אע"פ שכולל עבודות הרבה כולן שם אחד הן עובד ע"ז ואמאי אמרי' דלא לקי עלייהו ונ"ל לומר שמפני זה קורא אותו לוא שבכללות מפני שזה לא תעבדם בא להזהיר על עבודות פנים דהיינו זיבוח וניסוך וקיטור שהן בבסקיל ה כדאמרן לעיל בההיא הילכתא אמרא ר' אמי זיבח וקיטר וניסך בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת אמר אביי מ"ט דר' אמרי אמר קרא לא תעבדם הכתוב עשאן כולן עבודה אחת אלמא אזהרת עבודת פנים נפקי מהכא ואזהרת שאינן של פנים שאין בהן סקילה כ"א לאו בלחוד נפק' נמי מהכא ומש"ה יקרא לאו שבכללות שאל נתייחד לבד לעבודות שאין בהן סקילה אלא גם לעבודות פנים שהן בסקילה והו"ל לאו שמתחלק להרבה שמות ומש"ה יקרא לאו שבכללות שלא נתייחד לבד לעבודות שאין בהן סקילה אלא גם לעבודות פנים שהן בסקילה והו"ל או שמתחלק להרבה שמות ומש"ה מייתי התם ראי' מלאו דלא תאכלו על הדם שכמו שאותו הלאו מתחלק להרבה שמות ואין לקין עלי' גם זה לאו דלא תעבדם לא מייחד להני עבודות בלחוד אלא כולל גם עבודות פנים להזהרי עליהן והילכך לאו שבכללות היא ואין לוקין עליו נמצא עכשיו דלאו שבכללות המוזכר בהרבה מקומות אין פתרונם שוה ואין דינם שוה וזה פתרונם לאו דלא תאכלו כל נבלה ולאו דלא תאכל כל דם ולאו דעופות טמאין ולאו דכל חלב לא תאכלו ולאו דלא תבוא אל ביתו לעבוט עבוטו כל אלה נקראין לאו שבכללות דלאו דנבילה כולל נבלות בהמה וחי' ועוף אבל מיהו כולן שם אחד הן וכך לאו דדם כולל דם בהמה חי' ועוף וכולן הם שם אחד והילכך ליכ' מאן דפליג בהא למיימר שילקה על כ"א ואחד מש"ה מתמה בכריתות בפלוגת' דר דימעאל ורבנן נימא קסבר ר' ישמעאל לאו שבכללות לוקין עליו פי' על כ"א ואחד ומהדר דקראי יתירא קדריש דהני פרטי דשור וכשב ועז לא איצטריך למעוטי חי' אלא לחלק לאו לכ"א ואחד ודמי האי לאו ללאו דאלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה לא יקח דקאי לא יאקח אכל פרטא ופרט' וכאילו כתיב לאו אכל פרטא ופרטא באנפי נפשי' דמי וה"נ כאלו כתב לאו אחלב שור ואחלב כשב ואחלב עז ורבנן סברי דאינן יתורי ואל אתי אלא למעוטי חלב חי' ואלו שבכללות היא כמו לאו דנבלה ודם וכיוצא בהן שאין לוקין עליו אלא אחת וחדא מיהת לקי אליב' דכ"ע דל"ד ללאו שבכללות דבעי' למימר השתא דלא לקי אפילו חדא ויש לאו שבכללות דלא לקי אפילו חדא אליב' דכ"ע וזהו לאו דכל שבמקדש פסול לא יאכל ולאו דלא תאכלו על הדם ולאו דלא תעבדם ומפני שכולל הרבה שמות ונתחלק להרבה שמות אין לוקין עליו דבעי' לאו מיוחד כלאו דחסימה ולא דמי הני לאוי ללאו דחלב ודם ונבלה וכיוצא בהן דהנהו אע"פ שכל אחד כולל דברים הרבה שם אחד הן שם חלב לכולן שם דם לכולן שם נבלה לכולן שם עבוט לכולן שם עוף טמא לכולן ומיוחד לאוי' כלאו דחסימה אבל הני לאוי שנכללו להרבה שמות לא מייחד לאוי' כלאו דחסימה הילכך אין לקין עליו כלל ולאו דכי כל שאור לא תקטירו ולאו דאשה לא תתנו מהם דדרשי' מכי כל עירוב שאור דמהם מקצת האבר פליגי אביי ורבא דאביי קרי לאו דעירוב ולאו דמקצת לאו שבכללות דעיקר לאו לא אתי אלא לשאור ולהקטרת כל האבר אלא שנכלל העירוב והמקצת עמהן ולא נתייחד הלוא עליהן והילכך אין לוקין אלא על הקטרת השאור ועל הקטרת כל האבר אול על העירוב והמקצת ורבא סבר לקין עלי' דכיון דכתיב כי כל וכתיב נמי מהם האי לאו קאי בין אשאור בין אעירוב בין אהקטרת כולו בין אהקטרת מקצתו ואין זה לאו שבכללות וכלאו דאלמנה וגרושה וגו' דמי דקאי אפרטא ופרטא ולאו דכי אם צלי אש ולאו דמכל אשר יעשה מגפן היין ולאו דכי נפש היא חובל אי לאו דפרטי דכתיבי גבייהו הוו דמי ללאו דנבלה ודם וחלב ולא הוי לקי אלא חדא אבל השתא דכתיבי פרטי בהדייהו כי היכי דמתחלק הלאו על הפרטות לחייב על כל פרט ופרט הם הכי מתחלק הלאו של כללות על כל אחד כגון כלי אוכל נפש ועלין ולולבין בנזיר וחי ומבושל בחמי טברי' בפסח ובהא פליגי אביי ורבא דרבא סבר הפרטים מכיחים על הלאו של כלל שמתחלק על כל פרט ופרט לחיי בעליו מלקות ואפרטי נמי לקי משום לאו דיד' ומשום לאו דכללא ואביי סבר כיון דמתחלק לאו דכללת להרבה לאוין הו"ל כאו דכללות המתחלק להרבה שמות ואין לוקין עליו כלל ולישנ' אחרינ' אמר דלקי אשאר פרטי כיון דאיתקש לפרטי דכתיבי אבל מיהו אפרטי דכתיבי לא קאי ורבא סבר כי היכי דקאי אפרטי אחריני קאי נמי אפרטי דכתיבי:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה