עירובין יד א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
גמ' טפח טפח ומחצה בעי כיון דרחב לקבל טפח אידך חצי טפח מלבין ליה בטינא משהו מהאי גיסא ומשהו מהאי גיסא וקיימא אמר רבה בר רב הונא קורה שאמרו צריכה שתהא בריאה כדי לקבל אריח אומעמידי קורה אינן צריכין שיהיו בריאין כדי לקבל קורה ואריח (א)ורב חסדא אמר אחד זה ואחד זה צריכין שיהיו בריאין כדי לקבל קורה ואריח אמר רב ששת בהניח קורה על גבי מבוי ופרס עליה מחצלת והגביה מן הקרקע שלשה קורה אין כאן מחיצה אין כאן קורה אין כאן דהא מיכסיא מחיצה אין כאן דהויא לה מחיצה שהגדיים בוקעין בה ת"ר גקורה היוצאה מכותל זה ואינה נוגעת בכותל זה דוכן שתי קורות אחת יוצאה מכותל זה ואחת יוצאה מכותל זה ואינן נוגעות זו בזו פחות משלשה אין צריך להביא קורה אחרת שלשה צריך להביא קורה אחרת רבן שמעון בן גמליאל אומר פחות מד' אין צריך להביא קורה אחרת ארבע צריך להביא קורה אחרת הוכן ב' קורות המתאימות לא בזו כדי לקבל אריח ולא בזו כדי לקבל אריח אם מקבלות אריח לרחבו טפח אין צריך להביא קורה אחרת ואם לאו צריך להביא קורה אחרת רשב"ג אומר אם מקבלת אריח לארכו שלשה אין צריך להביא קורה אחרת ואם לאו צריך להביא קורה אחרת היו אחת למעלה ואחת למטה ר' יוסי בר' יהודה אומר ורואין את העליונה כאילו היא למטה ואת התחתונה כאילו היא למעלה ובלבד שלא תהא עליונה למעלה מכ' אמה ותחתונה למטה מעשרה אמר אביי ר' יוסי בר' יהודה סבר לה כאבוה בחדא ופליג עליה בחדא סבר לה כאבוה בחדא דאית ליה רואין ופליג עליה בחדא דאילו ר' יהודה סבר למעלה מעשרים ור' יוסי ברבי יהודה סבר בתוך כ' אין למעלה מכ' לא:
ר' יהודה אומר רחבה אע"פ שאינה בריאה:
מתני ליה רב יהודה לחייא בר רב קמיה דרב רחבה אע"פ שאינה בריאה א"ל אתנייה רחבה ובריאה והאמר ר' אילעאי אמר רב זרחבה ארבעה אע"פ שאינה בריאה רחבה ארבעה שאני:
היתה של קש כו':
מאי קמ"ל דאמרינן רואין היינו הך מהו דתימא במינה אמרינן שלא במינה לא אמרינן קמ"ל:
עקומה רואין אותה כאילו היא פשוטה:
פשיטא קמ"ל כדרבי זירא דאמר ר' זירא חהיא בתוך המבוי ועקמומיתה חוץ למבוי היא בתוך עשרים ועקמומיתה למעלה מעשרים היא למעלה מעשרה ועקמומיתה למטה מעשרה רואין כל שאילו ינטל עקמומיתה ואין בין זה לזה שלשה אין צריך להביא קורה אחרת ואם לאו צריך להביא קורה אחרת הא נמי פשיטא היא בתוך מבוי ועקמומיתה חוץ למבוי איצטריכא ליה מהו דתימא ליחוש דילמא אתי לאמשוכי בתרה קמ"ל:
טעגולה רואין אותה כאילו היא מרובעת:
הא תו למה לי סיפא איצטריכא ליה כל שיש בהיקיפו ג' טפחים יש בו רחב טפח מנא הני מילי א"ר יוחנן אמר קרא (מלכים א ז, כג) ויעש את הים מוצק עשר באמה משפתו עד שפתו עגול סביב וחמש באמה קומתו וקו שלשים באמה יסוב אותו סביב והא איכא שפתו אמר רב פפא שפתו שפת פרח שושן כתיב ביה דכתיב (מלכים א ז, כו) ועביו טפח ושפתו כמעשה כוס פרח שושן אלפים בת יכיל והאיכא משהו כי קא חשיב מגואי קא חשיב תניא רבי חייא ים שעשה שלמה היה מחזיק מאה וחמשים מקוה טהרה מכדי מקוה כמה הוי ארבעים סאה כדתניא (ויקרא טו, טז) ורחץ (את בשרו)
רש"י
[עריכה]
גמ' מלבין לה - לקורה בטינא ממרח בטיט בשיפוע מלא אצבע מכאן וכנגדו מכאן ומשוה אותה לקורה: מלבין לשון לבנים:
ומעמידי הקורה - אם הניחה על גבי יתידות אין צריכין שיהו בריאין לקבל קורה ואריח אלא לקבל קורה לבד דהא לא יהבי אריח עלה ובקורה הוא דבעינן קביעות כי היכי דתיהוי היכר מעליא אבל מעמידיה לא תלי היכירא בדידהו:
אחד זה ואחד זה - קורה בעינן בריאות דאריח ומעמידיה בעו בריאות דקורה ואריח:
מחצלת - להיות מחיצה לייפות כח התירו:
שהגדיים בוקעין בה - הואיל וגובהה שלשה הויא מחיצה תלויה ואינה מתרת:
המתאימות - שהשכיבן זו אצל זו כמו תאומים:
אחת למעלה ואחת למטה - ובין שתיהם כדי לקבל אריח זו אצל זו אלא שאחת מעמידים [שלה] גבוהים משל חברתה וגבוהים ממנה:
רואין את העליונה כו' - עד שיהא זו אצל זו בשוה:
למעלה מעשרים אמה - מן הקרקע דאין שם הכשר קורה:
ולא תחתונה למטה מי' - סמוך לקרקע:
דאית ליה רואין - נמי כאבוה דאמר במתניתין רואין אותה כאילו היא של מתכת:
היינו הך - דתנא ברישא רחבה אע"פ שאינה בריאה ולמה לי תו היתה של קש דאינה בריאה רואין אותה כאילו היא של מתכת:
בריאה במינה אמרינן - שרגיל להיות באותו המין בריאה כגון קורה של עץ כי אינה בריאה נמי אמרינן רואין כאילו היא בריאה אבל של קש ושל קנים דאינה בריאה במינה אימא לא אמרינן רואין:
פשיטא - דהכא נמי אמרינן רואין דמאי שנא הא מדרישא:
משפתו עד שפתו - חללו שלו לבד עובי דופנותיו עשר אמות וכתיב וקו שלשים באמה יסוב אותו אלמא לכל אמה רוחב בעיגולא איכא שלש אמות היקף:
והאיכא עובי שפתו - דהוה עדיף על י' של חלל ואפילו הכי וקו שלשים הוא דבעי ותו לא:
פרח שושן - דק מאד כפרח שושן זו:
ועביו טפח - בשולי דפנותיו מלמטה אבל מלמעלה דק מאד כמעשה שפת כוס פרח שושן:
מגוואי קא חשיב - קרא לההוא קו ל' להיקף דגואי חשיב ליה שאין עובי שפתו מוקף בו אלא קו שלשים הוא מקיף חלל שלשים:
מקוה טהרה - ארבעים סאה:
תוספות
[עריכה]
ובלבד שלא תהא עליונה למעלה מעשרים: בפ' הישן (סוכה כב, א) פריך מהכא למאן דאמר כל היכא דלית ביה טפח לא אמרינן חבוט רמי ומשני תריץ הכי ובלבד שלא תהא עליונה למעלה מכ' אלא בתוך כ' ותחתונה סמוכה לה בפחות משלשה וקשה דאדפריך מר' יוסי בר' יהודה לסייעינן מרבנן דלית להו רואין ואומר ר"י דטעמי' דרבנן לאו משום דלית להו חבוט רמי בפחות מטפח אלא משום דבעי קורה ראויה לקבל אריח ופסלי קורה הנופלת ברוח ושתי קורות המתאימות אפילו בפחות משלשה משום דבעי קורה ראויה לקבל אריח:
אתנייה רחבה ובריאה: פירש רשב"ם ואין מחלוקת בדבר וקשה דאז יש למחוק כל בבא דרואין אלא נראה שהיה מהפך דברי רבי יהודה לרבנן וא"ת מאי פריך מרבי אילעאי דילמא כרבנן ס"ל וי"ל דלא מתוקם מילתיה כרבנן דהא רחבה ארבעה קאמ' ולרבנן דיה שתהא רחבה טפח ואפילו אינה בריאה אלא על כרחך כדרבי יהודה וס"ד דקים ליה לר' אילעאי דר' יהודה בעי רחבה ד' אבל אין צריך שתהא בריאה ומשני רחבה ארבעה שאני אבל ברחבה טפח בעי ר' יהודה שתהא בריאה ומיהו קשיא כיון דגם דברי רבנן מהפך הוה ליה למימר מילתיה ארבנן ולמימר אתנייה רחבה אע"פ שאינה בריאה כמילתייהו דרבנן ונראה לרבינו תם דרב יהודה מתני ליה אמילתיה דרבנן ואמר ליה רב אתנייה רחבה ובריאה כמו במתני' אלא שהש"ס המתין לסדר הגמרא זו עד שסיים פלוגתייהו והשתא פריך מר' אלעאי דמסתמא הוי כרבנן ולפי זה יש להוכיח דאין הלכה כרב דקאמר לעיל (דף יא.) אתנייה צריך למעט דהמשנה לא נשנית כמו שהגיה וכאן נשנית כמו שהגיה וכן פסקו הגאונים וה"ג.
והאיכא משהו: משמע שהחשבון מצומצם וכן בפ"ק דב"ב (דף יד.) גבי שני טפחים שנשתיירו בארון ששם ספר תורה מונח שהיא בהיקפה ששה טפחים ופריך כיון דלאמצעיתו נגלל נפיש ליה משני טפחים וכן בתר הכי דמשני בספר דעזרה לתחלתו נגלל ופריך אכתי תרי בתרי היכי יתיב משמע דמצומצם לגמרי וקשיא דאין החשבון מדוקדק לפי חכמי המדות:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/עירובין/פרק א (עריכה)
עח א טור ושו"ע או"ח סי' שס"ג סעיף י"ח:
(א) [ מיי' פי"ז מהל' שבת הלכה י"ג ]:
עט ב מיי' פי"ז מהל' שבת הלכה כ"ג, טור ושו"ע או"ח סי' שס"ג סעיף כ"ד:
פ ג ד מיי' פי"ז מהל' שבת הלכה כ"ג והלכה כד, טור ושו"ע או"ח סי' שס"ג סעיף כ"א:
פא ה מיי' פי"ז מהל' שבת הלכה כ"ה, טור ושו"ע או"ח סי' שס"ג סעיף כ"ב:
פב ו מיי' פי"ז מהל' שבת הלכה כ"ה, טור ושו"ע או"ח סי' שס"ג סעיף כ"ג:
פג ז [עיין מגיד משנה בפי"ז הלכה יג], טור ושו"ע או"ח סי' שס"ג סעיף י"ז:
פד ח מיי' פי"ז מהל' שבת הלכה כ"ו, טור ושו"ע או"ח סי' שס"ג סעיף כ':
פה ט מיי' שם, טור ושו"ע או"ח סי' שס"ג סעיף י"ט:
ראשונים נוספים
פי' מי שנכנס בצורך העולם יותר ממי שנברא ועכשיו שנברא ימשמש במעשיו ואמרי לה יפשפש במעשיו:
מתני' הקורה שאמרו רחבה כו'. כיון שנתפרש במשנה כי שיעור קורה כדי לקבל אריח שהיא חצי לבנה של ג' טפחים נמצא האריח טפח ומחצה. למה שנינו דיה לקורה טפח. טפח ומחצה בעי כשיעור אריח. ומשנינן כי משוי האריח על הקורה מעדיף אצבע בגודל מיכן וכמותו מצד אחר ממלאהו בטיט ועומד. פי' בריאה חזקה. ואמר רב חסדא אחד הקורה ואחד מעמיד הקורה כנגד כותלי המבוי צריכין להיות בריאין כדי לקבל קורה ואריח שעליה. שמועה דרב ששת פשוטה היא.
ת"ר קורה היוצאת מכותל צפוני ואינה נוגעת בכותל דרומי שיש כנגדו אלא יש ביניהן ריוח וכן ב' קורות אחת יוצאה מכותל צפוני ואחת יוצאה מכותל דרומי ואין מגיעות הקורות [זא"ז] אלא יש ריוח ביניהן. אם אותו הריוח פחות מג' טפחים כלבוד דמי וא"צ קורה אחרת (אלא) [אבל] אם אותו הריוח ג' טפחים צריך קורה אחרת למלאות הריוח ההוא.
רשב"ג אומר ד' טפחים צריך להביא קורה אחרת פחות מד' אין צריך דסבר כל פחות מד' טפחים כלבוד דמי וכן ב' קורות דקות משוכות ע"ג המבוי שאין אחת מהן בריאה לקבל אריח לארכו ג' טפחים [פחות מג'] אין צריך להביא קורה אחרת כו'. היו ב' קורות אחת למעלה ואחת למטה ממנה ואין אחת מהן בריאה [כדי] לקבל אריח ר' יוסי אומר רואין את העליונה כאילו היא למטה. פי' חבוט רמי ורואין את התחתונה כאילו היא למעלה. פי' אמרינן גוד אסיק מחיצתא.
ובלבד שלא תהא העליונה למעלה מכ' אמה שיצאה מתורת פתחו של היכל ולא תהיה עוד התחתונה למטה מעשרה טפחים שיצאת מתורת מחיצה.
אמר אביי ר' יוסי סבר לה כר' יהודה אבוה בחדא דאית ליה רואין. פי' פצימין שרואין בהן. ופליג על אבוה בחדא. דאילו לר' יהודה אפילו הקורה אם היא נתונה למעלה מעשרים מכשיר.
ר"י אמר רחבה אע"פ שאינה בריאה. אמר רבינא לא היא אלא [בעינן] בריאה. אלא אם רחבה הקורה ד' טפחים אינה צריכה בריאה.
היתה של קש או של קנים מהו דתימא רואין אותה כאילו היא של קש אמיץ וחזק שהוא מינו אמרינן אבל בדבר שאינו מינו לא קמ"ל רואין אותה כאילו היא של מתכת עקומה כר' זירא דאמר הקורה במבוי ועקמומיתה חוץ למבוי היא בתוך עשרים ועקמימותה למעלה (מי' טפחים) ועקמומיתה למטה מי' טפחים רואין כל שאילו תינטל עקמומיתה ואין בין זה לזה ג' אמרינן כלבוד דמי ואין צריך קורה אחרת כו':
פיסקא כל שיש בהיקיפו שלשה טפחים יש בו רוחב טפח מנא לן א"ר יוחנן דאמר קרא ויעש את הים מוצק עשר באמה משפתו אל שפתו עגול סביב וחמש באמה קומתו וקו שלשים באמה (היינו עשר אמות ועוד.
ופירק מגוואי חשיב) . פי' רוחב חלל הים עשר באמה רחבו והיקיפו שלשים באמה ואקשינן והא איכא עובי השפתים שנמצא הים עשר אמות ועוד. ופירק מגוואי חשיב. פי' רוחב חלל הים עשר באמה וכן מדת היקף סביבותיו מבפנים הוא מחשב שנמצא ברוחב עשרה להיקף. איבעית אימא שפתו דק היה כמין שפת כוס פרח שושן.
מעמידי קורה אינן צריכין שיהיו בריאין לקבל קורה ואריח: יש מפרשים: מעמידי קורה, אם נעץ יתדות שאין ברחבן טפח במבוי והניח ראשי הקורה עליהן. ור"ח ז"ל פירש: כותלי המבוי ממש שמעמידין את הקורה עליהן אינן צריכין שיהו בריאין לקבל קורה ואריח.
הניח קורה על גבי מבוי ופירש מחצלת עליה וכו' קורה אין כאן מחיצה אין כאן: תמיה לי ותיפוק ליה משום קורה, דאטו קורה אם היה משוכה למטה אינה נידונית משום קורה, לחי מצינו לו שיעור דהיינו עד ד' אמות כדאמרינן לעיל (ה, ב) וכדברי רש"י ז"ל אם העמידוהו לשם לחי אף הוא אין לו שיעור, אבל קורה בין כדברי זה בין כדברי זה לא שמענו לה שיעור. ושמא נאמר דקורה נמי צריכה שלא תהא משוכה למטה עשרה טפחים כשיעור מחיצה, דאם כן נפקא לה מתורת קורה והויא לה מחיצה תלויה ומחיצה תלויה אינה מתרת. וזה נראה לי אמת, אבל מ"מ אינו ענין כאן שא"כ היה לו לומר ומשוכה עשרה וגבוהה מן הקרקע שלשה טפחים. ואפשר לומר דמחצלת דנקט דוקא, מפני שאינה ראויה לקורה שאינה בריאה לקבל אריח, ודלא כר' יהודה דהתיר אפילו של קש ושל קנים.
אם מקבלת אריח לרחבו טפח אין צריך להביא קורה אחרת: מסתברא דהכי פירושה: כגון שאין בזו [אלא] רובע טפח ולא בזו [אלא] רובע טפח, ולא הרחיקן זו מזו אלא חצי טפח כדי שיקבלו בין שניהם ובין אוירן אריח טפח ומחצה שהוא אריח לרחבו, אין צריך להביא קורה אחרת, ואם לאו אלא שהרחיקן יותר צריך להביא קורה אחרת. דאע"ג דבעלמא אמרינן לבוד בפחות משלשה הכא לא אמרינן ביה לבוד. ולפיכך צריך הוא לקורה אחרת או לקרב את אלו זו לזו בכדי שיעור זה, ומפני שהקורות קבועות בכותל נקט לשון זה יביא קורה אחרת.
רבי שמעון בן גמליאל אומר אם מקבלות אריח לארכו שלשה טפחים: כלומר: אפילו רחוקות זו מזו כל כך שמקבלות אריח לארכו, אבל יתר מכאן צריך להביא קורה אחרת. וכן מצאתי בירושלמי (ה"ג) דגרסינן התם: שתי קורות בזו חצי טפח ובזו חצי טפח כמה יהא ביניהן, ר' זעירא אמר חצי טפח. ועוד שם: שתי קורות בזו שליש וכל שהוא ובזו שליש וכל שהוא וביניהן פחות משליש, ייבא כדאמר ר' יוחנן העומד והחלל מצטרפין לארבעה והוא שיהא העומד רבה על החלל ע"כ. ונראה כי שבוש יש בנוסחא וביניהן שליש גרסינן ומשהו דקאמר היינו רביע טפח דבין שני העומדים והאויר יקבלו אריח טפח ומחצה לרחבו. ואי נמי גרסינן פחות משהו פירושו שיהא בין הכל טפח, ופחות משהו דקאמר (פחות משהו) כנגד שני משהויין שהעומדין רבין. ולא נקט משהו בכל אחד מן העומדים בדוקא, דדי אם יהא העומד שליש ומשהו כדי להשלים פחות המשהו של האויר, אלא דמשום דכיון דלא סגי באחד מן העומדים שלא יהא בו שליש ומשהו נקט אף בשני שליש ומשהו. ומכל מקום למדנו מן הירושלמי הזה שאע"פ שאין ברחב של שתי הקורות עצמן טפח, אפילו הכי אויר המועט בין אחד מן העומדים מצטרף להשלים.
אמר אביי ר' יוסי ב"ר יהודה סבר לה כאבוה וכו': תמיה לי כיון דאוקמה אביי לדר' יוסי ב"ר יהודה כאבוה, ודאבוה דקאמר רואין ליתא, א"כ הא נמי דר' יוסי ליתא, אין ודאי קיימא לן כר' יוסי ב"ר יהודה דאמרינן חבוט רמי, וכדמפרש רב אשי נמי ברייתא (לעיל ט, א) דקתני היתה קורה משוכה או תלויה פחות משלשה אין צריך להביא קורה אחרת משוכה והיא תלויה קאמר וקמ"ל דגוד וחביט אמרינן, וא"כ קשיא הלכתא אהלכתא. ומסתברא לי דאביי לאו דוקא כאבוה ודלא כרבנן קאמר אלא משום דבחדא פליג עליה דאבוה קאמר, כלומר: בחדא איכא למימר דסבר לה כאבוה דאמר דאמרינן רואין וכי היכי דאמר בהא רואין ה"ה בשל קש ושל קנים דאמר רואין, אבל בחדא ודאי פליג אדאבוה. ומפני שכל שאנו יכולין להשוות דברי הרב ודברי התלמיד ודברי הבן עם האב אנו משוין ביניהם לפום כך אמר אביי כן, אבל מכל מקום טעמא דר' יוסי משום חבוט הוא ולא מצאנו לו שיודה בשאר המקומות לאביו, ורבנן נמי חבוט סבירא להו, הלכך קיימא לן בהא כר' יוסי וכרבנן בשל קש ושל קנים.
אבל הרב אלפסי ז"ל דחה הא דר' יוסי ב"ר יהודה נמי לבר מהלכתא משום דאוקמה אביי כאבוה. אחר כך חזרתי וראיתי שהדין עם הרב אלפסי ז"ל, דהכא בשתי קורות שאין באחת מהן טפח קאמר כעין שתי קורות המתאימות ובשהן זו למעלה מזו שלשה או יותר מכן קאמר, דסתמא קאמר, והלכך לא אמרינן חבוט רמי בקורה שאין ברחבה טפח וכדמסיק רבא בסוכה פרק הישן (כב, א) גבי סוכה המדולדלת. אבל מכל מקום אם היו תוך שלשה זו לזו אין צריך להביא קורה אחרת דאמרינן לבוד.
ומיהו עדיין צריכה לי תלמוד ההיא דרב אשי, למה הצריכו במשוכה והיא תלויה שאין בגובהן של יתדות ג' טפחים כיון דקורה טפח אפילו למעלה מג' נמי נימא חבוט רמי. וכן קשה עדיין על הרב ז"ל דמכל מקום היה לו לכותבה ולהעמידה בשיש בין שתיהם פחות משלשה כדאוקמה רבא התם בפרק הישן.
ר' יהודה אומר רחבה אע"פ שאינה בריאה וכו': ולית הלכתא כוותיה אלא בעינן רחבה ובריאה. ואם היתה קורה רחבה ד' טפחים אע"פ שאינה בריאה. וגם בזו נראה שפסק הרב אלפסי ז"ל דבעינן בריאה. וזהו תימא דרב אמרה ולא אשכחן מאן דפליג עליה, ואע"ג דסתם מתני' בריאה לקבל אריח הא איכא רב דפריש דדוקא בשאין בה אלא טפח כדי לקבל אריח, אבל ברחבה ארבעה שיש לה כשיעור מקום חשובה היא ואף ע"פ שאינה בריאה. ואף הרמב"ם ז"ל (עי' הל' שבת פי"ז הי"ג) לא מצאתי לו שחילק וגם הוא נראה שיש לו כדעת הרב אלפסי ז"ל.
(ורמב"ם) [ורשב"ם] ז"ל (תוס' ד"ה אתנייה) פירש דכולי עלמא היא, וכמו שאני כותב למטה (בד"ה מתני ליה). כתב הראב"ד ז"ל: נראה לי דבעינן קורה בריאה כדי לקבל אריחים כשיעור כל הקורה, כי בריאות קבלת אריח כדי שתהא הקורה נראית כתקרה שעל הפתח, ואע"ג דלא בעינן אריחים מקום הראוי לקבל אריחים בעינן, כך דעתי נוטה על האמת, נמצא עכשיו בשתי קורות המתאימות אם הניחן זו בצד זו ממש כדי לקבל אריח לרחבו, אם רוחב המבוי י' אמות די לשתי הקורות שיהיו בריאות לקבל עשרים אריחים לארכן שהן עשר אמות, ואם הרחיקן זו מזו עד פחות משלשה טפחים שאינן מקבלות אריח אלא לארכו צריכות שיהיו בריאות כדי לקבל אריחים לרחבו, נמצא קולו חומרו ע"כ. וכן מצאתיה מפורשת כדבריו בירושלמי, דגרסינן התם (ה"ג): קורה שאמרו כדי לקבל אריח א"ר אחא בר אבא כדי לקבל דמוס של אריחין לארכו, תני רבן שמעון בן גמליאל כדי לקבל דימוס של אריחין לרחבו, מה ביניהן, אמר אית ביניהון על דעתיהון דרבנן ארבעין אריחין על דעתיה דרבן שמעון בן גמליאל עשרים אריחין ע"כ בירושלמי. ואף על גב שיש קצת שבוש בנוסחת הירושלמי. מכל מקום למדנו ממנו מפורש כדברי הראב"ד ז"ל.
אלא שאני מסתפק מעט והלא אמרינן לבוד בקורה ואפילו משתי רוחות, וא"כ אם היא חלושה באמצעה ואינה יכולה לקבל אריח בכל חלקיה למה תפסל בכך ומי גרע מאויר גמור. ואפילו תאמר כיון דישנה ואינה בריאה גרועה ממי שאינה, והלא בעקומה התירו כל שאילו ינטל עקמימותה ולא יהא בין זה לזה שלשה. ושמא לאו דוקא עשרים וארבעים, וצ"ע.
מתני': עקומה רואין אותה כאילו היא פשוטה עגולה רואין אותה כאילו היא מרובעת: מסתברא שאלו אפילו לרבנן הם. ותדע לך מדאמרינן בגמרא גבי היתה של קש ושל קנים מאי קמ"ל דאמרינן רואין היינו הך, כלומר: דר' יהודה דאמר רחבה אע"פ שאינה בריאה ואילו בעקומה רואין אותה כאילו היא פשוטה לא אקשינן הא תו למה לי אלא אדרבה אקשינן פשיטא ואמרינן קמ"ל כדר' זירא, אלמא מילתא פשיטא היא דהכין הלכתא ורבנן היא, ודר' זירא כרבנן אמרה ולא כר' יהודה. וכן בעגולה דאמרינן הא תו למה לי דרבנן היא, והכי קאמר: כיון דאשמועינן רבנן דאמרינן רואין, דעקומה רואין אותה כאילו היא פשוטה, הא נמי דעגולה רואין אותה כאילו היא מרובעת פשיטא נמי דאמרינן רואין דרבנן היא. ומסתברא דעל כרחך אית לן למימר דעגולה רואין אותה כאילו היא מרובעת רבנן היא, דכיון דאית לן למימר דעקומה רבנן היא, (ד)אם איתא בתר ההיא דשל קש הוה ליה למתנייה ומאי טעמא אפסיק בין הני דר' יהודה ותנא עקומה ביניהו דהיא רבנן. וטעמא דמילתא דרבנן פליגי בשאינה בריאה ובשל קש ומודו בעקומה ועגולה, נראה לי משום דשאינה בריאה ושל קש אי אפשר לומר בהן רואין אלא לענין דינא, כלומר: עושין אותן לענין הדין כאילו הן בריאות וראויות לקבל אע"פ שאי אפשר, ורואין כזה לית להו לרבנן, אבל רואין שהוא בגופו של דבר ואינו מחוסר אלא מעשה מגופן רואין אותו כאילו נעשה בו אותו מעשה, והיינו עקומה רואין אותה כאילו תקנוה וניטל ממנה עקמימותה, וכן עגולה שכן דרכן של בני אדם לרבע ולתקן ולישר את העגול ואת העקום.
ובירושלמי מצאתי בעקומה כדברי ובעגולה שלא כדברי, דגרסי' התם (ה"ה): היתה של קש למי נצרכה לר' יהודה דאמר רחבה אע"פ שאינה בריאה, עקומה רואין אותה כאילו היא פשוטה ר' אחא בשם ר' זעירא דר' יהודה היא, רב יוסף בשם ר' זעירא דברי הכל היא והוא שתהא עקמומית מן הצד עקמימיות שאינה מעכבת אבל עקמומיות שהיא מעכבת את המבוי הרי זו אסורה, ואיזו היא עקמומיות שהיא מעכבת את המבוי כל שאילו יגוד ואין בין זו לזו שלשה. ונראה דשאינה מעכבת גרסינן, ושבוש יש בנוסחאות. עגולה רואין אותה כאילו היא מרובעת, עוד היא דר' יהודה, ע"כ בירושלמי. ומה שנראה לי כתבתי, ונראין הדברים מפני שהפסיק בינה ובין של קש וכמו שכתבתי, ועוד שהטעם לשתיהן אחד. וכן פסק הרמב"ם ז"ל בעקומה (הל' שבת פי"ז, הכ"ו), כך נראה לי.
מתני ליה רב יהודה לחייא בר רב רחבה אף על פי שאינה בריאה אמר ליה רב אתניי' רחבה ובריאה: הרבה פירושין נאמרו בדבר זה, ואין אחד מהם עולה לי ליפה. והנכון שבהם מה שפירש רבנו שמואל ז"ל, דרב יהודה הוה מתני ליה במתני' פלוגתא דר' יהודה ורבנן כדאיתא במתני', ואמר ליה רב לא תתני דבהא פליגי דהא דברי הכל בריאה בעינן ולא נחלקו ר' יהודה ורבנן בדבר זה, והיה רב מחסר ממשנתינו הא דר' יהודה וכן נמי היתה של קש רואין אותה כאילו של מתכת. ולדבריו אתי האי לא תתנייה כההיא דלעיל (ב, ב) דאם יש לו צורת פתח אין צריך למעט, דהכא והתם הוה מתני ליה לבריה כמשנתינו והוא היה מהפך למשנתינו ומשבשה. ואקשינן והא אמר רב רחבה ארבעה אע"פ שאינה בריאה, אלמא איכא מאן דמכשר בשאינה בריאה והא מני ר' יהודה וכר' יהודה אמרה רב, ופריק רחבה ארבעה שאני דבכי האי כולי עלמא מודו בה.
מעמידיו קור': פרש"י ז"ל אם הניחה על גב יתדות: ור"ח ז"ל פירש כותלי המבוי שהקורה עומדת עליהם אחד זה ואחד זה צריכין שיהו בריאי' כדי לקבל קורה ואריח. גרש"י ז"ל ומצדדין קאמר שהמעמידין יקבלו אריח וקורה והקורה תקבל האריח. ואין לפרש אחד זה ואחד זה על כל אחד מן המעמידין דהא אמאי דינא שיקבלום שניהם לכך פרש"י ז"ל א' המעמידין ואחד הקורה וכדפרישנא:
קורה אין כאן דהא מינסא: וא"ת תהא המחיצה חשובה קורה כי מפני שהגדיל אותה לא הפסיד י"ל דכל שהוא כך אין לה היכר קורה ואנן בעינן היכירא קצת ואפי' למ"ד מחיצה עוד י"ל דהכ' כשאינה בריאה בעצמה כדי לקבל אריח והראשון נכון:
מחיצה אין כאן דהויא לה מחיצה שהגדיים בוקעין בה: פי' ולפי' אין מחיצה תלויה כזו מתרת וא"ת כל מאן דאמר קורה משום מחיצה היאך מתרת והרי השורים והגמלים בוקעין תחתיה י"ל דשאני קורה שהיא רחבה טפח וראוי לומר גוד אחית וא"כ רואין כאלו כבר נסתם:
וכן שתי קורות המתאימו': פי' שיוצאות מכותל לכותל ביחד אלא שיש אויר ביניהן לא בזו כדי לקבל אריח ולא בזו כדי לקבל אריח אם מקבלות לרחבו טפח א"צ להביא קורה אחרת פי' הא ודאי לא אתא לאשמועי' ששתיהן סמוכות ושיעלו שתיהן לאחת דהא אפי' מחיצה של קש ושל קנים הרכה הוא מחיצה ובלבד שתהא מחיצה בריא' אלא ודאי מפני שיש אויר ביניהן ועם האוי' שבנתי' ורחבן יש שיעו' קורה אנו מצרפין הכל כאלו יש בקורה רחב אריח לרחבו ומה שאמר רחב אריח לרחבו טפח הוא בעינן שאמרנו דייה לקורה שתהא רחבה טפח כי אף כאלו נמלא החצי טפח החצר ע"י ליבון שמלבנין בטיט מכאן ומכאן אי נמי בא לומר שיקבלו אריח לרחבו באויר שביניהן טפח כלומר שיתפוס חצי טפח של האריח בשתי הקורו' אצבע בזו ואצבע בזו וישאר רחב טפח בנתים על האויר ועל זה הדרך פירשוה בירושלמי שהאויר מצטרף עם העומדים לרחב האריח אלא ששם לא נתנו שיעור רחב טפח לאויר ובתלמודא דילן התירו רבנן עד רחב טפח אויר בנתים אבל לא יותר ורשב"ג הכשיר אפילו יש ביניהן אויר שני טפחים ומחצה כיון שמקבלות אריח שיש בארכו ג' טפחים ויהא חצי טפח מונח עליהן אצבע מכאן ואצבע מכאן או אפי' פחות מאצבע מכאן ולפיכך נקט זה הלשון אריח של ג' טפחים ולא אמר כדאמרי רבנן ברחבו טפח ומה שאומר ואם לאו צריך להביא קורה אחרת לאו דוקא כי דיו שיחברם יותר וימעט אויר שביניהם אלא דנקט אידך דקיל טפי להביא ביניהם קורה כל דהו למעט האויר דכיון שהקורות קבועות בכותל קשה הוא לעקור אחת מהן ולקרבה לחברתה:
היו אחת למעלה ואחת למטה: פי' שזו עולה וזו יורדת רואין את העליונה כאלו היא למטה או את התחתונה כאלו היא למעלה ואסיקנא מכיון דליכא בחד מינייהו רחב טפח לא אמרי' חבוט רמי אלא עד פחות מג' טפחים ולעיל דאמר רב אשי פחות ג' טפחים אפילו בקורה רחב טפח בענין שתי יתדות עקומות שאני התם שלא היתה קורה על גב מבוי.
ובלבד שלא תהא העליונה למעלה מעשרי' והתחתונה למטה מעשרה: פי' או התחתונה קאמר דאי לא פשיט' שאין אמות חבוט עשרים אמה וגם נלמוד מבאן שאין אומרים חבוט או אחית אלא בשכל אחת מהן ראויה שתעמוד במקומה ותתקרב חברתה מה שאין כן בזו ודוק.
ר' יוסי בר יהודא סבר לה כאבוה בחדא: פי' דאמרינן רואין והא ודאי בהאי רואין אפילו לרבנן היא שאין לנו חסרון חוצה לו אלא דאיידי דבעי למימר ופליג עליה דאבוה בחדא נקט הכא אבוה אי נמי משום דאבוה אמר רואין בהדיא:
מתני ליה רב יהודה לחייא בר רב קמי' דרב רחב' אע"פ שאינה בריאה: פי' במילתיה דר' יהודא א"ל רב אתנויה רחבה ובריאה פירש"י ז"ל אתניוה אפי' לר' יהודא דלא פליגי הוא ורבנן בהא כלל: וא"ת א"כ ישבש רב כולי מתני' מילתא דרבי יהודא ומאי דתנן היתה של קש כו' י"ל אין הכי נמי דהא שבש ג"כ רב מתני' דמבוי רחב דקאמר אתנייה צריך למעט ואע"פ שבכאן משבש לנו המשנ' יותר אין רב חושש לכל זה ופרכי' איני והאמר ר' אילעי אמר רחבה ד' אע"פ שאינ' בריא' וא"כ קשיא דרב אדרב דהא כמאן לא ר' יהודא ולא רבנן ופרקי' רחבה ד' שאני דבהא כולהו מודו דכיון דרחבה ד' טפחים שאינה בריאה ולפי פי' זה אין מחלוקת בין רבנן ור' יהודא בעניין זה כלל ומיהו אף לשטה זו אנן לית לן שבושא דרב אלא מתני' בדנקטי לה וכפי שסדר' רב אשי וכפי מה שאמר אביי למעלה סבר לה כאבוה אלמא יש בעניין זה מחלוק' בין ר' יהודא ורבנן אלא מתני' כפשטא ופליגי ואפילו ברחבה ד' טפחים וקיימא לן כרבנן:
שיטת הרי"ף והרמב"ם ז"ל שפסקו דאפי' ברחבה ד' בעי' בריאה דלא סמכי' כלל על כל מאי דאמרי' השתא כיון דאליב' דרב איתמר לפום גרסא דיליה: ומ"מ אפשר היה לומר דברחבה דמודו רבנן אפי' לפי גרס' דגרסי' אנן דלא כרב: ויש מבעלי התוספות שפירשו דה"ק רב חיננא אמרה למתני' ואימא דר' יהודא אמר בריאה ורבנן אינה בריאה ומתני' דהית' של קש רבנן והשתא לא משבש לה רב למתני' כולי האי ופרכינן והא אמר רב רחבה ד' אף ע"פ שאינה בריאה ומסתמא לר' יהודא אמרה דאלו לרבנן לית להו קורה אלא טפח כדאיתא במתני' ומהדרי' רחבה ד' שאני ואפי' רבנן מודו בה ופירוש דחוק הוא ולפי פי' רשב"ם ז"ל אפשר היה לפרש דכי אמרי' רחבה ד' שאני ה"ק דברחבה ד' הוא דפליג רבי יהודה על רבנן ופלוגת' דמתני' וסתמא שהיתה של קש ברחב ד' טפי מיירי והשתא לא משבש לה רב למתני' כולי האי אלא דמוקים לה ברחבה ד' טפחים ואינה בריאה ואין רב חושש' משום דריש' דמתני' מיירי בקורה טפח כנ"ל:
תני רבי חייא ים שעשה שלמה כו': כולה פשוטה היא ומפורשת יפה בפרש"י ז"ל כי הים למאי דקס"ד עשר על עשר ברום ח' אמות והכי ת"ק אמות והג' מאות הם מקוואו' כשיעור מקוה ג' אמות ברחב אמה והקנ' הם חמשי' מקוואו' פשו להו ג' אמות ופרקי' דים שעשה שלמה עגול ולית ביה ת"ק אמות ויש לנו לחסר הרבוע מלבר והיינו דאמרי' נד' מאה מאה למאה עשרי' וחמש כלו' שיש לנו להפיל מן החשבון שהיינו עושין לי' מאות נפיל משם מאה ולמאה נפיל כ"ה וישארו שע"ה השי"ן הם ק' מקוואו' והע"ה הם כ"ה מקוואו'. לכל מקוה ג' אמות וא"כ בצרי להו מחושבנא כ"ה מקוואות ומהדרי' ים שעשה שלמה ג' אמות התחתונות היו מרובעות ויש בהם עשר על עשר ברום ג' אמות הרי ג' אמות והם מאה מקוואות ושתי האמות העליונות אלו היו מרובעות היו עשר על עשר ברום ב' אמות שהם מאתים אמות דל מינייהו רבעא שהמרובע יותר על העגול פשו להו ק"נ בלחוד ויש בו כ' מקוואות היינו דאמרי' שיש בים ק' נ מקוואות לא ס"ד דכתב אלפים בת יכיל ובדין הוא דמהכ' מצי לאתויי מעיקר' שיש בים שלמה ק"נ מקוואות אלא שאגלגלנו כל זה להודיע צורתו היאך היו בו אלפים בת חללו:
מהדורא תנינא:
פיסקא הקורה שאמרו וכן שתי קורות המתאימות כו' פי' אם אין ברוחב אחת מהן טפח לקבל אריח אבל בשתיהן יש טפח אם מקבלות אריח לרחבו כגון שאין ביניהן חלל טפח וחצי הן מצטרפות אבל אם יש ביניהן אויר יותר מטפח וחצי שאם תשכיב האריח שם לרחבו טפל אין מצטרפות ולא אמרינן הכא כל פחות מג' טפחים כלבוד דמי ורשב"ג פליג ואמר אע"ג דיש ביניהן יותר מטפח וחצי כשר עד ג"ט מפני שיכולין לקבל אריח לאורכו אבל אם יש ביניהן יותר מג"ט אין מצטרפות ואל אמרינן בהו לבוד בפחות מד' טפחים.
מתוך: מאירי על הש"ס/עירובין/פרק א (עריכה)
אף מעמידי קורה צריכים להיות חזקים לקבל הקורה ואריחים עליה. ומעמידי קורה הוא יתדות היוצאות מן הכותל והקורה קצרה ונשענת עליהם או אף הכותלים עצמן כגון שהיה כותל של קנים וכיוצא בו שכל שהקורה נסמכת עליו אינו ראוי לקבל הרי היכר הקורה בטל ונפקע. ויש מפרשים במעמידי קורה שנעץ קנה או עמוד וכיוצא בהן מכאן ומכאן וסמך קורה על גביהן. ואין נראה כן שהרי מכל מקום יועיל משום צורת פתח:
הניח קורה על גבי מבוי ופרס עליה מחצלת והיתה המחצלת גבוהה מן הקרקע שלשה טפחי' הרי יצאה מכלל קורה ולכלל מחיצה לא בא ופסול שהרי קורה אין בהן שהרי (נתנסית) [נתכסית] ואין כאן היכר מחיצה אין כאן שמאחר שגבוהה שלשה הוי מחיצה שהגדיים בוקעין בה והרי היא כדין מחיצה תלויה ויש למדין מכאן שכשם שיש ללחי שיעור ברחבו שאם היה רחב ארבע אמות אינו לחי כך קורה כל שיש ברחבה עשרה טפחי' יצאה מכלל קורה ונעשית מחיצה ומפרשי' שמועה זו במחיצה (המשולשת) [המשלשלת] עשרה טפחים (אלא) [ולא] משום כסוי שלדעתם אלו נתכסית במחצלת שאין בה עשרה לא בטלה תורת קורה שאין הבטול אלא מצד שחזרה לה כמחיצה ומאחר שאינה מחיצה (מנמצא) [נמצא] שקורה (אין) [יש] כאן מחיצה אין כאן וגדולי הדור (משמים) [מגמגמים] עליה שאם כן היה לו לומר משולשת עשרה וגבוהה שלשה אלא אף בלאו משולשת עשרה נאמרה ומחצלת דוקא מפני שאינה ראויה לקורה שהרי אינה חזקה לקבל אריחין. ומכל מקום יראה כפירוש האחר שאם בלא (שלוש) [שלשול] עשרה הרי אין מחיצה כלל והיאך הוא אומ' עליה הויא לה מחיצה שהגדיים בוקעין בה. ויש שואלין לדעת האומר קורה משום מחיצה היאך לא חששו לגדיים בוקעין בה ומכל מקום בזו סמכו על חודה יורד וסותם אבל כל שעשאה מחיצה שלא מחמת סתימת חודה אינו כלום אחר שהגדיים בוקעין בה:
קורה היוצאה מכותל זה ואינה מגעת לכותל שני אם סמוכה לכותל בפחות משלשה אין צריך להביא קורה אחרת ואם בשלשה צריך להביא קורה אחרת וכן אחת יוצאה מכותל זה ואחת יוצאה מכותל זה ואין נוגעות זו בזו אם בפחות משלשה אין צריך להביא קורה אחרת ואם בשלשה צריך להביא קורה אחרת:
התאים שתי קורות זו אצל זו ואין באחת מהן טפח אלא שיש בין. שתיהן טפח נחלקו בה רבן שמעון בן גמליאל ורבנן שלדעת חכמים צריך שיהו סמוכות באויר טפח לבד ביניהם עד שיהיו ראויות לקבל אריח לרחבו שכשינתן האריח שרחבו טפח ומחצה בין שתי הקורות יסמך באצבע לכאן ובאצבע לכאן וכל (שהחוקות) [שרחוקות] יתר מכן אעפ"י שהן בתוך שלשה צריך להביא קורה אחרת או לקרבם זו אצל זו ומתוך שהלשון שגור תמיד לומר צריך קורה אחרת ואין צריך קורה אחרת. וכן שאפשר לפעמים שהבאת קורה קל מקירוב הקורות כגון שקבועות בחוזק הוא תופס לשון הבאת קורה אחרת ולא קירוב הקורות ומכל מקום צריך להביא או לקרב ואין סומכין לתורת לבוד שבה שהרי לראיית קבלת אריח אנו צריכים עד שתדמה כמונחת לקביעות לבנות עליה ולרבן שמעון דיו שיהיו ראויות לקבל אריח לארכו והוא שלא יהו רחוקות זו מזו אלא שני טפחי' ומחצה אויר בינתים ויסמך אצבע לכאן ואצבע לכאן ומה שאמר שלשה פירושו אריח שהוא שלש וטפח הנזכר בדברי תנא קמא נאמר על טפח שבינתים ושלשה הנזכרים בדברי רבן שמעון בן גמליאל נאמר על שיעור ארכו של אריח והלכה כחכמים. כך קבלנו פי' שמועה זו. וראיה ברורה בתלמוד המערב על מה שכתבנו למעלה שצריך שתהא כל הקורה בחוזק הראוי לקבל אמרו שם בשתי קורות המתאימות על דעתיה דרבנן עשרין ארחין ועל דעתיה דרבן שמעון בן גמליאל ארבעין ארחין פי' שלרבנן האריחין מונחים לרחבן על הקורה ונמצא ארכן לרוחב המבוי וכשהמבוי רחב עשר אמות שהוא גדול שבשיעורין צריך שתהא ראויה לקבלת עשרים ולרבן שמעון בן גמליאל שהאריחי' מונחין על הקורה בארך ונמצא רחבן לרחב המבוי צריך ארבעים. ומכל מקום גדולי המפרשי' כתבו בפי' דברי חכמים שכל שיש בין שתיהן טפח אעפ"י שהן מרוחקות יתר מטפח הואיל והם תוך שלשה כשר ופי' אם מקבלות אריח ענינו בין שתיהן אלו היו סמוכות ובלבד בתוך שלשה ומכל מקום בדבר רבן שמעון בן גמליאל פרשו כפי' ראשון ואין הדבר מחוור לפרש זה בדרך אחת וזה בדרך אחרת שדברי תנא קמא מפורשי' לדעתם ברחב עצמה ודברי רבן שמעון בן גמליאל בריחוק שביניהן וזה ראיה לדעת ראשון כל שכן שהסכמנו בו עם תלמוד המערב. ומכל מקום גדולי המחברי' כתבוה כדבריהם ולשונם בזה לפי מה שמצאנו בקצת ספרים אם יש בין שתיהן טפח כדי לקבל אריח ושאין בין זו לזו שלשה כשר ואין הדברים נראין:
היו שתי קורות אלו סמוכות בריוח שביניהם אלא שהיתה זו למעלה וזו למטה ומכל מקום שתיהן במקום הכשר זו למטה מעשרי' וזו למעלה מעשרה הואיל ושתיהן במקום הכשר ומכל מקום דוקא בשקרובות בפחות משלשה ומתורת לבוד וכמו שתירצוה בשני של סוכה עליונה למטה מעשרי' ותחתונה סמוכה לה בפחות משלשה או תחתונה למעלה מעשרה ועליונה סמוכה בפחות משלשה. ואעפ"י שבמתאימות לא הכשרנו מתורת לבוד הואיל ותחתונה סובלת העליונה אם ארחי מכניעים אותה די לנו בכך ורואין כאלו נסמכו ואעפ"י שמתוך (צרות) [דקות] העליונה אינה יכולה לקבל הואיל ומכל מקום הם בתורת לבוד ושאנו אומרים כן רואין מטעם שהזכרנו מה לנו אם עומדת זקופה אם לאו ועל זו אמרו נעשו כשפודין של מתכת. ויש חולקי' לפסול אף בזו ושלא לפסוק כר' יוסי בר' יהודה. ומכל מקום אף לשטתנו אחת במקום הכשר ואחת במקום פסול אפי' סמוכה בפחות משלשה אינו כלום ולא עוד אלא אף בפחות מטפח אבל כששניהם במקום הכשר (מתקרת) [כשר מתורת] לבוד הא כל שאין שם לבוד אין מתירין בדין חבוט רמי אחר שאין בה טפח כמו שיתבאר במסכת סוכה:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה