עירובין פב ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
אמר רב יהושע בריה דרב אידי כי קאמר רב אסי כגון שעירב עליו אביו לצפון ואמו לדרום דאפילו בר שש נמי בצוותא דאמיה ניחא ליה מיתיבי קטן שצריך לאמו יוצא בעירוב אמו עד בן שש תיובתא דרב יהושע בר רב אידי תיובתא לימא תיהוי תיובתיה דרב אסי אמר לך רב אסי עד ועד בכלל לימא תיהוי תיובתיה דרבי ינאי ור"ל ל"ק הא דאיתיה אבוהי במתא הא דלא איתיה אבוהי במתא ת"ר אמערב אדם על ידי בנו ובתו הקטנים על ידי עבדו ושפחתו הכנענים בין לדעתן בין שלא לדעתן אבל אינו מערב לא ע"י עבדו ושפחתו העברים [ולא] על ידי בנו ובתו הגדולים ולא על ידי אשתו אלא מדעתם תניא אידך לא יערב אדם על ידי בנו ובתו הגדולים וע"י עבדו ושפחתו העברים ולא ע"י אשתו אלא מדעתן אבל מערב הוא ע"י עבדו ושפחתו הכנענים ועל ידי בנו ובתו הקטנים בין לדעתן ובין שלא לדעתן מפני שידן כידו וכולן שעירבו ועירב עליהם רבן יוצאין בשל רבן חוץ מן האשה מפני שיכולה למחות אשה מאי שנא אמר רבה אשה וכל דדמי לה אמר מר חוץ מן האשה מפני שיכולה למחות טעמא דמחי הא סתמא נפקא בדבעלה הא קתני רישא אלא מדעתם מאי לאו דאמרי אין לא מאי אלא מדעתם בדאשתיקו לאפוקי היכא דאמרי לא הא וכולן שעירבו ועירב עליהן רבן יוצאין בשל רבן וסתמא הוא וקתני חוץ מן האשה דלא נפקי אמר רבא גכיון שעירבו אין לך מיחוי גדול מזה:
מתני' דכמה הוא שיעורו מזון שתי סעודות לכל אחד ואחד מזונו לחול ולא לשבת דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר לשבת ולא לחול וזה וזה מתכוונים להקל ר' יוחנן בן ברוקה אומר מככר בפונדיון מד' סאין בסלע ר"ש אומר שתי ידות לככר משלש לקב החצייה לבית המנוגע ווחצי חצייה לפסול את הגוייה:
גמ' וכמה מזון שתי סעודות א"ר יהודה אמר רב תרתי ריפתא איכרייתא רב אדא בר אהבה אמר תרתי ריפתא נהר פפיתא א"ל רב יוסף לרב יוסף בריה דרבא אבוך כמאן ס"ל כר' מאיר ס"ל אנא נמי כר"מ ס"ל דאי כרבי יהודה קשיא הא דאמרי אינשי רווחא לבסימא שכיח:
רבי יוחנן בן ברוקה אומר:
תנא וקרובים דבריהן להיות שוין מי דמי דר"י ארבע סעודתא לקבא דר"ש תשע סעודתא לקבא א"ר חסדא צא מהן שליש לחנוני ואכתי למר תשעה ולמר שית [אלא כאידך] דרב חסדא דאמר צא מהן מחצה לחנוני ואכתי למר תשע ולמר תמני היינו דקאמר וקרובים דבריהם להיות שוין קשיא דרב חסדא אדרב חסדא ל"ק הא דקא יהיב בעל הבית ציבי הא דלא יהיב בעל הבית ציבי:
חצייה לבית המנוגע וחצי חצייה לפסול את הגוייה:
רש"י
[עריכה]
אמר רב יהושע - ודאי כדאמרת בן ה' אינו יוצא עד שיערבו עליו ורב אסי נמי בשעירבה אמו עליו קאמר וקמ"ל דאם עירב עליו אביו לרוח אחרת בתר אמו שדינן ליה:
מיתיבי כו' עד בן שש - הא ליכא למימר בשערב עליו זה לכאן וזה לכאן דהא עד קתני דמשמע בן שנה ובן שתים ושלש עד בן שש יוצא בעירוב אמו וכי היכי דבן שנה ובן שתים בלא זיכוי עירוב קאמר בן ד' ובן ה' נמי בלא עירבו עליו קאמר וכי נמי אמרינן עד ולא עד בכלל הויא תיובתא דרב יהושע דתריץ דבן ה' צריך לזכות לו תיובתא:
לימא תהוי תיובתיה דרב אסי - דעד ולא עד בכלל משמע ואיהו אמר אפילו בן שש:
לימא תיהוי תיובתיה דר' ינאי ודריש לקיש - דמפרשי גבי סוכה בר ארבע ובר חמשא קרי ליה אין צריך לאמו והכא תני יוצא בעירוב אמו ותניא לעיל דקטן שאינו צריך לאמו אינו יוצא בעירובה:
הא דאיתיה לאבוה במתא - והתינוק נכנס ויוצא עמו לא קרי ליה צריך לאמו מבן ד' ולמעלה וברייתא בדליתיה לאבוה במתא ורב יהושע נמי לא מצי לשנויי הכי דהא כי אותביניה לרב אסי לעיל אם איתא דאית ליה לרב יהושע הא סברא הכי הוה משני ליה לדרב אסי בדליתיה לאבוה במתא ונימא בדלא עירב שרי ואשמעינן רבותא:
על ידן - בשבילן:
ועירב רבן עליהן - לרוח אחרת:
אשה מאי שנא - מעבד עברי ובנו ובתו הגדולים:
הא סתמא - דאישתיקה ולרוח אחרת נמי לא עירבה:
מתני' מתכוונין להקל - ר' מאיר סבר בשבת אכיל איניש טפי משום דבסים תבשיליה ואמרי אינשי רווחא לבסימא שכיח ור' יהודה סבר כיון דבשבת סועד שלש סעודות אינו אוכל הרבה בכל סעודה:
ככר הלקוח מן הנחתום בפונדיון כשנמכרים ארבע סאין בסלע - השתא ס"ד חצי קב הוי שתי סעודות כיצד ו' מעות לדינר מעה שתי פונדיונין נמצא דינר י"ב פונדיונין נמצא סלע מ"ח פונדיונין וסאה ו' קבין לד' סאין כ"ד קבין הרי מ"ח חצאי קבין חצי קב לפונדיון:
ר"ש - ממעט משיעור ואומר תשע סעודות יש לקב ודי לעירוב בב' ידות של ככר של ג' ככרות לקב נמצאת ככר השלימה שלישית הקב וב' ידותיה הוו שתי סעודות:
חציה לבית המנוגע - סתמא היא והכי קאמר חצי ככר השלימה ששיערו בה את העירוב ובין למר ובין למר לשהיית בית המנוגע לטמא בגדים הנכנס טמא מיד דכתיב (ויקרא יד) והבא אל הבית יטמא אבל כבוס בגדים לא נאמרה בו עד שישהה כדי אכילה דכתיב (שם) והאוכל בבית יכבס את בגדיו ומוקמינן לה בתורת כהנים לשוהה כדי סעודה ואע"פ שלא אכל וחצי ככר זו הוי כדי אכילה אע"ג דלר"ש לענין עירובין הוי בככר ג' סעודות התם הוא דבשיעור העירוב נתכוונו כולן להקל אבל שיעור סעודה קים להו לרבנן הכי ובעינן שישהה בכדי אכילת חצי ככר זו והוא פרס דכוליה הש"ס על שם ששיעורה בפרוסה כלומר בחצי ככר:
לפסול את הגוייה - האוכל אוכלין טמאין כחצי פרס נפסלה גוייתו מלאכול בתרומה ומדרבנן הוא דאין אוכל מטמא אדם ורבנן גזרו שהאוכלו יפסל בתרומה עד שיטבול כדאמר בפרק בתרא דיומא (דף פ:) הנח לטומאת גוייה דלאו דאורייתא:
גמ' וכמה - לר"מ ולר' יהודה קבעי:
ריפתא איכרייתא - שנושאין האכרים עמהם לשדה אכרים מנהיגי שוורים:
נהר פפיתא - הוא מקום נהר פפא:
אבוך כמאן - מהנך תנאי סבירא ליה בעירוב כר' יהודה או כר' מאיר דקי"ל בעירוב לכל אדם כדי מזונו ואם בא לשער בעצמו באיזו ישער בשבת או בחול:
דאי כר' יהודה קשיא לי הא דאמרי אינשי רווחא לבסימא שכיח - כלומר המעיים מתרווחין לפנות מקום לדבר המתוק:
דבריהן - דרבי יוחנן בן ברוקא ורבי שמעון:
צא מהן שליש לחנוני - רבי יוחנן בן ברוקה לא הזכיר חצי קב ששיער לך אלא בככר הלקוח מן החנוני בפונדיון והרי החנוני משתכר בחצי קב שלקח בפונדיון שליש ומוכר ב' שלישי חצי קב בפונדיון ובהך שני שלישי אשמעינן רבי יוחנן דאיכא שתי סעודות הרי בחצי קב שלש סעודות:
ציבי - עצים לאפות אין החנוני משתכר אלא שליש:
תוספות
[עריכה]
עד ועד בכלל. לא בעי לשנויי הא דאיתיה לאבוה במתא כו' כדמשני בסמוך דא"כ הוי פליגי דרבי ינאי ור"ל אדרב אסי והלכתא כרב אסי דמייתי לה הש"ס בסוף פ' אע"פ (כחובות דף סה:):
הא דאיתיה לאבוה במתא כו'. לרב יהושע בריה דרב אידי לא הוי מצי לשנויי הכי דהא לא מפליג בין איתיה לליתיה מדלא משני הכי וכן פירש בקונטרס:
מערב ע"י בנו ובתו הקטנים. ואור"י דאף רבי יוחנן מודה הכא דקטן קטן ממש:
מפני שידן כידו. אעבדו ושפחתו קאי כדאמרינן בריש הזורק בגיטין (דף עז:) דיד עבד קני ליה רביה:
וחצי חציה לפסול את הגוייה. והיינו שני ביצים אומר ר"ת דפסול גוייה גזירת קדמונים היתה ולא מי"מ דבר דהאוכל אוכל ראשון ואוכל שני תדע דבפרק בתרא דיומא (דף פ:) סלקא דעתיה דהוי דאורייתא ובעי למדרשיה מולא תטמאו בהם ונטמתם בם ובי"ח דבר היו בקיאין ואם היתה דאורייתא א"כ חסר להו ועוד דלשון פסול גוייה משמע דדוקא פסול הגוף דנפסל גופו מלאכול בתרומה וגזירה דהאוכל אוכל ראשון פסול מגע הוא אלא ודאי פסול גוייה גזרו קודם י"ח דבר הרבה ולא גזרו על מגעו שיפסל אלא גופו מלאכול בתרומה וגזרו על טומאת פנים אטו טומאת חוץ שהרואה אוכל תרומה אחר שאכל אוכלין טמאין או שתה משקין טמאים סבור שמותר ליגע בהן גם בחוץ תרומה טהורה כמו שבתוך מעיו נוגעין זה בזה ודווקא בשני ביצים אבל בכביצה אף על פי שראוי לטמא אחרים לא גזרו דא"א שלא ישאר קצת בין השינים והחניכין או מתעכל קצת במעיו וכיון דאפקוה מכביצה אוקמוה אשני ביצים שהוא חצי הסעודה דבית המנוגע ולר' יוחנן בן ברוקה אביצה ומחצה אבל במשקין טמאין שאינם מתעכלין ונכנס הכל במעיו לא בעינן יותר מרביעית אבל בי"ח דבר דהאוכל אוכל ראשון נזרו אפילו בכביצה ושיפסול תרומה במגע כדמפרש טעמא בפרק קמא דשבת (דף יד.) משום דזמנין דאוכל אוכלין טמאין כו' ואין להאריך כאן:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/עירובין/פרק ח (עריכה)
ה א ב ג מיי' פ"ו מהל' עירובין הלכה כ"א, סמ"ג עשין מד"ס א, טור ושו"ע או"ח סי' תי"ד סעיף א':
ו ד מיי' פ"ו מהל' עירובין הלכה ז', וסמג שם, טור ושו"ע או"ח סי' ת"ט סעיף ז':
ז ה מיי' פט"ז מהל' טומאת צרעת הלכה ו':
ח ו מיי' פ"ד מהל' טומאת אוכלין הלכה א':
ראשונים נוספים
ת"ר לא יערב אדם לא ע"י בנו ובתו הגדולים ולא ע"י עבדו ושפחתו העברים ולא ע"י אשתו אלא מדעתן. ואוקימנא מאי מדעתן בשהודיען ואפילו בסתמא מערב עליהן אלא אם ימחו ויאמרו לא. אבל מערב ע"י בנו ובתו הקטנים וע"י עבדו ושפחתו הכנענים בין מדעתן ובין שלא מדעתן וכולן שעירבו ועירב רבן עליהן יוצאין בשל רבן חוץ מן האשה וכל דכוותה והן בניו הגדולים ועבדיו [ושפחותיו] העברים מפני שיכולין למחות וכיון שעירבו לעצמן אין לך מיחוי גדול מזה ואין יוצאין אלא בעירוב של עצמן:
מתני' וכמה שיעורו מזון ב' סעודות לכל אחד ואחד מזונן לחול דברי ר' מאיר כי בשבת דכיון דקבע סעודתי' על היין אכיל טפי וכי רעבתן דמי ולא בעינן אלא (בחול) [לחול] דהוה ליה סעודה בינונית ר' יהודה אומר כסעודת השבת. דכיון דאית ליה בשבת בשר ודגים לא אכיל פת אלא פחות מסעודתו בחול. וזהו שאמרו ושניהן מתכוונין להקל. בא ר' יוחנן בן ברוקה לתת שיעור בעירוב בדבר ידוע דאמר מככר בפונדיון מד' סאין בסלע פי' שיעור סאה ו' קבין (כשהן) [שהן] כ"ד רטיל והסלע ו' דינרים (כמו) [ואם] שיהיה השער שבשוק ד' סאין בסלע נמצא סאה בדינר וחשבון הדינר שש מעה כסף והמעה ב' פונדיונות נמצאו י"ב פונדיונין בדינר וכבר הוזכרנו למעלה כי סאה היא כ"ד רטלין כשתימכר סאה בדינ' (רטלה בפונדיונין) [ב' רטיל בפונדיון] נמצאת ככר של עירוב (ריטלין) [ב' רטלין בפונדיון] זהו ב' סעודות כל סעודה רטל.
ר' שמעון אומר [שתי] ידות לככר מג' ככרות בקב הוי עירוב נמצא שיעור הככר רטל ושליש (ב') [וב'] ידותיה הן שיעור העירוב.
תנא וקרובין דבריהן להיות שוין.
אוקמה רב חסדא הא דאמר ר' יוחנן בן ברוקה בתר דאפיק מחצה מהן לחנוני.
באתרא דלא יהיב בעה"ב עצים לתנור. נמצאת חצי סאה פת אפויה בדינר. נמצאת רטיל פת בפונדיון והוא ב' סעודות ולר' שמעון דאמר ב' סעודות של עירוב הן ב' ידות לככר מג' לקב נמצאו ב' ידות של זה הככר רטל פחות י"ב תישועין והיינו דאמר וקרובין להיות שוין. הא דא"ר יוחנן בן ברוקה ב' סעודות מד' סעודות בקב ור' שמעון דאמר ב' סעודות מתשע סעודות בקב דבריהן פשוטין הן ומתני' אליבא דר' יהושע שנויה דאמר אין עירוב אלא ככר שלם למעוטי פרוסה.
מערב אדם ע"י בנו ובתו הקטנים: פירוש: קטנים אלו אפילו קטנים ממש ולא הגדולים הסמוכים על שלחנו בלבד, משום דאפילו הקטנים מערבין עליהם כמו שאמרנו למעלה (בע"א) משום דמצוה לחנכן במצות. ואפשר דאפילו לר' יוחנן דאמר גבי מציאה בפרק קמא דבבא מציעא (יב, ב) גדול וסמוך על שלחן אביו זהו קטן, הכא מודה דאינו קטן לצאת בעירוב שעירב עליו אביו כל שהוא מוחה ואינו מערב עליו אלא מדעתו, דכיון שהוא גדול ומוחה מחאתו מחאה, ואם עירב עליו אביו ועירב הוא לעצמו אין לך מיחוי גדול מזה, וכדאמרינן חוץ מן האשה מפני שיכולה למחות, טעמא דמחאי הא סתמא נפקא בדבעלה, והא קתני רישא אלא מדעתה, מאי לאו דאמור אין, לא בסתמא, לאפוקי היכא דאמור לא, והא כולן שעירבו ועירב רבן עליהן דסתמא הוא וקתני חוץ מן האשה מפני שיש לה למחות, אמר רבא כיון שעירבה אין לך מיחוי גדול מזה. ומ"מ שמעינן דאפילו בבנו ובתו הגדולים כל שלא מיחו אם עירב עליהן אביהן יוצאין בעירובו משום דדעתן סמוכה על דעת האב ורוצין מן הסתם במה שהוא רוצה עד שימחו.
ושמעינן נמי מהכא דאע"ג דאמרינן (בביצה לז, ב) הבהמה והכלים כרגלי הבעלים, עבדו ושפחתו הכנענים אינן כרגלי הבעלים אלא צריכין הן עירוב לעצמן, ומיהו כל שעירב רבן עליהן יוצאין בעירובו ואין יכולים למחות.
מזונו לחול אבל לא לשבת דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר לשבת ולא לחול: הא מתני' כולה תנינא לה חדא זימנא במסכת כלים בפרק כל כלי בעלי בתים (פי"ז, מי"א), גבי יש שאמרו הכל לפי מה שהוא אדם ומייתינן לה לעיל בפרק בכל מערבין (ל, ב), והכי תני לה התם, יש שאמרו הכל לפי מה שהוא אדם מלא קומצו מנחה ומלא חפניו קטורת והשותה מלא לוגמיו ביום הכיפורים ובמזון שתי סעודות לעירוב ר' מאיר אומר מזונו לחול ולא לשבת וכו'. ופרישנא בפרק בכל מערבין דהכל מה שהוא אדם דקתני גבי עירוב לקולא קאמר, ואחולה וזקן קאי, אבל רעבתן בטלה דעתו אצל כל אדם, ואין משערין לו אלא בבינונית של כל אדם, וכדתני ר' שמעון בן אלעזר מערבין לזקן ולחולה כדי מזונו ולרעבתן בסעודה בינונית של כל אדם. ולפי זה יש לפרש דר' מאיר ור' יהודה בחולה וזקן קא מיירי, וארישא דהכל לפי מה שהוא אדם קיימי, ולומר מזונו לחולה כיצד משערין לו, ר' מאיר אומר מזונו לחול ור' יהודה אומר מזונו לשבת. וכי קא מיבעי לן בגמרא כמה מזון שתי סעודות ברעבתן קא מיבעי להו, דמשערינן לו בבינונית של כל אדם. והא דאמר ליה ר' יוסף לרב יוסף בריה דרבא אבוך כמאן סבירא ליה, בחולה וזקן קא מיבעי ליה, ואמר ליה כר' מאיר. ויש לפרש דר' מאיר ור' יהודה ארעבתן קיימי דמשערינן לו בבינונית של כל אדם, דר' מאיר סבר כי משערין לו בבינונית של כל אדם במזונו של אדם בחול משערין לו, ור' יהודה סבר במזונו של שבת, והראשון נראה לי עיקר.
אלא אמר רב חסדא צא מהן מחצה לחנוני: פירוש: אלא כאידך דאמר רב חסדא, דרב חסדא לא מהדר הדר ביה מקמייתא דתרווייהו ודאי אמרינהו. ותדע לך מדאקשינן בסמוך דרב חסדא אדרב חסדא, ופרקינן להו הא באתרא דיהבי ציבי הא באתרא דלא יהבי ציבי. ומסתברא דלגבי עירוב קיימא לן כדברי המיקל ויהיב תשע סעודות לקבא. והרב אלפאסי ז"ל כתב כמאן דאמר שמונה, ונתן בו שיעור דהוויין משקל כל סעודה חמשים זוז קמח.
לימא תהוי דרב אסי: פירש דהוה משמע ליה דעד ולא עד בכלל קאמר מכיון שסתם דבריו דתפסת מרובה לא תפסת ופרכינן דעד ועד בכלל הוא. ואמרינן ליהוי תיובתיה דר' ינאי: ות"ל פי' דהכא ודאי כיון שיוצא בעירוב אמו היינו משום דחשיב צריך לאמו עד בן שש הילכך אפילו תימא עד ולא עד בכלל קשי' להו דאמרין דבן ד' ובן ה' אינו צריך לאמו ופרקינן דלא קשיא דההיא דמס' סוכה בשישנו לאביו במתא דהכין סתמא דמילתא דאם לא כן מי הוא שחייב לחנכו בסוכה הילכך מבן ד' ומבן ה' חשוב שאינו צריך לאמו והא דגבי ערוב מיירי בליתיה לאבוה במתא והכין סתמא דמילתא כיון שהאם היא המערבת וכיון דכן נגרר אחר אמו עד בן ה' ועד בכלל ויוצא בערובה אע"פ שלא זיכה לו והא דלא מתרצי' הכי אליבא דרב יהושע פרש"י ז"ל דאם איתא דרב יהושע אית ליה האי סברא הכי הוה משני לה לדרב אסי בדליתיה לאבו' במתא אע"פ שלא זיכה לו ולא הוה דחיק נפשיה לתרוצה בשערב' עליו לצפון וערב עליו אביו לדרום:
ת"ר: פי' מערב אדם בשביל בנו ובתו הקטנים ושלא מדעתם וקאמר אפי' מיחו בפירש או שערבו לעצמן שהוא כמחוי דאלו בשלא מיחו ולא ערבו לעצמן אפילו באידך דסיפא נמי וכדאסקי' להדיא בשמעתין ומיהו אפי' בעבדו ושפחתו הכנעני' דדוקא בשערב עליהם בפירש ואע"ג דקי"ל שהבהמה והכלים כרגלי הבעלים שאני הני דשייכי במצות וקטנים וגדולים האמורים כאן קטנים ממש וגדולים ממש ואפילו לדברי ר"ת ז"ל שכתב גבי זכוי לעיל בפרק חלון סתם הוא דכל שמזכה לאחרים ע"י בנו הסמוך לשלחנו אפילו הגדול נרא' כאלו לא יצא העירוב מרשותו אבל לענין שיהא מערב על בן הגדול בעל כרחו אין לומר כן ואע"פ שהוא סמוך על שלחנו כיון שהוא גדול ובר מצוה וכן דעת כל רבותינו.
אמר רבה אשם וכל דכוותה: פירש וסיפא לא אתא לאשמעי' אלא דכל שערבו לעצמן חשוב שלא מדעתן אע"פ שלא מיחו שאין לך מיחוי גדול מזה.
מתני' כמה הוא כולי לכ"א ואחד: פי' בין מרובין בין מועטין מזונו לחול כולי והא מתני' איתא במס' כלים דתנן ויש שאמרו הכל לפי מה שהוא אדם מלא חפניו קטרת מלא קמצו מנחות מלא לגמיו ליום הכפורי' ומזון שתי סעודות לעירוב מזונו לחול ולא לשבת דברי ר' מאיר כו' ובפרקין בכל מערבין מייתי' לה למשנת כלים ואוקימנא דלהקל אמר כן לענין חולה או זקן שמשערין בו לפי מה שהוא אבל רעבתן דינו כשא' כל אדם ועל רעבתן ושאר כל הדם שאלו לקמן בש"ס אליבא דר' מאיר ור' יהודה כמה מזון שתי סעודו' ומיהו כי קתני פלוגת' דמזונו לחול ולא לשבת דבין רבי מאיר ור' יהודה אכלהו קאי ואפילו לחולה או זקן דקתני רישא הכל לפי מה שהוא אדם דבדידהו נמי שייך לפלוגי בין חול לשבת וזה ברור ר' יוחנן בן ברוקה אומר ככר בפונדיון ואמר בש"ס מהם מחצה לחנוני ה"ל ככר זה רובע הקב דהיינו לוג שהוא ששה ביצי' ר"ש כולי פירש שיש בככר לוג ושליש דהוו ליה שמנה ביצים חציה פירש חצי הככר דר' יוחנן או דר"ש לבית המנוגע וזו היא אכילת פרס המוזכרת בכל מקום כלומר חצי ככר ולר' יוחנן ס"ל אכילת פרס שלשה ביצים ולר"ש ד' ביצים וחצי חצייה לפסול את הגויה פירש שאם אכל אוכלין טמאין נפסל גופו מלאכול בתרומה עד שיטביל או מדאורייתא או מדרבנן וכדאיתא במסכת חגיגה והשיעור הזה הוא לר' יוחנן בן ברוקה מחצה ומחצה לר' שמעון שני ביצים ומסתברא דהלכתא כר' יוחנן בן ברוקה דרב פפא ב"ג קרי ליה בלשון חכמי' למימרא דהלכתא כוותיה וכבר הארכתי בזה במקום אחר.
גמרא וכמה מזון כולי: פי' לר' מאיר ור' יהודה. דאלו לר' יוחנן ור"ש מפורש הוא במשנתנו אלא אמר רב חסדא כולי פירש לאו דסתרי' לאידך דרב חסדא ולומר דלא אמר רב חסדא אלא כך דא"כ היכי מקשי' ומתרצי' בסמוך מדרב חסדא אלא ודאי ה"ק דמתני' לא אתיא אנא כאידך מימרא דרב חסדא ואתיא מתני' באתרא דלא יהיב ציבי לחנוני שהוא משתכר חציה תנא כולי פירש דהוי שמינית הככר לטמא טומאת אוכלין פרש"י ז"ל דלר' יוחנן הוי ביצה חסר רביע ולר"ש ביצה שלימה משמע דס"ל דהא נמי בפלוגתא דר' יוחנן ור"ש וכדאוקי' לקמן פלוגתא בינייהו בחצי חצייה של פסול גויה ואינו מחוור דסוגיין בכלה תלמודא דביצה לטמא טומאת (אהלים) אוכלין ולא אתיא דלא כר' יוחנן בן ברוקה אלא ודאי דהא לענין טומאת אוכלין אתיא לר' יוחנן בן ברוקה היא שהוא מודה דשמינית הככר לחם לטומאת אוכלין. וכן פירש בתוספות משום דלא שוו שיעורייהו אהדדי פי' שאין שיעור טומאת אוכלין חצי חצי חצייה בצמצום וכדמפרש ואזיל דאלו פסול גויה לר"ש הוא או שיעור שתי ביצים שוחקות לר' יוסי וא"כ הוה לן למימר לטומאת אוכלין פלגא דהאי ונימא שהוא ביצה חסר קימעא או ביצה שוחקת ואלו אנן לא תנינן הכי אלא ביצה חסר קליפה לרבנן והרי היא חסרה מקימעא או ביצה וקליפה לר' דוסא דהיינו ביצה מצומצמת לא חסרה כלום אלא שוחקת גרש"י ז"ל וכמה ועוד א' מעשרים בביצה וכן הגרסא בנוסחאות מדיוקות ופירושו אחד מעשרים לכל ביצה וביצה דהוה ליה לשתי הביצים אחד מעשרה ויש שהיו גורסין כמה ועוד אחד מארבעים בביצה שהיו מפרשין אותה גירסא אחד מארבעים בביצה לשתי הביצים דה"ל אחד משמונים בביצה הוצרכו לפרש כן משום סוגיא דלקמן וכבר דחאה רש"י ז"ל וכדבעי' למימר קמן בסמוך בס"ד:
מתוך: מאירי על הש"ס/עירובין/פרק ח (עריכה)
כבר ביארנו שהקטן מבן שש ולמעלה צריך להוסיף בשבילו ומכל מקום מערב בשבילם לצד שהוא הולך אפי' על כרחם ר"ל אעפ"י שמיחו וכן הדין בעבדו ושפחתו הכנעניי' אבל בנו ובתו הגדולים ועבדו ושפחתו העברים ואשתו אעפ"י שאוכלים על שלחנו אינו מערב להם על כרחם אלא אעפ"י שעירב עליהם יכולים למחות תיכף שידעו בין קודם חשיכה בין לאחר חשיכה וכל שעירבו לעצמן אין לך מחאה גדולה מזו ומכל מקום כל שלא מיחו אעפ"י שעירב בשבילם שלא מדעתם יוצאים הם בעירובו שהניח עליהם במזון שתי סעודות לכל אחד. ומעתה אין צריך שיודיעם מבעוד יום:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה