עיקר תוי"ט על נידה ט

משנה נידה, פרק ט':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על הברטנורא) דאיידי. דמעומד השתינה ולא יכלה לעצור, הדור מי רגלים למקור. רש"י:

(ב) (על הברטנורא) קשה, אמאי נקט עומדת, ליתני יושבת וליפלוג בין מזנקת לשותתת. ויש ליישב, דנקט עומדת משום דפסיקא ליה דלעולם שותתת. אי נמי, משום ר' יוסי נקט לה דאפילו בעומדת שאין רחמה נפתח מטהר. תוס'. ועתוי"ט:

(ב)

(ג) (על הברטנורא) דלבעלה לא שייך לכתחילה ודיעבד. והא ליכא למימר דלעולם באשה לבדה, דוקא בדיעבד, והכא בספק ספיקא קא משמע לן דאף לכתחילה. דודאי דלכתחילה בספק ספיקא לא אצטריך כלל לאשמעינן:

(ד) (על המשנה) ור' שמעון מטמא. אבל ר' מאיר מטהר כמו ר' יוסי. ואיידי דסליק מר' יוסי, פתח בו. גמרא:

(ג)

(ה) (על הברטנורא) פירוש, לא הרואה בעידן שאלה קאמר, דא"כ היינו נדה כו'. ולאפוקי לא הגיע זמנה לראות וראתה. ולאו דומיא ממש קאמר. ב"י. ועתוי"ט:

(ו) (על המשנה) שלש. משום הנהו גווני דמשנה ה' נקט נמי הכא שלש:

(ז) (על המשנה) שישבו כו'. זו אחר זו דומיא דחלוק. ונפקא מינה לבדקה אחת מהן ומצאה טמאה כדלקמן. ב"י:

(ד)

(ח) (על המשנה) בדקה כו'. מיד תכף למציאת הדם. אבל אם שהתה כדי שתקנח בחורין ובסדקין, אין הבדיקה מועלת לטמאה, לטהר האחרות, ולא לטהורה לטהר עצמה:

(ט) (על המשנה) ותולות כו'. כלומר, אם לא בדקה שום אחת מהן, או בדקו כולן ונמצאו טהורות:

(י) (על הברטנורא) וכן לכל ארבע נשים דדיין שעתן. גמרא:

(ה)

(יא) (על המשנה) טהורה. ולעיל תני ומצאה טמאה. ותן האמור בזה, בזה. והאמור בזה, בזה:

(יב) (על המשנה) טמאות. ומיהו תולות זו בזו:

(ו)

(יג) (על המשנה) סמנין. והוא הדין בכיבוס טוב. תוס':

(יד) (על המשנה) מעבירין כו'. בין לבעלה בין לטהרות כו'. וכיון שיכולין לעמוד על עיקר הדבר, כי לא בדקה, טמאה. מ"מ:

(טו) (על הברטנורא) כלומר, שחסר מראה האודם:

(טז) (על המשנה) להטביל. ואפילו דיהה ולא עבר, מהני טבילתו:

(ז)

(יז) (על המשנה) שלא טעם. שהאוכל ממתקו ומעביר את כוחו. רש"י:

(יח) (על הברטנורא) ובנתנמנם סגי. גמרא:

(יט) (על הברטנורא) שהדיבור מעביר כח הרוק. רש"י:

(כ) (על הברטנורא) וכלומר, שאם יודע ודאי שהוא דם ורוצה לבטלו כדי שתעלה לה הטבילה. דהבלועה שיכול לצאת טמא ואע"ג דלא נפיק:

(ח)

(כא) (על המשנה) מפהקת כו'. ומיירי שמפהקת או מעטשת כמה פעמים זה אחר זה. דאילו חד זימנא זה דרך כל האדם. הרא"ש. ועתוי"ט:

(ט)

(כב) (על המשנה) בסוף הוסתות. ולא נמשך אחר הוסתות. טור:

(כג) (על הברטנורא) תניא, והזרת' וגו', מכאן אמר ר' יאשיה, אזהרה לבני ישראל שיפרשו מנשותיהם סמוך לוסתן. וכמה, אמר רבה עונה. גמרא. ולמאי דקיימא לן וסתות דרבנן, קרא אסמכתא בעלמא הוא. וכ"כ הה"מ והר"ן:

(כד) (על הברטנורא) ולא פליג אוסתות הגוף דרישא:

(י)

(כה) (על המשנה) שתקבענו שלש פעמים. והני מילי למעקריה, שאינו נקבע כדי שתהיה צריכה שלש פעמים לעקרו. אבל לחוש לו, אפילו בפעם אחת חוששת. ואשמעינן דאפילו בימי זיבתה חוששת. וזה וזה אסורין דלעיל, הוה אמינא דוקא בימי נדתה. גמרא:

(כו) (על המשנה) שתעקר כו'. והני מילי, כשקבעתו שלש פעמים. אבל לא קבעה לה אלא פעם אחת או שתי פעמים, בחדש זימנא מיעקרא. גמרא:

(יא)

(כז) (על המשנה) ר' יהודה אומר כו'. ונפקא מינה שאין לו טענת בתולים. הר"מ: