משנה נידה ט ח

ואמרו וכן כיוצא בהן - רוצה לומר איזה מן המקרים שנהגה למצוא אותה בעת נדתה, אם ארעו לה שלוש פעמים חזרו לה אות על וסת, כמו שנמצא מהן מי שימצא היפוך האצטומכא לבד, ואחרת כאב הראש, ואחרת התנודדות והפוך נפש, ואחרת דפיקת הלב, והדומה לזה:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

כל אשה שיש לה וסת דיה שעתה - לעיל בפרק קמא תנינא לה, והתם מיירי בוסתות דיומי כגון מט"ו יום לט"ו יום, או מחודש לחודש, והכא מיירי בוסתות דבגופה, שכל זמן שייראו בה סימנים הללו רגילה לראות בהן, אבל אין לה זמן קבוע לראות:

מפהקת - יש מפרשים, פותחת פיה בכל כוחה. אלחר"י בלע"ז. ויש מפרשים, פושטת זרועותיה וגופה. אשטרנ"י קלא"ר בלע"ז:

בפי כרסה - נגד טבורה:

שפולי מעיה - בית הרחם:

ושופעת - מפרש בגמרא ששופעת דם טמא מתוך דם טהור, כגון שהיא רגילה לראות דם טהור תחילה, דהיינו דם שאינו מחמשה דמים טמאין, ואח"כ דם טמא. והאי נמי הוי וסת. וכל שעה שתראה דם טמא אחר דם טהור, דיה שעתה:

צמרמורת - לשון סמר מפחדך בשרי (תהלים קיט). אריצמינ"ט בלע"ז:

אוחזין אותה - כך למודה להיות בכל עת שהיא רואה:

וכן כיוצא בהן - משאר סימנים שהנשים הרואות דם למודות להיות בכך. כגון שראשה כבד עליה, או אוחזה רתת ורעד, או כאב לב, וכיוצא בזה, אם קבעה לה שלש פעמים הרי זה וסת:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

ואלו הן הוסתות מפהקת כו'. וכולהו הני וסתות איירי שמפהקת או מעטשת שעה או שתים בעת שרגילה לראות אבל משום פיהוק או משום עטוש חדא זימנא לא קבעה מדמפליג (במתני' דלקמן) בין תחלת וסת לסוף וסת. ובחד פיהוק וחד עיטוש לא שייך תחלה וסוף. תוס'. ואיכא למידק דאי משום הא דלקמן אמאי מצריכין כל כך שיהא שעה או שתים. וגם קשה ז"ש כלל או שתים. ול' הרא"ש כמה פעמים זה אחר זה וגם לא תלי טעמא בדלקמן אלא משום דחדא זימנא זה דרך כל האדם:

ומעטשת דרך מטה. טור סי' קפ"ט:

צמרמורת. כ' הר"ב ל' סמר מפחדך בשרי. וצמרמורת כפול. הרמב"ם. והסמ"ך והצד"י מתחלפים. ששניהם ממוצא השינים. ובחבורו רפ"ח מהלכות א"ב כתב ויסתמר שערות בשרה ומתישב בהכי מאי דהדר כתב הר"ב לק' או אוחזה רתת ורעד אע"ג דאין כן דעת הרמב"ם בהך דלקמן שהוא כ' (רפ"ח מהא"ב) או ייחם בשרה. אבל נראה בעיני שחלוף גרסאות הן בגמ' (דף ס"ג) דהר"ב גורס ורותתת והרמב"ם גורס ורותחת בחי"ת:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(כא) (על המשנה) מפהקת כו'. ומיירי שמפהקת או מעטשת כמה פעמים זה אחר זה. דאילו חד זימנא זה דרך כל האדם. הרא"ש. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

ואלו הן הוסתות וכו': כצ"ל:

מפהקת: פי' ר"ח וכן בערוך כאדם שמוציא קול דרך הגרון וכתב הרא"ש ז"ל שכל הפירושים דברי אלהים חיים דכל חוש שנוי הגוף כיון שהוחזקה בו הוא סימן להתעוררות עקירת הדם ע"כ:

וכל שקבעה לה שלשה פעמים ה"ז וסת: והר' יהוסף ז"ל הגיה וכל שתקבע לה שלשה פעמים וכו'. ובגמ' אמר שמואל לוסתות דיומי משקבעתן שני פעמים הוי וסת לוסתות דגופא כגון הני דמתני' משקבעתן פעם אחת הוי וסת ולמה שלא מנו חכמים כגון אכלה שום וראתה אכלה בצלים וראתה כססה פלפלין וראתה צריך לקביעתם שלשה פעמים. וכעין צמרמורית מ"מ ביו"ד אחר הרי"ש: